ישוע — חייו ושליחותו
מה מטמא את האדם?
ההתנגדות לישוע הלכה והחריפה. לא רק שרבים מתלמידיו נטשו אותו, אלא היו יהודים גם ממחוז יהודה שביקשו להרגו, ממש כשם שניסו לעשות במהלך ביקורו בירושלים לרגל חג־הפסח בשנת 31 לספירה.
בפסח של שנת 32 לספירה, כנראה תוך ציות למצוות אלהים, עלה ישוע ירושליימה על־מנת לחגוג שם את החג. אך, הוא עשה כן תוך מישנה זהירות, בשל האיום על חייו. לאחר־מכן שב לגליל.
יתכן שהיה זה בכפר־נחום שמספר פרושים וסופרים מירושלים ניגשו אל ישוע. הם חיפשו עילה להאשימו בהפרת מצוות התורה. ”מדוע עוברים תלמידיך על מסורת הזקנים?” שאלו אותו. ”כי אינם נוטלים ידיים לסעודה”. לא היה זה דבר שאלהים ציווה עליהם, אך הפרושים החשיבו אי־ביצוע טקס מסורתי זה, שכלל רחיצה עד למרפקי־הידיים, כעבירה רצינית.
במקום להשיב על האשמותיהם, הצביע ישוע על הפרתם את חוקי אלהים ברישעות ובמזיד. ”מדוע גם אתם עוברים על מצוות אלהים למען המסורת שלכם?” הוא דרש לדעת. ”הן האלהים ציווה, ’כבד את אביך ואת אמך’ ו’מקלל אביו ואמו מות יומת’, אבל אתם אומרים, ’כל האומר לאביו או לאמו, ”כל דבר משלי שאתה יכול ליהנות ממנו הרי הוא הֶקדֵש”, אינו חייב לכבד את אביו ואמו’”.
אכן, הפרושים לימדו שכסף, רכוש או כל נכס אחר שהוקדש לאלהים, היה שייך לבית־המקדש ולא ניתן להשתמש בו לכל מטרה אחרת. ברם, המתת שהוקדשה הוחזקה בידי אותו האדם שהקדיש אותה. בדרך זו, די היה אם הבן יצהיר שכספו או רכושו הם ”קרבן” — מתנה שהוקדשה לאלהים או לבית־המקדש — כדי להתחמק מאחריותו לסייע להוריו הקשישים, אפילו אם היו שרויים בעוני משווע.
בכעסו בצדק על סילופים פסולים מעין אלה של חוקי אלהים מצד הפרושים, אמר ישוע: ”והפרתם את דבר־אלהים למען המסורת שלכם. צבועים! היטב ניבא עליכם ישעיהו באמרו: ’העם הזה בשפתיו כיבדוני ולבו ריחק ממני. ותהי יראתם אותי מצוות אנשים מלומדה’”.
יתכן שההמון נסוג אחורנית על־מנת לאפשר לפרושים לחקור את ישוע. אולם עתה, כאשר לא היתה לפרושים תשובה לדברי תוכחתו של ישוע נגדם, הוא קרא להמון להתקרב. ”שימעו”, אמר, ”והבינו! לא הנכנס אל הפה מטמא את האדם, אלא היוצא מן הפה — זה מטמא את האדם”.
מאוחר יותר, כאשר נכנסו לאחד הבתים, שאלו אותו תלמידיו: ”האם אתה יודע שהפרושים בשמעם את הדבר הזדעזעו?”
”כל נטע אשר לא נטע אבי שבשמים עקור יעקר”, השיב ישוע. ”הניחו להם. מורי־דרך עיוורים הם לעיוורים; ואם עיוור מדריך את העיוור הרי שניהם יפלו לבור”.
ישוע נראה מופתע כאשר פטרוס, בשם כל התלמידים, ביקש הבהרה בנוגע למה שמטמא את האדם. ”גם אתם עוד חסרי בינה?” הגיב על כך ישוע. ”האינכם מבינים שכל מה שנכנס לפה יורד אל הבטן ומוטל למוצאות? אבל הדברים היוצאים מן הפה נובעים מן הלב ואלה מטמאים את האדם, כי מן הלב נובעות מחשבות רשע, רציחות, ניאופים, זנונים, גניבות, עדויות־שקר וגידופים. אלה הם המטמאים את האדם, אבל אכילה בלא נטילת ידיים אינה מטמאת את האדם”.
ישוע לא עודד כאן ויתור על צעדים היגיניים סבירים. הוא לא טען שאל לאדם לרחוץ את ידיו לפני הכנת מזון או בטרם ייסב לארוחה, אלא גינה את צביעותם של מנהיגי־הדת אשר תוך רישעות ניסו לעקוף את חוקי הצדק של אלהים על־ידי התעקשות למלא אחר מסורת שאין לה כל יסוד מקראי. כן, מעשים מרושעים אלה הם מטמאים את האדם, וישוע הראה שהם נובעים מלבו של האדם. יוחנן ז׳:1; דברים ט״ז:16; מתי ט״ו:1–20; מרקוס ז׳:1–23; שמות כ׳:12; כ״א:17; ישעיהו כ״ט:13.
(מקור המאמר: 1987/11/1)
◆ בפני איזו התנגדות ניצב ישוע אותה עת?
◆ באילו האשמות האשימו הפרושים את ישוע, וכיצד, לדבריו של ישוע, הפרו הם במזיד את חוקי אלהים?
◆ מה גילה ישוע בנוגע למה שמטמא את האדם?