”דברך אמת”
”קדש אותם באמת: דברך אמת.” — יוחנן י״ז:17
1. כיצד התייחס מחבר התהלים אל כתבי־הקודש, אך כיצד מתייחסים אליהם רבים כיום?
”נר לרגלי דברך, ואור לנתיבתי.” (תהלים קי״ט:105) כך הצהיר מחבר התהלים. כיום, מיעוט קטן בלבד רוחש כבוד זה לדבר־אלהים. במאה העשרים, דבר־אלהים קיים בכתב בתור ספר מורכב הידוע כ”כתבי־הקודש” או ”המקרא”. הוא תורגם לשפות רבות יותר והופץ במספר עותקים גדול יותר מכל ספר אחר במרוצת ההיסטוריה. אף־על־פי־כן, הרוב מסרבים לקבלו כ’נר לרגלם’. אפילו אלה המתיימרים להיות יראי־אלהים מעדיפים, בדרך־כלל, לנהוג על־פי דיעותיהם הם במקום לתת למקרא להאיר את דרכם. — טימותיוס ב׳. ג׳:5.
2, 3. כיצד מתייחסים עדי־יהוה אל המקרא, ואיזו תועלת הפיקו מכך?
2 בניגוד לגישתם, אנו, עדי־יהוה, תמימי־דעים עם דברי מחבר התהלים. עבורנו כתבי־הקודש אכן מהווים מורה־דרך מאת אלהים. אנו יודעים ש”כל הכתוב נכתב על־פי רוח אלהים, ומועיל הוא להוראה לתוכחה, לתיקון, לחינוך במעגלי צדק.” (טימותיוס ב׳. ג׳:16) שלא כרבים כיום, אין אנו מעוניינים להתנסות בדרכי מוסר והתנהגות אחרות. אנו יודעים מהי הדרך הנכונה, משום שכתבי־הקודש מצביעים עליה.
3 הדבר כבר הביא לנו תועלת רבה. למדנו להכיר את יהוה, ולהבין את מטרתו הנאדרת כלפי כדור־הארץ והאנושות. לכן, אנו בטוחים שעתיד מזהיר מצפה לנו ולבני־משפחתנו. אנו מסכימים בכל לב עם דברי מחבר התהלים, באומרו: ”מה אהבתי תורתך! כל היום היא שיחתי. מאויבַי תחכמני מצוותך, כי לעולם היא לי.” — תהלים קי״ט:97, 98.
ההתנהגות נותנת עדות
4. איזו התחייבות מוטלת עלינו, עקב ההכרה בכך שכתבי־הקודש הם דבר־אלהים?
4 יש לנו כל סיבה, איפוא, להסכים עם דברי ישוע, כשאמר לאביו השמימי: ”דברך אמת.” (יוחנן י״ז:17) אך, ההכרה בעובדה זו מטילה עלינו התחייבות. עלינו לעזור לאחרים להכיר בכך שדבר־אלהים הינו האמת. כך יוכלו אף הם ליהנות מאותן הברכות להן זכינו אנו. כיצד יכולים אנו לעזור להם לעשות כן? ראשית, עלינו לעשות כל מאמץ ליישם את עקרונות המקרא בחיי היום־יום שלנו. בדרך זו, אנשים ישרי־לב יראו שהדרך המותווה בכתבי־הקודש היא הטובה ביותר.
5. איזו עצה השיא פטרוס על העדות שבאורח התנהגותנו?
5 עצה זו נתן השליח פטרוס לנשים משיחיות שבעליהן לא היו מאמינים. הוא אמר להן: ”אתן, הנשים, היכנענה לבעליכן; וכך אם יש שאינם מצייתים לדבר, ייקנה לבם לא על־ידי דיבור אלא על־ידי התנהגות הנשים.” (פטרוס א׳. ג׳:1) עיקרון זה עמד מאחורי עצתו אל כל המשיחיים — גברים, נשים וילדים — כשאמר: ”היטיבו את דרכיכם בגויים, כדי שיתבוננו במעשיכם הטובים ויהללו את אלהים ביום פקודה.” — פטרוס א׳. ב׳:12; ג׳:16.
