”הייו עושי הדבר ולא רק שומעים”
”לא כל האומר לי ’אדוני, אדוני’ ייכנס למלכות השמים, אלא העושה את רצון אבי שבשמים.” — מתי ז׳:21.
1. מה על תלמידי ישוע להמשיך לעשות?
המשך לבקש. המשך לחפש. המשך לדפוק. התמד בתפילה, בלימוד וביישום דברי ישוע ב’דרשת ההר’ שלו. ישוע אמר לתלמידיו שהם ”מלח הארץ”, בפיהם מסר משָמֵר ’מתובל במלח’, ועליהם להשמר שלא ייעשה תפל, באבדו את טעמו הערב או כושרו המשמר. כמו־כן, הם ”אור העולם”, בשקפם את האור שמקורו בישוע המשיח וביהוה אלהים, לא רק בדיבור אלא גם במעשים. מעשיהם הטובים מפיצים אור בדומה לדבריהם המאירים — ואף יכולים לדבר בקול רם עוד יותר, בעולם שהורגל לצביעות דמוית־הפרושים, של מנהיגי־דת ופוליטיקאים כאחד, האומרים רבות ועושים מעט. — מתי ה׳:13–16.
2. באילו מלים עודד אותנו יעקב, אך איזו עמדה נוחה מאמצים לעצמם אנשים בטעות?
2 יעקב עודד אותנו: ”הייו עושי הדבר ולא רק שומעים, פן תרמו את עצמכם.” (יעקב א׳:22) רבים מרמים את עצמם באמונה ש’פעם נושע תמיד נושע,’ כאילו עתה הם יכולים לפרוש משירות לאלהים ולהמתין לגמול השמימי לו מצפים. זוהי אמונה כוזבת ותקוות שווא. ”המחזיק מעמד עד קץ,” אמר ישוע, ”הוא ייוושע.” (מתי כ״ד:13) כדי לזכות בחיי־נצח, כתבי־הקודש קוראים לנו: ”הייה נאמן עד מוות.” — ההתגלות ב׳:10; עברים ו׳:4–6; י׳:26, 27.
3. אילו הדרכות בנוגע לשיפוט, העניק ישוע בהמשך ’דרשת ההר’ שלו?
3 בהמשך ’דרשת ההר’, הוסיף ישוע וציין דברים שעל המשיחי להתאמץ למלא אחריהם. הנה דרישה אחת הנראית פשוטה, אך מגנה נטייה שהיא קשה במיוחד להיפטר ממנה: ”אל תשפטו למען לא תישפטו, כי במשפט אשר אתם שופטים תישפטו ובמידה אשר אתם מודדים יימדד לכם. מדוע אתה רואה את הקיסם אשר בעין אחיך ואינך שם לב לקורה אשר בעינך? איך תאמר לאחיך: ’הנח לי להוציא את הקיסם מעינך,’ והנה הקורה בעינך? צבוע! הוצא תחילה את הקורה מעינך; אחרי־כן תראה היטב ותוכל להוציא את הקיסם מעינו של אחיך.” — מתי ז׳:1–5.
4. אילו הדרכות נוספות מוסר ספר לוקס, ומה נובע מיישומן?
4 בניסוחו של ’דרשת ההר’, ציין לוקס שישוע אמר למאזיניו שאל להם להרשיע אחרים. נהפוך הוא, ”סילחו” להם על מגרעותיהם. הדבר יעורר אחרים להגיב בנדיבות, כדברי ישוע: ”תנו ויינתן לכם; מידה יפה, דחוסה, גדושה ושופעת יתנו בחיקכם.” — לוקס ו׳:37, 38.
5. מדוע הרבה יותר קל לראות את הפגמים באחרים מאשר בעצמנו?
