”יהוה, אל רחום וחנון”
”יהוה, יהוה, אל רחום וחנון, ארך אפיים ורב־חסד ואמת” (שמות ל״ד:6).
1. (א) איזו נחמה מעניק המקרא למי שיקיריהם פונים עורף לעבודת האלוהים הטהורה? (ב) מה דעתו של יהוה על מי שסטו מדרך הישר?
”בתי אמרה לי שאין היא מעוניינת עוד להשתייך לקהילה המשיחית”, מספר אב משיחי אחד. ”התייסרתי מכאבים בכל גופי ימים, שבועות וחודשים. מצבי היה מר ממוות”. כואב לראות אדם יקר פונה עורף לעבודת האלוהים הטהורה. האם התנסית במשהו דומה? אם כן, התנחם בידיעה שיהוה מבין ללבך (שמות ג׳:7; ישעיהו ס״ג:9). אך מה דעתו על מי שסטו מדרך הישר? המקרא מלמד שיהוה ברוב רחמיו מזמין אותם לחסות שוב בצל כנפיו. הוא קרא ליהודים המרדנים של ימי מלאכי: ”שובו אלי ואשובה אליכם” (מלאכי ג׳:7).
2. כיצד מראה המקרא שהרחמים הם חלק מהותי מאישיותו של יהוה?
2 רחמי אלוהים הובלטו לפני משה בהר סיני. באותו מעמד אמר יהוה שהוא ”אל רחום וחנון, ארך אפיים ורב־חסד ואמת” (שמות ל״ד:6). מהצהרה זו עולה שהרחמים הם חלק מהותי מאישיותו של יהוה. הוא רוצה ש”הכל יבואו לידי תשובה”, כתב השליח המשיחי פטרוס (פטרוס ב׳. ג׳:9). כמובן, יש גבול לרחמי אלוהים. ”נקה לא ינקה”, נאמר למשה (שמות ל״ד:7; פטרוס ב׳. ב׳:9). אף־על־פי־כן, ”האלוהים הוא אהבה”, והרחמים הם מהיבטיה המרכזיים של תכונה זו (יוחנן א׳. ד׳:8; יעקב ג׳:17). יהוה ’לא יחזיק לעד אפו [כעסו]’, ו”חָפֵץ חסד הוא” (מיכה ז׳:18, 19).
3. במה מנוגדת היתה השקפתו של ישוע בנושא הרחמים לזו של הסופרים והפרושים?
3 ישוע היה השתקפות מושלמת של אביו השמימי (יוחנן ה׳:19). ביחסו הרחמני כלפי החוטאים לא היה משום התעלמות מחטאיהם אלא ביטוי לרגשות העמוקים שרחש לחולים. (השווה מרקוס א׳:40, 41.) כן, ישוע ראה בחסד, כלומר ברחמים, אחד ”הדברים החשובים יותר” שבתורת אלוהים (מתי כ״ג:23). בניגוד לכך, לסופרים ולפרושים היו מושגים דקדקניים בנושא הצדק שלא הותירו מקום לרחמים. כשראו את ישוע בא במגע עם חוטאים הלינו: ”הנה זה מקבל את החוטאים ואוכל בחברתם” (לוקס ט״ו:1, 2). ישוע השיב למאשימיו בשלושה משלים, שכל אחד מעלה על נס את רחמי אלוהים.
4. אילו שני משלים סיפר ישוע, ומהו הלקח של כל אחד מהם?
4 תחילה סיפר על איש שעזב 99 כבשים כדי לחפש כבש אחד שאבד. מה המסר? ”תהיה שמחה בשמים על חוטא אחד שחוזר בתשובה, יותר מאשר על תשעים ותשעה צדיקים שאינם צריכים לתשובה”. אחר כך, סיפר על אשה שחיפשה מטבע כסף שאבדה לה וכאשר מצאה אותה שמחה שִמחה רבה. מה הלקח? ”יש שמחה לפני מלאכי אלוהים על חוטא אחד שחוזר בתשובה”. את המשל השלישי סיפר ישוע במתכונת של סיפור.a זהו בעיני רבים הסיפור הקצר הטוב ביותר בכל הזמנים. ניתוח הסיפור יעזור לנו להעריך ולחקות את רחמי אלוהים (לוקס ט״ו:3–10).