החכמה הנעלה שבמקרא
6. כיצד עוזר לנו פטרוס להבין שעלינו לעזור לאחרים להעריך את המקרא?
6 יתר־על־כן, משיחיים יכולים לעזור לאחרים להעריך את כתבי־הקודש, אם יישמו את עצותיו הנוספות של פטרוס: ”את האדון המשיח הקדישו בלבבכם, ותמיד הייו מוכנים להשיב בענווה ויראה לכל מי שמבקש מכם דין וחשבון בדבר התקווה שבלבכם.” (פטרוס א׳. ג׳:15) על מבשרים משיחיים להיות מסוגלים להגן על המקרא, ולהבהיר לאחרים שהוא דבר־אלהים. כיצד ניתן לעשות זאת?
7. אילו עובדות בנוגע לכתבי־הקודש ממחישות שהם חייבים להיות דבר־אלהים?
7 טיעון משכנע אנו מוצאים בספר משלי. שם אנו קוראים: ”בני, אם תקח אמרָי, ומצוותַי תצפּוֹן איתך, להקשיב לחכמה אזנך, ... ודעת אלהים תמצא. כי יהוה יתן חכמה; מפיו דעת ותבונה.” (משלי ב׳:1–6) חכמת אלהים נמצאת בדפי המקרא. כשאדם כן מבחין בחכמה עמוקה זו, הוא לא יכול אלא להבין שהמקרא אינו דבר בני־אדם, אלא דבר־האלהים.
8, 9. כיצד הוצדקה עצת כתבי־הקודש שנשמור על גישה מאוזנת בנוגע לרכישת נכסים?
8 צא וחשוב על כמה דוגמאות. כיום, ההצלחה בחיים נמדדת, על־פי־רוב, במונחים כספיים. ככל שאדם מרוויח יותר, כך נחשב הוא למצליח יותר. אך, כתבי־הקודש מזהירים מפני שימת דגש־יתר על נכסים חומריים. השליח פאולוס כתב: ”השואפים להתעשר נלכדים בניסיון ובמלכודת וברוב תאוות אוויליות ומזיקות, המורידות את האדם אלי הרס ואבדון. הלא שורש כל הרעות הוא אהבת הכסף, ויש להוטים אחריו שסטו מן האמונה וגרמו לעצמם מכאובים רבים.” — טימותיוס א׳. ו׳:9, 10; השווה מתי ו׳:24.
9 הניסיון מלמד עד כמה הולמת אזהרה זו. פסיכולוג קליני ציין: ”הפיכת האדם ל’מספר אחד’ ולעשיר, אינה מעניקה לו תחושות הגשמה וסיפוק, או מבטיחה לך יחס של כבוד ואהבה אמיתיים מצד אחרים.” אלה המקדישים את כל כוחותיהם לרדיפה אחר עושר, חשים לבסוף מרירות ותיסכול. בעוד המקרא מכיר בערך הכסף, הוא מצביע על משהו הרבה יותר חשוב, באמרו: ”כי בצל החכמה, בצל הכסף; ויתרון דעת, החכמה תחיה בעליה.” — קהלת ז׳:12.
10. מדוע עלינו לפעול בתואם עם עצת המקרא לגלות זהירות בבחירת רֵעים?
10 המקרא מתווה הנחיות רבות מעין אלה. עיקרון אחר, למשל, הוא: ”הולך את חכמים יֶחכָּם, ורועֶה [המתרועע עם] כסילים יֵרועַ.” (משלי י״ג:20) הניסיון אימת גם מסקנה זו. לחץ חברתי השפיע על צעירים לשתות לשוכרה, להשתמש בסמים ואף להתנהג באי־מוסריות. כל מי שמתרועע עם אנשים ששפתם טמאה ימצא את עצמו בסופו־של־דבר משתמש באותה צורת דיבור נתעבת. רבים גונבים ממעבידם משום ש’כולם עושים כן.’ האזהרה שבכתבי־הקודש הוכחה כאמיתית: ”חברת אנשים רעים תשחית מידות טובות.” — קורינתים א׳. ט״ו:33.
11. כיצד מראה מחקר פסיכולוגי את התבונה שביישום ’כלל הזהב’?
