האמן הנשכח ביותר בימינו

‏”‏הטבע הוא יצירת האמנות של אלוהים”‏ — סר תומאס בראון,‏ רופא מן המאה ה־17.‏

ליאונרדו דה וינצ׳י‏,‏ רמברנדט,‏ ואן גוך.‏.‏.‏ הם שמות המוכרים למיליונים.‏ ייתכן שמעולם לא ראית אחד מציוריהם המקוריים,‏ אך ידוע לך שדמויות אלו היו אמנים דגולים.‏ יצירותיהם,‏ במובן מסוים,‏ הנציחו אותם.‏

על־גבי בדים העלו חיוך מסתורי,‏ דיוקן חודר,‏ מבט חטוף על יפעת הטבע,‏ שעדיין מעורר את דמיון הצופה.‏ אנו מוקסמים ממה שהקסים אותם — אף שמפרידות בינינו מאות שנים.‏

אולי איננו אמנים או מבקרי־אמנות,‏ ובכל זאת,‏ יש בכוחנו להבחין במצוינות אמנותית.‏ בדומה לאמן שיצירתו מעוררת בנו התפעלות,‏ גם אנו ניחנו בחוש של יופי.‏ ייתכן שאנו מתייחסים לרגישותנו לצבע,‏ לצורה,‏ לעיצוב ולאור כאל דבר מובן מאליו,‏ אך היא חלק מחיינו.‏ ללא ספק,‏ אנו נהנים לקשט את ביתנו בחפצים או בתמונות יפים.‏ אף שקיים מגוון של טעמים,‏ רגישות זו ליופי היא נחלת רוב האנושות.‏ יש במתת זו כדי לקרב אותנו לבוראנו.‏

מתת היופי

חוש של יופי הוא אחד מני תכונות רבות המבדילות את האדם מהחיה.‏ היצירה Summa Artis — Historia General del Arte (‏חיבור מקיף על אמנות — ההיסטוריה הכללית של האמנות)‏ מציינת,‏ כי ”‏ניתן להגדיר את האדם כחיה בעלת היכולת האסתטית”‏.‏ אנו שונים מהחיות מפני שאנו רואים את הטבע מזווית שונה.‏ האם כלב מתמלא הערכה למראה שקיעת שמש מרהיבה?‏

מי עשנו כך?‏ המקרא מסביר,‏ ”‏ויברא אלוהים את האדם בצלמו,‏ בצלם אלוהים ברא אותו”‏ (‏בראשית א׳:‏27‏)‏.‏ אין משמע הדבר שהורינו הראשונים נראו כאלוהים,‏ אלא שאלוהים חנן אותם בתכונותיו הוא.‏ אחת מהן היא היכולת להוקיר יופי.‏

באמצעות תהליך נשגב מבינתנו,‏ המוח האנושי מבחין ביופי.‏ ראשית,‏ חושינו משדרים למוח מידע על הקולות,‏ הריחות,‏ הצבעים והצורות של עצמים המושכים את תשומת־לבנו.‏ אך יופי טומן בחובו יותר מאשר סך של דחפים אלקטרוכימיים,‏ שפשוט אומרים לנו מה מתרחש סביבנו.‏ איננו רואים עץ,‏ פרח או ציפור כפי שכלב רואה.‏ הגם שאיננו מפיקים תועלת מיידית מעצמים אלו,‏ הם מסבים לנו הנאה.‏ מוחנו מאפשר לנו לעמוד על ערכם האסתטי.‏

יכולת זו נוגעת ללבנו ומעשירה את חיינו.‏ מרי,‏ שחיה בספרד,‏ זוכרת היטב כיצד לפני שנים מספר באחד מערבי חודש נובמבר עמדה מול אגם נידח והביטה בשקיעה.‏ ”‏עפו לעברי להקות עגורים בקריאות רמות”‏,‏ היא מספרת.‏ ”‏אלפי עופות חגו בשמי הארגמן,‏ ערוכים כקורי עכביש.‏ נדידתם השנתית מרוסיה ומסקנדינביה הביאה אותם לתחנת־ביניים זו שבספרד.‏ החוויה היתה יפהפיה וריגשה אותי עד דמעות”‏.‏