בן מרדן עוזב את הבית
5, 6. כיצד גילה הבן הצעיר במשלו השלישי של ישוע חוסר הערכה משווע?
5 ”לאיש אחד היו שני בנים. אמר הצעיר אל אביו: ’אבא, תן לי את חלק הרכוש המגיע לי.’ ואומנם חילק להם אביהם את הנכסים. לאחר ימים לא רבים אסף הבן הצעיר את כל אשר לו ויצא אל ארץ רחוקה ושם בזבז את רכושו בחיי הוללות” (לוקס ט״ו:11–13).b
6 הבן הצעיר גילה חוסר הערכה משווע. תחילה דרש את חלקו בירושה ואחר כך בזבז הכל ”בחיי הוללות”. המונח ”חיי הוללות” תורגם מן המילה היוונית שמשמעה ”חיים משולחי רסן”. חוקר אחד מציין שהמילה ”מביעה התעלמות מוחלטת מכל מידה מוסרית”. לא בִכְדִי מכונה לעתים הבן הצעיר פזרן, כינוי לאדם המפזר את כספו בפזיזות ולרוב ללא חשבון.
7. מי דומים כיום לבן האובד, ומדוע רבים מהם מחפשים עצמאות ב”ארץ רחוקה”?
7 היש כיום אנשים הדומים לבן האובד? כן. מעטים יחסית עזבו, למרבה הצער, את ה”בית” המוגן של אבינו שבשמים, יהוה (טימותיאוס א׳. ג׳:15). חלקם חשים שהחיים בבית אלוהים מצרים את צעדיהם יתר על המידה ושעיני יהוה הפקוחות הן מקור הפרעה ולא מקור הגנה. (השווה תהלים ל״ב:8.) הנה סיפורה של אשה משיחית שהתחנכה על ברכי עקרונות המקרא ולימים נהגה להשתכר ולצרוך סמים. במבט לאחור אל פרק אפל זה בחייה היא אומרת: ”רציתי להוכיח שאוכל למצוא חיים טובים יותר. רציתי לעשות ככל העולה על רוחי, ולא רציתי שיגידו לי להתנהג אחרת”. צעירה זו חיפשה, כמו הבן האובד, עצמאות. לצערנו, בשל מעשיה הלא־מקראיים היה הכרח לסלקה מן הקהילה המשיחית (קורינתים א׳. ה׳:11–13).
8. (א) איזו עזרה ניתן להושיט למי שמעוניינים לחיות שלא על־פי דרישות אלוהים? (ב) מדוע יש לשקול בכובד ראש את החלטתנו בנושא עבודת אלוהים?
8 הלב נשבר כשאח לאמונה מעוניין לחיות שלא על־פי דרישות אלוהים (פיליפים ג׳:18). במקרה כזה זקני־הקהילה ואחים רוחניים עושים מאמץ להקים את מי שסטה מדרך הישר (גלטים ו׳:1). עם זאת, אין לכפות על איש לקבל על עצמו את עול המשיחיוּת (מתי י״א:28–30; ט״ז:24). גם צעירים שאינם קטינים חייבים להחליט החלטה אישית בנושא עבודת אלוהים. הרי כל אחד מאיתנו הוא אדם בעל בחירה חופשית, שיתן דין וחשבון על עצמו לפני אלוהים (רומים י״ד:12). כמובן, כל ’מה שאנו זורעים, את זאת גם נקצור’ — לקח שהבן האובד במשלו של ישוע למד בתוך זמן קצר (גלטים ו׳:7, 8).
מיואש בארץ רחוקה
9, 10. (א) לאיזה מצב נקלע הבן האובד, וכיצד פעל? (ב) הסבר כיצד אנשים אשר עוזבים את עבודת אלוהים האמיתית מתנסים במצוקה שאליה נקלע הבן האובד.
9 ”אחרי שבזבז את הכל בא רעב חזק על אותה ארץ והוא החל לסבול מחסור. הלך להסתפח אל אחד מתושבי הארץ ההיא והלה שלח אותו לרעות חזירים בשדותיו. שם השתוקק למלא את בטנו בחרובים שאכלו החזירים, אלא שאיש לא נתן לו” (לוקס ט״ו:14–16).