11 אחת העצות המפורסמות ביותר בכתבי־הקודש היא מה שמכונה ’כלל הזהב’: ”כל מה שתרצו שיעשו לכם בני האדם, כן גם אתם עשו להם.” (מתי ז׳:12) אילו היתה האנושות מיישמת כלל זה, ברור שהעולם היה מקום טוב יותר! אך, גם אם רוב האנושות אינה נוהגת על־פי כלל זה, תתברך אתה אישית אם תיישם אותו בחייך. מדוע? משום שנוצרנו לדאוג לאחרים ולהתעניין בהם. (מעשי־השליחים כ׳:35) מחקר פסיכולוגי שנערך בארה״ב, שמגמתו היתה לברר מהי תגובתם של האנשים כשהם עוזרים לזולת, העלה מסקנה זו: ”נראה, איפוא, שהדאגה לזולת היא חלק מהטבע האנושי, ממש כמו הדאגה לעצמנו.” — מתי כ״ב:39.
עצת המקרא — חכמה מיוחדת במינה
12. ציין דבר אחד המייחד את המקרא.
12 כמובן, כיום קיימים מקורות רבים מהם ניתן לשאוב עזרה, מלבד כתבי־הקודש. העיתונים מכילים מדורי־ייעוץ, וחנויות־ספרים מלאות בספרים להדרכה־עצמית. בנוסף להם, פסיכולוגים, יועצים מקצועיים ואחרים משיאים את עצותיהם בתחומים שונים. אך, המקרא מהווה מורה־דרך מיוחד במינו משלוש בחינות לפחות. ראשית, עצותיו תמיד מועילות. מעולם אינו מציג תיאוריה, ואינו פועל לרעתנו. כל מי שמיישם את עצות כתבי־הקודש יסכים עם דברי מחבר התהלים כשהתפלל לאלהים: ”עדותיך [תזכורותיך] נאמנוּ מאוד.” — תהלים צ״ג:5.
13. מה מראה שכתבי־הקודש נעלים בהרבה על מקורות חכמת־אנוש?
13 שנית, המקרא עמד במיבחן הזמן. (פטרוס א׳. א׳:25; ישעיהו מ׳:8) העצות הנובעות ממקור אנושי משתנות מעת לעת — מה שמקובל בשנה אחת, כבר אינו באופנה בשנה הבאה. לעומתן, גם אם הושלמה כתיבת כתבי־הקודש לפני קרוב ל־000,2 שנה, דבריהם עדיין מכילים את העצות הנבונות ביותר שבנמצא, והם מעשיים בעולם כולו. תוצאת יישומם זהה בין אם אנו חיים באפריקה, או באסיה, או באמריקה הצפונית או הדרומית, באירופה או באי נידח.
14. באיזו דרך נעלה עצת דבר־אלהים?
14 שלישית, לקשת הרחבה של עצות המקרא אין אח וריע. משל מקראי אחד מציין: ”כי יהוה יתן חכמה”, ותהא אשר תהא הבעיה או ההחלטה שבפניה אנו ניצבים, במקרא טמונה החכמה שתעזור לנו לפתור אותה. (משלי ב׳:6) ילדים, בני־נוער, הורים, קשישים, שכירים, מעסיקים, בעלי סמכות — כולם מוצאים שהחכמה המקראית מתייחסת אליהם. (משלי ד׳:11) גם אם אנו נתקלים במצבים שלא היו מוּכרים בימי ישוע והשליחים, כתבי־הקודש מייעצים לנו ביעילות. למשל, במאה הראשונה לספירה, עישון טבק לא היה ידוע במזרח התיכון. כיום הוא נפוץ. בכל זאת, כל מי שישים לב לעצת המקרא שאל לנו ’להשתעבד לשום דבר’, אלא ש”נטהר את עצמנו מכל טוּמאת גוף ורוח”, יישמר מהרגל זה, שהוא גם ממכר וגם פוגע בבריאות. — קורינתים א׳. ו׳:12; קורינתים ב׳. ז׳:1.
לטובתנו לטווח ארוך
15. מדוע טוענים רבים שכתבי־הקודש מיושנים?
