ספר 39 —‏ מלאכי

הכותב:‏ מלאכי

מקום הכתיבה:‏ ירושלים

זמן השלמת הכתיבה:‏ אחרי 443 לפה״ס

מי היה מלאכי?‏ אין כל פרטים על ייחוסו או עברו האישי.‏ ואולם,‏ על־פי אופי נבואתו,‏ ניכר בבירור כי היה נלהב ביותר בקנאותו ליהוה אלוהים.‏ הוא רומם את שם אלוהים ואת עבודתו הטהורה,‏ והביע זעם רב כלפי מי שהתיימרו לשרת את אלוהים ולמעשה שירתו אך ורק את עצמם.‏ השם יהוה מופיע 48 פעם בשלושת פרקי נבואתו.‏

² השם מלאכי פירושו כנראה ”‏השליח שלי”‏.‏ בתרגום השבעים ובסדר הכרונולוגי של הספרים תופס מלאכי את המקום האחרון בקובץ התרי עשר.‏ על־פי המסורת של כנסת הגדולה,‏ מלאכי חי לאחר הנביאים חגי וזכריה והיה בן דורו של נחמיה.‏

³ מתי נכתבה הנבואה?‏ היה זה בתקופת שלטונו של פֶּחָה,‏ ומכאן שהספר נכתב לאחר בנייתה מחדש של ירושלים בעקבות 70 שנות שממת יהודה (‏מל׳ א׳:‏8‏)‏.‏ אך באיזה פחה מדובר?‏ מאחר שמוזכרת העבודה במקדש ללא כל התייחסות לבנייתו,‏ היה זה לאחר ימי המושל זרובבל,‏ שבתקופת כהונתו הושלמה בניית המקדש.‏ קיים מושל אחד נוסף בלבד מתקופה זו המוזכר במקרא,‏ וזהו נחמיה.‏ האם הנבואה תואמת את זמנו של נחמיה?‏ לא מוזכר במלאכי דבר וחצי דבר בעניין בניית ירושלים וחומתה,‏ דבר שאירע בחלקה הראשון של כהונת נחמיה.‏ אולם,‏ רבות נאמר על התנהגותם הבזויה של הכוהנים,‏ וזהו המצב ששרר בתקופת שהותו השנייה של נחמיה בירושלים,‏ לאחר שנקרא לבבל על־ידי ארתחשסתא ב־443 לפה״ס,‏ היא שנת 32 למלכותו (‏מל׳ ב׳:‏1;‏ נחמ׳ י״ג:‏6‏)‏.‏ מקבילות בין מלאכי לבין נחמיה מצביעות על כך שמלאכי ניבא בתקופה זו (‏מל׳ ב׳:‏4–8,‏ 11,‏ 12 — נחמ׳ י״ג:‏11,‏ 15,‏ 23–26;‏ מל׳ ג׳:‏8–10 — נחמ׳ י״ג:‏10–12‏)‏.‏

⁴ מאז ומתמיד התייחסו היהודים אל ספר מלאכי כספר מהימן.‏ ציטטות מתוכו בכתבים המשיחיים,‏ אשר מקצתן מורות על התגשמות נבואתו,‏ מעידות כי ספר מלאכי נכתב ברוח אלוהים,‏ והוא חלק מן הקאנון המקראי שהתקבל בקהילה המשיחית (‏מל׳ א׳:‏2,‏ 3 — רומ׳ ט׳:‏13;‏ מל׳ ג׳:‏1 — מתי י״א:‏10 ולוקס א׳:‏76 ו־ז׳:‏27;‏ מל׳ ג׳:‏23,‏ 24 — מתי י״א:‏14 ו־י״ז:‏10–13,‏ מר׳ ט׳:‏11–13 ולוקס א׳:‏17‏)‏.‏