5 במאה הראשונה לספירה, נטו הפרושים, כתוצאה מהמסורת שבעל־פה, לשפוט אחרים בחומרה. אי־מי בקרב שומעיו של ישוע שנטה לעשות כן, חובה היה עליו לחדול מכך. הרבה יותר קל לראות את ה’קיסם’ בעין רעך מאשר להבחין ב’קורה’ שבעיננו אנו — והרבה יותר מחניף ל”אני” שלנו! כפי שאמר אדם אחד, ”אני אוהב למטוח ביקורת על אחרים, מפני שהדבר מעניק לי הרגשה טובה!” העברת ביקורת בדרך קבע על אחרים עלולה להעניק לנו תחושת עליונות, המפצה כביכול על מגרעותינו, שאנו מעדיפים להסתירן. אך, אם תיקון אכן נחוץ, יש לתת אותו ברוח של ענווה. על המתקן להיות מודע תמיד לחסרונותיו הוא. — גלטיים ו׳:1.
בטרם תשפוט, נסה להבין
6. על איזה יסוד עלינו לבסס את שיפוטנו, ואיזו עזרה יש לבקש, כדי שלא נהיה ביקורתיים מדי?
6 ישוע לא בא לשפוט את העולם, אלה להושיעו. כל פעם ששפט, לא עשה כן על־פי דעתו, אלא ביסס את הכל על הדברים שנתן לו אלהים לדבר. (יוחנן י״ב:47–50) בדומה לכך, על כל שיפוט מצידנו לעלות בקנה אחד עם דבר־יהוה. עלינו לרסן את הנטיה האנושית לשפוט אחרים. כדי לעשות כן, עלינו להתמיד להתפלל ולבקש את עזרת יהוה: ”בקשו [המשיכו לבקש, ע״ח] ויינתן לכם. חפשו [המשיכו לחפש] ותמצאו. דיפקו [המשיכו לדפוק] וייפתח לכם. כי כל המבקש מקבל, והמחפש מוצא, והמתדפק ייפתח לו.” (מתי ז׳:7, 8) אפילו ישוע אמר: ”אינני יכול לעשות דבר מלבי [מיוזמתי, ע״ח]. לפי מה שאני שומע אני שופט. ומשפטי צודק, מפני שאינני מבקש את רצוני אלא את רצון שולחי.” — יוחנן ה׳:30.
7. איזה הרגל עלינו לטפח שיעזור לנו ליישם את ’כלל הזהב’?
7 עלינו לפתח את ההרגל לא לשפוט אנשים, אלא לנסות להבין אותם בכך שנשים את עצמנו במקומם — אין זה דבר קל אך נחוץ, אם אנו מעוניינים לקיים את ’כלל הזהב’ שהכריז ישוע בהמשך: ”כל מה שתרצו שיעשו לכם בני־האדם, כן גם אתם עשו להם, כי זאת התורה והנביאים.” (מתי ז׳:12) מכאן שעל תלמידי ישוע לגלות רגישוּת ולהבחין במצב הנפשי, הרגשי והרוחני של הזולת. חיוני שיחושו ויבינו את צרכיהם של אחרים ושיגלו התעניינות אישית בהם תוך מטרה לעזור להם. (פיליפים ב׳:2–4) כעבור מספר שנים, כתב פאולוס: ”הרי התורה כולה כלולה במאמר אחד — ’ואהבת לרעך כמוך.’” — גלטיים ה׳:14.
8. על אילו שתי דרכים דיבר ישוע, ומדוע בוחרים רוב האנשים ב’דרך המרווחת’?
8 ”היכנסו דרך הפתח הצר,” המשיך ישוע ואמר, ”כי רחב הפתח ומרווחת הדרך המוליכה לאבדון ורבים ההולכים בה. אך, צר הפתח וצרה הדרך המוליכה לחיים ומעטים המוצאים אותה.” (מתי ז׳:13, 14) רבים בימינו בחרו בדרך המוליכה לאבדון ורבים עדיין צועדים בה. ה’דרך המרווחת’ מאפשרת לאנשים לחשוב כרצונם ולחיות את חייהם כרצונם: ללא חוקים, ללא התחייבויות, פשוט אורח־חיים קל ונוח, ללא הגבלות. המלים ”התאמצו להיכנס דרך הפתח הצר” אינן מתייחסות אליהם! — לוקס י״ג:24.
9. מה דרוש כדי להתהלך ב’דרך הצרה’, ואיזו אזהרה השמיע ישוע להולכים בה?
