‏”‏אותה שעה היה בנו הגדול בשדה”‏.‏ נסה לזהות את מי הוא מסמל,‏ בקוראך את המשך סיפורו של ישוע:‏ ”‏כשחזר והתקרב הביתה שמע קול נגינות וריקודים.‏ הוא קרא לאחד הנערים ושאל לדעת מה הדבר.‏ השיב לו הנער,‏ ’‏אחיך בא,‏ ואביך שחט את העגל המפוטם מפני שחזר אליו בריא ושלם’‏.‏ כעס הבן הגדול ולא רצה להיכנס.‏

‏”‏אז יצא אביו לדבר על לבו.‏ אמר הבן לאביו,‏ ’‏הנה זה שנים רבות אני עובד אצלך ומעולם לא עברתי על מצוותך,‏ ואתה מעולם לא נתת לי גדי כדי שאשמח עם ידידיי.‏ אבל כשבא בנך,‏ זה אשר בזבז את רכושך עם זונות,‏ שחטת בשבילו את העגל המפוטם’‏”‏.‏

מי בדומה לבן המבוגר מתח ביקורת על גילוי הרחמים כלפי החוטאים ועל תשומת־הלב שהוענקה להם?‏ בימי ישוע,‏ היו אלה הסופרים והפרושים.‏ מאחר שהביקורת שהם מתחו על ישוע על שהוא מקדם בברכה חוטאים היא זו שעוררה אותו לספר את המשל,‏ ברור שהבן הגדול סימל אותם.‏

אך,‏ את מי מסמלים שני הבנים בימינו?‏ הללו חייבים להיות כאלה שלמדו די על מטרת יהוה כבסיס לכינון יחסים עימו.‏ הבן הגדול מסמל אחדים מן ’‏העדר הקטן’‏,‏ או ”‏קהילת הבכורים הכתובים בשמים”‏.‏ אלה אימצו גישה הזהה לזו של הבן הגדול.‏ הם לא רצו לקבל בברכה כיתה ארצית,‏ כלומר את ’‏הצאן האחרות’‏ שהסיטו מהם,‏ כביכול,‏ את אור הזרקורים.‏