הנוכל להבין את אורח חשיבתו של יהוה?
”’מי תיכּן את רוח יהוה [אורח חשיבתו של יהוה] ואיש עצתו יודיענו?’, אך אנחנו יש לנו רוח המשיח” (קור״א ב׳:16).
1, 2. (א) באיזה קושי אנו נתקלים תכופות? (ב) מה עלינו לזכור באשר לצורת חשיבתנו ולצורת חשיבתו של יהוה?
האם התקשית פעם להבין איך אדם אחר חושב? אולי נישאת לא מזמן, ואתה מרגיש שלעולם לא תוכל להבין לגמרי את הצד השני. גברים ונשים חושבים ואף מדברים בצורה שונה. קיימות אפילו מספר תרבויות שבהן גברים ונשים מדברים בניבים שונים של אותה שפה! נוסף על כך, הבדלי תרבות ושפה יוצרים הבדלים בצורות חשיבה והתנהגות. עם זאת, ככל שתכיר טוב יותר את רעך, כך תוכל להבין טוב יותר את צורת חשיבתו.
2 אם כן, אל לנו להיות מופתעים שצורת חשיבתנו שונה בהרבה מצורת חשיבתו של יהוה. הוא אמר לבני ישראל דרך הנביא ישעיהו: ”לא מחשבותיי מחשבותיכם, ולא דרכיכם דרכיי”. כדי להמחיש את הנקודה, הוסיף יהוה: ”כי גבהו שמיים מארץ, כן גבהו דרכיי מדרכיכם, ומחשבותיי ממחשבותיכם” (יש׳ נ״ה:8, 9).
3. ציין שתי דרכים שבעזרתן נוכל לרקום יחסים הדוקים עם יהוה.
3 אולם האם יש להסיק מכך שאין כל טעם אפילו לנסות להבין את צורת חשיבתו של יהוה? לא. אף־על־פי שלעולם לא נוכל להבין לגמרי את כל מחשבות יהוה, כתבי־הקודש מעודדים אותנו לבנות יחסים הדוקים עם אלוהים, מה שמכונה במקרא ”סוד יהוה”. (קרא תהלים כ״ה:14; משלי ג׳:32.) דרך אחת שבה נוכל להתקרב אל יהוה היא לקרוא בעיון על פעליו בדברו, המקרא, ולהוקיר אותם (תהל׳ כ״ח:5). בנוסף, עלינו להכיר את דרך חשיבתו של המשיח, או את ”רוח המשיח”, שהרי ישוע הוא ”צלם של האלוהים הבלתי נראה” (קור״א ב׳:16; קול׳ א׳:15). אם נקדיש זמן ללימוד הפרשות השונות שבמקרא ולהרהורים בהן, נוכל להתחיל להכיר את תכונותיו של יהוה ואת דרך חשיבתו.
נטייה שיש להישמר מפניה
4, 5. (א) מאיזו גישה מוטעית עלינו להימנע? הסבר. (ב) איזו צורת חשיבה מוטעית אימצו לעצמם בני ישראל?
4 כאשר אנחנו מהרהרים בפעלי יהוה, עלינו להישמר מפני הנטייה לשפוט את אלוהים על־פי אמות מידה אנושיות. יהוה מתייחס לנטייה זו בדבריו שבתהלים נ׳:21 ואומר: ”דימית [חשבת שאני] ... אהיה כמוך”. בהקשר זה אמר חוקר מקרא אחד לפני למעלה מ־175 שנה את הדברים הבאים: ”אנשים נוטים לשפוט את אלוהים על־פי אמות המידה שלהם ולחשוב שאלוהים מוגבל לחוקים הנראים בעיניהם הוגנים וישרים”.
5 עלינו להיזהר שאמות המידה שלנו ורצונותינו לא ישבשו את השקפתנו על יהוה. מדוע? אפשר שבשעה שנקרא במקרא, פעולה כלשהי שנקט יהוה תיראה לא־הוגנת או לא־ראויה מנקודת המבט המוגבלת והבלתי מושלמת שלנו. כך נהגו בני ישראל כאשר הגיעו למסקנה מוטעית לגבי יחסו של יהוה אליהם. הם אמרו: ”לא ייתכן דרך אדני”. במילים אחרות הם חשבו שדרך יהוה אינה ישרה. אך שים לב מה אמר להם יהוה: ”שימעו נא בית ישראל, הדרכי לא ייתכן? הלוא דרכיכם לא ייתכנו!” (יח׳ י״ח:25).
