בערך באוקטובר של שנת 29 לספירה הלך ישוע לנהר הירדן כדי להיטבל.‏ המקרא מספר את שאירע:‏ ”‏ישוע נטבל ועלה מייד מן המים.‏ אותה עת נפתחו השמיים והוא ראה את רוח אלוהים יורדת כיונה ובאה עליו.‏ והנה קול מן השמיים אומר:‏ ’‏זה בני אהובי אשר בו חפצתי’‏”‏a (‏מתי ג׳:‏16,‏ 17‏)‏.‏ מילים מלאות רוך אלו,‏ שנאמרו מפי יהוה עצמו,‏ מלמדות אותנו רבות על טיבו כאב.‏ שים לב לשלושה דברים שביטא יהוה בדבריו לבנו.‏

ראשית,‏ במילים ”‏זה בני”‏,‏ יהוה למעשה אמר:‏ ’‏אני גאה להיות אביך’‏.‏ אב בעל חוש הבחנה מרווה את צמאונם העז של ילדיו להכרה ולתשומת לב.‏ יש לחזק את בטחונם של הילדים ולתת להם את ההרגשה שהם מוערכים כבני משפחה אינדיבידואליים.‏ תאר לעצמך מה חש ישוע — אפילו כאדם בוגר — כשזכה להכרה זו מאביו!‏

שנית,‏ כשקרא לבנו ”‏אהובי”‏,‏ הצהיר יהוה גלויות על אהבתו לישוע.‏ במובן מסוים אמר לו אביו:‏ ’‏אני אוהב אותך’‏.‏ אב טוב אומר לילדיו שהוא אוהב אותם עד מאוד.‏ מילים אלו — לצד גילויי חיבה הולמים — עוזרות לילדים לפרוח.‏ אין ספק שהדבר נגע מאוד ללבו של ישוע כאשר שמע את אביו מביע בקול את אהבתו כלפיו.‏

שלישית,‏ במילה ”‏חפצתי”‏ ביטא יהוה את שביעות רצונו מבנו.‏ היה זה כאילו אמר:‏ ’‏בני,‏ אני מרוצה ממעשיך’‏.‏ אב אוהב מחפש הזדמנויות להגיד לילדיו שהוא מרוצה מהדברים הטובים שהם אומרים או עושים.‏ ילדים אוזרים כוח ואומץ מן הידיעה כי הוריהם מרוצים מהם.‏ אין ספק שישוע התעודד כששמע כי אביו שבע רצון ממנו.‏