לשם מה ניתנה מתת היופי?‏

עבור רבים,‏ חוש היופי מצביע בבירור על קיומו של בורא אוהב,‏ החפץ שיציריו בני־הדעת ייהנו מכושרו האמנותי.‏ עד כמה הגיוני ומתקבל על הדעת לזקוף את חוש היופי שלנו לזכותו של בורא אוהב.‏ המקרא מסביר,‏ כי ”‏אלוהים הוא אהבה”‏,‏ ומהות האהבה היא לחלוק עם הזולת (‏יוחנן א׳.‏ ד׳:‏8;‏ מעשי־השליחים כ׳:‏35‏)‏.‏ יהוה נהנה לשתף אותנו ביצירותיו האמנותיות.‏ אם יצירה מוסיקלית לא תושמע או ציור מרהיב לא יוצג,‏ יופיים יאבד.‏ יצירת אמנות נעשית,‏ כדי שניתן יהיה לחלוק בה וליהנות ממנה — ללא צופים,‏ עקרה היא.‏

בדומה לכך,‏ יהוה ברא דברים יפהפיים כדי שאחרים יחלקו בהם ויפיקו מהם הנאה.‏ למעשה,‏ משכנם של הורינו הראשונים היה גן רחב־ידיים שכונה עדן — כלומר ”‏עונג”‏.‏ לא די שאלוהים מילא את הארץ ביצירות אמנות,‏ הוא אף חנן את המין האנושי ביכולת להבחין בהן ולהעריכן.‏ איזה שפע של יופי נגלה לעינינו!‏ פול דייוויס ציין,‏ ”‏לעתים נראה כי הטבע ’‏טורח’‏ כדי ליצור יקום מעניין ופורה”‏.‏ מבחינתנו,‏ היקום מעניין ופורה משום שיהוה ’‏טרח’‏ כדי לברוא אותנו עם הסגולה לחקור את היקום וליהנות ממנו.‏

אין פלא שההכרה ביפי הטבע — והרצון לחקותו — משותפים לכל התרבויות,‏ החל בציירי מערות וכלה באימפרסיוניסטים.‏ לפני אלפי שנים,‏ ציירו תושבי צפון ספרד דיוקנים גרפיים של בעלי־חיים במערות אלטָמירה,‏ סנטנדר.‏ לפני יותר ממאה שנה יצאו ציירים אימפרסיוניסטים מהסטודיו וניסו לקלוט את נצנוצי הצבע בשדה פרחים או את משחקי האור והצללים במים.‏ אפילו ילדים קטנים מודעים היטב לדברים יפים.‏ למעשה,‏ כשנותנים להם נייר וצבעים,‏ רובם נהנים לצייר כל דבר המצית את דמיונם.‏

כיום,‏ מבוגרים רבים מעדיפים לצלם במצלמה כדי להנציח מראה יפהפה הנוגע ללבם.‏ אך גם ללא מצלמה,‏ מוחנו מסוגל לזכור דמויות יפות שראינו לפני עשרות שנים.‏ ללא ספק,‏ אלוהים ברא אותנו כך שנוכל ליהנות ממשכננו הארצי המעוצב להפליא (‏תהלים קט״ו:‏16‏)‏.‏ אולם קיים טעם נוסף לכך שאלוהים הקנה לנו חוש של יופי.‏

‏’‏תכונותיו נראות בבירור’‏

ככל שהערכתנו ליצירות האמנות שבטבע גדלה,‏ היא מסייעת לנו להכיר את האחד שמלאכת־כפיו סובבת אותנו — את הבורא.‏ פעם אמר ישוע לתלמידיו להתבונן היטב בפרחי הבר שגדלו בגליל.‏ ”‏התבוננו אל שושני השדה”‏,‏ אמר,‏ ”‏וראו איך הם גדלים;‏ אינם עמלים ואינם טווים.‏ אומר אני לכם שגם שלמה בכל הדרו לא היה לבוש כאחד מהם”‏ (‏מתי ו׳:‏28,‏ 29‏)‏.‏ גם יופיו של פרח־בר פשוט יכול להזכיר לנו,‏ כי אלוהים אינו אדיש לצרכיה של המשפחה האנושית.‏

