הבנת הסיבה לבואו של המשיח
”מצאנו את המשיח.” — יוחנן א׳:41.
1. איזו הצהרה מדהימה מופיעה בכתבי־הקודש, ומתי נשמעה?
לפני למעלה מ־950,1 שנה הצהיר יהודי בשם אנדריי הצהרה מדהימה זו באזני אחיו. התוכל לחוש את ההתרגשות שבדבריו, אותם העלה על הכתב השליח המשיחי יוחנן? שנה בלתי־נשכחת זו הוגדרה במדויק על־ידי ההיסטוריון המשיחי לוקס כ”שנת חמש עשרה לשלטון הקיסר טיבריוס”. השנה ה־15 של טיבריוס מן העת בה הוכרז כקיסר, החלה בספטמבר שנת 28 לספירה והסתיימה בספטמבר 29 לספירה. — לוקס ג׳:1–3, 21, 22; יוחנן א׳:32–35, 41.
2. כיצד הצביעה הנבואה שבדניאל פרק ט׳ על שנת 29 לספירה?
2 השנה שבה נועד המשיח להופיע נובאה במדויק. בדיוק 483 שנה חלפו מאז שהמלך הפרסי, ארתחשסתא, נתן את ה”דבר”, או הפקודה, לשוב ולבנות את ירושלים, היה זה בשנת ה־20 לשלטונו, היינו ב־455 לפה״ס.a (נחמיה ב׳:1–8) הנביא דניאל ניבא ש”מן מוצא דבר להשיב ולבנות ירושלים עד משיח נגיד, שָׁבוּעים שבעה ושָׁבוּעים ששים ושניים.” (דניאל ט׳:25) מכאן שתקופה של 7 + 62 = 69 שבועות (שָׁבוּעים) נבואיים תשתרע בין שני מאורעות חשובים אלה. ששים־ותשעה שבועות מילוליים מקבילים ל־483 ימים. לפי הכלל הנבואי של ”יום לשנה”, נועד המשיח להופיע כעבור 483 שנה, כלומר, בשנת 29 לספירה. — יחזקאל ד׳:6.
3. (א) מה משמעות התואר ”משיח”? (ב) אילו נבואות היה על המשיח להגשים?
3 מכאן שהיתה סיבה לכך שבשנת 29 לספירה, ”העם היה שרוי בציפייה” למשיח. (לוקס ג׳:1, 15) התואר ”משיח” משמעו ”משוּחַ”. (יוחנן א׳:41) השאלה הבוערת בקרב היהודים היתה, ’את מי ימשח יהוה אלהים למלך לא רק לעם־ישראל אלא לאנושות כולה?’ נבואות מקראיות הצביעו על כך שיהיה צאצא של יהודה, נינו של אברהם. יתרה מזאת, המשיח נועד להיות יורש לכסא דוד, מלך משבט יהודה, ולהיוולד בבית־לחם, העיר בה נולד דוד. — בראשית י״ז:5, 6; מ״ט:10; תהלים קל״ב:11; דניאל ז׳:13, 14; מיכה ה׳:1; יוחנן ז׳:42.
זיהוי ברור ביותר
4, 5. (א) מה קרה באותה שנת מפתח, 29 לספירה? (ב) באיזו דרך ברורה זוּהה האחד שנבחר להיות המשיח?
4 כתבי־הקודש מוסרים על מה שאירע באותה שנת מפתח, 29 לספירה: ”אותה עת... היה דבר אלהים אל יוחנן בן־זכריה במדבר. הלך יוחנן בכל ככר־הירדן והכריז את טבילת התשובה לסליחת חטאים.” (לוקס ג׳:2, 3) שליחותו של יוחנן הכינה את היהודים שגילו חרטה על חטאיהם לקראת בואו הקרֵב של המשיח. יתר־על־כן, יהוה נתן ליוחנן אות. עליו היה לצפות ל’זה אשר יראה את הרוח יורדת ונחה עליו’. — יוחנן א׳:33.
5 לאחר שהטביל את ישוע מנצרת, ראה יוחנן במו־עיניו מְשיחה זו. ישוע לא נמשח בשמן, כפי שנמשח דוד, אביו הארצי, אלא ברוח־קודשו של אלהים. (שמואל א׳. ט״ז:13; מעשי־השליחים י׳:38) אותה עת, נשמע קולו של אלהים עצמו אומר: ”זה בני אהובי אשר חפצתי בו.” (מתי ג׳:16, 17) כפי שיוחנן העיד מאוחר יותר: ”ראיתי את הרוח יורדת משמים כיונה ונחה עליו. ואני ראיתי והעדתי שזה הוא בן־האלהים.” — יוחנן א׳:32, 34.
