מה נוכל ללמוד מדוגמתה של מרים?‏

האם חשת אי פעם חסר אונים עקב קושי או מטלה בלתי צפויים?‏ האם אתה יגע בשל המאבק היומיומי לגמור את החודש?‏ אולי אתה נמנה עם המיליונים האחוזים בלבול ופחד כיוון שנאלצו לעזוב את מולדתם כפליטים.‏ ומי מאיתנו לא חווה כאב עמוק ותחושת ריקנות לאחר מות אחד מיקיריו?‏

הידעת כי מרים,‏ אימו של ישוע,‏ עמדה בפני כל הקשיים האלה והתמודדה איתם בהצלחה?‏ מה נוכל ללמוד מדוגמתה?‏

אין ספק שמרים היא דמות מוכרת ברחבי העולם.‏ ואין זה מפתיע,‏ שהרי היא מילאה תפקיד מיוחד במימוש מטרות אלוהים.‏ יתר על כן,‏ מרים נערצת על־ידי מיליוני בני אדם.‏ הכנסייה הקתולית רוחשת לה כבוד בשל היותה אם אהובה ומופת של אמונה,‏ תקווה וחסד.‏ רבים לומדים כי מרים משמשת כמליצת יושר של בני האדם בפני אלוהים.‏

כיצד מצטיירת בעיניך אימו של ישוע?‏ וחשוב מכך,‏ כיצד היא מצטיירת בעיני אלוהים?‏

תפקיד מיוחד במינו

מרים,‏ בתו של עלי,‏ הייתה משבט יהודה.‏ היא מוזכרת לראשונה במקרא בהקשר למאורע יוצא מגדר הרגיל.‏ מלאך בא לבקרה ואמר לה:‏ ”‏שימחי,‏ ברוכת החסד.‏ יהוה עימך”‏.‏ בתחילה נדהמה מרים ו”‏חשבה בליבה מה טיבה של הברכה הזאת”‏.‏ לכן המלאך אמר לה שהיא נבחרה למלא תפקיד נפלא וחשוב מאין כמוהו — להרות את בן אלוהים,‏ ללדת אותו ולגדלו (‏לוקס א׳:‏26–33‏)‏.‏

איזו אחריות כבדה הוטלה על שכמה של צעירה לא־נשואה זו!‏ כיצד הגיבה?‏ מרים תהתה בוודאי מי יאמין לסיפורה.‏ האם הריונה יעלה לה במחיר אהבתו של יוסף ארוסה או שמא תוצג לעיני כול לחרפה?‏ (‏דברים כ״ב:‏20–24‏)‏ מרים לא היססה לקבל על עצמה מטלה חשובה זו.‏

אמונתה החזקה איפשרה לה להיכנע לרצון יהוה אלוהיה.‏ לא היה בליבה כל ספק שהוא ידאג לה.‏ לכן קראה:‏ ”‏הנני שפחת אדנָי,‏ יהי לי כדברך”‏.‏ מרים הייתה מוכנה להתמודד עם הקשיים שנכונו לה מפני שהעריכה את הזכות הרוחנית שהוענקה לה (‏לוקס א׳:‏38‏)‏.‏

מרים סיפרה ליוסף על דבר הריונה,‏ והוא עמד לבטל את אירוסיהם.‏ היו אלה ודאי ימים קשים מאוד עבורם.‏ המקרא אינו מוסר לנו כמה זמן נמשכה תקופה קשה זו.‏ אולם,‏ אין ספק שמרים ויוסף חשו הקלה עצומה כאשר מלאך יהוה נגלה ליוסף.‏ המלאך הסביר את הריונה היוצא דופן והורה ליוסף לקחתה לביתו כאשתו (‏מתי א׳:‏19–24‏)‏.‏