עוד אמר ישוע שניתן לעמוד על טיבו של אדם על־פי ’‏פירותיו’‏ או מעשיו (‏מתי ז׳:‏16–20‏)‏.‏ אין זה אלא צפוי שפעלי הבריאה של אלוהים יחשפו בפנינו את אישיותו.‏ אם כן,‏ מהן כמה ’‏מתכונותיו הנראות בבירור מאז בריאת העולם’‏?‏ (‏רומים א׳:‏20‏,‏ ע״ח‏)‏.‏

‏”‏מה רבו מעשיך,‏ יהוה!‏”‏ קרא מחבר התהלים.‏ ”‏כולם בחוכמה עשית”‏ (‏תהלים ק״ד:‏24‏)‏.‏ חוכמת אלוהים ניכרת גם בצבעים שבהם השתמש כדי ”‏לצבוע”‏ את עולם החי והצומח.‏ ”‏הצבעים הם תענוג לרוח ולעיניים”‏,‏ ציינו פבריס וג׳רמני בספרם Colore, Disegno ed estetica nell’arte graifca (‏צבע — עיצוב ואסתטיקה באמנות גרפית)‏.‏ צבעים הרמוניים ומנוגדים,‏ נעימים למראה ומלבבים נמצאים בכל מקום.‏ אך הדברים המצודדים ביותר הם אולי אותם פעלולי צבע שמפיק זוהר ססגוני — צבעי קשת מבריקים — הוכחה חותכת לעיצוב תבונתי.‏

צבעים הזוהרים בצבעי הקשת שכיחים במיוחד בציפורי הקוליברי.‏a מדוע נוצותיהן כה מבריקות?‏ השליש העליון של נוצותיהן הייחודיות שובר את אור השמש לשלל צבעי הקשת — דבר הדומה במקצת לפעולת המנסרה.‏ תארים מקובלים של קוליברים,‏ כגון אודם,‏ ספיר ואזמרגד מעידים נאמנה על הצבעים האדומים,‏ הכחולים והירוקים המעטרים ציפורים אלו דמויות תכשיט.‏ ”‏לשם מה יופיים המרשים של יצורים נפלאים אלו?‏”‏ שאלה שרה גודווין בספרה Hummingbirds (‏הקוליברים)‏.‏ ”‏מבחינה מדעית,‏ אין לכך כל מטרה מלבד הדהמת הצופה”‏,‏ היא משיבה.‏ כמובן,‏ אף אמן אנושי מעולם לא השתמש בלוח־צבעים כזה!‏

כוחו של אלוהים ניכר במפלים הרועמים,‏ בגיאות ובשפל,‏ בגלים המשתברים על החוף או בעצי־יער תמירים המתנודדים ברוח סערה.‏ יצירה אמנותית דינאמית זו מרשימה לא פחות ממראה שליו.‏ ג׳ון מיור,‏ נטורליסט אמריקני מפורסם,‏ תיאר פעם כיצד השפיעה סערה על קבוצת עצי אורן בסיירה נבדה שבקליפורניה:‏

‏”‏על אף גילם הצעיר יחסית,‏ התנשאו העצים לגובה 30 מטר בקירוב,‏ וצמרותיהם הגמישות דמויות המברשת התנודדו והסתלסלו באקסטזה פראית.‏.‏.‏ הצמרות הדקות התנופפו ונעו בקול רשרוש בגשם השוטף,‏ כשהן מתכופפות ומסתלסלות הנה והנה,‏ הלוך ושוב,‏ תוך כדי פיתולים אנכיים ואופקיים בצירופים שקשה לתארם”‏.‏ לפני אלפי שנים כתב מחבר התהלים,‏ כי ’‏רוח סערה מהללת את יהוה’‏ — היא ממחישה לנו את כוחו המדהים (‏תהלים קמ״ח:‏7,‏ 8‏)‏.‏

זה דורי דורות העגור היפני היפהפה הוא סמל האהבה עבור היפנים.‏ חיזוריו המורכבים חינניים ככל ריקוד בלט.‏ אמנים אלו ממשפחת העופות זוכים להוקרה כה רבה,‏ עד כי ביפן הם נחשבים ל”‏אנדרטה טבעית מיוחדת”‏.‏ מאחר שאצל העגורים הקשר בין בני־זוג נמשך כל החיים,‏ ואורך חייהם יכול להגיע ל־50 שנה או יותר,‏ היפנים רואים בהם את התגלמות הנאמנות בנישואין.‏

