אלוהים והקיסר
”אם כן, תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלוהים את אשר לאלוהים” (לוקס כ׳:25).
1. (א) מהו מעמדו הנעלה של יהוה? (ב) מה הדבר המגיע ליהוה מאיתנו ושלעולם לא נוכל לתת לקיסר?
כאשר ישוע המשיח נתן הוראה זו, לא היה בלבו כל צל של ספק שדרישות אלוהים ממשרתיו קודמות לכל דבר שהקיסר או המדינה ידרשו מהם. ישוע היטיב להבין מכל אחד אחר את אמיתות תפילתו של מחבר־התהלים ליהוה: ”מלכותך מלכות כל עולמים, וממשלתך בכל דור ודור” (תהלים קמ״ה:13). כאשר השטן הציע לישוע סמכות על כל ממלכות תבל, השיב ישוע: ”כתוב, ’ליהוה אלוהיך תשתחווה ואותו לבדו תעבוד’” (לוקס ד׳:5–8). לעולם אין לסגוד ל”קיסר”, בין שמדובר בקיסר רומא, בשליט אנושי אחר ובין שבמדינה עצמה.
2. (א) מהו מעמדו של השטן ביחס לעולם זה? (ב) ברשותו של מי מחזיק השטן במעמד זה?
2 ישוע לא הכחיש שממלכות העולם השתייכו לשטן. מאוחר יותר, הוא כינה את השטן ”שר העולם הזה” (יוחנן י״ב:31; ט״ז:11). בשלהי המאה הראשונה לספירה, כתב השליח יוחנן: ”יודעים אנו כי מאלוהים אנחנו, וכי העולם כולו נתון ביד הרָשָע” (יוחנן א׳. ה׳:19, ע״ח). אין הכוונה שיהוה ויתר על ריבונותו עלי־אדמות. זכור את אשר ציין השטן כשהציע לישוע את השלטון על הממלכות הפוליטיות: ”לך אתן את כל השלטון הזה... כי לי נמסר השלטון” (לוקס ד׳:6). השטן הפעיל את סמכותו על ממלכות העולם רק ברשות אלוהים.
3. (א) בהשוואה ליהוה, איזה מעמד יש לממשלות העמים? (ב) מדוע ניתן לומר שכניעה לממשלות העולם אין משמעה כניעה לשטן, שהוא אל העולם הזה?
3 בדומה לכך, המדינה מפעילה את סמכותה רק משום שאלוהים, השליט הריבון, מתיר לה לעשות כן (יוחנן י״ט:11). לכן, ניתן לומר ש”השלטונות הנוכחיים נקבעו [”במעמדם היחסי”, ע״ח] מטעם אלוהים”. יחסית לסמכותו הריבונית העליונה של יהוה, סמכותם פחותה בהרבה. אך ”הם משרתי אלוהים” בכך שהם מספקים את השירותים הנחוצים, שומרים על החוק והסדר ומענישים את עושי הרע (רומים י״ג:1, 4, 6). לכן, על המשיחיים להבין שאף שהשטן הוא השליט הסמוי של העולם, כלומר של סדר־הדברים הנוכחי, אין הם נכנעים לו בהכירם בכניעתם היחסית למדינה. הם מצייתים לאלוהים. השנה, 1996, המדינה הפוליטית עודנה חלק מ”צו אלוהים”, היינו מה”הסדר שקבע אלוהים” [ע״ח], הסדר זמני שאלוהים מרשה את קיומו, ומן הראוי שמשרתי אלוהים הארציים יכירו בו ככזה (רומים י״ג:2).
משרתי יהוה הקדומים והמדינה
4. מדוע יהוה התיר ליוסף לכהן בתפקיד חשוב בממשלת מצרים?