6. איזו דוגמה נאותה הציבו לנו אנדריי ויוחנן?
6 במלים אלה, הציג יוחנן המטביל את ישוע לפני תלמידיו, וגם קרא לו ”שה האלהים הנושא חטאת העולם.” (יוחנן א׳:29) שניים מקרב תלמידיו הגיבו מיד. אחרי ששהו יום שלם בחברת ישוע, הם היו משוכנעים לחלוטין. אחד מהם היה אנדריי, אשר ניגש בהתלהבות אל אחיו, שמעון פטרוס. התלמיד האחר, כפי הנראה, היה יוחנן בן־זבדי, אשר היה לשליח האהוב על ישוע. לאחר שבישר לכל אודות המשיח במשך קרוב לשבעים שנה, חש יוחנן בדחף להעלות מידע זה על הכתב, לתועלתנו. האם דוגמתם של יוחנן ואנדריי נוגעת ללבך? האם אתה נלהב כמוהם וכפי שהיו שאר ”שליחי השה” להכריז את האמת המרגשת על המשיח? — ההתגלות א׳:9; כ״א:14; יוחנן א׳:35–41; מעשי־השליחים ה׳:40–42.
משוּח כמלך וככהן גדול
7. מדוע לא יכול היה ישוע לשרת ככהן בבית־המקדש בירושלים?
7 מאחר שנולד לעם־ישראל, היה ישוע ”כפוף לתורה”. (גלטיים ד׳:4) לפיכך, בהיותו משבט יהודה, הוא לא יכול היה לשרת ככהן בבית־מקדשו הגשמי של יהוה, בו שירתו כהנים שהיו צאצאי אהרון בן לשבט לוי. ”אדוננו צָמַח מיהודה, שבט אשר משה לא דיבר עליו דבר בענין כהונה,” הזכיר השליח פאולוס לחבריו המשיחיים. — עברים ז׳:14.
8. מה סימל בית־מקדש ארצי זה של יהוה?
8 השליח יוחנן כתב: ”האור האמיתי, המאיר לכל אדם, בא אל העולם.” (יוחנן א׳:6–9) עם טבילתו של ישוע, בא לידי קיום כעין בית־מקדש רוחני גדול, בו שימש עתה כהן גדול רוחני שיכול היה להושיע את האנושות משיעבוד לעולם השטן השרוי בחשיכה רוחנית. — עברים ח׳:1–5; ט׳:24.
9, 10. (א) למה התכוון ישוע באמרו, ”זבח ומינחה לא חפצת” ו”גוף כוננת לי”? (ב) כיצד חש ישוע אישית בנוגע לכך?
9 בטבילתו, התפלל ישוע. כתבי־הקודש מציינים כמה מדבריו רבי־המשמעות, כפי שציטט אותם השליח פאולוס מאוחר יותר: ”’זבח ומינחה לא חפצת, גוף כוננת לי; עולה וחטאה לא שאלת.’ אז אמרתי: ’הנה באתי — במגילת ספר כתוב עלי — לעשות רצונך אלוהַי.’” — עברים י׳:5–7; לוקס ג׳:21.
10 על־כן, ישוע ייחס לעצמו את הנבואה שבתהלים מ׳:7–9, אשר חזתה מראש את מטרת יהוה לשים קץ לקרבן בהמות אשר הקריבו הכהנים משושלת אהרון בבית־המקדש בירושלים. יהוה לא ’חפץ’ בקרבנות אלה, משום שהיו סמליים בלבד ולא היה בכוחם לכפר כליל על חטאי האנושות. לכן, הכין יהוה לישוע גוף אנושי מושלם שנועד לשמש כקרבן. אלהים העביר את חיי בנו השמימי אל רחם בתולה יהודיה, וכך נולד ישוע נקי מחטאו של אדם. הוא היה בן־אלהים המושלם, אשר חייו יכלו לכפר על חטאת האנושות. (לוקס א׳:30–35) כפי שתהלים מ׳:9 ניבא, חפץ ישוע מעומק לבו לעשות את רצון אביו. ”ובאותו הרצון מקודשים אנחנו על־ידי הקרבת גופו של ישוע המשיח פעם אחת ולתמיד.” — עברים י׳:10, 11.
11. איזו נבואה התגשמה במותו של המשיח, וכיצד גרם מותו ל’השבתת זבח ומינחה’?