זמנים קשים

כיום נערכות נשים הרות רבות במשך חודשים ארוכים לבואו של התינוק,‏ וסביר להניח שכך נהגה גם מרים.‏ זה עתיד להיות בנה בכורה.‏ אולם תוכניותיה השתבשו מפאת אירועים בלתי צפויים.‏ הקיסר אוגוסטוס הוציא צו המורה על קיום מפקד אוכלוסין,‏ ועל כולם היה ללכת להתפקד בעיר מולדתם.‏ לכן יוסף לקח את מרים,‏ שהייתה כעת בחודש התשיעי להריונה,‏ למסע של כ־150 קילומטר ככל הנראה על גבו של חמור!‏ בית לחם המתה אדם ומרים נזקקה למקום פרטי כדי ללדת,‏ אולם המקום הפנוי היחיד היה אורווה.‏ זה בוודאי לא היה קל למרים ללדת באורווה,‏ וסביר להניח שהיא הייתה נבוכה ומפוחדת.‏

אין ספק שברגעים מכריעים אלה של חייה שפכה מרים את ליבה בפני יהוה מתוך ביטחון כי הוא ידאג לה ולתינוקה.‏ מאוחר יותר הגיעו מספר רועים שהשתוקקו לראות את הרך הנולד.‏ הם סיפרו שמלאכים אמרו שהילד הזה יהיה ’‏מושיע,‏ המשיח והאדון’‏.‏ בהמשך אנו קוראים:‏ ”‏מרים שמרה את הדברים האלה ושקלה אותם בליבה”‏.‏ היא הרהרה בדברים ששמעה ושאבה מהם כוח (‏לוקס ב׳:‏11,‏ 16–19‏)‏.‏

ומה לגבינו?‏ סביר להניח שגם אנו נחווה כאב בחיים.‏ יתר על כן,‏ המקרא מראה כי ”‏עת ופגע”‏ עלול לפקוד כל אחד מאיתנו ולזמן לנו קשיים ובעיות (‏קהלת ט׳:‏11‏)‏.‏ האם נהפוך במקרה כזה מרירים ונטיל את האשמה על אלוהים?‏ האין זה עדיף פי כמה לאמץ את גישתה של מרים ולהתקרב אל יהוה אלוהים על־ידי כך שנלמד את דברו,‏ המקרא,‏ ונהרהר בדברים שלמדנו?‏ הדבר בהחלט יעזור לנו להתמודד בהצלחה עם הקשיים.‏

לחיות כפליטה ענייה

מרים ניצבה בפני קשיים נוספים — ובכללם עוני ובריחה כפויה ממולדתה.‏ האם אתה ניצב מול קשיים כגון אלה?‏ על־פי נתוני דו״ח אחד,‏ ”‏מחצית מאוכלוסיית העולם — קרוב לשלושה מיליארד איש — מתקיימת על פחות משני דולרים ליום”‏.‏ ומיליונים נוספים מתפרנסים בדוחק למרות שהם מתגוררים במדינות שפע לכאורה.‏ מה לגביך?‏ האם מאמציך המייגעים לספק למשפחתך מדי יום מזון,‏ ביגוד וקורת גג שוחקים אותך ואף מכניעים אותך לפעמים?‏

מהכתוב עולה כי יוסף ומרים היו יחסית עניים.‏ מה מביא אותנו למסקנה זו?‏ בין העובדות הבודדות שמגלים לנו ספרי הבשורה — מתי,‏ מרקוס,‏ לוקס ויוחנן — על בני הזוג הוא ש־40 יום לאחר שילדה מרים,‏ עלו היא ויוסף לבית המקדש כדי להקריב את הקורבן הנדרש — ”‏שתי תורים או שני בני יונה”‏ (‏לוקס ב׳:‏22–24‏)‏.‏a רק מי שידם לא הייתה משגת להקריב שה צעיר,‏ הורשו להקריב קורבן זה.‏ מכאן שמרים ויוסף כפי הנראה התפרנסו בדוחק.‏ אף־על־פי־כן,‏ הם הצליחו בצורה ראויה להערצה ליצור אווירה משפחתית אוהבת.‏ אין ספק שהעניינים הרוחניים עמדו בראש סדר העדיפויות שלהם (‏דברים ו׳:‏6,‏ 7‏)‏.‏

