ירושלים בתקופת המקרא — מה מגלה הארכיאולוגיה?‏

פעילות ארכיאולוגית חשובה ומעניינת מתבצעת בירושלים,‏ במיוחד מאז 1967.‏ אתרי חפירות רבים פתוחים כיום לקהל הרחב,‏ לכן הבה נבקר בכמה מהם ונראה כיצד הארכיאולוגיה תואמת את ההיסטוריה המקראית.‏

ירושלים בימי דוד המלך

האיזור המכונה במקרא הר ציון,‏ שעליו היתה בנויה עיר דוד הקדומה,‏ נראה כמעט בטל בשישים לעומת הכרך,‏ ירושלים בת־זמננו.‏ חפירות עיר דוד,‏ שבראשן עמד פרופסור יגאל שילה המנוח בשנים 1978–1985,‏ חשפו משטח אבן גדול ומדורג,‏ או קיר־תֶמֶך,‏ במדרון המזרחי של הגבעה.‏

פרופסור שילה טען כי אלה הם ודאי שרידי תשתית עצומה של נדבכי חומות שעליהם בנו היבוסים (‏תושבי המקום לפני שנכבש בידי דוד)‏ מצודה.‏ הוא הסביר כי משטח האבן המדורג שנתגלה על נדבכי החומות השתייך למצודה החדשה שבנה דוד על יסודות המצודה היבוסית.‏ בשמואל ב׳.‏ ה׳:‏9‏,‏ אנו קוראים:‏ ”‏ויֵשב דוד במצודה ויקרא לה עיר דוד,‏ ויִבן דוד סביב מן המילוא ובָיְתה”‏.‏

בקרבת מבנה זה מצויות הכניסות למפעלי המים הקדומים של העיר,‏ שנראה כי חלקם מימי דוד.‏ הערות מקראיות מסוימות באשר לתעלות המים בירושלים עוררו שאלות.‏ למשל,‏ דוד אמר לאנשיו ש”‏כל מכה יבוסי,‏ וייגע [‏באויב]‏ בצינור”‏ (‏שמואל ב׳ ה׳:‏8‏)‏.‏ יואב,‏ שר־צבא דוד,‏ עשה כן.‏ מהי בדיוק משמעות המילה ”‏צינור”‏?‏

שאלות אחרות התעוררו לגבי ניקבת השילוח המפורסמת המוזכרת במלכים ב׳.‏ כ׳:‏20 ובדברי־הימים ב׳.‏ ל״ב:‏30,‏ שסביר להניח כי נחפרה על־ידי מהנדסיו של המלך חזקיהו במאה השמינית לפה״ס.‏ כיצד יכלו שני צוותי החוצבים,‏ שחצבו איש לקראת רעהו,‏ להצליח להיפגש?‏ מדוע הם בחרו לחצוב נתיב מפותל הארוך בהרבה ממסלול ישר?‏ כיצד היה להם די אוויר לנשימה,‏ במיוחד משום שכנראה השתמשו במנורות שמן?‏

כתב־העת של ארכיאולוגיה מקראית הציע תשובות אפשריות לשאלות אלה.‏ אלה הם דברי דן גיל,‏ יועץ גיאולוגי של החפירה:‏ ”‏מתחת לעיר דוד יש מערכת קַרְסְטית טבעית מפותחת ביותר.‏ קרסט הוא המונח הגיאולוגי המתאר איזור חריג של בלוּעות,‏ מחילות ותעלות,‏ המתהוות על־ידי מים המחלחלים וזורמים דרך תצורות סלע תת־קרקעיות.‏ .‏.‏.‏ מן הבדיקה הגיאולוגית של מפעלי המים התת־קרקעיים מתחת לעיר דוד עולה,‏ כי הללו עוצבו ביסודם על־ידי בני־אדם שהרחיבו במיומנות את התעלות והפירים שנוצרו מההמסה (‏הקרסטית)‏ הטבעית.‏ הללו אוחדו והיו למערכת פעילה לאספקת־מים”‏.‏

