ספר 42 — לוקס

הכותב:‏ לוקס

מקום הכתיבה:‏ קיסריה

זמן השלמת הכתיבה:‏ בערך 56–58 לספירה

התקופה הנסקרת:‏ 3 לפה״ס עד 33 לספירה

ספר הבשורה על־פי לוקס נכתב בידי אדם בעל מוח חריף ולב טוב.‏ תכונות אלו,‏ יחד עם הכוונת רוח אלוהים,‏ הביאו לידי כתיבת ספר מדויק,‏ חדור חמימות ועמוס ברגשות.‏ באחד הפסוקים הראשונים אומר הכותב,‏ ”‏לאחר שהתחקיתי היטב [‏”‏במדויק”‏,‏ ע״ח‏]‏ על כל הדברים מראשיתם,‏ חשבתי גם אני לנכון לכותבם לך כסדרם”‏.‏ ספרו מרובה הפרטים והדקדקני מאמת מילים אלו לחלוטין (‏לוקס א׳:‏3‏)‏.‏

² אף שלוקס אינו מוזכר בשמו בשום מקום בספר,‏ בני סמכא קדומים מאוחדים בדעה שהוא הכותב.‏ הספר מיוחס ללוקס בפְרַגְמֶנְט המוּרַטוֹרי (‏בערך 170 לספירה)‏,‏ והתקבל כספר מהימן על־ידי סופרים בני המאה השנייה ובהם אירניאוס וקְלֶמֶנְס מאלכסנדריה.‏ גם הראיות הפנימיות מצביעות בבירור על לוקס.‏ פאולוס מציג אותו בקולוסים ד׳:‏14 כ”‏לוקס,‏ הרופא האהוב”‏,‏ וספרו הוא ברמה הצפויה מאדם מלומד כרופא.‏ שפתו היפה ואוצר המילים העשיר שלו השופע מזה של כל יתר שלושת ספרי הבשורה האחרים גם יחד,‏ הם שהביאו ליצירת חיבור מדוקדק ומקיף בנושא החיוני שבו הוא עוסק.‏ משל הבן האובד המסופר בספר לוקס נחשב לסיפור הקצר הטוב ביותר שנכתב אי פעם.‏

³ לוקס משתמש ביותר מ־300 מונחים רפואיים או מילים שלהן הוא מייחס משמעות רפואית ושלא נעשה בהן שימוש דומה (‏אם בכלל)‏ על־ידי יתר כותבי כתבי־הקודש המשיחיים.‏a לדוגמה,‏ בהתייחסו לצרעת,‏ לוקס אינו מזכיר תמיד את אותו מונח כמנהג יתר הכותבים.‏ מבחינתם צרעת היא צרעת,‏ אך בעיני הרופא יש שלבים שונים של צרעת,‏ ואכן לוקס מדבר על ”‏איש נגוע כולו בצרעת”‏.‏ הוא גם מדווח שאלעזר היה ”‏מלא פצעים”‏.‏ בשום ספר בשורה אחר לא נמסר שהחותנת של פטרוס ”‏סבלה מחום גבוה”‏ (‏ה׳:‏12;‏ ט״ז:‏20;‏ ד׳:‏38‏)‏.‏ אף ששלושת האחרים מספרים לנו שפטרוס קיצץ את אוזנו של עבד הכוהן הגדול,‏ רק לוקס מציין שישוע ריפא אותו (‏כ״ב:‏51‏)‏.‏ כצפוי מרופא,‏ הספר מדווח ביחס לאישה מסוימת שהייתה ”‏נגועה ברוח חולי זה שמונה עשרה שנה;‏ כפופה הייתה ולא יכלה לזקוף קומתה”‏.‏ ומי מלבד ”‏לוקס,‏ הרופא האהוב”‏,‏ היה מתאר בפרוטרוט את העזרה הראשונה שהושיט שומרוני אחד לאדם פצוע?‏ הכתוב מוסר כי הוא ”‏יצק שמן ויין על פצעיו וחבש אותם”‏ (‏י״ג:‏11;‏ י׳:‏34‏)‏.‏