זמן קצר לאחר לידת ישוע,‏ שוב השתנו חייה של מרים מן הקצה אל הקצה.‏ מלאך הורה ליוסף לקחת את משפחתו ולברוח מצריימה (‏מתי ב׳:‏13–15‏)‏.‏ זו הייתה הפעם השנייה שמרים נאלצה לעזוב סביבה מוכרת,‏ אלא שהפעם היה עליה לעבור לארץ זרה.‏ במצרים התקיימה קהילה יהודית גדולה,‏ וייתכן כי מרים ויוסף חיו בקרב בני עמם.‏ אף־על־פי־כן,‏ החיים בארץ זרה יכולים להיות קשים ומבלבלים.‏ האם אתה ובני משפחתך נמנים עם המיליונים הרבים שעזבו את מולדתם,‏ אולי מתוך דאגה לרווחת ילדיהם או כדי להימלט מסכנה?‏ אם כך הדבר,‏ אתה יכול להבין היטב מה היו חלק מן הקשיים שחוותה מרים במצרים.‏

רעיה ואם מסורה

מרים אינה מוזכרת פעמים רבות בספרי הבשורה,‏ מלבד בסיפור לידתו של ישוע.‏ אולם אנו יודעים כי למרים ויוסף היו לפחות שישה ילדים נוספים.‏ ייתכן שאתה מופתע לשמוע זאת,‏ אך תן דעתך למסופר בספרי הבשורה.‏

יוסף העריך מאוד את הזכות המיוחדת שהוענקה למרים ללדת את בן אלוהים.‏ מסיבה זו נמנע מלקיים עימה יחסי מין לפני לידת ישוע.‏ מתי א׳:‏25 מציין שיוסף לא ”‏ידע אותה עד אשר ילדה בן”‏.‏ המילה ”‏עד”‏ בפסוק מצביעה על כך שלאחר שנולד ישוע,‏ קיימו מרים ויוסף יחסי מין נורמליים כבעל ואישה.‏ בעקבות זאת נולדו להם בנים ובנות,‏ כמסופר בספרי הבשורה.‏ יעקב,‏ יוסף,‏ שמעון ויהודה היו אחיו למחצה של ישוע,‏ והיו למרים לפחות עוד שתי בנות (‏מתי י״ג:‏55,‏ 56‏)‏.‏ את הילדים האלה הרתה בדרך הרגילה.‏b

מרים הייתה אישה רוחנית.‏ אף שהתורה לא דרשה מנשים לחגוג את חג הפסח,‏ נהגה מרים להתלוות ליוסף למסע השנתי לירושלים לרגל החג (‏לוקס ב׳:‏41‏)‏.‏ היה זה מסע של כמעט 300 קילומטר הלוך וחזור — עם משפחה שהלכה והתרחבה.‏ מכל מקום,‏ מסעות אלו היו מן הסתם מאורעות משפחתיים משמחים.‏

נשים רבות כיום מחקות את דוגמתה הטובה של מרים.‏ הן אינן חוסכות מאמצים ופועלות ללא שמץ של אנוכיות כדי למלא את חובותיהן המקראיות.‏ לא אחת מגלות רעיות מסורות אלו מידה רבה של סבלנות,‏ יכולת עמידה וענווה.‏ הן מהרהרות בגישתה של מרים והדבר עוזר להן להציב את הדברים הרוחניים לפני נוחותן והנאותיהן.‏ הן יודעות,‏ כפי שמן הסתם ידעה מרים,‏ שכאשר הן עובדות את אלוהים יחד עם הבעל והילדים,‏ נעשית המשפחה יותר ויותר חזקה ומאוחדת.‏