9 אולם, זהו ”הפתח הצר” המוביל לחיי־נצח. זוהי דרך הדורשת שליטה־עצמית. יתכן שהדבר יצריך משמעת שתעמיד במבחן את מניעיך ואת היסוד להקדשתך. כשמתרגשות ובאות רדיפות, הדרך נעשית קשה ודורשת כוח־סבל. ישוע הזהיר את ההולכים בדרך זו: ”היזהרו מנביאי השקר הבאים אליכם בלבוש כבשים ובתוך תוכם זאבים טורפים הם.” (מתי ז׳:15) תיאור זה תאם את הפרושים במדויק. (מתי כ״ג:27, 28) הם ’הושיבו עצמם על כסא משה,’ והתיימרו לדבר בשם אלהים, בעודם הולכים אחר מסורת אנוש. — מתי כ״ג:2.
כיצד ’סגרו הפרושים את המלכות’
10. כיצד ביקשו הסופרים והפרושים ’לסגור את המלכות לפני אנשים’?
10 יתר על כן, מנהיגי־הדת ביקשו לחסום את הדרך בפני אלה שרצו להיכנס דרך ”הפתח הצר”. ”אוי לכם סופרים ופרושים צבועים, כי סוגרים אתם את מלכות השמים מלפני בני־אדם; הן אתם אינכם נכנסים לתוכה וגם לבאים אינכם מניחים להיכנס.” (מתי כ״ג:13) הפרושים פעלו בדיוק כשם שישוע הזהיר. הם ’הוציאו שם רע על תמידיו בגלל בן־האדם.’ (לוקס ו׳:22) מאחר שהאדם אשר נולד עיוור ושנרפא על־ידי ישוע, האמין שישוע היה המשיח, הם גירשו אותו מבית־הכנסת. מאותה סיבה, אחרים שקיבלו את ישוע כמשיח היססו להודות בכך בפומבי. — יוחנן ט׳:22, 34; י״ב:42; ט״ז:2.
11. איזה סוג פירות מניבה כמורת הנצרות?
11 ”בפירותיהם תכירו אותם,” אמר ישוע. ”כל עץ טוב עושה פרי טוב והעץ הנשחת עושה פרי רע.” (מתי ז׳:16–20) אותו הכלל עדיין בתוקף בימינו. רבים מאנשי הכמורה הנוצרית אומרים דבר אחד ועושים דבר אחר. על אף התיימרם ללמד את כתבי־הקודש, הם דוגלים בעיקרי־אמונה המחללים את שם אלהים, כגון, האמונה בשילוש ובאש־גיהנום. אחרים מתכחשים לקרבן־הכופר, מלמדים אבולוציה במקום הבריאה, ומטיפים פסיכולוגיה אופנתית המשעשעת אוזניים. בדומה לפרושים, רבים מאנשי־הכמורה כיום הם רודפי־ממון, וגורפים מיליוני דולרים מצאן־מרעיתם. (לוקס ט״ז:14) אמנם, כולם קוראים, ”אדוני, אדוני,” אך ישוע משיב להם: ”מעולם לא הכרתי אתכם, סורו ממני עושי רשע.” — מתי ז׳:21–23.
12. מדוע חדלו אחדים מללכת ב’דרך הצרה’, ותוך אילו תוצאות?
12 בימינו, יש שהתחילו להתהלך ב’דרך הצרה’, אך שחדלו מכך. הם טוענים שהם אוהבים את יהוה, אך אינם מצייתים לדרישתו שעליהם לבשר לזולת. הם אומרים שהם אוהבים את ישוע, אך אינם מוכנים ’להאכיל את צאנו’. (מתי כ״ד:14; כ״ח:19, 20; יוחנן כ״א:15–17; יוחנן א׳. ה׳:3) הם אינם חפצים להירתם לעול משותף עם ההולכים בעקבות ישוע. ’הדרך הצרה’ הינה צרה מדי לגביהם. הם התעייפו מלעשות את הטוב, לכן ”מקרבנו יצאו, אבל לא משלנו היו; כי אילו היו משלנו, היו נשארים איתנו.” (יוחנן א׳. ב׳:19) הם חזרו אל חשכת העולם, ו”מה רב החושך!” (מתי ו׳:23) הם התעלמו מהפצרת יוחנן: ”ילדי, אל נא נאהב במלים ובדיבור, כי אם בפועל ובאמת.” — יוחנן א׳. ג׳:18.