⁴ מתי כתב לוקס את ספרו?‏ לפי מעשי השליחים א׳:‏1‏,‏ כותב ספר מעשי השליחים (‏לוקס)‏ כתב קודם לכן ’‏חיבור ראשון’‏,‏ כלומר,‏ את ספר הבשורה.‏ קרוב לוודאי שספר מעשי השליחים הושלם בערך ב־61 לספירה,‏ בשעה שלוקס היה ברומא עם פאולוס שהמתין עד אשר יובא ערעורו בפני הקיסר.‏ מכאן שככל הנראה ספר הבשורה נכתב על־ידי לוקס בקיסריה בערך בין השנים 56–58 לספירה,‏ לאחר שהלה חזר עם פאולוס מפיליפי בתום מסע ההטפה השלישי של השליח,‏ ובזמן שפאולוס חיכה שנתיים במאסר בקיסריה בטרם נלקח לרומא להגשת ערעורו.‏ מאחר שלוקס היה בארץ ישראל,‏ הייתה לו הזדמנות טובה בפרק זמן זה ’‏להתחקות במדויק על כל הדברים מראשיתם’‏ באשר לחייו ולשירותו של ישוע.‏ נראה אפוא שחיבורו הראשון של לוקס קדם לספר מרקוס.‏

⁵ לוקס,‏ כמובן,‏ לא היה עד ראייה לכל האירועים המדווחים בספרו.‏ הוא לא היה אחד מן ה־12,‏ ואולי אף לא אחד המאמינים עד אחרי מות ישוע.‏ ואולם,‏ הוא היה שותפו של פאולוס לשירות (‏טימ״ב ד׳:‏11;‏ פילימ׳ 24‏)‏.‏ לכן,‏ כצפוי,‏ ניכר בספרו חותמו של פאולוס,‏ כפי שעולה מן ההשוואה בין לוקס כ״ב:‏19,‏ 20 ובין קורינתים א׳.‏ י״א:‏23–25‏,‏ שם מתארים שניהם את סעודת האדון.‏ לוקס יכול היה להיעזר גם בספר מתי כמקור מידע נוסף.‏ כדי ’‏להתחקות במדויק על כל הדברים’‏,‏ הוא יכול היה לראיין אישית עדי ראייה רבים שראו במו עיניהם את האירועים שהתחוללו בחיי ישוע,‏ וביניהם תלמידים שנותרו בחיים ואולי גם את מרים אם ישוע.‏ אנו סמוכים ובטוחים שלוקס הפך כל אבן במאמץ ללקט את כל הנתונים המהימנים.‏

⁶ אם בוחנים את ארבעת ספרי הבשורה,‏ עולה בבירור שהכותבים אינם חוזרים פשוט על הסיפורים שסיפרו היתר,‏ ואין הם כותבים אך ורק כדי לספק עדויות נוספות למסר מקראי זה החיוני מאין כמוהו.‏ ספר לוקס ייחודי באופן טיפולו בחומר.‏ 59 אחוז מהמידע המצוי בו אינו מופיע בשאר ספרי הבשורה.‏ הוא מתעד לפחות שישה ניסים ויותר מתריסר משלים שאינם מובאים ביתר ספרי הבשורה.‏ שליש מספרו מוקדש לתיאורים עלילתיים ושני שלישים למסרים מילוליים.‏ ספר לוקס הוא הארוך מבין ארבעת ספרי הבשורה.‏ ספר מתי נכתב בעיקר ליהודים ומרקוס לנוכרים,‏ בייחוד לרומאים.‏ ספר הבשורה על־פי לוקס מופנה ל”‏תיאופילוס הנכבד”‏ ודרכו לקוראים אחרים,‏ יהודים ונוכרים (‏לוקס א׳:‏3,‏ 4‏)‏.‏ כדי לשוות לספרו אופי אוניברסלי,‏ מתחקה לוקס אחר שושלת היוחסין של ישוע עד ל״אדם,‏ בן אלוהים”‏,‏ ולא רק עד לאברהם,‏ כפי שעושה מתי בפנותו בראש ובראשונה אל היהודים.‏ לוקס מציין מפורשות את דבריו הנבואיים של שמעון לפיהם ישוע יהיה כ”‏אור להאיר לגויים”‏ וש’‏יראו כל בשר את ישועת אלוהים’‏ (‏ג׳:‏38;‏ ב׳:‏29–32;‏ ג׳:‏6‏)‏.‏

