ישוע — חייו ושליחותו
כיכרות הלחם והשאור
המון רב נהר אל ישוע באיזור ’עשר־הערים’. רבים עשו דרך ארוכה כדי להגיע אל איזור זה שאוּכלס לרוב בנוכרים, על־מנת לשמעו ולהירפא מתחלואיהם. הם נשאו עימם סלים גדולים בהם נהגו לקחת צידה למסעות בשטחים המיושבים בגויים.
לבסוף, קרא ישוע לתלמידיו, ואמר להם: ”נכמרו רחמי על ההמון, כי כבר שלושה ימים הם איתי ואין להם מה לאכול. אם אשלח אותם לבתיהם רעבים, יתעלפו בדרך; ויש מהם שבאו מרחוק”.
”מאין יוכל איש להשביע אותם בלחם פה במדבר?” שאלו התלמידים.
”כמה כיכרות לחם יש לכם?” ביקש ישוע לדעת.
”שבע”, ענו לו, ”ומעט דגים קטנים”.
ישוע הורה לאנשים לשבת על הדשא, ואז לקח את כיכרות הלחם ואת הדגים, התפלל לאלהים, פרס אותם ונתנם לתלמידיו. הם הגישו מזון זה להמון, שאכל לשובע. לאחר מכן, כשאספו את השאריות, מילאו בהן שבעה סלים גדולים, וזאת חרף העובדה שכ־000,4 גברים, מלבד נשים וילדים, אכלו מהם לשובע!
ישוע שילח את העם, והוא ותלמידיו עלו לסירה בדרכם חזרה אל החוף המערבי של הכנרת. שם הפרושים, הפעם מלווים בחברי כיתת הצדוקים, ניגשו אליו במגמה לנסות את ישוע, בבקשם ממנו להציג לפניהם אות מהשמים.
בהיותו מודע לכוונתם לנסותו, השיב ישוע: ”לעת ערב אתם אומרים, ’מזג אוויר נאה, כי השמים אדומים’; ובבוקר, ’סגריר היום, כי אדומים וקודרים השמים’. את פני השמים אתם יודעים לפרש, אך את אותות הזמנים אינכם יכולים?”
על־כן, קרא להם ישוע ”דור רע ומנאף”, והזהיר אותם, כשם שכבר אמר לפרושים קודם לכן, שלא ינתן להם כל אות מלבד ”אות יונה הנביא”. הוא עזב אותם, ויחד עם תלמידיו נכנס לסירה כשפניהם לכיוון בית־צידה שליד חוף הכנרת הצפון־מזרחי. בדרך, גילו התלמידים ששכחו להצטייד בלחם, ושנותרה בידיהם כיכר לחם אחת בלבד.
עקב השיחה עם הפרושים והצדוקים, שתמכו במפלגת המלך הורדוס, הזהיר ישוע את התלמידים: ”שימו לבכם, הישמרו משאור הפרושים ומשאור הורדוס”. מאחר שהתלמידים סברו שישוע התייחס לכך ששכחו להביא עימם לחם, ומאחר שהתייחסותו לשאור הזכירה להם, כנראה, את עניין הלחם, הם החלו להתווכח ביניהם על כך. בהבחינו שלא הבינו את דבריו, שאל אותם ישוע: ”מדוע אתם מדברים על כך שאין לכם לחם?”
זה לא מכבר, סיפק ישוע לחם בדרך־נס לאלפי אנשים, יתכן שרק יום או יומיים בלבד קודם לכן. מכאן שהיו צריכים לדעת שהוא לא היה מודאג ממחסור של לחם ממשי. ”אינכם זוכרים”, הזכיר להם, ”כאשר פרסתי את חמש כיכרות הלחם לחמשת האלפים, כמה סלים מלאי שאריות אספתם?”
”שנים־עשר”, השיבו לו.
”וכאשר פרסתי שבע כיכרות לארבעת האלפים, כמה סלים לקחתם?”
”שבעה”, ענו הם.
”עדיין אינכם תופסים את משמעות הדבר?” שאל אותם ישוע. ”איך זה אינכם מבינים שלא על כיכרות הלחם דיברתי אליכם? היזהרו משאור הפרושים והצדוקים!”
בסופו־של־דבר, הבינו התלמידים את המסר. שאור, או שמרים, הינו חומר המשמש להתפחת בצק, ומלה זו שימשה לעתים קרובות לציין גורם משחית. לכן, עתה הבינו התלמידים שישוע השתמש במונח זה במובן סימלי, ולכן הזהיר אותם להישמר מפני ”תורת הפרושים והצדוקים”, עיקרי־אמונה שהיתה להם השפעה משחיתה. מרקוס ח׳:1–21; מתי ט״ו:32 עד ט״ז:12.
(מקור המאמר: 1987/12/1)
◆ מדוע נשאו עימם האנשים סלים גדולים?
◆ לאחר שעזב את איזור ’עשר־הערים’, אילו מסעות ערך ישוע בסירה?
◆ איזו אי־הבנה היתה בקרב התלמידים בנוגע להתייחסותו של ישוע לשאור?
◆ למה התכוון ישוע באמרו ”שאור הפרושים והצדוקים”?