דבר יהוה חי
נקודות בולטות מספר דברי הימים א׳
חלפו עברו להם כ־77 שנה מאז שיבת היהודים למולדתם מגלות בבל. המקדש שנבנה מחדש בידי המושל זרובבל עומד על תילו זה 55 שנה. הסיבה הראשונה במעלה לשיבתם של היהודים היא שיקום עבודת האל האמיתית בירושלים. ואולם, העם חסר כל להט בכל הקשור לעבודת יהוה. יש צורך דחוף בעידוד, וזה בדיוק מה שמספק ספר דברי הימים א׳.
מלבד תיעוד אילן היוחסין, דברי הימים א׳ סוקר תקופה של כ־40 שנה — ממות שאול המלך ועד מות דוד המלך. עזרא הכהן כתב ככל הנראה את הספר בשנת 460 לפה״ס. יש בספר דברי הימים א׳ משום עניין לנו כיוון שבאמצעותו אנו מבינים טוב יותר את נהלי הפולחן במקדש ולומדים על שושלת המשיח. כחלק מדבר־אלוהים שנכתב בהשראה, המסר שבו מחזק את אמונתנו ומעמיק את הבנתנו המקראית (עברים ד׳:12).
רשימות יחס חשובות
(דברי הימים א׳. א׳:1 עד ט׳:44)
רשימת היחס הפרטנית שערך עזרא חשובה משלושה טעמים לפחות: להבטיח שרק גברים מוסמכים משרתים ככוהנים, לסייע בקביעת הנחלה השבטית ולשמר את רשימות שושלת היוחסין המובילה עד למשיח. רשימת היחס עוקבת אחר תולדות היהודים ומגיעה עד לאדם הראשון. עשרה דורות חולפים מאדם ועד נוח ועוד עשרה עד אברהם. לאחר אזכורם של בני ישמעאל, של בני אברהם מפלגשו קטורה וכן של בני עשיו, הרשימה מתמקדת בשושלת של 12 בני ישראל (דברי הימים א׳. ב׳:1).
בני יהודה זוכים לסיקור נרחב מכיוון ששושלתם מובילה לדוד המלך. 14 דורות עוברים מאברהם ועד דוד, ועוד 14 עד לגלות בבל (דברי הימים א׳. א׳:27, 34; ב׳:1–15; ג׳:1–17; מתי א׳:17). עזרא ממשיך ומונה את צאצאי השבטים היושבים בעבר הירדן, ולאחר מכן את אילן היוחסין של בני לוי (דברי הימים א׳. ה׳:1–24; ה׳:27). אחר כך הוא מסכם את שושלתם של כמה שבטים אחרים היושבים בצד המערבי של נהר הירדן ומונה בפרוטרוט את בני בנימין (דברי הימים א׳. ח׳:1). שמות היושבים הראשונים בירושלים לאחר שיבתם מגלות בבל מתועדים אף הם (דברי הימים א׳. ט׳:1–16).
תשובות לשאלות מקראיות:
א׳:18 — מיהו אביו של שלח, קינן או אַרְפַּכְשַׁד? (לוקס ג׳:35, 36) ארפכשד היה אביו של שלח (בראשית י׳:24; י״א:12). ייתכן מאוד שהמילה ”קינן” המופיעה בלוקס ג׳:36 היא שיבוש של המילה ”כשדים”. אם כן, נראה כי במקור נאמר ”בן ארפכשד הכשדי”. ייתכן גם שהשמות קינן וארפכשד עניינם באותו אדם. אין גם להתעלם מהעובדה שהמילים ”בן קינן” אינן מופיעות בכמה מכתבי היד.
ב׳:15 — האם היה דוד בנו השביעי של ישי? לא. לישי היו שמונה בנים, ודוד בן הזקונים (שמואל א׳. ט״ז:10, 11; י״ז:12). ככל הנראה אחד מבניו של ישי מת חשוך בנים. מאחר שלא הייתה לבן זה כל השפעה על אילן היוחסין, השמיט עזרא את שמו.