11 הקרבת חייו האנושיים של ישוע ביטלה פעם אחת ולתמיד את הצורך בקרבנות נוספים בבית־המקדש הגשמי בירושלים. בנוסף לכך, מת ישוע בחג־הפסח בשנת 33 לספירה, כלומר, שלוש שנים וחצי לאחר טבילתו. שלוש שנים וחצי מהוות ’חצי שבוע’ נבואי. (במדבר י״ד:34) לכן, המאורעות השתלשלו בדיוק כפי שניבא דניאל בנוגע להיכרתוּת המשיח: ”וחצי השבוע ישבית זבח ומינחה.” (דניאל ט׳:26, 27) גם אם הכהונה ששירתה בירושלים המשיכה לתפקד עד שבית־המקדש נחרב בשנת 70 לספירה, לא היה לקרבנות שהקריבו הכהנים במרוצת אותן שנים כל ערך, מאחר שאת מקומם תפס קרבנו הנעלה יותר של ישוע. — מתי כ״ג:37, 38.
12. מאילו בחינות נעלה כהונתו של ישוע על זו של אהרון?
12 אהרון היה הראשון בשורה ארוכה של הכהנים הגדולים. לאחר שנמשח בשמן הקודש, היה עליו להמתין בתוך המישכן שבעה ימים, בטרם הוסמך לשרת ככהן הגדול. (ויקרא ח׳:12, 33) במקביל לכך, גם לישוע היתה תקופת המתנה בטרם הוסמך לתווך בעד האנושות. היתה זאת התקופה בין משיחתו ככהן הגדול לבין הקמתו לתחייה. שלא כאהרון, בן־אלהים בן־אלמוות זה אינו זקוק ליורשים, והוא משרת הן ככהן והן כמלך ”על־דיברתי מלכי־צדק.” — תהלים ק״י:1–4; בראשית י״ד:18–20; עברים ו׳:20; ז׳:1–3, 11–17, 23–25.
13. (א) איזו אחריות כבדה הוטלה על הכהן הגדול בימי המקרא? (ב) איזו אחריות גדולה יותר הוטלה על ישוע?
13 בעם־ישראל הקדום הוטלה האחריות העיקרית של לימוד הדת על הכהן הגדול. (ויקרא י׳:8–11; מלאכי ב׳:7) בדומה לכך, הודיע ישוע את דרישות הצדק של יהוה לכל מי שמעוניין לרשת את המלכות ולזכות בחיי־נצח. (מתי ו׳:9, 10, 33; ז׳:28, 29; י״א:12; כ״ה:34, 46) כשהיה ישוע בבית־הכנסת בנצרת, למשל, קרא וייחס לעצמו את הנבואה: ”רוח אדני [יהוה] עלי, יען משח אותי לבשר בשורה טובה.” ולאחר ששהה זמן מה בכפר־נחום, אמר: ”גם לערים אחרות עלי לבשר את מלכות האלהים, כי לכך נשלחתי.” (לוקס ד׳:18, 19, 43; ישעיהו ס״א:1, 2) יחד עם זאת, הכשיר ישוע 70 מתלמידיו להרחיב את הטפת הבשורה על המלכות, וניבא שהם יבצעו עבודה גדולה יותר מזו שביצע הוא עצמו. (לוקס י׳:1–9; יוחנן י״ד:12) כך הוא הניח את היסוד למיבצע של חינוך מקראי חובק־עולם עליו נועד ישוע להשגיח באמצעות ’העבד הנאמן’ שלו, המורכב מתלמידיו המשוחים. — מתי כ״ד:45–47; כ״ח:19, 20.
המקדש הראשי של ריבונות יהוה
14. (א) מדוע נכנס הכהן הגדול אל קודש־הקודשים ביום־הכיפורים? (ב) מה סימלה הקטורת הריחנית שהקטיר שם?
14 הסיבה החשובה ביותר שלשמה בא בן־האלהים אל כדור־הארץ לא היתה להושיע את האנושות, אלא לספק תשובות לטענות המשמיצות שהטיח השטן ביחס לריבונותו של יהוה. ניתן להבין זאת מעיוּן בפעילותו של הכהן הגדול ביום־הכיפורים בימי־קדם, כשהיה עליו להיכנס אל קודש־הקודשים מספר פעמים. בפעם הראשונה, הקטיר קטורת ריחנית, במַחתה מלאת גחלי־אש. (ויקרא ט״ז:12–16) הדבר סימל היטב את מה שהוטל על המשיח עלי־אדמות, בתפקידו ככהן גדול בטרם הועלה השמיימה להתייצב לפני יהוה עם ערך קרבנו האנושי.b (עברים ט׳:24) כפי שרימז השימוש בקטורת בבית־המקדש, קו־פעולתו הנאמן של ישוע, התבטא בתפילות כנות, בקנאות להוטה לעבודת אלהים הטהורה ובאהבה עמוקה ליהוה. (תהלים קמ״א:2; מרקוס א׳:35; יוחנן ב׳:13–17; י״ב:27, 28; י״ד:30, 31; עברים ה׳:7) ישוע הצליח לשמור על נאמנות ללא דופי, לנוכח כל הפיתויים הערמומיים, הלעג והרדיפות האכזריות ביותר שהערימו עליו השטן ועושי־רצונו. — משלי כ״ז:11; מתי כ״ב:15–18; מרקוס י״ד:60–65; ט״ו:16–32; לוקס ד׳:13, 29; יוחנן ח׳:44, 59.