15 אמת, רבים טוענים שחלף זמנו של המקרא ושכבר אינו מציאותי במאה העשרים. עם זאת, אפשר שהסיבה לכך היא, שכתבי־הקודש אינם אומרים את מה שהם רוצים לשמוע. אך, יישום עצות המקרא פועל לטובתנו לטווח ארוך, ותדירות דורש סבלנות, מישמעת, והתכחשות־עצמית — תכונות שאינן מקובלות בעולם המעודד מציאת סיפוק מיידי לכל תשוקה. — משלי א׳:1–3.
16, 17. אילו ערכי־מוסר נעלים מציב המקרא, וכיצד התייחסו אליהם רבים בתקופתנו?
16 שקול, למשל, את עניין המוסריות המינית. הערכים המקראיים קפדניים ביותר. התחום היחידי לקיום יחסי־מין הוא במסגרת הנישואין, וכל מגע מסוג זה מחוץ למסגרת זו פסול. אנו קוראים: ”לא זונים ולא עובדי אלילים, לא מנאפים ולא עושי זימה ולא שוכבי זכר, ... יירשו את מלכות האלהים.” (קורינתים א׳. ו׳:9, 10) יתרה מזאת, כתבי־הקודש דורשים מהמשיחיים נישואין לבן־זוג אחד. (טימותיוס א׳. ג׳:2) קיימים, אמנם, מקרים קיצוניים בהם ניתן להרשות גירושין או פירוד, אך כתבי־הקודש מציינים שבדרך־כלל קשר־הנישואין הוא לכל החיים. ישוע עצמו אמר: ”הבורא עשה אותם זכר ונקבה מבראשית וגם אמר, ’על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באישתו והיו שניהם לבשר אחד.’ ... ובכן אינם עוד שניים אלא בשר אחד. לפיכך מה שחיבר האלהים, אל יפריד האדם.” — מתי י״ט:4–6, 9; קורינתים א׳. ז׳:12–16.
17 כיום, העולם מתעלם מעקרונות אלה. הפקרוּת מינית זוכה ליחס סובלני. יחסי־מין בין בני־נוער נחשבים לאורח־חיים רגיל. חיים משותפים ללא ההתחייבות שבנישואין מקובלים. בקרב זוגות נשואים, פרשיות־מין אסורות, מצד שני בני־הזוג, נעשו שכיחים למדי, והגירושין בעולם מודרני זה הגיעו לממדי מגיפה. אך, ’ערכים’ ירודים אלה לא העניקו אושר. התוצאות השליליות הוכיחו שאחרי הכל, צדקו כתבי־הקודש בעמדם על ערכי־מוסר קפדניים.
18, 19. מה נבע מן הזילזול הנפוץ בערכי־המוסר של יהוה?
18 כתב־העת Ladies’ Home Journal (ג׳ורנאל ביתי לנשים) ציין: ”הדגש על המין שאיפיין את שנות הששים והשבעים לא העניק לאנשים אושר אינסופי, אלא אומללות אנושית חמורה.” אותה ”אומללות אנושית חמורה” המוזכרת כאן מתייחסת לסבל שנגרם לילדים עקב גירושי הוריהם ולכאב הנפשי העמוק שחשים מבוגרים רבים. היא כוללת גם את הגידול שחל במספר המשפחות החד־הוריות וה’מגיפה’ של רווקות צעירות היולדות תינוקות כשהן עצמן בקושי עברו את תקופת הילדות. בנוסף לכך, היא מתייחסת להתפשטות מחלות־מין מדבקות שהגיעו לממדי מגיפה כל־עולמית, כמו הֵרפֶּס של אברי־המין, זיבָה, עגבת, כלָמידיה ואיידס.
19 לנוכח כל זה, ציין פרופסור לסוציולוגיה: ”יתכן שאנו מבוגרים דיינו לשקול אם לא יהיה עדיף לעודד הימנעות מיחסי־מין לפני הנישואין, כמדיניות שתענה בצורה הטובה ביותר על צרכי אזרחינו ועל זכותם לחירות: החירות ממחלות, החירות מהריונות לא־רצויים.” המקרא מצהיר בצדק: ”אשרי הגבר אשר שָם יהוה מיבטחו, ולא פנה אל רְהָבים [שחצנים] ושָטֵי כזב [הסרים מדרך הישר אל הכזב].” (תהלים מ׳:5) אלה הבוטחים בחכמת המקרא לא יולכו שולל אחר אלה המזלזלים בדרישות המקרא והטוענים שאורח־חיים חופשי יותר מעניק אושר. הערכים המקראיים הנבונים, אך הקפדניים, מניבים תוצאות טובות יותר.
