לידת ישוע — והשלום שהיא מביאה בכנפיה
ההכרזה ”שלום על בני אדם אשר אותם רצה [אלוהים]” אינה הנבואה היחידה הקשורה ללידת ישוע. בנוסף לבשורה שבישרו המלאכים באוזני הרועים הנדהמים, באו קודם לכן שליחים משמיים אל מרים ואל בעלה יוסף ומסרו מסרים מטעם אלוהים לגבי ישוע הרך הנולד. נבחן את המסרים הללו כדי לראות את סיפור לידתו של ישוע מזווית רחבה יותר, וכדי להבין את המשמעות האמיתית שמאחורי הבטחת המלאכים לפיה יבוא שלום על בני האדם.
לפני לידת ישוע, ועוד בטרם הרתה מרים, נגלה אליה מלאך שאותו מזהה המקרא בשם גבריאל. ”שימחי, ברוכת החסד. יהוה עימך”, בירך אותה המלאך. אתה ודאי מתאר לעצמך שמרים נדהמה לשמע הדבר ואולי גם נבהלה במקצת. מה פשר הברכה?
גבריאל הסביר: ”הנה תהרי ותלדי בן, ותקראי שמו ישוע. הוא גדול יהיה ובן עליון ייקרא, ויהוה אלוהים ייתן לו את כיסא דוד אביו; וימלוך על בית יעקב לעולם ואין קץ למלכותו”. מרים שאלה אותו איך יהיה הדבר הזה שהרי היא הייתה בתולה ולא ידעה איש. גבריאל השיב לה שהיא תתעבר באמצעות רוח הקודש של אלוהים, ולא יהיה זה ילד ככל הילדים (לוקס א׳:28–35).
מלך שנחזה עליו מראש
דברי גבריאל מן הסתם עזרו למרים להבין שהבן שתישא ברחמה הוא הדמות שעליה נובא בנבואות קדומות רבות. ההודעה שיהוה ייתן לבנה את ”כיסא דוד אביו” ודאי העלתה בזכרונה (והייתה מעלה בזכרונו של כל יהודי הבקי בתנ״ך) את ההבטחה שנתן אלוהים לדוד המלך.
ביד נתן הנביא אמר יהוה לדוד: ”וממלכתך עד עולם לפניך. כיסאך יהיה נכון עד עולם” (שמואל ב׳. ז׳:4, 16). באשר לדוד ציין יהוה: ”ושמתי לעד זרעו, וכיסאו כימי שמיים. ... זרעו לעולם יהיה, וכיסאו כשמש נגדי” (תהלים פ״ט:21, 30, 36, 37). לפיכך, לא הייתה זו יד המקרה שמרים ויוסף באו מבית דוד.
אלו לא היו הנבואות היחידות בתנ״ך הנוגעות ליורש עצר משושלת דוד. קרוב לוודאי שמרים הכירה גם את נבואת ישעיהו: ”ילד יוּלד לנו, בן ניתן לנו; ותהי המשרה על שכמו. ויקרא שמו פלא יועץ, אל גיבור, אביעד, שר שלום. למרבה המשרה ולשלום אין קץ, על כיסא דוד ועל ממלכתו להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה, מעתה ועד עולם. קנאת יהוה צבאות תעשה זאת” (ישעיהו ט׳:5, 6).
אם כן, הבשורה מפי גבריאל למרים לא נגעה אך ורק ללידת תינוק פלאית. בנה יירש את כיסא דוד המלך ויקבל לידיו את המלכות שיקים אלוהים, ומלכות זו תעמוד לעד. נבואות גבריאל ביחס לתפקידו של ישוע בעתיד נושאות משמעות עמוקה עבור כולנו.
כשנודע ליוסף שאשתו לעתיד הרה, החליט לבטל את האירוסין. הוא ידע שאין זה בנו משום שהוא וארוסתו מעולם לא קיימו יחסי מין. אתה ודאי מתאר לעצמך עד כמה קשה היה ליוסף להאמין למרים כשהסבירה לו את הריונה. בבשורה על־פי מתי נאמר ש”נראה אליו מלאך יהוה בחלום ואמר: ’יוסף בן דוד, אל תחשוש לקחת אליך את מרים אשתך, כי אשר הורה בה מרוח הקודש הוא. היא יולדת בן ואתה תקרא שמו ישוע, כי הוא יושיע את עמו מחטאותיהם’” (מתי א׳:20, 21).
המקרא אינו מציין עד כמה הבין יוסף כיצד הילד ”יושיע את עמו מחטאותיהם”. למרות זאת, די היה במסר הזה כדי להרגיע אותו שארוסתו ההרה חפה מפשע. הוא עשה כמצוות המלאך ולקח את מרים לביתו, צעד ששקול היה לחתונה.
תודות למידע המצוי במקומות אחרים בכתבי־הקודש, ניתן להבין למה התכוון המלאך. בשחר תולדות האנושות, קרא מלאך מרדן תיגר על ריבונות יהוה. התנ״ך מראה כי המורד טען בין היתר שצורת שלטונו של אלוהים אינה צודקת ושאיש אינו יכול לשמור אמונים ליהוה בשעת ניסיון (בראשית ג׳:2–5; איוב א׳:6–12). אדם הראשון, לדוגמה, אכן הפר את נאמנותו. כתוצאה מחטאו, כל בני האדם יורשים את החטא, ומחיר החטא הוא מוות (רומים ה׳:12; ו׳:23). ישוע, לעומת זאת, נולד נקי מחטאים משום שלא הורה מאב בשר ודם. הוא נתן מרצון את חיי האנוש המושלמים שלו ככופר המקביל במדויק למה שאיבד אדם הראשון. תודות לכך, נתאפשר לישוע להושיע בני אדם מחטאיהם ולהעניק להם את התוחלת לחיות לנצח (טימותיאוס א׳. ב׳:3–6; טיטוס ג׳:6, 7; יוחנן א׳. ב׳:25).