6. איזה לקח למד איוב, ואיזו תועלת צומחת לנו ממה שעבר עליו?
6 איננו רוצים לשפוט את יהוה לפי אמות המידה שלנו. כדי להימנע ממלכודת זו, עלינו לקבל את העובדה שראייתנו מוגבלת ולפעמים לוקה בחסר. איוב היה צריך ללמוד את הלקח הזה. בימי סבלותיו חש רפיון ידיים והחל במידה מסוימת להיות מרוכז בעצמו. הוא חדל לראות את הדברים החשובים יותר. אך יהוה נהג בו באהבה ועזר לו לראות דברים מנקודת מבט רחבה יותר. יהוה שאל אותו למעלה מ־70 שאלות שונות, שעליהן הוא לא יכול היה לענות. בשאלותיו הדגיש את קוצר ראייתו של איוב, והוא מצידו הגיב בענווה ותיקן את השקפתו (קרא איוב מ״ב:1–6).
רכישת ”רוח המשיח”
7. מדוע בחינת מעשיו של ישוע תעזור לנו להבין את אורח חשיבתו של יהוה?
7 ישוע חיקה את אביו בצורה מושלמת בכל מעשיו ובכל דבריו (יוח׳ י״ד:9). לפיכך, אם נבחן את מעשיו של ישוע, יעזור לנו הדבר להבין את אורח חשיבתו של יהוה (רומ׳ ט״ו:5; פיל׳ ב׳:5). הבה נבחן, אם כן, שתי פרשות מספרי הבשורה.
8, 9. על איזה רקע שאל ישוע את פיליפוס שאלה, לפי יוחנן ו׳:1–5, ומדוע עשה כן?
8 דמיין את המקרה הבא שהתרחש זמן קצר לפני חג הפסח שנת 32 לספירה. שליחיו של ישוע חזרו ממסע הטפה נפלא בגליל. הם היו עייפים ממסעם, ולכן לקח אותם ישוע למקום מבודד בחופה הצפון־מזרחי של הכינרת. אולם אלפי אנשים נהרו אחריהם. לאחר שישוע ריפא את ההמון ולימד אותם דברים רבים, התעוררה בעיה: מניין ישיגו די מזון כדי להאכיל את כל האנשים האלה במקום מרוחק זה? בעקבות כך שאל ישוע את פיליפוס, שגדל באזור: ”איפה נקנה לחם כדי שיאכלו אלה?” (יוח׳ ו׳:1–5).
9 מדוע שאל ישוע את פיליפוס את השאלה הזאת? האם מפני שלא ידע מה לעשות? לא. מה באמת עמד מאחורי השאלה? השליח יוחנן, שגם היה שם, מסביר: ”זאת אמר [ישוע] כשהוא מנסה אותו, שהרי ידע מה התכוון לעשות” (יוח׳ ו׳:6). ישוע בחן את התקדמותם הרוחנית של תלמידיו. השאלה ששאל נתנה להם הזדמנות לבטא את אמונתם בכוחו. אבל הם החמיצו את ההזדמנות והוכיחו עד כמה קצרה הייתה ראייתם. (קרא יוחנן ו׳:7–9.) לאחר מכן הראה ישוע שביכולתו לעשות דבר שלא העלו בדמיונם. באורח נס האכיל את אלפי האנשים הרעבים (יוח׳ ו׳:10–13).
10–12. (א) מדוע ישוע לא העניק לאישה הנוכרייה את מבוקשה מייד? (ב) במה נדון כעת?
10 פרשה זו עוזרת לנו להבין מה חשב ישוע במקרה אחר. זמן קצר לאחר שהאכיל את ההמון, יצא ישוע יחד עם שליחיו צפונה אל אזור צור וצידון. שם פגשו אישה נוכרייה שהתחננה בפניו שירפא את בתה. בהתחלה התעלם ממנה. אך האישה המשיכה בתחנוניה, ואז הוא אמר לה: ”הניחי קודם לבנים לשבוע, כי לא נאה לקחת את לחם הבנים ולהשליך אותו לכלבים” (מר׳ ז׳:24–27; מתי ט״ו:21–26).