יום אחד בדרכם חזרה מאחד החגים בירושלים — ככל הנראה עם כמה מילדיהם — הבחינו מרים ויוסף בהיעדרו של ישוע בן ה־12.‏ התוכל לתאר לעצמך את החרדה שאחזה במרים במהלך שלושת הימים שבהן חיפשה בקדחתנות אחר בנה?‏ כאשר לבסוף מצאו אותו הוריו בבית המקדש,‏ אמר ישוע:‏ ”‏האם לא ידעתם כי עליי להיות באשר לאבי?‏”‏ שוב מוסר הכתוב כי מרים ’‏שמרה את כל הדברים האלה בליבה’‏.‏ אנו רואים כאן סימן נוסף לעומק רוחניותה של מרים.‏ היא הרהרה בכובד ראש בכל הדברים שקרו לישוע.‏ סביר להניח שמקץ שנים רבות חלקה עם כותבי ספרי הבשורה זכרונות חדים מאותו מאורע וממאורעות נוספים הקשורים לחייו המוקדמים של ישוע (‏לוקס ב׳:‏41–52‏)‏.‏

כוח עמידה לנוכח סבל ואובדן

מה עלה בגורלו של יוסף,‏ אביו המאמץ של ישוע?‏ לאחר שהוזכר בקצרה בפרשה זו בילדותו של ישוע,‏ הוא אינו מוזכר עוד בספרי הבשורה.‏ יש הסבורים כי הדבר מעיד על כך שיוסף מת זמן מה לפני שהחל ישוע בשירותו.‏c בכל מקרה,‏ נראה בבירור כי בתום שירותו של ישוע,‏ מרים הייתה כבר אלמנה.‏ לפני מותו הטיל ישוע את הטיפול באימו על השליח יוחנן (‏יוחנן י״ט:‏26,‏ 27‏)‏.‏ הוא לא היה עושה זאת אילו היה יוסף בין החיים.‏

מרים ויוסף עברו ביחד כברת דרך ארוכה.‏ נגלו אליהם מלאכים,‏ הם נמלטו מרודן,‏ העתיקו את מגוריהם מספר פעמים וגידלו משפחה גדולה.‏ ערבים רבים ודאי ישבו יחד ודיברו על ישוע,‏ כשהם תוהים מה הוא עתיד לחוות ואם הם מחנכים ומכשירים אותו בדרך הנכונה.‏ ואז לפתע מוצאת עצמה מרים לבדה.‏

האם בן או בת זוגך נפטרו?‏ האם הכאב והריקנות עדיין לופתים אותך,‏ גם לאחר שנים רבות?‏ אין ספק שאמונתה של מרים והידיעה שתהיה תחיית מתים הסבו לה נחמה (‏יוחנן ה׳:‏28,‏ 29‏)‏.‏d אולם,‏ מחשבות מנחמות אלו לא שמו קץ לבעיותיה.‏ בדומה לכל כך הרבה אימהות חד־הוריות כיום,‏ רבץ על שכמה התפקיד הקשה לדאוג לילדיה ללא עזרת בעלה.‏

יש להניח כי עם מות יוסף לקח על עצמו ישוע את תפקיד מפרנס המשפחה.‏ עם השנים גדלו אחיו ויכלו לתרום את חלקם בטיפול בצורכי המשפחה.‏ ישוע היה ”‏כבן שלושים שנה”‏ כאשר עזב את הבית והחל בשירותו (‏לוקס ג׳:‏23‏)‏.‏ כאשר בן או בת בוגרים עוזבים את הבית,‏ רוב ההורים מקבלים זאת ברגשות מעורבים.‏ כל כך הרבה זמן,‏ מאמצים ורגשות מושקעים בילדים עד כי נראה שנוצר חלל ענקי בעוזבם את הבית.‏ האם חלק מבניך או בנותיך עזבו את הבית כדי לנסות לממש את מטרותיהם?‏ האם אתה גאה בהם,‏ ויחד עם זאת,‏ מייחל מדי פעם שהם יהיו קרובים יותר?‏ אם כן,‏ אתה ודאי יכול לתאר לעצמך כיצד חשה מרים כאשר ישוע עזב את הבית.‏