בתקופת שירותו עלי אדמות הראה ישוע בזעיר אנפין מה יקרה בעקבות הסרת השלכות החטא. הוא ריפא אנשים מכל מחלה ואף הקים מתים (מתי ד׳:23; יוחנן י״א:1–44). הניסים הללו היו סימן לבאות. ישוע עצמו אמר: ”תבוא שעה שכל שוכני קבר ישמעו את קולו, ויֵצאו” (יוחנן ה׳:28, 29).
הבטחה זו בדבר תחיית המתים הצפויה בעתיד מסבירה מדוע לידתו – ובמיוחד מותו — של ישוע הם בעלי חשיבות עליונה מבחינתנו. אלוהים שלח את בנו אל העולם ”כדי שייוושע העולם על־ידיו”, נאמר ביוחנן ג׳:17. בשורה נפלאה זו מעלה בזכרוננו את ההכרזה ששמעו הרועים אשר השגיחו על עדריהם בלילה שבו נולד ישוע.
’בשורה של שמחה גדולה’
המלאכים הכריזו על לידתו של ’מושיע, המשיח האדון’, וזו אכן הייתה ’בשורה של שמחה גדולה’ עבור בני האדם (לוקס ב׳:10, 11). הילד נועד להיות המשיח, הנביא והמושל הגדול שמשרתי אלוהים ציפו לו מדורי דורות (דברים י״ח:18; מיכה ה׳:1). חייו ומותו בכדור־הארץ נועדו למלא תפקיד מכריע בהצדקת ריבונותו האוניברסלית של יהוה, ועל כן המלאכים אמרו: ”כבוד לאלוהים במרומים” (לוקס ב׳:14).
ישוע המכונה במקרא ”אדם האחרון” הראה כי אדם בשר ודם מסוגל להיות נאמן ליהוה גם בניסיון הקשה מכול (קורינתים א׳. ט״ו:45). בזאת הוכיח שהשטן שקרן מרושע. בעקבות זאת הייתה שמחה גדולה בשמיים בין המלאכים הנאמנים.
אך נחזור כעת לשאלה, ”היש תקווה מציאותית שהבשורה שבישרו המלאכים בליל הולדתו של ישוע תתגשם?” התשובה היא בהחלט כן! השלום הוא תנאי הכרחי למימוש מטרת אלוהים כלפי כדור־הארץ, מטרה הכוללת את השבת תנאי גן עדן עלי אדמות. כשמטרה זו תתגשם בעולם כולו, ינהגו כל בני האדם באהבה ובנאמנות. מכאן שהתממשות מטרת אלוהים משמעה גם הסרת כל התנגדות לריבונותו. אין זו בשורה טובה לכל תומכי השטן הטוענים שאמות המידה של יהוה מזיקות. הדבר יביא לאובדנם (תהלים ל״ז:11; משלי ב׳:21, 22).
שים לב שהמלאכים לא הכריזו באוזני הרועים על שלום ורצון טוב לכל אדם. הם הכריזו ”שלום על בני אדם אשר אותם רצה [אלוהים]”, כלומר, אנשים כלבבו של אלוהים המפיקים ממנו רצון. מי שיש להם אמונה אמיתית ביהוה, נעשים לתלמידי ישוע והולכים בעקבותיו. גברים ונשים אלה מגלים נדיבות והבנה לזולת, לא רק מספר ימים בשנה, אלא מדי יום ביומו.
הרוח המשיחית — כל ימות השנה?
כוחה של הבשורה הטובה שהכריז ישוע מורגש בחייהם של אינספור בני אדם. רבים אימצו לעצמם את העקרונות המשיחיים בכל דבר בחיים. אנשים שהיו בעבר מרוכזים בעצמם החלו לבדוק מה היה עושה ישוע אילו היה במצבם. אחרים אשר חייהם סבבו סביב צבירת נכסים ורדיפת תענוגות, למדו להכיר בחשיבות הערכים הרוחניים ובצורך להביאם לידיעת אחרים. הללו עושים כל מאמץ לנהוג בנדיבות ובטוב לב בכל ימות השנה. האם לא לזה היית מצפה ממשיחיים אמיתיים?
אם כל האנשים הכנים יעצרו לרגע כדי לשקול מה עומד מאחורי בשורת השלום שבישרו המלאכים ויפעלו בהתאם, העולם יהיה ללא ספק מקום אחר לגמרי.
הנבואות ביחס להולדת ישוע מבטיחות לאנשי רצונו של אלוהים שלום אמת בר קיימא. האינך משתוקק לכך? אנו בטוחים שבשורת השלום הנבואית והמהוללת שבישרו המלאכים בזמן הולדת ישוע תקום ותהיה. השלום לא יהיה מילה ריקה מתוכן הנזרקת לחלל האוויר בעונת חג המולד, אלא יהפוך למציאות נצחית.
[תמונות בעמוד 7]
את הרוח המשיחית אפשר וצריך לגלות בכל ימות השנה