ג׳:17 — מדוע שאלתיאל, בנו של יכניה, מוזכר בלוקס ג׳:27 כבנו של נרי? יכניה היה אביו של שאלתיאל. כפי הנראה, נרי השיא את בתו לשאלתיאל. לוקס מתייחס לחתנו של נרי כבנו של נרי — בדיוק כמו במקרה של יוסף כאשר כינה אותו בן עלי, שהיה אביה של מרים (לוקס ג׳:23).
ג׳:17–19 — מה הקִרבה המשפחתית בין זרובבל, פְדָיָה ושאלתיאל? זרובבל היה בנו של פדיה, ופדיה היה אחיו של שאלתיאל. כמו כן, המקרא לעתים מכנה את זרובבל בן שאלתיאל (מתי א׳:12; לוקס ג׳:27). הדבר אפשרי אולי משום שפדיה נפטר ושאלתיאל הוא זה שגידל את זרובבל. או אולי משום ששאלתיאל מת ערירי, פדיה קיים את חוק הייבום והוליד את זרובבל — הבכור שנולד כתוצאה מסידור זה (דברים כ״ה:5–10).
ה׳:1, 2 — מה הייתה משמעות קבלת זכות הבכורה לגבי יוסף? משמעותה הייתה שיוסף קיבל פי שניים בנחלות (דברים כ״א:17). לפיכך הפך יוסף לאבי שני שבטים: אפרים ומנשה. כל בן מיתר בניו של ישראל היה אב לשבט אחד בלבד.
לקחים עבורנו:
א׳:1 עד ט׳:44. רשימות היחס של דמויות אמיתיות הן ראיות לכך שכל הנהלים הקשורים לעבודת אלוהים האמיתית מבוססים על עובדות ולא על מעשיות.
ד׳:9, 10. יהוה ענה לתפילתו הנרגשת של יַעְבֵּץ, שביקש שגבולות נחלתו יורחבו על מנת שיהיה בה מקום ליראי אלוהים נוספים. גם עלינו לשאת תפילות מעומק לבנו למען יצטרפו אלינו אנשים נוספים בעודנו משתתפים בהתלהבות במלאכת עשיית התלמידים.
ה׳:10, 18–22. בימי מלכות שאול, הביסו השבטים מעבר לירדן את ההגריאים, אף־על־פי שיחסי הכוחות בינם להגריאים היה 1 ל־2. ידם של השבטים הייתה על העליונה משום שהגברים האמיצים בטחו ביהוה וביקשו את עזרתו. הבה נשים את מלוא בטחוננו ביהוה כאשר אנו נאבקים במלחמתנו הרוחנית נגד כל הסיכויים (אפסים ו׳:10–17).
ט׳:26, 27. על השוערים מקרב הלוויים הוטלה אחריות רצינית. הופקדו בידם המפתחות למדורים הקדושים שבמקדש. הם הוכיחו שהם ראויים לאמון ופתחו את השערים מדי יום ביומו. עלינו הוטלה האחריות להגיע לאנשים בשטח שלנו ולעזור להם להפוך לעובדי יהוה. האין זה מן הראוי שנהיה מהימנים ואמינים בדומה לשוערים הלוויים?
דוד עולה לכס המלוכה
(דברי הימים א׳. י׳:1 עד כ״ט:30)
סיפור המעשה נפתח בתיאור מותם של המלך שאול ושלושת בניו שנפלו במערכה נגד הפלישתים בהר גלבוע. דוד, בן ישי, נמשח למלך על שבט יהודה. גברים מכל השבטים באים לחברון להמליך אותו על כל ישראל (דברי הימים א׳. י״א:1–3). מייד לאחר מכן דוד כובש את ירושלים. מאוחר יותר, בני ישראל מעלים את ארון הברית לירושלים ”בתרועה ובקול שופר... משמיעים בנבלים וכינורות” (דברי הימים א׳. ט״ו:28).