בעיות קשות בחיים
20. אילו עקרונות מקראיים עזרו לאלה שנאלצו להתמודד עם עוני מחפיר?
20 בנוסף לכך, החכמה המקראית עוזרת לנו להתמודד עם הבעיות הקשות בהן אנו נתקלים בחיים. למשל, במספר מדינות, ישנם משיחיים החיים בעוני מחפיר. בכל זאת, הם מצליחים להתמודד עם העוני ולמצוא אושר. כיצד? במלאם אחר עצת דבר־אלהים. הם מתייחסים במלוא הרצינות למלים המנחמות שבתהלים נ״ה:23: ”השלך על יהוה יהבך, והוא יכלכלך.” הם נשענים על אלהים שיספק להם את הכוח הדרוש להחזיק מעמד. עם זאת, הם מיישמים את עקרונות המקרא ונמנעים מהרגלים מזיקים ובזבזניים, כמו עישון ושיכרות. הם חרוצים, כעצת כתבי־הקודש, ולכן מוצאים תדירות שהם יכולים לפרנס את משפחותיהם בשעה שאנשים עצלים, או אלה הנכנעים לייאוש, אינם מצליחים. (משלי ו׳:6–11; י׳:26) בנוסף לכך, הם נענים לאזהרה המקראית: ”אל תקנא בעושי עוולה.” (תהלים ל״ז:1) אין הם פונים להימורים או למעשי־פשע, כמו סחר בסמים. מקורות אלה יכולים להוות ”פיתרון” מיידי לבעיותיהם, אך לטווח הארוך הם מניבים פרי מר.
21, 22. (א) כיצד שאבה אשה משיחית עזרה ונחמה מכתבי־הקודש? (ב) איזו עובדה נוספת על המקרא מחזקת את המסקנה שהוא אכן דבר־אלהים?
21 האם יישום עצות המקרא באמת עוזר לעניים? אכן, כן. כפי שמוכיחות חוויות רבות. אלמנה משיחית עניה באסיה כתבה: ”אני חיה, אמנם, קרוב לקוו־העוני, אך אינני חשה תרעומת או מרירות על כך. האמת המקראית מעניקה לי השקפה חיובית.” היא סיפרה שההבטחה המפורסמת שנתן ישוע, התגשמה במקרה שלה. ישוע אמר: ”אתם, בקשו תחילה את מלכותו ואת צידקתו, וכל אלה ייווספו לכם.” (מתי ו׳:33) היא ציינה שבהצבת שירותה לאלהים בראש מעייניה, היא תמיד זוכה לקבל, בדרך זו או אחרת, את צרכיה הגשמיים. ושירותה המשיחי מעניק לה כבוד ומטרה בחיים ההופכים את עוניה לנסבל.
22 אכן, עומק החכמה שבמקרא מראה שזהו באמת דבר אלהים. אף ספר פרי־עטו של בן־אנוש אינו יכול לדון בכל־כך הרבה היבטים של החיים, לשקף כושר־אבחנה כה חודר, ולהיות צודק במסקנותיו באותה עיקביות. אך, קיימת עובדה נוספת בנוגע לכתבי־הקודש המצביעה על מקורו האלוהי, הלא היא ההשפעה החיובית שהם מפעילים על חיי אנשים. בהיבט זה נדון במאמר הבא.
התוכל להסביר?
◻ לאילו ברכות זוכים עדי־יהוה עקב אמונתם בכתבי־הקודש כדבר־אלהים?
◻ כמאמינים בדבר־אלהים, איזו חובה מוטלת עלינו, וכיצד יכולה התנהגותנו לעזור לנו למלא חובה זו?
◻ מאילו בחינות עולה העצה הנבונה שבמקרא על העצה שמקורה בבני־אנוש?
◻ מנה מספר דוגמאות המשקפות את עומק החכמה שבמקרא.