ייתכן שיש בכך כדי להסביר כיצד נחצבה ניקבת השילוח.‏ אפשר שהיא התחקתה אחר המסלול המפותל של הערוץ הטבעי שתחת הגבעה.‏ ייתכן שהצוותים שחצבו משני צדי הגבעה כרו מנהרה ארעית בהכניסם שינויים במחילות קיימות.‏ אז נחצבה ניקבה משופעת להזרמת מים ממעיין הגיחון אל בריכת השילוח,‏ ששכנה כנראה בין חומות העיר.‏ זה היה מבצע הנדסי מרשים שכּן הפרש הגבהים בין שני קצות הניקבה הוא 32 סנטימטר בלבד,‏ חרף אורכה — 533 מטר!‏

חוקרים הבינו מזמן שמקור המים העיקרי של העיר הקדומה היה מעיין הגיחון.‏ המעיין נמצא מחוץ לחומות העיר אך קרוב דיו כדי לאפשר כריית תעלה ופיר שאורכו 11 מטרים,‏ אשר יאפשרו לתושבים לשאוב מים מבלי לצאת את החומות הבצורות.‏ פיר זה ידוע בשם פיר וורן,‏ על־שם צ׳רלס וורן,‏ שגילה את המערכת בשנת 1867.‏ אך מתי נחצבו המנהרה והפיר?‏ האם הם היו קיימים בימי דוד?‏ האם יואב השתמש במנהרת מים זו?‏ דן גיל משיב:‏ ”‏כדי לבחון אם פיר וורן היה למעשה בלועה טבעית,‏ בדקנו חלק מן הסלע הגירי שנלקח מן הקירות הבלתי רגילים בחיפוש אחר פחמן 14.‏ הללו כלל לא הכילו מרכיב זה,‏ והדבר מלמד שגילו של הסלע הקרסטי עולה על 000,‏40 שנה:‏ זו עדות חד־משמעית שלא ייתכן שהפיר נחצב בידי אדם”‏.‏

שרידים מימי חזקיהו

המלך חזקיהו חי בתקופה שהאומה האשורית כבשה את כל אשר נקרה על דרכה.‏ בשנה השישית למלכותו,‏ כבשו האשורים את שומרון,‏ בירתה של ממלכת עשרת השבטים.‏ כעבור שמונה שנים (‏732 לפה״ס)‏ שבו האשורים,‏ ואיימו לכבוש את יהודה ואת ירושלים.‏ דברי־הימים ב׳.‏ ל״ב:‏1–8 מתאר את אסטרטגיית ההגנה של חזקיהו.‏ היש ראיות נראות לעין מתקופה זו?‏

אכן כן,‏ בשנת 1969,‏ פרופסור נחמן אביגד גילה שרידים מתקופה זו.‏ החפירות חשפו קטע של חומה אדירה,‏ שחלקה הראשון 40 מטר אורכו,‏ 7 מטרים רוחבו,‏ ולפי האומדנים,‏ 8 מטרים גובהו.‏ החומה היתה מושתתת בחלקה על מסד האבן ובחלקה על בתים שנבנו זה לא כבר.‏ מי בנה את החומה ומתי?‏ כתב־עת ארכיאולוגי מדווח:‏ ”‏שני קטעים במקרא עזרו לאביגד להצביע על מועד בניית החומה ועל תכליתה”‏.‏ בקטעים אלה נאמר:‏ ”‏ויתחזק ויִבן את כל החומה הפרוצה ויעל על המגדלות,‏ ולחוּצה החומה אחרת”‏ (‏דברי־הימים ב׳.‏ ל״ב:‏5‏)‏.‏ ”‏ותיתצו הבתים לבצר החומה”‏ (‏ישעיהו כ״ב:‏10‏)‏.‏ כיום,‏ המבקרים יכולים לראות קטע ממה שנקרא ”‏החומה הרחבה”‏ ברובע היהודי שבעיר העתיקה.‏

חפירות שונות אף חשפו שבתקופה זו השתרעה ירושלים על שטח נרחב בהרבה מכפי שחשבו עד כה,‏ קרוב לוודאי בשל גל פליטים מהממלכה הצפונית,‏ לאחר שזו הובסה בידי האשורים.‏ פרופסור שילה העריך כי העיר היבוסית השתרעה על שטח של כ־60 דונם.‏ בתקופת שלמה,‏ שטח העיר היה כ־160 דונם.‏ כעבור 300 שנה,‏ בתקופת המלך חזקיהו,‏ שטחה המבוצר של העיר גדל לכ־600 דונם.‏