קשיים לא־צפויים

מרים ודאי לא צפתה את הקושי הבא.‏ רבים נהו אחרי ישוע לשמע בשורתו — אך לא אחיו.‏ ”‏אחיו לא האמינו בו”‏ (‏יוחנן ז׳:‏5‏)‏.‏ אין ספק שמרים סיפרה להם מה אמר לה המלאך — שישוע הוא ”‏בן אלוהים”‏ (‏לוקס א׳:‏35‏)‏.‏ מבחינת יעקב,‏ יוסף,‏ שמעון ויהודה,‏ ישוע היה אך ורק אחיהם הגדול.‏ וכך,‏ מצאה עצמה מרים במשפחה שבה ישנן עמדות שונות מבחינה דתית.‏

האם ריפה הדבר את ידיה והיא נואשה מילדיה?‏ כלל וכלל לא!‏ יום אחד,‏ כאשר בישר בגליל הלך ישוע לאכול באחד הבתים.‏ למקום נהרו המוני אנשים כדי לשמוע אותו.‏ את מי אנו מוצאים מחפשים אחריו בחוץ?‏ את מרים ואחיו.‏ לכן,‏ כאשר ישוע היה בקרבת בית המשפחה,‏ היא הלכה אחריו ולקחה עימה את ילדיה האחרים,‏ אולי מתוך תקווה שהם ישנו את עמדתם כלפיו (‏מתי י״ב:‏46,‏ 47‏)‏.‏

אולי גם אתה מתמודד עם קושי דומה:‏ אתה משתדל ללכת אחרי ישוע בשעה שבני משפחתך אינם רוצים לעשות כן.‏ אל תיתן לזה לרפות את ידיך ואל תתייאש מהם.‏ רבים,‏ בדומה למרים,‏ עודדו בסבלנות את בני משפחתם במשך שנים לפני שזכו לראות שינוי של ממש בגישתם.‏ יהוה מעריך מאוד את התמדתך,‏ בין אם אחרים מגיבים בחיוב ובין אם לאו (‏פטרוס א׳.‏ ג׳:‏1,‏ 2‏)‏.‏

החוויה הקשה מכול

החוויה הקשה האחרונה שעברה על מרים,‏ על־פי המתועד במקרא,‏ הסבה לה ללא ספק את הכאב הנורא מכול.‏ היא הביטה בבנה האהוב מת בייסורים לאחר שנדחה על־ידי בני עמו.‏ מותו של ילד מוגדר כ”‏אובדן הגדול ביותר”‏,‏ ”‏המוות המזעזע ביותר”‏,‏ ואין זה משנה אם הילד צעיר או מבוגר.‏ בדיוק כפי שנובא עשרות שנים קודם לכן,‏ הרגישה מרים כאילו עברה בליבה חרב (‏לוקס ב׳:‏34,‏ 35‏)‏.‏

האם הניחה מרים לחוויה מרה זו למוטט אותה רגשית או לערער את אמונתה ביהוה?‏ לא.‏ בפעם הבאה שמרים מוזכרת במקרא,‏ אנו מוצאים אותה בחברת תלמידי ישוע,‏ ’‏מתמידה איתם בתפילה’‏.‏ והיא לא הייתה בגפה.‏ ביחד איתה היו בניה האחרים שבשלב זה כבר האמינו באחיהם הגדול.‏ אין ספק שהדבר הסב לה נחמה רבה (‏מעשי השליחים א׳:‏14‏)‏.‏e

חייה של מרים היו מלאים ומספקים כאישה יראת אלוהים,‏ כרעיה נאמנה וכאם מסורה.‏ היא חוותה הרבה חוויות רוחניות נפלאות בשירותה.‏ היא התגברה על בעיות וקשיים רבים.‏ כשפוקדים אותנו קשיים לא־צפויים או כאשר אנו מודאגים בשל בעיות במשפחה,‏ נוכל בהחלט ללמוד מעמידתה האיתנה ומנאמנותה המופתית (‏עברים י׳:‏36‏)‏.‏