13, 14. איזה משל סיפר ישוע בנוגע ליישום דבריו בחיינו, ומדוע היה כה התאים לתושבי ארץ־ישראל?
13 ישוע סיים את ’דרשת ההר’ במשל רב־עוצמה: ”כל השומע את דברי אלה ועושה אותם יהיה דומה לאיש נבון אשר בנה את ביתו על הסלע. הגשם ירד, באו השטפונות ונשבו הרוחות והלמו בבית ההוא, אך לא נפל, כי יוסד על הסלע.” — מתי ז׳:24, 25.
14 בארץ־ישראל גשמים כבדים עלולים לגרום שטפונות וסחף הרסניים במורד הנחלים. כדי להבטיח שבית יעמוד, חיוני לבנותו על סלע מוצק. ספר לוקס מוסר שהאיש ”העמיק לחפור והניח את יסודו על הסלע.” (לוקס ו׳:48) כרוכה בכך עבודה קשה, אך היא משתלמת כאשר פוקדת סופה. בניית תכונות משיחיות על דברי ישוע תשיב את גמולה, כש’שטפונות’ של מצוקה יפקדו אותך.
15. מה יהיה מצבם של הנוהים אחר מסורת אנוש, במקום לציית לדברי ישוע?
15 הבית השני נבנה על חול: ”כל השומע את דברי אלה ואינו עושה אותם ידמה לאיש אוויל אשר בנה את ביתו על החול. הגשם ירד, באו השטפונות ונשבו הרוחות והלמו בבית ההוא; נפל הבית וגדולה היתה מפלתו.” כך יהיה גם לגבי אלה האומרים ”אדוני, אדוני,” אך שאינם מבצעים את דברי ישוע. — מתי ז׳:26, 27.
”לא כדרך שלימדו סופריהם”
16. כיצד השפיעה ’דרשת ההר’ על שומעיה?
16 כיצד השפיעה ’דרשת ההר’ על המאזינים? ”כשגמר ישוע את דבריו אלה השתומם המון העם על תורתו, כי לימד אותם כבעל סמכות ולא כדרך שלימדו סופריהם.” (מתי ז׳:28, 29) הם נסערו עד עומק נפשם מזה שדיבר בסמכותיות שלא נתקלו בה מעולם.
17. מה עשו הסופרים כדי להקנות תוקף להוראתם, ומה טענו בנוגע לחכמים המתים כשציטטו את דבריהם?
17 אף סופר לא דיבר מעולם בסמכותו הוא, כפי שמראה התיעוד ההיסטורי הבא: ”הסופרים תמיד מצאו רקע להוראתם במסורת ובדברי האבות. כל דרשה מפי כל סופר שאבה את סמכותה וערכה, ממקורות כגון: ’לפי מסורת הרבנים...’, או ’החכמים אומרים...’; או הפנייה לבר־סמכא מקובל מסוג זה. הילל הגדול היה מורה מעולה, ודבק בנאמנות במסורת בכל עניין; ’אך, אפילו אם היה דורש בנושא כלשהו במשך יום שלם, ... הם לא קיבלו את הוראתו, עד שהוסיף לבסוף, ’כך שמעתי מפי שמעיה ואבטליון [בני־סמכא שקדמו להילל].’” (A Commentary on the New Testament From the Talmud and Hebraica [פירוש לברית החדשה מן התלמוד וההֶבּרַאיקה], מאת ג׳וֹהן לייטפוּט) הפרושים אף טענו ביחס לחכמיהם שכבר מתו, אפילו לפני זמן רב: ”כשמישהו מצטט פרשנות על התורה משפתי צדיק, ובשמו — שפתיו ממלמלות יחד עימם בקברו.” — Torah—From Scroll to Symbol in Formative Judaism (תורה — מן המגילות לסמלים ביהדות המתפתחת).