בתי־הקברות בימי בית ראשון

בתי־קברות מתקופת בית־המקדש הראשון,‏ כלומר,‏ לפני חורבן ירושלים בשנת 607 לפה״ס בידי הבבלים,‏ היו מקור מידע נוסף.‏ נמצאו ממצאים מרשימים כאשר נחפרה קבוצת מערות־קבורה על מדרונות גיא בן־הינום בשנים 1979–1980.‏ ”‏בכל תולדות המחקר הארכיאולוגי בירושלים,‏ זה אחד ממכלולי הממצאים הבודדים מימי בית ראשון שנתגלה על כל תכולתו.‏ הוא מכיל יותר מאלף פריטים”‏,‏ אומר הארכיאולוג גבריאל ברקאי.‏ הוא המשיך:‏ ”‏פסגת מאווייו של כל ארכיאולוג בארץ־ישראל ובירושלים בפרט היא גילוי ממצאים כתובים”‏.‏ נמצאו שתי מגילות כסף זעירות,‏ ומה תוכנן?‏

ברקאי מסביר:‏ ”‏כשראיתי את לוחית הכסף והנחתי אותה מתחת לזכוכית מגדלת,‏ יכולתי לראות שהכתובות נשרטו בקווים עדינים בעזרת מכשיר חד על־פני לוחיות הכסף הדקיקות והשבריריות.‏.‏.‏ השם המפורש שהופיע בבירור על הכתובת הורכב מארבע האותיות בכתב העברי הקדום,‏ יהוה‏”‏.‏ באחד מפרסומיו המאוחרים יותר,‏ הוסיף ברקאי:‏ ”‏להפתעתנו על שתי לוחיות הכסף היו חרותים נוסחי ברכות זהים כמעט לברכת הכוהנים המקראית”‏ (‏במדבר ו׳:‏24–26‏)‏.‏ זו הופעתו הראשונה של שם יהוה בכתובת שנתגלתה בירושלים.‏

כיצד תיארכו החוקרים מגילות כסף אלה?‏ בעיקר על־פי ההקשר הארכיאולוגי שבו נתגלו.‏ נמצאו יותר מ־300 כלי חרס,‏ והללו מצביעים על המאה השביעית והשישית לפה״ס.‏ מהשוואת כתב־היד לכתובות עבריות מתוארכות אחרות,‏ עולה תקופה דומה.‏ המגילות מוצגות במוזיאון ישראל בירושלים.‏

חורבן ירושלים ב־607 לפה״ס

המקרא מספר על חורבן ירושלים ב־607 לפה״ס במלכים ב׳.‏ פרק כ״ה,‏ בדברי־הימים ב׳.‏ פרק ל״ו ובירמיהו פרק ל״ט‏,‏ ומדווח שצבא נבוכדנאצר העלה את העיר באש.‏ האם חפירות שנערכו לאחרונה אימתו תיאור היסטורי זה?‏ לדברי פרופסור יגאל שילֹה,‏ ”‏העדות המקראית [‏של החורבן בידי הבבלים]‏.‏.‏.‏ תואמת את הראיה הארכיאולוגית החד־משמעית;‏ חורבן מוחלט של מבנים שונים,‏ ושריפה שאיכלה בבתים את החלקים השונים העשויים עץ”‏.‏ הוא הוסיף והעיר:‏ ”‏זכר לחורבן זה נמצא בכל אחת מן החפירות שנערכו בירושלים”‏.‏