10 אף שהיה חסר כל, טרם שקל הבן האובד לשוב הביתה. אחד מתושבי הארץ העסיק אותו ברעיית חזירים. הואיל ותורת משה פסקה שהחזירים הם בעלי־חיים טמאים הרי סביר להניח ששום יהודי לא היה מוכן לעסוק בעבודה זו (ויקרא י״א:7, 8). אך אם הבן האובד חש נקיפות מצפון לא היתה לו ברירה אלא לדכאם. הוא לא יכול היה לצפות ממעסיקו, תושב מקומי, להתחשב ברגשותיו של זר אביון וחסר כל. המצוקה שאליה נקלע דומה למצבם של רבים העוזבים את דרך הישר, את עבודת האלוהים הטהורה. לא אחת קורה שהם עושים מעשים, שבעבר נחשבו בעיניהם למחפירים. למשל, צעיר אחד דחה מעליו בגיל 17 את חינוכו המשיחי. ”אי־מוסריות וסמים מחקו שנים של חינוך מקראי”, מודה הצעיר. הוא מצא את עצמו כעבור זמן לא רב יושב בכלא בעוון שוד מזוין ורצח. עם הזמן השתקם מבחינה רוחנית, אבל איזה מחיר יקר שילם על ש”התענג לשעה בתענוגי החטא”! (השווה עברים י״א:24–26.)
11. מה החמיר את מצבו של הבן האובד, וכיצד יש כיום הנוכחים שפיתויי העולם הם ”תעתועי הבל”?
11 מה שהחמיר את מצבו של הבן האובד היתה העובדה ש”איש לא נתן לו” מאומה. היכן ידידיו החדשים? לאחר שכלתה הפרוטה מכיסו התייחסו אליו כאל ’שנוא’ (משלי י״ד:20). רבים כיום המתרחקים מן האמונה נוכחים שפיתויי העולם ותפיסותיו אינם אלא ”תעתועי הבל” (קולוסים ב׳:8). ”לבי היה מלא צער ויגון בלי הכוונת יהוה”, מספרת צעירה שזמן מה היתה מחוץ לארגון אלוהים. ”ניסיתי להשתלב בעולם, אבל דחו אותי כי לא הייתי ממש כמו כולם. חשתי כילדה אבודה הזקוקה לאב שיתן לה הכוונה. אז הבנתי שאני זקוקה ליהוה. לעולם לא ארצה לחיות עוד ללא הדרכתו”. הבן האובד במשל של ישוע בא לידי הכרה דומה.
הבן האובד עושה חשבון נפש
12, 13. אילו גורמים עזרו לאחדים לעשות חשבון נפש ולהתפכח? (ראה מסגרת.)
12 ”כשעשה חשבון נפש אמר, ’כמה משרתים שכירים של אבי יש להם לחם בשפע ואני גווע כאן ברעב! אקום ואלך אל אבי ואומר לו: אבא, חטאתי לשמים ולך. אינני ראוי עוד להיקרא בנך. שים אותי כאחד משכיריך.’ הוא קם והלך אל אביו” (לוקס ט״ו:17–20).
13 הבן האובד ”עשה חשבון נפש”. זה זמן מה רדף תענוגות וחי כביכול בעולם של חלומות. אלא שעתה ראה נכוחה את מצבו הרוחני. גם לאחר שהגיע אותו בחור צעיר לשפל המדרגה, לא היה מצבו חסר תקנה. נמצא בו דבר טוב (משלי כ״ד:16; השווה דברי־הימים ב׳. י״ט:2, 3). מה באשר למי שעוזבים כיום את עדר אלוהים? האם יש להסיק שמצבם חסר תקנה ושקו־פעולתם המרדני מלמד שחטאו נגד רוח קודשו של אלוהים? (מתי י״ב:31, 32). לא בהכרח. יש המתייסרים מדרכם המוטעית, ורבים מהם עושים אט אט חשבון נפש ומתפכחים. ”לא שכחתי את יהוה, אפילו לא יום אחד”, מספרת אחות אחת בהתייחסה לתקופה שבה היתה מחוץ לארגון אלוהים. ”תמיד התפללתי אליו שאיכשהו, ביום מן הימים, הוא יקבל אותי חזרה לאמת” (תהלים קי״ט:176).
14. איזו החלטה גמלה בלבו של הבן האובד, מדוע היה בה גילוי ענווה מצדו?