אך מה ניתן לומר על מרים כמושא פולחן?‏ האם מה שמספר המקרא על תפקידה הייחודי מצדיק את פולחנה?‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏תיבה/‏תמונה בעמוד 6]‏

האם היו לישוע אחים ואחיות?‏

התשובה היא כן.‏ מספר תיאולוגים אומנם מנסים להעלות טיעונים השוללים זאת,‏ אך עובדה זו נחשפת בבירור מספר פעמים בספרי הבשורה (‏מתי י״ב:‏46,‏ 47;‏ י״ג:‏54–56;‏ מרקוס ו׳:‏3‏)‏.‏ באשר לתיאוריות הגורסות כי מרים לא ילדה ילדים נוספים,‏ העירו חוקרי המקרא שני דברים:‏ ראשית,‏ ישנה סיבה לקידום תיאוריות אלו,‏ והיא לתמוך בדוקטרינה שהתפתחה הרבה יותר מאוחר בכנסייה,‏ דוקטרינה שלפיה נותרה מרים כל חייה בבתוליה.‏ שנית,‏ התיאוריות עצמן אינן מתבררות כנכונות תחת בדיקה מדוקדקת.‏

לפי אחת התיאוריות ה’‏אחים’‏ היו אחים חורגים — בניו של יוסף מנישואין קודמים.‏ רעיון זה אינו מציאותי כיוון שהוא שולל למעשה מישוע את הזכות החוקית לרשת את כיסא דוד כבן הבכור (‏שמואל ב׳.‏ ז׳:‏12,‏ 13‏)‏.‏

תיאוריה נוספת היא שאותם אחים היו למעשה דודניו של ישוע,‏ למרות שכתבי־הקודש המשיחיים משתמשים במילים שונות לתיאור ”‏אחים”‏,‏ ”‏בני דודים”‏ ו”‏קרובי משפחה”‏.‏ לכן,‏ החוקר פרנק א.‏ גייבליין מכנה תיאוריות תיאולוגיות אלו דחוקות.‏ מהי מסקנתו?‏ ”‏ההסבר המתקבל ביותר על הדעת הוא שהמילה ’‏אחים’‏.‏.‏.‏ מתייחסת לבניהם של מרים ויוסף,‏ ומכאן לאחיו של ישוע מצד אימו”‏.‏

‏[‏תיבה בעמוד 7]‏

היה לה האומץ להשתנות

מרים נולדה למשפחה יהודית,‏ וחיה על־פי הדת היהודית.‏ היא פקדה את בית הכנסת שבאזור מגוריה ועלתה לבית המקדש שבירושלים.‏ אולם,‏ ככל שהתבהרו לה מטרות אלוהים,‏ נוכחה שמסורת אבותיה לא הייתה עוד לרצון אלוהים.‏ מנהיגי הדת היהודים הוציאו להורג את בנה,‏ את המשיח.‏ לפני כן הודיע להם ישוע:‏ ”‏הנה ביתכם יינטש לכם”‏ (‏מתי כ״ג:‏38‏)‏.‏ אלוהים חדל לברך את המערכת הדתית שעל ברכיה חונכה מרים (‏גלטים ב׳:‏15,‏ 16‏)‏.‏

בעת היווסדה של הקהילה המשיחית,‏ הייתה מרים כנראה בערך בשנות ה־50 לחייה.‏ מה עשתה?‏ האם טענה כי נולדה לדת היהודית וברצונה להישאר נאמנה למסורת אבותיה?‏ האם אמרה שהיא מבוגרת מכדי להשתנות?‏ לא ולא!‏ מרים הבינה שברכת אלוהים שורה כעת על הקהילה המשיחית,‏ לכן היו לה האמונה והאומץ להשתנות.‏

‏[‏תמונה בעמוד 5]‏

נמלטים למצרים כפליטים

‏[‏תמונה בעמוד 8]‏

החוויה הקשה מכול לאמא