מבקרים יכולים לראות שרידים מן החורבן שהתרחש לפני יותר מ־500,‏2 שנה.‏ ”‏המגדל הישראלי”‏,‏ ”‏החדר השרוף”‏ ו”‏בית החותמות”‏ הם שמות מוכרים של אתרים ארכיאולוגים משומרים ופתוחים לקהל הרחב.‏ הארכיאולוגים ג׳יין מ.‏ קייהיל ודויד טרלר סיכמו בספר Ancient Jerusalem Revealed (‏ירושלים הקדומה נחשפת)‏:‏ ”‏חורבנה הגדול של ירושלים בידי הבבלים אינו מתברר רק מתוך שכבות עבות של שרידים מפויחים הנחשפים במבנים כגון החדר השרוף ובית החותמות,‏ אלא גם מההריסות ושברי האבנים של מבנים שקרסו ונמצאו בעומק רב לאורך המדרון המזרחי.‏ התיאורים המקראיים של חורבן העיר.‏.‏.‏ תואמים את הראיות הארכיאולוגיות”‏.‏

לפיכך,‏ דמותה של ירושלים המצטיירת במקרא החל בתקופת דוד וכלה בחורבנה ב־607 לפה״ס,‏ התאמתה בדרכים רבות על־ידי חפירות ארכיאולוגיות שנערכו במרוצת 25 השנים אחרונות.‏ אך מה באשר לירושלים במאה הראשונה לספירה?‏

ירושלים בימי ישוע

מקורות כגון חפירות,‏ המקרא,‏ ההיסטוריון היהודי בן המאה הראשונה לספירה יוסף בן מתתיהו ומקורות נוספים מסייעים בידי החוקרים לצייר את דמותה של ירושלים בימי ישוע,‏ לפני חורבנה בידי הרומאים בשנת 70 לספירה.‏ דגם,‏ המוצג מאחורי מלון גדול בירושלים,‏ מעודכן דרך־קבע על־פי ממצאי חפירות חדשות.‏ המאפיין העיקרי של העיר היה הר הבית,‏ שהורדוס הכפיל את שטחו לעומת זה של ימי שלמה.‏ זו היתה הבמה המלאכותית הגדולה ביותר בעולם הקדום,‏ ומידותיה 480 על 280 מטר.‏ חלק מאבני הבניין שקלו 50 טון,‏ אחת מהן שקלה אפילו קרוב ל־400 טון,‏ ולדברי אחד החוקרים ”‏לא היה שני לה בשום מקום בעולם הקדום”‏.‏

אין פלא שהיו אשר התפלאו כששמעו את דברי ישוע:‏ ”‏הירסו את ההיכל הזה ובשלושה ימים אקים אותו”‏.‏ הם חשבו שהוא דיבר על בניין בית־המקדש העצום,‏ אף שהוא דיבר על ”‏היכל גופו”‏.‏ לכן אמרו:‏ ”‏ארבעים ושש שנים נבנה ההיכל הזה ואתה בשלושה ימים תקים אותו?‏”‏ (‏יוחנן ב׳:‏19–21‏)‏ כתוצאה מהחפירות בשולי הר הבית,‏ המבקרים כיום יכולים לראות קטעי חומות ומאפיינים ארכיטקטוניים נוספים מתקופת ישוע,‏ ואף לעלות במדרגות שהוא קרוב לוודאי טיפס בהן לשערי המקדש הדרומיים.‏

לא הרחק מן הכותל המערבי של הר הבית,‏ ברובע היהודי של העיר העתיקה,‏ שוכנים שני אתרי חפירות משוחזרים היטב מן המאה הראשונה לספירה,‏ הידועים בשם ”‏הבית השרוף”‏ והרובע ההֶרוֹדיאני.‏ לאחר התגלית של ”‏הבית השרוף”‏,‏ כתב הארכיאולוג נחמן אביגד:‏ ”‏ברור היה לנו ללא צל של ספק שהבניין נהרס עם חורבן ירושלים בידי הרומאים בשנת 70 לספירה.‏ לראשונה בתולדות החפירות בירושלים נמצאה עדות ארכיאולוגית כה מוחשית וברורה לשריפת העיר”‏.‏ (‏ראה צילומים בעמוד 12.‏)‏