4 בתקופה הטרום־משיחית, יהוה התיר לאחדים ממשרתיו לכהן במשרות חשובות בממשל. למשל, במאה ה־18 לפה״ס, יוסף היה לראש ממשלת מצרים, המשנה למלך פרעה (בראשית מ״א:39–43). המאורעות שלאחר מכן הוכיחו בעליל כי יהוה תמרן זאת, על־מנת שיוסף יוכל לשמש ככלי המיועד להגן על ’זרע אברהם’, צאצאיו, להגשמת מטרותיו. כמובן, יש לזכור שיוסף נמכר לעבדות במצרים, ושחי בתקופה שבה משרתי אלוהים לא היו במסגרת תורת משה ולא במסגרת ”תורת המשיח” (בראשית ט״ו:5–7; נ׳:19–21; גלטים ו׳:2).
5. מדוע הגולים היהודים נצטוו ’לדרוש את שלום’ בבל?
5 כעבור מאות שנים, הנביא הנאמן ירמיהו זכה להשראת יהוה לומר לגולים היהודים להיכנע לשליטים בשעה שהם בגלות בבבל ואף להתפלל לשלום העיר. באיגרתו אליהם, כתב: ”כה אמר יהוה צבאות אלוהי ישראל לכל הגולה... ’דירשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה, והתפללו בעדה אל יהוה כי בשלומה יהיה לכם שלום’” (ירמיהו כ״ט:4, 7). למשרתי יהוה יש תמיד סיבה ’לבקש שלום’ עבורם ועבור המדינה שבה הם חיים, כדי שיזכו לחופש לעבוד את יהוה (פטרוס א׳. ג׳:11).
6. אף שדניאל ושלושת רעיו כיהנו במשרות ממשלתיות רמות־דרג, באילו דרכים סירבו להתפשר באשר לתורת יהוה?
6 בגלות בבל, דניאל ושלושה עברים נאמנים אחרים שהיו גולים המשועבדים לבבל, גילו כניעה וקיבלו הכשרה מדינית, והפכו לעובדי־מדינה רמי־דרג בבבל (דניאל א׳:3–7; ב׳:48, 49). אולם אפילו במהלך הכשרתם, הם נקטו עמדה נחרצת בענייני תזונה, שעלולים היו לגרום להם להפר את התורה, שיהוה אלוהיהם נתן באמצעות משה. הם בורכו עקב כך (דניאל א׳:8–17). כאשר המלך נבוכדנאצר הקים את צלם המדינה, נראה ששלושת רעיו העברים של דניאל נאלצו לנכוח בטקס עם יתר שליטי המדינה. למרות זאת, הם סירבו ”לנפול אפיים ארצה ולהשתחוות” לצלם המדינה. גם הפעם, יהוה גמל להם על נאמנותם (דניאל ג׳:1–6, 13–28). בדומה לכך כיום, עדי־יהוה מכבדים את דגל המדינה שבה הם חיים, אך אין הם סוגדים לו (שמות כ׳:4, 5; יוחנן א׳. ה׳:21).
7. (א) איזו עמדה ראויה לציון נקט דניאל, חרף מעמדו הרם בממסד הממשלתי בבבל? (ב) אילו שינויים חלו בתקופה המשיחית?
7 לאחר נפילת השושלת הניאו־בבלית, מונה דניאל למשרה מדינית רמת־דרג במשטר החדש שתפס את מקומה בבבל, מדי ופרס (דניאל ה׳:30; ו׳:1–4). אך הוא לא התיר למעמדו הרם לגרום לו להתפשר על נאמנותו. כאשר חוק המדינה תבע ממנו לסגוד למלך דריווש במקום לעבוד את יהוה, הוא סירב. משום כך הושלך לגוב האריות, אך יהוה הצילוֹ (דניאל ו׳:5–25). כמובן, הדבר התרחש בתקופה הטרום־משיחית. עם היווסד הקהילה המשיחית, משרתי אלוהים נעשו כפופים ל”תורת המשיח”. ההשקפה לגבי דברים רבים שהיו מותרים בסדר־הדברים היהודי נועדה להשתנות, בהתבסס על הדרך שבה נהג יהוה בעמו מאז ואילך (קורינתים א׳. ט׳:21; מתי ה׳:31, 32; י״ט:3–9).