⁵ נבואת מלאכי מראה שהקנאות והלהט הדתי שעוררו הנביאים חגי וזכריה בעת בניית המקדש נמוגו.‏ הכוהנים נעשו רשלנים,‏ גאים וצדקנים.‏ ירדה קרנה של העבודה במקדש.‏ המעשרות והזבחים הוזנחו מתוך השקפה שאלוהים עזב את עם ישראל.‏ התקוות שנתלו בזרובבל לא מומשו,‏ ובניגוד לציפיות מסוימות,‏ המשיח לא בא.‏ מצבם הרוחני של היהודים הידרדר לשפל המדרגה.‏ על איזה בסיס ניתן היה לעודד את העם ולהפיח בו תקווה?‏ כיצד ניתן היה לעזור לעם להבין את מצבם האמיתי ולעוררם לשוב לצדקה?‏ התשובות מצויות בנבואת מלאכי.‏

⁶ סגנון הכתיבה של מלאכי ישיר ותקיף.‏ תחילה הוא מציג טענה ואחר כך משיב על ההשגות מצד שומעיו.‏ לבסוף הוא מבסס את טענתו.‏ הדבר מוסיף עוצמה וחיוּת לטיעוניו.‏ מלאכי אינו מתנסח בשפה גבוהה אלא בסגנון מקוטע ווכחני.‏

במה מועיל הספר

¹³ ספר מלאכי עוזר לקורא להבין את עקרונותיו הבלתי משתנים של יהוה אלוהים ואת אהבתו ורחמיו.‏ כבר בראשיתו מבליט הספר את אהבתו הרבה של יהוה אל עמו ”‏יעקב”‏.‏ הוא אומר אל בני יעקב:‏ ”‏אני יהוה לא שָניתי”‏.‏ חרף רשעותם הרבה,‏ היה מוכן לשוב אליהם בתנאי שישובו אליו.‏ הוא בהחלט אל מלא רחמים (‏מל׳ א׳:‏2;‏ ג׳:‏6,‏ 7;‏ רומ׳ י״א:‏28;‏ שמ׳ ל״ד:‏6,‏ 7‏)‏.‏ ביד מלאכי הדגיש יהוה כי שפתי כהן חייבות ’‏לשמור דעת’‏.‏ כל מי שהופקדה בידם האחריות להורות את דבר־אלוהים חייבים לשים לב לכך ולוודא שהם מקנים לתלמידיהם ידע מדויק (‏מל׳ ב׳:‏7;‏ פיל׳ א׳:‏9–11‏;‏ השווה יעקב ג׳:‏1‏)‏.‏ יהוה אינו מקבל צבועים,‏ אנשים האומרים ש”‏כל עושה רע טוב [‏הוא]‏ בעיני יהוה”‏.‏ אל יחשוב איש כי יוכל לרמות את יהוה ולהעמיד פנים כאילו הוא נותן מנחה למלך גדול זה (‏מל׳ ב׳:‏17;‏ א׳:‏14;‏ קול׳ ג׳:‏23,‏ 24‏)‏.‏ יהוה יהיה עד ממהר כנגד כל מפירי חוקיו ועקרונותיו הצודקים;‏ הרשעים לא יחמקו מעונשם.‏ יהוה ישפוט אותם (‏מל׳ ג׳:‏5;‏ עב׳ י׳:‏30,‏ 31‏)‏.‏ הצדיקים יכולים להיות בטוחים שיהוה יזכור את מעשיהם ויגמול להם.‏ עליהם לשית לבם לתורת משה,‏ כפי שעשה ישוע,‏ שהרי יש בה דברים רבים שהתגשמו בו (‏מל׳ ג׳:‏16,‏ 22;‏ לוקס כ״ד:‏44,‏ 45‏)‏.‏