⁷ לכל אורך חיבורו מצטיין לוקס באופן תיאור העלילות.‏ ספרו מדויק וערוך היטב.‏ הדיוק וההקפדה על הפרטים בכתבי לוקס הם עדות מוצקה למהימנותו.‏ משפטן אחד אמר פעם:‏ ”‏ברומנים,‏ באגדות ובעדויות שקר מקפידים למקם את האירועים המסופרים במקום מרוחק או בזמן בלתי מוגדר,‏ ובזאת מפרים את הכללים הראשונים שאנו עורכי הדין,‏ לומדים לשם הצגת טיעונים נכונה,‏ דהיינו ש’‏יש לציין בתצהיר זמן ומקום’‏.‏ לעומת זאת,‏ סיפורי המקרא מוסרים ציוני זמן ומקום של הפרטים הרלוונטיים בדיוק מרבי”‏.‏b לראיה מצטט המשפטן את לוקס ג׳:‏1,‏ 2‏:‏ ”‏בשנת חמש עשרה לשלטון הקיסר טיבריוס,‏ פונטיוס פילטוס היה נציב יהודה,‏ הורדוס שר רובע על הגליל,‏ אחיו פיליפוס שר רובע על מדינות יטור וטרכונה,‏ וליסניס שר רובע על אבילין.‏ אותה עת,‏ בימי הכוהנים הגדולים חנן וקַיָפָא,‏ היה דבר אלוהים אל יוחנן בן זכריה במדבר”‏.‏ אין כאן תמונה מעורפלת באשר לזמן או למקום.‏ לוקס נוקב בשמותיהם של לא פחות משבעה פקידי ממשל,‏ למען נדע מתי החלו יוחנן וישוע בפועלם.‏

⁸ לוקס גם מספק לנו שתי נקודות ציון לקביעת מועד לידתו של ישוע.‏ בלוקס ב׳:‏1,‏ 2 נאמר:‏ ”‏בימים ההם יצא צו מאת הקיסר אוגוסטוס לערוך רישום תושבים בכל הארצות.‏ המִפקד הזה,‏ הראשון,‏ נערך בהיות קירניוס נציב סוריה”‏.‏ בעת ההיא הלכו יוסף ומרים לבית לחם כדי להירשם,‏ וישוע נולד בזמן שהיו שם.‏c עד כמה צדק הפרשן שאמר:‏ ”‏מבין ההוכחות החותכות לחוש ההיסטורי של לוקס היא העובדה שהוא תמיד מצליח להשיג דיוק מושלם”‏.‏d אין לנו אלא להודות בכך שלוקס אכן ’‏התחקה היטב על כל הדברים מראשיתם’‏.‏

⁹ לוקס גם מראה כיצד נבואות התנ״ך התגשמו בדייקנות בישוע המשיח.‏ הוא מצטט את עדותו של ישוע בעניין זה,‏ עדות שאותה מסר ברוח אלוהים (‏כ״ד:‏27,‏ 44‏)‏.‏ בנוסף לכך,‏ הוא מתעד במדויק את נבואותיו של ישוע עצמו לגבי העתיד,‏ ורבות מהן כבר התגשמו להפליא לפרטי פרטים.‏ לדוגמה,‏ ירושלים הייתה מוקפת בחומת כלונסאות ונחרבה בשואה נוראית ב־70 לספירה,‏ בדיוק כפי שחזה ישוע (‏לוקס י״ט:‏43,‏ 44;‏ כ״א:‏20–24;‏ מתי כ״ד:‏2‏)‏.‏ ההיסטוריון החילוני יוסף בן מתתיהו,‏ שנלווה לצבא הרומי והיה עד ראייה למתרחש,‏ מעיד שכל העצים באזורים שמסביב לירושלים עד למרחק של 16 קילומטר נכרתו ליצירת הכלונסאות,‏ שחומת המצור הייתה באורך 2.‏7 קילומטרים,‏ שנשים וילדים רבים מתו ברעב,‏ ושיותר מ־000,‏000,‏1 יהודים איבדו את חייהם ו־000,‏97 נלקחו בשבי.‏ עד עצם היום הזה ניצב ברומא שער טיטוס ובו מתוארת תהלוכת הניצחון הרומית ושלל המלחמה מבית המקדש שבירושלים.‏e אנו סמוכים ובטוחים שנבואות אחרות שכתב לוקס ברוח הקודש יתגשמו באותה דייקנות.‏

