ישוע — חייו ושליחותו
מבית יאיר חזרה לנצרת
היום היה גדוש בפעילות עבור ישוע — חציית הכנרת מאיזור ”עשר הערים”, ריפוי האשה מזבת־דם, והקמת בת יאיר לתחייה. אך היום טרם נגמר. ביציאתו מביתו של יאיר, הלכו אחריו שני עיוורים, אשר קראו לו: ”בן־דוד, רחם עלינו!”
בכך שפנו אל ישוע בשם ”בן־דוד”, הביעו את אמונתם שישוע היה יורש לכסא דוד, ולכן המשיח המובטח. אך, לכאורה, התעלם ישוע מקריאותיהם לעזרה, יתכן על־מנת לבחון את התמדתם. אך הם לא ויתרו, אלא עקבו אחר ישוע אל הבית בו לן, ואף נכנסו אחריו אל תוך הבית.
שם שאל אותם ישוע: ”האם מאמינים אתם שאני יכול לעשות זאת?”
”כן, אדוננו!” השיבו בביטחון מוחלט.
לכן, נגע ישוע בעיניהם ואמר: ”יהא לכם כאמונתכם!” מיד נפקחו עיניהם! ישוע ציווה עליהם: ”שימו לב שלא ייוודע לאיש!” אך, מאחר שכה שמחו על מה שאירע להם, התעלמו כליל מדבריו ופירסמו את הנס באיזור כולו.
באותו זמן שגברים אלה יצאו מהבית, הביאו אל ישוע איש אחוז־שד, אשר כתוצאה מכך היה אילם. ישוע גירש את השד שהשתלט עליו, ומיד חזר לו כושר־הדיבור. ההמונים נתמלאו תדהמה על נסים אלה, ואמרו: ”מעולם לא נראה כדבר הזה בישראל.”
במאורעות האלה נכחו גם פרושים אחדים. הם לא יכלו להכחיש במעדי הנסים, אך מחוסר־אמונה מרושע שלהם חזרו על טענתם לגבי מקורם של פעלי הגבורה של ישוע, באמרם: ”בעזרת שר השדים הוא מגרש את השדים.”
כעבור זמן קצר, שב ישוע אל העיר בה גדל, נצרת, הפעם בליווי תלמידיו. כשנה קודם לכן, ביקר בבית־הכנסת שם ולימד בו. אז, התפלאו תחילה באי בית־הכנסת על דבריו המרשימים, אך לאחר־מכן נפגעו מהוראתו ואף ניסו להרגו. אך, ישוע ניסה שוב, תוך רחמנות כלפיהם, לעזור לשכניו לשעבר.
במקומות אחרים רבים הצטופפו מסביב לו על־מנת לשמעו, אך לא עשו כך בנצרת. לכן, בשבת הלך ישוע אל בית־הכנסת כדי ללמדם. מרבית המאזינים השתוממו, ושאלו: ”מנַין לו החכמה הזאת ומעשי הנסים? הרי זה בנו של הנגר. הלא שם אימו מרים ואחיו יעקב ויוסף ושמעון ויהודה. ואחיותיו הרי כולן פה איתנו. אם כן מנין לו כל הדברים האלה?”
מחשבתם היתה: ’ישוע אינו אלא איש משכונתנו וכמונו. ראינו אותו גדל ואנו מכירים את משפחתו. איך אפשר שהוא המשיח?’ לכן, לנוכח כל הראיות — חכמתו הרבה והנסים הרבים שחולל — הם דחו אותו. אפילו קרובי־משפחתו, כנראה עקב היכרות קרובה, נכשלו ולא קיבלו אותו. ישוע הסיק לגביהם: ”אין נביא נקלה אלא בעירו ובביתו.”
ישוע התפלא על חוסר האמונה שהם גילו. על־כן, לא חולל נסים בקרבם, מלבד מקרים אחדים של הנחת ידיו על חולים וריפויָם. מתי ט׳:27–34; י״ג:54–58; מרקוס ו׳:1–6; ישעיהו ט׳:6.
(מקור המאמר: 1987/1/7)
◆ כשפנו אל ישוע בתור ”בן־דוד”, מה גילו שני העיוורים?
◆ כיצד הסבירו הפרושים את נסיו של ישוע?
◆ מדוע היה זה מעשה רחמנות מצד ישוע כשחזר אל נצרת?
◆ כיצד הגיבו תושבי נצרת לדברי ישוע, ומדוע?
[תמונות בעמוד 13]