14 מה יוכלו התועים לעשות לשיפור מצבם? במשלו של ישוע החליט הבן האובד לחזור הביתה ולהתחנן לאביו שיסלח לו. ”שים אותי כאחד משכיריך”, החליט לומר לאביו. שכיר עבד על בסיס יומי וניתן היה לפטרו בהתראה של יום. מעמדו היה נמוך משל עבד מפני שהעבד היה, במובן מסוים, כבן משפחה. מכאן שהבן האובד לא חשב לבקש מאביו להחזירו למעמדו הקודם כבנו. הוא היה מוכן לקבל את המעמד הנמוך מכל כדי להוכיח את נאמנותו המחודשת לאביו יום אחר יום. אולם נכונה לו הפתעה.
קבלת פנים לבבית
15–17. (א) כיצד הגיב האב בראותו את בנו? (ב) מה הבהיר האב בתיתו לבנו גלימה, טבעת ונעליים? (ג) מה ניתן ללמוד מן העובדה שהאב ערך משתה לכבודו?
15 ”בהיותו עוד רחוק ראהו אביו ונכמרו רחמיו עליו. הוא רץ אליו ונפל על צוואריו ונשק לו. אמר לו הבן, ’אבא, חטאתי לשמים ולך ואינני ראוי עוד להיקרא בנך.’ אך האב אמר לעבדיו, ’הביאו מהר את הגלימה הנאה ביותר והלבישוהו, שימו טבעת על ידו ונעליים לרגליו, הביאו את העגל המפוטם ושחטו אותו ונאכל ונשמח, כי בני זה היה מת והנה חזר לחיים, אבד והנה נמצא.’ והם החלו לשמוח” (לוקס ט״ו:20–24).
16 כל הורה אוהב ישתוקק לראות את בנו משתקם מבחינה רוחנית. על כן, נוכל לתאר לעצמנו את אביו של הבן האובד מביט ארוכות לעבר הדרך המוליכה לביתו ומייחל בחרדה שבנו ישוב הביתה. והנה הוא רואה את בנו צועד בדרך! אין ספק שמראה הבחור לא היה כתמול שלשום. ובכל זאת אביו מזהה אותו ”בהיותו עוד רחוק”. לא את הבגדים הבלויים ואת רוח הנכאים רואה האב, אלא את בנו, והוא רץ לקראתו!
17 הוא נפל על צוואריו ונשק לו. אחרי כן הורה לעבדיו להביא לבנו גלימה, טבעת ונעליים. גלימה זו לא היתה סתם פריט לבוש, אלא נחשבה לַ”נאה ביותר” — אולי גלימה רקומה מעוטרת לתפארת כיאה לאורח מכובד. הואיל ועבדים בדרך כלל לא ענדו טבעות ולא נעלו סנדלים, הבהיר האב בזאת שבנו התקבל חזרה כבן משפחה לכל דבר. הוא הגדיל לעשות וציווה לערוך סעודה לרגל שובו של הבן. ברור שאיש זה לא סלח לבנו מחוסר רצון או בלית ברירה; הוא רצה לסלוח לו, ועשה זאת בשמחה.
18, 19. (א) מה למדת על יהוה מן המשל על הבן האובד? (ב) כיצד ’מחכה’ יהוה לשובם של החוטאים כפי שניכר ממגעיו עם יהודה וירושלים?
18 מה למדנו עד כה על אלוהים, האל שנפלה בחלקנו הזכות לעובדו, מן המשל על הבן האובד? ראשית כל, יהוה ”רחום וחנון, ארך אפיים ורב־חסד ואמת” (שמות ל״ד:6). תכונת הרחמים היא אכן מתכונותיו הבולטות של אלוהים. זה טבעי עבורו לרחם על הנזקקים. שנית, המשל של ישוע מלמד אותנו שיהוה הוא אל ”סַלָּח”, כלומר סלחן (תהלים פ״ו:5). עיניו משוטטות כביכול כדי לאתר כל שינוי בלב החוטאים, שינוי שיקנה לו בסיס לעשות חסד עימם (דברי־הימים ב׳. י״ב:12; ט״ז:9).
19 תן דעתך למגעיו עם עַם ישראל. ישעיהו הנביא כתב בהשראת יהוה שתושבי יהודה וירושלים חולים ’מכף רגל ועד ראש’. עם זאת, הוסיף: ”יחכה יהוה לַחֲנַנְכֶם, ולכן ירום לרחמכם” (ישעיהו א׳:5, 6; ל׳:18; נ״ה:7; יחזקאל ל״ג:11). בדומה לאב במשלו של ישוע, יהוה כביכול ’מביט לעבר הדרך’ וממתין בכיליון עיניים לשובו של כל מי שעזב את ביתו. האם לא לזה היינו מצפים מאב אוהב? (תהלים ק״ג:13).