18. (א) מה היה ההבדל בין תורת הסופרים לבין הוראתו של ישוע? (ב) באילו מובנים היתה הוראת ישוע מיוחדת במינה?
18 הסופרים ציטטו את דברי אנשים מתים בתור סמכות; ישוע דיבר בסמכות שהעניק לו אלהים חיים. (יוחנן י״ב:49, 50; י״ד:10) הרבנים העלו מים מעופּשים מבורות אטומים; ישוע שפע קילוחי מים רעננים שהירוו את הצמא הפנימי. הוא התפלל והירהר משך כל הלילה, וכשדיבר נגע בנימי נפשם של אנשים, שלא היו מודעים לקיומם קודם לכן. הוא דיבר בעוצמה שחשו בה, ובסמכות שאפילו הסופרים, הפרושים והצדוקים, לא יכלו לעמוד בפניה. (מתי כ״ב:46; מרקוס י״ב: 34; לוקס כ׳:40) מעולם לא דיבר כך איש! עם סיום הדרשה, נותרו הנאספים המומים!
19. כיצד מקבילות כמה משיטות ההוראה של עדי־יהוה כיום לשיטות של ישוע ב’דרשת ההר’?
19 מה לגבי ימינו? בפעילות ההטפה שלהם מבית־לבית, משתמשים עדי־יהוה בשיטות דומות. בעל־בית טוען, למשל: ”הדת שלי אומרת שכדור־הארץ יישרף כליל.” אתה מגיב: ”אך, התנ״ך אומר בפירוש בקהלת א׳:4 ש’הארץ לעולם עומדת.’” האדם מופתע. ”אני לא ידעתי שכך כתוב בתנ״ך שלי!” בעל־בית נוצרי אומר: ”כל חיי שמעתי שחוטאים יישרפו באש־גיהנום.” ”אך, כתבי־הקודש מציינים ברומיים ו׳:23: ’כי שכר החטא הוא מוות.’” או בנוגע לשילוש: ”הכומר שלי אמר שישוע ואביו זהים ושווים.” התשובה: ”אך, ביוחנן י״ד:28 כתבי־הקודש מצטטים את ישוע עצמו כשאמר: ’האב גדול ממני.’” אדם אחר אומר לך: ”שמעתי שנאמר שמלכות אלהים היא בתוכך.” אתה עונה: ”ראה כאן בדניאל ב׳:44, שם כתוב: ’ובימי המלכים האלה, יקים אלהי השמים מלכות שלא תחרב לעולם... היא תפורר את כל המלכויות האלה ותשים להן קץ, והיא תקום לעולם.’ אם כן, כיצד יכולה המלכות להיות בתוכך?”
20. (א) איזה ניגוד קיים בין צורת ההוראה של עדי־יהוה לבין זו של מנהיגי־דת למיניהם? (ב) לאיזו פעולה עתה העת המתאימה?
20 ישוע דיבר תוך סמכות מאלהים. עדי־יהוה מדברים תוך סמכות מדבר־אלהים. בדומה לגישת הרבנים, גם כמורת הנצרות דבקה במסורת דתית שטוּמאה מעיקרי־אמונה אשר הועברו מדור לדור מבבל ומצרים העתיקות. כשאנשים כנים לומדים לדעת שכתבי־הקודש מפריכים את עיקרי־אמונתם, הם נדהמים ומצהירים: ’לא ידעתי שכתוב כך בכתבי־הקודש שלי!’ אך, אכן זה כתוב. עתה העת לכל המודעים לצרכיהם הרוחניים להיענות לדברים שאמר ישוע ב’דרשת ההר’, ובכך לבנות על יסוד של סלע איתן.
שאלות חזרה
◻ במקום לשפוט אחרים, מה עלינו להשתדל לעשות, ומדוע?
◻ מדוע רבים כיום בוחרים ב’דרך המרווחת’?
◻ מדוע היתה שיטת ההוראה של ישוע כה שונה מזו של הסופרים?
◻ כיצד השפיעה ’דרשת ההר’ על שומעיה?