דוד מביע רצון לבנות בית לאלוהי האמת. יהוה מייעד זכות זו לשלמה, וכורת עם דוד ברית למלכות. דוד נלחם נגד אויבי ישראל ויהוה מנחיל לו נצחונות בזה אחר זה. מפקד אוכלוסין פסול מוביל למותם של 000,70 איש. מלאך מצווה על דוד לבנות מזבח ליהוה, ודוד קונה את המקום מאורנן היבוסי. דוד פותח ’בהכנות לרוב’ לבניית הבית שיוקם שם ”לשם ולתפארת” (דברי הימים א׳. כ״ב:5). הוא מסדיר את עבודת הלוויים, המתוארת בפרוטרוט בספר זה יותר מבכל מקום אחר בכתבי־הקודש. המלך והעם מרימים תרומה ביד רחבה עבור המקדש. לאחר 40 שנות מלכות, מת דוד ’שְׂבַע ימים, עושר וכבוד, ושלמה בנו מולך תחתיו’ (דברי הימים א׳. כ״ט:28).
תשובות לשאלות מקראיות:
י״א:11 — מדוע מוזכרים 300 חללים ולא 800, כפי שעולה מתיאור אותו מאורע בשמואל ב׳. כ״ג:8? ראש שלושת גיבוריו הראשיים של דוד היה ישובעם או יושב בַּשֶבֶת. שני הגיבורים האחרים היו אלעזר ושַמא (שמואל ב׳. כ״ג:8–11). נראה שההבדלים בין שני התיאורים נובעים מכך שהם מתארים פעלי גבורה שונים שעשה אותו אדם.
י״א:20, 21 — מה היה מעמדו של אבישי ביחס לשלושת גיבורי דוד? אבישי לא היה אחד משלושת הגיבורים הראשיים ששירתו את דוד. כפי שמופיע בנוסחאות אחרות לשמואל ב׳. כ״ג:18, 19, הוא היה ראש ל־30 לוחמים ובמעמד נכבד מהם. לאבישי יצאו מוניטין כשל שלושת הגיבורים מאחר שביצע מעשה גבורה דומה לזה של ישובעם.
י״ב:9 — באיזה מובן היו פניהם של בני שבט גדי כ”פני אריה”? גיבורים אלה הצטרפו אל דוד בתקופה ששהה במדבר. שיער ראשם גדל פרא ולפיכך רעמתם הקנתה להם מראה פראי, כמו של אריה.
י״ג:5 — מהו ”שיחור מצרים”? יש הסבורים שהמדובר בזרוע של נהר הנילוס. ואולם קיימת הסכמה רחבה שהכוונה היא ל”נחלה [נחל] מצרים” — גיא ארוך ששימש כגבולה הדרום מערבי של הארץ המובטחת (במדבר ל״ד:2, 5; בראשית ט״ו:18).
ט״ז:30 — מה כוונת הביטוי ’חילו מלפני יהוה’? המילה ”חילו”, במובן של כאב, מובאת כאן בלשון השאלה על מנת לציין יראה וכבוד עמוק ליהוה.
ט״ז:1, 37–40; כ״א:29, 30; כ״ב:19 — אילו נוהלי פולחן היו נהוגים בישראל מיום העלאת ארון הברית לירושלים ועד לבניית בית המקדש? לפני שדוד העלה את הארון לירושלים והניח אותו באוהל שנטה, הארון לא עמד במשכן שנים ארוכות. לאחר העברתו, נותר הארון באוהל זה בירושלים. המשכן היה בגבעון ושם הקריבו צדוק הכהן הגדול ואֶחיו קורבנות כנדרש בתורה. סידור זה נמשך עד השלמת עבודות בניית המקדש בירושלים. כאשר הושלמה מלאכת הבנייה, הועבר המשכן מגבעון לירושלים, והארון הוכנס אל קודש הקודשים שבבית המקדש (מלכים א׳. ח׳:4, 6).
לקחים עבורנו:
י״ג:11. במקום לכעוס על יהוה ולהטיל עליו את האשמה כאשר מאמצינו לא עולים יפה, עלינו לנתח את המצב ולנסות לראות מה הסיבה לכישלון. דוד ודאי פעל כך. הוא הפיק לקחים מטעותו ומאוחר יותר העלה את הארון בהצלחה לירושלים באופן הראוי.a
י״ד:10, 13–16; כ״ב:17–19. עלינו תמיד להתפלל ליהוה ולדרוש את הדרכתו לפני שנעשה משהו שישפיע עלינו מבחינה רוחנית.
ט״ז:23–29. עבודת יהוה צריכה להיות הדבר הראשון במעלה בחיינו.