20, 21. (א) מה רחמי אלוהים דוחקים ברבים לעשות? (ב) במה יעסוק המאמר הבא?
20 מדי שנה רחמי יהוה דוחקים ברבים להתפכח ולשוב לעבודת אלוהים האמיתית. איזו שמחה מסב הדבר ליקיריהם! קח לדוגמה את האב המשיחי שהוזכר בתחילת המאמר. למרבה השמחה, שבה בתו לאיתנה מבחינה רוחנית וכיום משרתת כמבשרת בשירות מלא. ”אני שמח ככל שניתן לשמוח בסדר־דברים ישן זה”, הוא אומר. ”דמעות העצב שזלגו מעיניי הפכו לדמעות שמחה”. אין ספק שגם יהוה שמח! (משלי כ״ז:11).
21 אך המשל על הבן האובד טרם הסתיים. ישוע המשיך בסיפורו והשווה בין רחמי יהוה לבין עמדתם הביקורתית והנוקשה של הסופרים והפרושים. כיצד עשה כן? ומה משמעות הדבר עבורנו? בשאלות אלו יעסוק המאמר הבא.
[הערות שוליים]
a סיפורים ומשלים שסופרו במקרא לאו דווקא התרחשו במציאות. מאחר שמטרת הסיפורים היא ללמד מוסר השכל, אין טעם לחפש משמעות סמלית בכל פרט ופרט.
b המשמעות הנבואית של המשל נידונה בחוברת המצפה מאוקטובר 1994 עמ׳ 28, 29.
שאלות חזרה
◻ במה היתה גישתו של ישוע בנושא הרחמים שונה מזו של הפרושים?
◻ מי דומים כיום לבן האובד, ובמה?
◻ אילו נסיבות גרמו לבן האובד לעשות חשבון נפש ולהתפכח?
◻ כיצד נהג האב ברחמים עם בנו המתחרט?
[תיבה בעמוד 11]
הם עשו חשבון נפש והתפכחו
היו שסולקו מהקהילה המשיחית, עשו חשבון נפש והתפכחו. מה עזר להם? הדברים שלהלן שופכים אור על התשובה.
”עמוק בלבי ידעתי היכן האמת. השנים שבהן למדתי את המקרא והלכתי לאסיפות הותירו בי חותם בל יימחה. כיצד אוכל להמשיך להתעלם מיהוה? לא הוא עזב אותי; אני עזבתי אותו. לבסוף הודיתי בכך שטעיתי ושהייתי עקשנית ושדבר יהוה צדק לאורך כל הדרך — ’את מה שתזרע תקצור’” (ק. וו.)
”התינוקת שלי החלה לדבר, והדבר נגע ללבי מפני שרציתי ללמד אותה מיהו יהוה ואיך להתפלל אליו ועוד דברים דומים. לא יכותי להירדם, ולילה אחד נסעתי לפארק ופשוט בכיתי, ולראשונה אחרי הרבה זמן התפללתי ליהוה. הבנתי שאני צריכה להחזיר את יהוה לתוך חיי וקיוויתי שיהיה מוכן לסלוח לי” (ג׳. ה.)
”כשהיו מדברים על דתות נהגתי לומר, שאם יהיה עלי לבחור בדת המלמדת אמת, אבחר בעדי־יהוה. אז סיפרתי שהייתי פעם עדת־יהוה, אבל לא יכולתי לעמוד בדרישות ולכן עזבתי. כשחשבתי על כך חשתי רגשי אשמה ואומללה. לבסוף הודיתי, ’אני אומללה. עלי לעשות שינויים דרסטיים בחיי’” (ק. נ.)
”לפני שלושים וחמש שנה נידו אותי ואת בעלי. ב־1991 ביקרו אצלנו, להפתעתנו, שני זקני־קהילה ודיברו איתנו על האפשרות לחזור אל יהוה. כעבור שישה חודשים הוחזרנו, לשמחתנו הרבה, לחיק הקהילה. בעלי בן 79 ואני בת 63 (ק. א.)