גישת ישוע כלפי המדינה
8. איזה מקרה הראה שישוע היה נחוש בדעתו להימנע ממעורבות פוליטית?
8 כאשר ישוע המשיח חי עלי־אדמות, הוא הציב אמות־מידה גבוהות יותר לתלמידיו, וסירב לכל מעורבות בעניינים פוליטיים או צבאיים. לאחר שישוע האכיל בדרך נס כמה אלפי אנשים באמצעות ככרות לחם ספורות ושני דגים קטנים, יהודים רצו לתפוס אותו ולהמליכו. אך ישוע התחמק מהם, כאשר מייד יצא אל ההרים (יוחנן ו׳:5–15). בנוגע למקרה זה, מציינת The New International Commentary on the New Testament (הפרשנות הבינלאומית החדשה של הברית החדשה): ”בלב היהודים דאז היתה כמיהה לאומנית עזה, ואין ספק כי רבים מהם שהיו עדים לנס, חשו שזהו מנהיג שנתמנה מאת אלוהים, האיש המתאים להנהיגם נגד הרומאים. לפיכך, החליטו להמליכו”. פרשנות זו מוסיפה ואומרת שישוע ”דחה מכל־וכל” הצעה זו למנהיגות פוליטית. המשיח לא תמך אף באחד מנסיונות ההתקוממות של היהודים נגד השלטון הרומי. למעשה, הוא חזה את תוצאות המרד שנועד לפרוץ לאחר מותו — מצוקות אין־ספור לתושבי ירושלים וחורבן העיר (לוקס כ״א:20–24).
9. (א) כיצד תיאר ישוע את הקשרים בין מלכותו ובין העולם? (ב) איזו הנחייה נתן ישוע לתלמידיו לגבי מגעיהם עם ממשלות העולם?
9 זמן קצר לפני מותו, אמר ישוע לנציגו של הקיסר הרומי ביהודה: ”מלכותי איננה מן העולם הזה. אילו היתה מלכותי מן העולם הזה, היו משרתיי נלחמים שלא אמסר לראשי היהודים; אלא שכעת מלכותי איננה מפה” (יוחנן י״ח:36). עד אשר מלכותו תשים קץ לשלטון הממשלות הפוליטיות, תלמידי המשיח מחקים את דוגמתו. הם מצייתים לרשויות ממוסדות אלה אך אינם מתערבים ביוזמותיהן הפוליטיות (דניאל ב׳:44; מתי ד׳:8–10). ישוע סיפק לתלמידיו קווים־מנחים, בציינו: ”תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלוהים את אשר לאלוהים” (מתי כ״ב:21). קודם לכן, בדרשת־ההר שלו, אמר ישוע: ”מי שמאלץ אותך ללכת איתו מרחק של מיל אחד, לך איתו שניים” (מתי ה׳:41). בהקשר של דרשה זו, הדגים ישוע את עיקרון הכניעה מרצון לדרישות סבירות, בין שבמסגרת היחסים בין בני־אדם ובין שבמסגרת דרישות ממשלתיות העולות בקנה אחד עם חוק אלוהים (לוקס ו׳:27–31; יוחנן י״ז:14, 15).
המשיחיים והקיסר
10. לדברי היסטוריון אחד, איזו עמדה מצפונית ביחס לקיסר נקטו המשיחיים הקדומים?
10 קווים־מנחים תמציתיים אלה נועדו לקבוע את טיב היחסים שישררו בין המשיחיים ובין המדינה. בספרו The Rise of Christianity (עליית המשיחיות), כתב ההיסטוריון א. ו. ברנס: ”במאות השנים מאז ואילך, כל אימת שבלב המשיחי ניקר ספק לגבי חובתו כלפי המדינה, הוא פנה לתורתו הסמכותית של המשיח. הוא ישלם מסים: אפשר שהמסים המוטלים עליו יהיו כבדים — והם אכן הפכו לבלתי נסבלים לפני התמוטטות האימפריה המערבית — אך המשיחי יעמוד בהם. כמו־כן הוא יקבל עליו את החובות האחרות שהמדינה מטילה עליו, בתנאי שאין הוא נדרש לתת לקיסר את אשר לאלוהים”.