י״ח:3. יהוה מגשים את הבטחותיו. ביד דוד, הוציא לפועל את הבטחתו להוריש לזרע אברהם את כנען כולה, ”מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת” (בראשית ט״ו:18; דברי הימים א׳. י״ג:5).
כ״א:13–15. יהוה ציווה על המלאך לעצור את המגיפה משום שהוא מזדהה עם הסבל שעובר עמו. אכן, ”רבים רחמיו מאוד”.b
כ״ב:5, 9; כ״ט:3–5, 14–16. אף־על־פי שדוד לא הורשה לבנות את מקדש יהוה הוא הפגין נדיבות לב. מדוע? משום שהכיר בכך שכל הישגיו באו לו בזכות טובו של יהוה. הכרת טובה דומה צריכה להניע אותנו לגלות רוח של נדיבות.
כ״ד:7–18. הסידור שהנהיג דוד לגבי 24 מחלקות (או משמרות) הכוהנים עדיין הונהג כאשר נגלה מלאך יהוה לזכריה, אביו של יוחנן המטביל, והודיע לו על הולדתו הקרובה של יוחנן. אותה עת שירת זכריה במקדש ב”משמרת אביה” (לוקס א׳:5, 8, 9). עבודת אלוהים האמיתית עניינה בדמויות היסטוריות ולא מיתולוגיות. שיתוף פעולה בימינו עם ”העבד הנאמן והנבון” בכל הנוגע לעבודת יהוה המאורגנת יניב לנו ברכות (מתי כ״ד:45, דל’).
שרת את יהוה ”בנפש חפצה”
דברי הימים א׳ אינו רק ספר של רשימות יחס. הוא מכיל גם את סיפור העלאת ארון הברית ביד דוד לירושלים, את נצחונותיו הכבירים, את ההכנות לבניית המקדש ואת ארגון משמרות הכוהנים. כל מה שכתב עזרא בספר דברי הימים א׳ הועיל לעם ישראל ועזר להם להצית מחדש את קנאותם לעבודת יהוה במקדש.
איזו דוגמה יוצאת מן הכלל הציב דוד כאשר נתן עדיפות לעבודת יהוה בחייו! במקום לבקש זכויות מיוחדות לעצמו, הוא חיפש לעשות את רצון אלוהים. אנו נקראים ליישם את עצתו של דוד לשרת את יהוה ”בלב שלם ובנפש חפצה” (דברי הימים א׳. כ״ח:9).
[הערות שוליים]
a לקחים נוספים מנסיונו של דוד להעביר את הארון לירושלים מוזכרים בהוצאת המצפה מ־15 במאי 2005, עמודים 16–19.
b לקחים נוספים בנוגע למפקד האוכלוסין הפסול שערך דוד מופיעים בהוצאת המצפה מ־15 במאי 2005, עמודים 16–19.
[טבלה/תמונות בעמודים 8–11]
(לתרשים מעומד, ראה המהדורה המודפסת)
4026 לפה״ס אדם מאדם ועד נוח (056,1 שנה)
130 שנה ⇩
שת
105 ⇩
אנוש
90 ⇩
קינן
70 ⇩
מַהֲלַלְאֵל
65 ⇩
יֶרֶד
162 ⇩
חנוך
65 ⇩
מתושלח
187 ⇩
למך
182 ⇩
2970 לפה״ס נוח 2970 לפה״ס הולדת נוח
מנוח ועד אברהם (952 שנה)
502 שנה ⇩
שם
המבול 2370 לפה״ס
100 ⇩
אַרְפַּכְשַׁד
35 ⇩
שלח
30 ⇩
עבר
34 ⇩
פלג
30 ⇩
רעו
32 ⇩
שרוג
30 ⇩
נחור
29 ⇩
תרח
130 ⇩
2018 לפה״ס אברהם 2018 לפה״ס הולדת אברהם
מאברהם ועד דוד:
100 שנה 14 דורות (911 שנים)
יצחק
60 ⇩
יעקב
בערך 88 ⇩
יהודה
⇩
פרץ
⇩
חצרון
⇩
רם
⇩
עמינדב
⇩
נחשון
⇩
שלמון
⇩
בועז
⇩
עובד
⇩
ישי
⇩
1107 לפה״ס הולדת דוד