במה מועיל הספר

³⁰ הבשורה על־פי לוקס בונה בקורא ביטחון בדבר־אלוהים ומחזקת את אמונתו למען יעמוד בפני התקפות מצד עולם עוין.‏ לוקס מציג התגשמויות מדויקות רבות של פסוקי התנ״ך.‏ ישוע מוצג כמי שמגדיר את שליחותו במונחים מפורשים מתוך ספר ישעיהו,‏ ודומה כי לוקס משתמש בכך כמוטיב מרכזי לאורך כל ספרו (‏לוקס ד׳:‏17–19;‏ יש׳ ס״א:‏1,‏ 2‏)‏.‏ זו הייתה אחת הפעמים שבהן ציטט ישוע מן הנביאים.‏ הוא ציטט גם מן התורה כשדחה את שלושת פיתוייו של השטן,‏ וציטט מתהלים כששאל את מתנגדיו,‏ ”‏כיצד זה אומרים על המשיח שבן דוד הוא?‏”‏ בספר לוקס יש עוד ציטטות רבות מן התנ״ך (‏לוקס ד׳:‏4,‏ 8,‏ 12;‏ כ׳:‏41–44;‏ דב׳ ח׳:‏3;‏ ו׳:‏13,‏ 16;‏ תהל׳ ק״י:‏1‏)‏.‏

³¹ כאשר נכנס ישוע לירושלים רכוב על עַיִר,‏ כמנובא בזכריה ט׳:‏9‏,‏ הריעו לו ההמונים בקריאות שמחה וייחסו לו את הכתוב בתהלים קי״ח:‏26 (‏לוקס י״ט:‏35–38‏)‏.‏ די בשני פסוקים בלוקס כדי לכסות שש נקודות שהתנ״ך ניבא לגבי מותו המחפיר של ישוע ולגבי תחייתו (‏לוקס י״ח:‏32,‏ 33;‏ תהל׳ כ״ב:‏8;‏ יש׳ נ׳:‏6;‏ נ״ג:‏5–7;‏ יונה ב׳:‏1‏)‏.‏ בנוסף לכול,‏ אחרי תחייתו,‏ הדגיש ישוע בפני התלמידים את חשיבותם של כל ספרי התנ״ך.‏ ”‏הוסיף ואמר להם:‏ ’‏אלה דבריי אשר דיברתי אליכם בעוד שהייתי עימכם:‏ צריך שיתקיים כל הכתוב עליי בתורת משה ובנביאים ובתהלים’‏.‏ אז פתח את לבבם להבין את הכתובים”‏ (‏לוקס כ״ד:‏44,‏ 45‏)‏.‏ כדוגמת אותם תלמידים קדומים של ישוע המשיח,‏ גם אנו יכולים לזכות להארה ולרכוש אמונה איתנה אם נשים לב להתגשמות נבואות התנ״ך שאותן מבארים במדויק לוקס ויתר כותבי כתבי־הקודש המשיחיים.‏

³² לאורך כל ספרו,‏ שב ומפנה לוקס את תשומת לב הקורא אל מלכות אלוהים.‏ מראשית הספר,‏ שעה שהמלאך מבטיח למרים שהילד שתלד ”‏ימלוך על בית יעקב לעולם ואין קץ למלכותו”‏,‏ ועד לפרקים האחרונים שבהם ישוע כורת עם שליחיו את ברית המלכות,‏ מבליט לוקס את תקוות המלכות (‏א׳:‏33;‏ כ״ב:‏28,‏ 29‏)‏.‏ הוא מראה שישוע עמד בראש פעילות הכרזת בשורת המלכות ושלח את 12 השליחים,‏ ומאוחר יותר את ה־70,‏ לביצוע מלאכה זו (‏ד׳:‏43;‏ ט׳:‏1,‏ 2;‏ י׳:‏1,‏ 8,‏ 9‏)‏.‏ המסירות המלאה הנדרשת מכל אדם החפץ להיכנס למלכות,‏ מודגשת בדבריו הנוקבים של ישוע:‏ ”‏הנח למתים לקבור את מתיהם ואתה לך הכרז את מלכות האלוהים”‏,‏ ו”‏מי ששם את ידו על המחרשה ומביט אחורנית לא יכשר למלכות האלוהים”‏ (‏ט׳:‏60,‏ 62‏)‏.‏