מה בדבר אהבתו של אלוהים?‏ מעניין לציין שהמקרא מדמה את דאגתו האוהבת של יהוה כלפי משרתיו לזו של ציפור המשתמשת בכנפיה כדי לתת מחסה לגוזליה מאיתני־הטבע.‏ דברים ל״ב:‏11 מדבר על הנשר ש”‏יעיר קנו,‏ על גוזליו ירחף,‏ יפרוש כנפיו יקחהו,‏ ישאהו על אברתו”‏.‏ הנשר עושה כן כדי לעודד את גוזליו לעזוב את הקן ולעוף.‏ אף שאין זה מחזה שכיח,‏ דוּוח על מקרים שבהם נראו נשרים באים לעזרת צאצאיהם ונושאים אותם על כנפיהם (‏תהלים י״ז:‏8‏)‏.‏

ככל שניטיב להתבונן בעולם הטבע שסביבנו,‏ נבחין בעקרונות מסוימים החושפים אף הם צדדים באישיותו של אלוהים.‏

הגיוון הוא טעם החיים

הרבגוניות היא אחד ההיבטים של יצירת אלוהים הבולט מיידית.‏ קיים מגוון אדיר של צמחים,‏ ציפורים,‏ חיות וחרקים.‏ עשרה דונמים של יער טרופי יכילו 300 מינים שונים של עצים ו־000,‏41 מיני חרקים;‏ שלושה קילומטרים מרובעים יאכלסו 500,‏1 מיני פרפרים;‏ ועץ בודד הוא ביתם של 150 מיני חיפושיות!‏ וכשם שאין שני בני־אדם דומים לחלוטין,‏ כך ניתן לומר על עצי האלון או על הנמרים.‏ מקוריות,‏ תכונה שאמנים מוקירים,‏ היא חלק בלתי־נפרד מהטבע.‏

כמובן,‏ התייחסנו בקצרה להיבטים מעטים בלבד של האמנות שבטבע.‏ אם נרד לעומקה,‏ נוכל לגלות צדדים רבים אחרים באישיותו של אלוהים.‏ אך כדי לעשות כן,‏ עלינו להשתמש ברגש האמנותי שמאת אלוהים.‏ כיצד נוכל ללמוד להעריך טוב יותר את יצירת האמנות של האמן הגדול ביותר?‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תיבה בעמוד 6]‏

יש לדעת מי הניחנו כאן

רונלד נוקס,‏ מתרגם מקרא,‏ ערך פעם דיון תיאולוגי עם המדען ג׳ון סקוט הלדיין.‏ ”‏ביקום המכיל מיליוני כוכבי־לכת”‏,‏ טען הלדן,‏ ”‏האין זה מתקבל על הדעת שיש חיים לפחות על אחד מהם?‏”‏

”‏אדוני”‏,‏ השיב נוקס,‏ ”‏אם משטרת סקוטלנד יארד היתה מוצאת גופה במזוודה גדולה שבבעלותך,‏ האם היית אומר להם:‏ ’‏יש מיליוני מזוודות בעולם — ודאי באחת מהן חייבת להיות גופה?‏’‏ סבורני שהם עדיין ירצו לדעת מי הניח אותה שם”‏ (‏The Little, Brown Book of Anecdotes [‏ספר האנקדוטות החום הקטן]‏)‏.‏

מלבד סיפוק סקרנותנו,‏ קיימת סיבה נוספת לכך שעלינו לדעת מי הניחנו כאן — לתת לו את הכבוד הראוי לו.‏ כיצד אמן כשרוני היה מגיב לו מבקר־אמנות יהיר היה מתאר את יצירתו כלא יותר מתאונה בחנות צבעים?‏ בדומה לכך,‏ מה רב הזלזול שנפגין כלפי הבורא אם נייחס את יצירותיו ליד המקרה העיוור!‏

‏[‏שלמי תודה]‏

Courtesy of ROE/Anglo-Australian Observatory, photograph by David Malin

‏[‏תמונות בעמוד 7]‏

עגורים במעופם

ציורי מערות באלטמירה,‏ ספרד

‏[‏תמונות בעמוד 8]‏

דולפינים,‏ קוליברים ומפלים,‏ כולם חושפים צדדים באישיותו של האמן הגדול

‏[‏שלמי תודה]‏

Godo-Foto

G. C. Kelley, Tucson, AZ

Godo-Foto