11 מדוע בהתחלה סירב ישוע לעזור לאישה? האם בחן אותה, כשם שבחן את פיליפוס? האם רצה לבדוק כיצד תגיב ונתן לה הזדמנות להוכיח את אמונתה? הכתוב אומנם אינו מתאר את טון דיבורו, אך ניתן להבין שקולו לא הרתיע אותה. בשפת המקור השתמש ישוע במילה שמשמעה ”כלבלבים”, מה שריכך את ההשוואה. אם כן, אולי ישוע נהג כהורה הרוצה להעניק לילדו את מבוקשו, אך אינו מראה זאת כלפי חוץ במטרה לבחון עד כמה הילד רוצה בכך. בין שזו אכן הייתה הסיבה ובין שלא, ברגע שגילתה האישה אמונה, העניק לה ישוע בחפץ לב את מבוקשה (קרא מרקוס ז׳:28–30).
12 שתי הפרשות הללו מתוך ספרי הבשורה מעניקות לנו הבנה יקרת ערך לגבי ”רוח המשיח”. כעת נראה כיצד הן עשויות לעזור לנו להיטיב להבין את צורת חשיבתו של יהוה.
יהוה ומשה
13. כיצד הבנת דרך חשיבתו של ישוע מועילה לנו?
13 אם נבין טוב יותר את דרך חשיבתו של ישוע, יקל עלינו הדבר להבין קטעים מן המקרא שאינם קלים להבנה. למשל, אחרי שבני ישראל עשו את עגל הזהב, אמר יהוה למשה: ”ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף הוא. ועתה הניחה לי, וייחר אפי בהם וַאֲכַלֵם, ואעשה אותך לגוי גדול” (שמ׳ ל״ב:9, 10).
14. כיצד השיב משה ליהוה?
14 בהמשך מסופר שמשה התחנן לפני יהוה אלוהיו בעד העם באומרו: ”’למה, יהוה, יֶחֱרֶה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכוח גדול וביד חזקה? למה יאמרו מצרים לאמור: ”ברעה הוציאם להרוג אותם בהרים ולכלותם מעל פני האדמה”? שוב מחרון אפך והינחם על הרעה לעמך. זכור לאברהם, ליצחק ולישראל עבדיך, אשר נשבעת להם בך, ותדבר אליהם: ”ארבה את זרעכם ככוכבי השמיים, וכל הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם, ונחלו לעולם”’. ויינחם יהוה על הרעה אשר דיבר לעשות לעמו” (שמ׳ ל״ב:11–14).a
15, 16. (א) איזו הזדמנות נתן יהוה למשה? (ב) באיזה מובן ’ניחם’ יהוה?
15 האם באמת היה על משה לתקן את צורת חשיבתו של יהוה? כלל וכלל לא! יהוה אומנם אמר מה הוא חשב לעשות, אך לא הייתה זאת פסיקתו הסופית. יהוה בעצם בחן את משה, ממש כשם שישוע בחן את פיליפוס ואת האישה הנוכרייה. הוא נתן למשה את ההזדמנות להביע את דעתו.b יהוה מינה את משה כמתווך בינו לבין עם ישראל, והוא כיבד את תפקידו של משה. האם תסכולו של משה מן העם ישפיע על תגובתו? האם ינצל את ההזדמנות ויאיץ ביהוה לשכוח מעם ישראל ולהפוך את זרעו שלו לגוי גדול?
16 תגובתו של משה הוכיחה שהוא מאמין ובוטח בצדקתו של יהוה. דבריו לא נבעו מתוך אינטרס אישי, אלא מהחשש ששם יהוה ינואץ. בתגובתו הראה משה שהוא מבין את ”רוח יהוה”, כלומר את צורת חשיבתו של יהוה (קור״א ב׳:16). מה קרה בעקבות שיחתם? הואיל ויהוה לא היה מחויב לקו פעולה מסוים, הוא ’ניחם על הרעה’, או במילים אחרות, הוא חזר בו מכוונתו להשמיד את העם כפי שחשב לעשות בתחילה.
יהוה ואברהם
17. מה מוכיח שיהוה נהג בסבלנות רבה עם אברהם בשעה שהביע את חששותיו?