15. כיצד נוכל להראות שאנו מכירי־תודה ליהוה על שהעניק כהן גדול כה נפלא? (עברים י׳:21–26)
15 על הנאמנות שגילה בקידוש ריבונותו של יהוה, זכה ישוע לחיי־אלמוות שמימיים. עד כמה אסירי־תודה עלינו להיות ליהוה על שהעניק לנו כהן גדול כה נפלא! ”וכיון שיש לנו כהן גדול עליון אשר עבר דרך השמים — הלא הוא ישוע בן־האלהים, נחזיקה בהודאתנו.” (עברים ד׳:14) האם חפץ אתה בכל לבך ללכת לפי דוגמת הנאמנות שהציב לנו ישוע, חרף כל מה שהשטן עלול לעשות? אם כן, תוכל לסמוך על העזרה שתינתן, ולהצליח. זאת, משום שהעזרה הטובה ביותר עומדת לרשותך. ”כי אין לנו כהן גדול שאינו יכול לחוש עימנו את חולשותינו, אלא אחד שהתנסה בכל כמונו מבלי חטא. על כן נקרבה בביטחון אל כס החסד לקבל רחמים ולמצוא חסד לעזרה בעיתה.” — עברים ד׳:15, 16; ה׳:7–10; פיליפים ד׳:13; יוחנן א׳. ב׳:1, 2.
הצורך לתקן דיעות מוטעות
16. אילו ציפיות היו לתלמידיו הראשונים של המשיח בנוגע לשלטון מלכותו?
16 אנדריי ויוחנן זיהו מהר את המשיח האמיתי, אך עדיין היה עליהם ללמוד דברים רבים. (יוחנן ט״ז:12, 13) בדומה ליהודים מאמינים רבים באותה תקופה, הם קיוו שמלכות המשיח תתחיל לשלוט כבר בימיהם, ותשחרר את עם־ישראל ובירתו, ירושלים, משלטונות הגויים. (לוקס ב׳:38; ג׳:15; י״ט:11; כ״ג:51; כ״ד:21) אך, איזו תועלת נצחית היה שינוי מעין זה מעניק לאנושות החוטאת בכללותה?
17, 18. מדוע סיפר ישוע את המשל על ’האיש האציל’?
17 כדי להסיר את החטא והמוות מנתיני מלכותו לעתיד, דרוש היה תחילה, שהמשיח יישחט כ”שה” לקרבן. (יוחנן א׳: 29; ישעיהו נ״ג:7, 12) כשישוע ניבא שזה יקרה ושיוקם לתחייה, פטרוס הגיב: ”חלילה לך, אדוני. אל יהיה הדבר הזה לך!” (מתי ט״ז:21, 22) אך, ישוע ידע שתלמידיו ”לא הבינו את הדבר.” — מרקוס ט׳:31, 32; השווה מתי י״ז:22, 23.
18 במסעו האחרון לירושלים, דיבר ישוע בצורה ברורה עוד יותר. (מתי כ׳:18, 19) הוא אפילו הצביע על התועלת הרבה שתנבע ממותו, באמרו: ”בן־האדם בא... לתת את נפשו כופר בעד רבים.” (מתי כ׳:28) ציפיות מוטעות מנעו מתלמידיו להבין את כוונתו. לוקס כתב: ”משום שהיה קרוב לירושלים והם חשבו כי מיד תיגלה מלכות האלהים.” כדי לתקן את קו־מחשבתם, סיפר ישוע משל בו דימה את עצמו ל”איש אציל אחד” אשר תחילה היה עליו ללכת ”אל ארץ רחוקה לקבל סמכות למלוכה.” (לוקס י״ט:11, 12) אותה ”ארץ רחוקה” מתייחסת לשמים, לשם עלה ישוע לאחר מותו והקמתו לתחייה.