³³ נושא התפילה מובלט בספרו של לוקס.‏ הוא מספר על קהל עם שהתפלל בשעה שזכריה היה בהיכל,‏ על יוחנן המטביל שנולד כמענה לתפילות להולדת בן,‏ ועל חנה הנביאה שהתפללה יומם ולילה.‏ הוא מדווח שישוע התפלל בעת טבילתו,‏ ושלילה שלם התמיד בתפילה לפני שבחר את ה־12,‏ והוא מספר גם על תפילתו בזמן חזון ההשתנות.‏ ישוע קורא לתלמידיו ”‏להתפלל תמיד ולא לרפות”‏ וממחיש זאת במשל על האלמנה העיקשת שפנתה שוב ושוב אל שופט עד אשר עשה את משפטה.‏ לוקס לבדו מספר שהתלמידים ביקשו מישוע ללמד אותם להתפלל ושמלאך חיזק את ישוע בשעה שזה התפלל על הר הזיתים;‏ רק הוא מתעד את מילותיו של ישוע בתפילתו האחרונה:‏ ”‏אבי,‏ בידך אפקיד רוחי”‏ (‏א׳:‏10,‏ 13;‏ ב׳:‏37;‏ ג׳:‏21;‏ ו׳:‏12;‏ ט׳:‏28,‏ 29;‏ י״ח:‏1–8;‏ י״א:‏1;‏ כ״ב:‏39–46;‏ כ״ג:‏46‏)‏.‏ כפי שהיה בזמן שכתב לוקס את ספרו,‏ גם היום התפילה היא מתנה חיונית לחיזוק כל עושי רצון אלוהים.‏

³⁴ בחדות הבחנה ובשפה ציורית וקולחת,‏ נוסך לוקס חמימות וחיוּת בתורת ישוע.‏ אהבתו,‏ טוב לבו,‏ רחמיו וחמלתו של ישוע כלפי החלשים,‏ הנדכאים והרצוצים עומדים בניגוד חד לניכור,‏ לרשמיות,‏ לצרות האופקים ולצביעות שאפיינו את דתם של הסופרים והפרושים (‏ד׳:‏18;‏ י״ח:‏9‏)‏.‏ ישוע תמיד העניק עזרה ועידוד לעניים,‏ לשבויים,‏ לעיוורים ולרצוצים ובזאת הותיר מופת מעולה לאלה החותרים ’‏ללכת בעקבותיו’‏ (‏פט״א ב׳:‏21‏)‏.‏

³⁵ כפי שישוע,‏ בן האלוהים המושלם ומחולל הניסים,‏ גילה אהבה ודאגה לתלמידיו ולכל ישרי הלב,‏ כך גם עלינו לבצע את שירותנו באהבה,‏ משום ’‏רחמי’‏ אלוהינו (‏לוקס א׳:‏78‏)‏.‏ הבשורה על־פי לוקס היא בהחלט כלי עזר מועיל ביותר להשגת מטרה זו.‏ אם כן,‏ עלינו להיות אסירי תודה ליהוה על כך שהשרה מרוחו על לוקס,‏ ”‏הרופא האהוב”‏,‏ ועורר אותו לכתוב את ספרו המדויק,‏ הבונה והמעודד,‏ ספר המצביע על הישועה שתבוא בזכות המלכות שבידי ישוע המשיח,‏ ”‏ישועת אלוהינו”‏ (‏קול׳ ד׳:‏14;‏ לוקס ג׳:‏6‏)‏.‏

‏[‏הערות שוליים]‏