11. כיצד יעץ פאולוס למשיחיים להתנהג עם שליטי העולם?
11 בתואם עם זאת, מעט יותר מ־20 שנה אחרי מות ישוע, אמר השליח פאולוס למשיחיים ברומא: ”כל אדם ייכנע לרשויות השלטון” (רומים י״ג:1). כעבור כעשר שנים נוספות, זמן קצר לפני מאסרו השני והוצאתו להורג ברומא, כתב פאולוס לטיטוס: ”הזכר להם [למשיחיים בכרתים] להיכנע לשליטים ולבעלי סמכויות, לציית, להיות נכונים לכל מעשה טוב; שלא לגדף איש, לחדול ממריבות, להיות נוחים לבריות ולהתנהג בענווה עם כל אדם” (טיטוס ג׳:1, 2).
הבנה הדרגתית באשר ל”רשויות השלטון”
12. (א) מה סבר צ׳ארלס טייז ראסל לגבי עמדתו ההולמת של המשיחי ביחס לרשויות השלטון? (ב) באשר לשירות צבאי, אילו עמדות שונות נקטו משיחיים משוחים במרוצת מלחמת־העולם הראשונה?
12 כבר בשנת 1886, צ׳ארלס טייז ראסל כתב בספרו התוכנית לדורות (אנג׳): ”ישוע והשליחים כאחד לא הפריעו בשום אופן לשליטי העולם... הם לימדו את הקהילה לציית לחוקים ולכבד את בעלי הסמכות על שום תפקידם... לשלם את המסים המוטלים עליהם, ולמעט המקרים שבהם החוקים הקיימים סותרים את חוק אלוהים (מעשי־השליחים ד׳:19; ה׳:29) לא להתנגד כלל לשום חוק (רומים י״ג:1–7; מתי כ״ב:21). ישוע, שליחיו והקהילה הקדומה היו שומרי־חוק חרף היבדלותם מממשלות העולם ואף שלא היה להם כל חלק עימן”. ספר זה זיהה נכונה את המונח שהזכיר פאולוס, ”גדולת הרשויות” (דל׳) או ”רשויות השלטון”, כממשלות אנוש (רומים י״ג:1). בשנת 1904, הספר הבריאה החדשה (אנג׳) ציין כי על המשיחיים האמיתיים ”להימנות עם שומרי־החוק הטובים ביותר בימיהם — לא כמסיתים, לא כאנשי ריב, לא כמחפשי פגמים”. היו שהבינו דברים אלה ככניעה מוחלטת לשלטונות, אפילו עד כדי הסכמה לשרת בצבא במהלך מלחמת־העולם הראשונה. אחרים לעומתם הבינו שהשירות הצבאי מנוגד להצהרת ישוע: ”כל האוחזים בחרב, בחרב יאבדו” (מתי כ״ו:52). כפי שניתן לראות, נדרשה הבנה ברורה יותר לגבי הכניעה המשיחית לרשויות השלטון.
13. איזה שינוי בהבנת משמעות המונח ”גדולת הרשויות” (דל׳) פורסם ב־1929, וכיצד הוכח הדבר כמועיל?
13 בשנת 1929, בעת שבה חוקי ממשלות שונות החלו לאסור דברים שאלוהים מצווה או לדרוש דברים שאלוהים אוסר, סברו שהמונח ”גדולת הרשויות” (דל׳) מתייחס ליהוה אלוהים ולישוע המשיח.a זו היתה הבנתם של משרתי יהוה בתקופה המכרעת, ערב פרוץ מלחמת־העולם השנייה, במהלכה ובמרוצת המלחמה הקרה, שכללה את מאזן האימה וההיערכות הצבאית. במבט לאחור, ניתן לומר שהשקפה זו, אשר רוממה את עליונותם של יהוה ומשיחו, עזרה למשרתי אלוהים לשמור על עמדה ניטרלית בלתי מתפשרת לכל אורכה של תקופה קשה זו.