19. (א) אילו ציפיות מוטעות ביטאו תלמידי ישוע לאחר הקמתו לתחייה? (ב) איזה שינוי בקשריו של אלהים עם בני־האדם התחולל בשנת 33 לספירה? (עברים ח׳:7–9, 13)
19 ברם, זמן קצר לפני עלייתו של ישוע, שאלוהו תלמידיו: ”אדוננו, האם בזמן הזה תשיב את המלכות לישראל?” (מעשי־השליחים א׳:6) האם ישוע דחה אותם על ששאלו זאת? לא, הוא הסביר שטרם הגיע המועד, ושעליהם לעסוק בפעילות החשובה של נשיאת עדות על המשיח האמיתי. (מעשי־השליחים א׳:7, 8) קשר הברית של אלהים עם עם־ישראל הגשמי נועד להינתק בקרוב. על־כן, מלכות המשיח העתידה למלוך לא תושב לאותו עם ארצי בלתי־נאמן. ישוע אמר ליהודים שהתנגדו לו: ”כי תילקח מכם מלכות האלהים ותינתן לגוי אשר יפיק את פריָה.” (מתי כ״א:43) עשרה ימים לאחר שישוע עלה השמיימה, נולד אותו ”גוי”. רוח־הקודש נשפכה על 120 מתלמידי ישוע, וכך נמשחו להיות ”קדושי” אלהים ו”יורשים השותפים למשיח” במלכות המשיח העתידה להיווסד. — דניאל ז׳:13, 14, 18; רומיים א׳:7; ח׳:1, 16, 17; מעשי־השליחים ב׳:1–4; גלטיים ו׳:15, 16.
20. על אף ציפיותיהם המוטעות, מה המשיכו לעשות המשיחיים הנאמנים במאה הראשונה?
20 אפילו לאחר משיחתם, המשיכו לקנן בלב המשיחיים במאה הראשונה ציפיות מוטעות. (תסלוניקים ב׳. ב׳:1, 2) אך, במקום להיות מאוכזבים וממורמרים, קיבלו בענווה תיקונים. כשרוח־קודשו של אלהים מחזקת אותם, הם קיבלו בשמחה את השליחות שהוטלה עליהם, לשאת עדות ו’לעשות תלמידים מאנשי כל הגויים.’ — מתי כ״ח:19, 20; מעשי־השליחים א׳:8; קולוסים א׳:23.
21. באילו שאלות נדוּן במאמר הבא?
21 מה לגבי המאה העשרים? האם הבינו משרתי יהוה בני־ימינו מלכתחילה שמלכות המשיח מאת אלהים נוסדה? או שמא, בדומה למשיחיים בני המאה הראשונה, נדרש מהם לתקן את מחשבותיהם בהיבטים מסוימים?
[הערות שוליים]
a האנציקלופדיה אמריקנה וכן האנציקלופדיה הסובייטית הגדולה, שתיהן תמימות־דעים ששלטון ארתחשסתא הסתיים בשנת 424 לפה״ס. מתי החל למלוך? בשנת 474 לפה״ס. כתמיכה בכך, נקבע תאריכה של אחת מכתובות ארכיאולוגיות לשנת ה־50 לשלטונו; אחרת ציינה שיורשו עלה לשלטון במקומו בשנה ה־51 לשלטונו. כשאנו סופרים לאחור חמישים שנים שלימות מ־424 לפה״ס, מגיעים אנו לשנת 474 לפה״ס כמועד התחלת שלטונו. לפיכך, שנת ה־20 לארתחשסתא, שבמהלכה ניתנה הפקודה לבנות את ירושלים, החלה לאחר 19 שנים שלימות תחת שלטונו, היינו בשנת 455 לפה״ס. לפרטים נוספים ראה את הספר Insight on the Scriptures (הבנה מכתבי־הקודש) כרך 2, עמוד 616, שמטעם חברת המצפה.
b ראה המצפה ליולי 1968, עמוד 111.
כיצד היית משיב?
◻ מה משמעות התואר ”משיח”?
◻ איזה מאורע רב־משמעות אירע בשנת 29 לספירה?
◻ כיצד ’השבית המשיח זבח ומינחה בחצי השבוע’?
◻ מאז משיחתו, איזו אחריות היתה מוטלת על שכמו של ישוע?
◻ מה היתה המטרה העיקרית לבואו של המשיח בפעם הראשונה, וכיצד צריך הדבר להשפיע עלינו?
[תמונה בעמוד 9]
כניסתו הראשונה של הכהן הגדול אל קודש־הקודשים סימלה משהו חשוב בהרבה מישועת האנושות