חלק מתגליות אלה שופכות אור על כמה מאורעות בחיי ישוע.‏ בתי־המגורים שכנו בעיר העליונה,‏ מקום מגוריהם של עשירי ירושלים,‏ וביניהם הכוהנים הגדולים.‏ מספר רב של מקוואות טהרה נמצאו בבתים.‏ אחד החוקרים מציין:‏ ”‏ממספרן הרב של המקוואות אפשר ללמוד על ההקפדה שהקפידו תושבי העיר העליונה בתקופת בית שני בדיני טהרה.‏ (‏חוקים אלה כתובים במשנה,‏ המקדישה עשרה פרקים לפרטי המקוואות‏)‏”‏.‏ מידע זה תורם להבנת דברי ישוע באשר למנהגי הפרושים והסופרים (‏מתי ט״ו:‏1–20;‏ מרקוס ז׳:‏1–15‏)‏.‏

מספר רב ומפתיע של כלי אבן נמצאו בירושלים.‏ נחמן אביגד מציין:‏ ”‏מדוע,‏ אם כן,‏ הם הופיעו כה במפתיע ובכמויות כה גדולות בבית הירושלמי?‏ התשובה לכך היא בתחום ההלכה‏,‏ דיני הטהרה של היהדות.‏ המשנה מספרת כי כלי אבן נמנים עם כלים שאינם מִטמאין.‏.‏.‏ אין האבן מקבלת טומאה”‏.‏ יש אומרים כי משום כך המים שישוע הפך ליין נאגרו בכדי אבן ולא בכדי חרס (‏ויקרא י״א:‏33;‏ יוחנן ב׳:‏6‏)‏.‏

ביקור במוזיאון ישראל יציג בפניך שתי גלוסקמות יוצאות דופן.‏ כתב־העת של ארכיאולוגיה מקראית מסביר:‏ ”‏נעשה שימוש בגלוסקמות בעיקר בסביבות מאה השנים שקדמו לחורבן ירושלים בידי הרומאים ב־70 לספירה.‏ .‏.‏.‏ גופות הנפטרים הונחו בתוך גומחות החצובות בקירות מערות־הקבורה;‏ וכעבור זמן,‏ לכשנרקב הבשר,‏ נאספו העצמות אל תוך גלוסקמות — רובן עשויות מאבן־גיר ומעוטרות”‏.‏ שני המוצגים נמצאו בנובמבר 1990 במערת־קבורה.‏ הארכיאולוג צבי גרינהוט מדווח:‏ ”‏המילה.‏.‏.‏ ’‏קיפא’‏ החרוטה על שתי הגלוסקמות בקבר נזכרת כאן לראשונה בהקשר ארכיאולוגי.‏ קרוב לוודאי שזה שם משפחתו של הכהן הגדול קיפא,‏ הנזכר.‏.‏.‏ בברית החדשה.‏.‏.‏ מביתו של איש זה שבירושלים הועבר ישוע אל הנציב הרומי פונטיוס פילטוס”‏.‏ אחת הגלוסקמות הכילה עצמות גבר כבן 60.‏ חוקרים משערים שהללו הן למעשה עצמותיו של קיפא.‏ אחד החוקרים מקשר בין הממצאים ובין תקופת ישוע:‏ ”‏מטבע שנמצאה באחת הגלוסקמות האחרות נטבעה על־ידי הורדוס אגריפס (‏37–44 לפה״ס)‏.‏ אפשר ששתי הגלוסקמות של קיפא הן אפילו מתחילת המאה”‏.‏

ויליאם ג.‏ דֶבֶר,‏ פרופסור לארכיאולוגיה של המזרח הקרוב באוניברסיטת אריזונה,‏ העיר לגבי ירושלים:‏ ”‏לא נגזים אם נאמר שב־15 השנים האחרונות למדנו על ההיסטוריה הארכיאולוגית של אתר מפתח זה יותר משלמדנו ב־150 השנים הקודמות גם יחד”‏.‏ רבות מן החפירות הארכיאולוגיות העיקריות בירושלים בעשרות השנים האחרונות העלו בוודאי ממצאים השופכים אור על ההיסטוריה המקראית.‏

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 9]‏

דגם של העיר ירושלים מימי הבית השני — נמצא בשטחו של מלון ”‏הולילנד”‏ בירושלים.‏

‏[‏תמונות בעמוד 10]‏

למעלה:‏ הפינה הדרום־מערבית של הר הבית בירושלים

מימין:‏ ירידה לפיר וורן