כניעה יחסית
14. בשנת 1962, כיצד נשפך אור הולך וגובר על הכתוב ברומים י״ג:1, 2 ובפסוקים הקשורים לנושא?
14 בשנת 1961 הושלם תרגום העולם החדש של כתבי־הקודש (אנג׳). הכנתו דרשה מחקר מעמיק של משמעות המילים והביטויים שבכתבי־הקודש. התרגום המדויק של המילים שאינן מופיעות רק ברומים פרק י״ג, אלא גם בקטעים כגון טיטוס ג׳:1, 2 ופטרוס א׳. ב׳:13, 17, הוכיח בעליל שהמונח ”רשויות השלטון” אינו מתייחס לסמכות העליונה, יהוה, ולבנו ישוע, אלא לממשלות אנוש. בשלהי שנת 1962, חוברת המצפה פרסמה מאמרים, שהכילו הסבר מדויק לגבי רומים פרק י״ג ואף סיפקו השקפה ברורה מזו שהיתה בתקופת צ׳. ט. ראסל. מאמרים אלה ציינו, שהכניעה המשיחית לרשויות אינה יכולה להיות מוחלטת. מן ההכרח שהכניעה תהיה יחסית, מותנית בכך שלא תדרוש ממשרתי אלוהים לעבור על חוקי אלוהים. מאמרים נוספים שיצאו לאור בחוברת המצפה הדגישו נקודה חשובה זו.b
15, 16. (א) לאיזו השקפה מאוזנת יותר הובילה ההבנה החדשה של רומים פרק י״ג? (ב) על אילו שאלות טרם ענינו?
15 מפתח זה להבנה הנכונה של רומים פרק י״ג איפשר למשרתי יהוה לאזן את הכבוד ההולם כלפי הרשויות הפוליטיות עם העמדה חסרת הפשרות לגבי עקרונות מקראיים חיוניים (תהלים צ״ז:11; ירמיהו ג׳:15). הדבר איפשר להם לאמץ השקפה נכונה לגבי יחסיהם עם אלוהים ומגעיהם עם המדינה. הדבר הבטיח שבעוד הם נותנים לקיסר את אשר לקיסר, אין הם מתרשלים במתן לאלוהים את אשר לאלוהים.
16 אך מה בדיוק יש לתת לקיסר? אילו דרישות מוצדקות יכולה המדינה לדרוש מן המשיחי? שאלות אלה יידונו במאמר הבא.
[הערות שוליים]
a חוברות המצפה מה־1 ביוני ומה־15 ביוני 1929 (אנג׳).
b ראה המצפה מה־1 בינואר, 1 בפברואר ו־1 במרס 1964; מה־1 במאי 1991; מה־1 במאי 1993; מה־1 באוגוסט 1994.
מעניין לציין שבפרשנותו לרומים פרק י״ג, פרופסור פ. פ. ברוס כותב: ”ברור מן ההקשר הישיר וכמו־כן מן ההקשר הכללי של כתבי השליחים, שהמדינה יכולה לדרוש ציות מוצדק רק במסגרת המטרות שלמענן נוסדה בעיני אלוהים — ובמיוחד, לא זו בלבד שניתן להתנגד למדינה, אלא אף מן ההכרח לעשות כן, כאשר היא דורשת נאמנות המגיעה לאלוהים לבדו”.
התוכל להסביר?
◻ מדוע כניעה לממשלות העולם אין משמעה כניעה לשטן?
◻ מה היתה גישת ישוע לפוליטיקה של ימיו?
◻ איזו עצה נתן ישוע לתלמידיו באשר למגעיהם עם הקיסר?
◻ כיצד יעץ פאולוס למשיחיים להתנהג עם שליטי האומות?
◻ כיצד במשך השנים, התפתחה הבנת זהותן של רשויות השלטון?
[תמונה בעמוד 11]
כאשר השטן הציע לישוע סמכות פוליטית, הוא סירב
[תמונה בעמוד 13]
ראסל כתב שעל המשיחיים האמיתיים ”להימנות עם שומרי־החוק הטובים ביותר בימיהם”