¹⁴ בתור הספר האחרון של התנ״ך,‏ מצביע מלאכי על מאורעות עתידיים סביב ביאת המשיח,‏ אשר הופיע כעבור יותר מארבע מאות שנה ושבעקבות בואו נכתבו כתבי־הקודש המשיחיים.‏ במלאכי ג׳:‏1 אמר יהוה צבאות:‏ ”‏הנני שולח מלאכי ופינה דרך לפני”‏.‏ בהשראת רוח הקודש הסביר זכריה הקשיש כי מילים אלו התגשמו בבנו,‏ יוחנן המטביל (‏לוקס א׳:‏76‏)‏.‏ ישוע המשיח אישר זאת באותה תקופה ואמר:‏ ”‏לא קם בילודי אישה גדול מיוחנן המטביל,‏ אך הקטון במלכות השמיים גדול ממנו”‏.‏ יוחנן נשלח,‏ על־פי נבואת מלאכי,‏ ’‏לפנות את הדרך’‏,‏ ועל כן לא נמנה הוא עם אלה שעימם כרת ישוע מאוחר יותר ברית למלכות (‏מתי י״א:‏7–12;‏ לוקס ז׳:‏27,‏ 28;‏ כ״ב:‏28–30‏)‏.‏

¹⁵ במלאכי ג׳:‏23,‏ 24 הבטיח יהוה:‏ ”‏הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא”‏.‏ מי הוא אותו ”‏אליה”‏?‏ הן ישוע והן המלאך שנגלה לזכריה ייחסו מילים אלו ליוחנן המטביל,‏ והראו שהוא האחד אשר ”‏ישיב את הכול”‏ ו’‏יכשיר עם מוכן ליהוה’‏ למען יקבלו את המשיח.‏ עם זאת,‏ עוד אומר מלאכי ש”‏אליה”‏ הוא מבשר בואו של ”‏יום יהוה הגדול והנורא”‏,‏ מילים המצביעות על התגשמות עתידית נוספת ביום הדין (‏מתי י״ז:‏11;‏ לוקס א׳:‏17;‏ מרקוס ט׳:‏12‏)‏.‏

¹⁶ בציפייה לאותו יום אומר יהוה צבאות:‏ ”‏ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגויים.‏ .‏.‏.‏ כי מלך גדול אני.‏.‏.‏ ושמי נורא [‏מעורר יראה]‏ בגויים”‏.‏ בהחלט מעורר יראה!‏ כי ”‏היום בא בוער כתנור,‏ והיו כל זדים [‏עזי מצח]‏ וכל עושה רשעה קש”‏.‏ לעומת זאת,‏ אשרי יראי שם יהוה,‏ כי להם ’‏תזרח שמש צדקה,‏ ומרפא בכנפיה’‏.‏ נבואה זו עוסקת בתקופה המאושרת שבה בני אדם עושי רצון אלוהים יירפאו כליל — מבחינה רוחנית,‏ רגשית,‏ נפשית ופיסית (‏ההת׳ כ״א:‏3,‏ 4‏)‏.‏ בהתייחסו ליום מפואר ומבורך זה,‏ מעודד אותנו מלאכי להביא את מנחתנו לבית יהוה בלב שלם:‏ ”‏’‏בחנוני נא בזאת’‏,‏ אמר יהוה צבאות,‏ ’‏אם לא אפתח לכם את ארובות השמיים והריקותי לכם ברכה עד בלי די’‏”‏ (‏מל׳ א׳:‏11,‏ 14;‏ ג׳:‏10,‏ 19,‏ 20‏)‏.‏

¹⁷ ספר הנביאים האחרון מזהיר מפני ’‏החרם [‏כיליון מוחלט]‏ שיבוא על הארץ’‏,‏ ועם זאת קורא לאופטימיות ולשמחה ברוח המילים שאומר יהוה לעמו:‏ ”‏ואישרו אתכם [‏יאמרו כי אכן מאושרים אתם]‏ כל הגויים,‏ כי תהיו אתם ארץ חֵפֶץ”‏ (‏ג׳:‏12,‏ 24‏)‏.‏