17 עוד דוגמה המוכיחה שיהוה נותן למשרתיו הזדמנויות לבטא את אמונתם ואת בטחונם בו נוגעת לתחנוניו של אברהם לגבי סדום. יהוה נהג בסבלנות רבה כשהרשה לאברהם לשאול אותו שמונה שאלות. אברהם התחנן: ”חלילה לך מעשות כדבר הזה, להמית צדיק עם רשע, והיה כצדיק כרשע! חלילה לך. השופט כל הארץ לא יעשה משפט?” (בר׳ י״ח:22–33).
18. מה אנו לומדים מן הדרך שבה התייחס יהוה לאברהם?
18 מה אנו לומדים על צורת החשיבה של יהוה ממקרה זה? האם יהוה היה צריך שאברהם יעזור לו להגיע להחלטה הנכונה? לא. יהוה, כמובן, יכול היה לומר בתחילת שיחתו עם אברהם את הסיבות להחלטתו. אבל הוא הרשה לו לשאול שאלות, ובכך איפשר לו לעכל את ההחלטה, להבין את צורת חשיבתו ולתפוס את עומק חמלתו וצדקתו. יהוה אכן התייחס לאברהם כאל ידידו (יש׳ מ״א:8; יעקב ב׳:23).
לקחים עבורנו
19. כיצד נוכל לחקות את איוב?
19 מה למדנו על צורת חשיבתו של יהוה? עלינו לאפשר לדברו לעצב את הבנתנו באשר לדרך חשיבתו. אל לנו לשפוט את יהוה מנקודת המבט המוגבלת שלנו ועל־פי אמות המידה והתפיסות שלנו. איוב אמר באשר לאלוהים: ”[הוא] לא איש כמוני... [ש]נבוא יחדיו במשפט” (איוב ט׳:32). כמו איוב, כשאנו מתחילים להבין את צורת חשיבתו של יהוה, איננו יכולים שלא לומר: ”הן אלה קצות דרכיו, ומה שמץ דבר נשמע בו! ורעם גבורותיו מי יתבונן [יבין]?” (איוב כ״ו:14).
20. מה עלינו לעשות אם ניתקל בקטע מקראי קשה להבנה?
20 מה עלינו לעשות אם ניתקל במהלך קריאתנו במקרא בקטע קשה להבנה, ובייחוד בקטע הנוגע לצורת חשיבתו של יהוה? עלינו לערוך מחקר בנושא. אם לא מצאנו תשובה ברורה, נוכל לראות בכך הזדמנות להוכיח עד כמה אנו בוטחים ביהוה. זכור, לפעמים קטעים לא־מובנים במקרא יכולים להוות עבורנו הזדמנות להראות עד כמה אנו מכירים את אישיותו של יהוה ושאנו משוכנעים שכל מעשיו עולים בקנה אחד עם תכונותיו. הבה נכיר בענווה שאיננו מבינים את כל מעשיו (קהלת י״א:5). אם נעשה כן, נרצה להצטרף לדבריו של השליח פאולוס: ”מה עומק עושר האלוהים, מה עומק חוכמתו ודעתו! אין חקר למשפטיו ואין משיג את דרכיו, כי ’מי תיכן את רוח יהוה ואיש עצתו יודיענו?’ ומי הקדים לתת לו דבר וישולם לו? הרי הכול ממנו, הכול דרכו, והכול אליו. לו הכבוד לעולמים! אמן” (רומ׳ י״א:33–36).
[הערות שוליים]
a מקרה דומה מופיע בבמדבר י״ד:11–20.
b בשמות ל״ב:10 אנו מוצאים את המילים ”הניחה לי”. לדברי מספר חוקרים, מילים אלה מרמזות על כך שיהוה הזמין את משה ’לעמוד בפרץ’, כלומר לתווך בינו לבין העם (תהל׳ ק״ו:23; יח׳ כ״ב:30). מכל מקום, ניכר שמשה חש ביטחון לבטא את דעותיו בחופשיות באוזני יהוה.
האם אתה זוכר?
• מה יסייע לנו להימנע מן הנטייה לשפוט את יהוה על־פי אמות המידה שלנו?
• אם נבין מה עומד מאחורי מעשיו של ישוע, כיצד יעזור לנו הדבר לרקום יחסים קרובים עם יהוה?
• אילו לקחים הפקת משיחותיו של יהוה עם משה ועם אברהם?
[תמונות בעמוד 5]
מה אנו לומדים על צורת החשיבה של יהוה מן האופן שבו נהג עם משה ועם אברהם?