הם עשו את רצון יהוה

שומרוני שהוכח כרֵע טוב

איבה מובהקת שררה בימי ישוע בין היהודים לבין הנוכרים.‏ ברבות הימים אסרה המשנה על בת ישראל ליילד נוכרייה מפני שבכך תהא מיילדת עוד נוכרי לעולם (‏עבודה זרה ב,‏ א)‏.‏

השומרונים היו קרובים יותר ליהודים בדתם ובמוצאם מאשר לנוכרים.‏ אך גם הם נחשבו למנודים.‏ ”‏היהודים אינם מתערבים עם שומרונים”‏,‏ כתב השליח יוחנן (‏יוחנן ד׳:‏9‏)‏.‏ ואכן,‏ התלמוד לימד ש”‏אוכל פת כּוּתים [‏שומרונים]‏ כאוכל בשר־חזיר”‏.‏ היו יהודים שהשתמשו במונח ”‏שומרוני”‏ ככינוי גנאי (‏יוחנן ח׳:‏48‏)‏.‏

על רקע נסיבות אלו יש הרבה מה ללמוד מן הדברים שאמר ישוע לאיש אחד,‏ בעל תורה.‏ האיש ניגש אל ישוע ושאל:‏ ”‏רבי,‏ מה עלי לעשות כדי לרשת חיי עולם?‏”‏ בתשובתו הפנה ישוע את תשומת־לבו של האיש לתורת משה,‏ אשר ציוותה:‏ ”‏ואהבת את יהוה אלהיך בכל־לבבך ובכל־נפשך ובכל־מאודך ובכל שכלך,‏ ואהבת לרעך כמוך”‏.‏ אז שאל הבקי בתורה את ישוע:‏ ”‏ומי הוא רֵעי?‏”‏ (‏לוקס י׳:‏25–29;‏ ויקרא י״ט:‏18;‏ דברים ו׳:‏5‏)‏.‏ הפרושים טענו,‏ שהמונח ’‏רֵע’‏ חל אך ורק על שומרי המסורת היהודית — בטח ובטח שלא על הנוכרים או על השומרונים.‏ אם בעל התורה חשב שישוע יתמוך בהשקפה זו,‏ נכונה לו הפתעה.‏

שומרוני רחמן

ישוע השיב לו על השאלה במשל.‏a ”‏איש אחד”‏,‏ סיפר,‏ ”‏ירד מירושלים ליריחו”‏.‏ המרחק בין ירושלים ליריחו הוא כ־23 קילומטר.‏ הדרך שחיברה בין שתי הערים התאפיינה בעיקולים חדים ובשלוחות סלע בולטות,‏ תנאים שהקלו על גנבים להסתתר,‏ לתקוף ולהימלט.‏ האיש במשלו של ישוע ”‏נפל בידי שודדים.‏ הללו הפשיטו אותו והיכוהו,‏ והלכו להם בעוזבם אותו מוטל בין מוות לחיים”‏ (‏לוקס י׳:‏30‏)‏.‏

‏”‏והנה”‏,‏ המשיך ישוע,‏ ”‏כהן אחד ירד באותה הדרך,‏ אך כראותו את האיש,‏ עבר לצד השני של הדרך.‏ כן גם איש לוי,‏ כאשר בא למקום וראה אותו,‏ עבר לצד השני של הדרך”‏ (‏לוקס י׳:‏31,‏ 32‏)‏.‏ הכוהנים והלוויים הורו תורה — ובכלל זה את מצוות ’‏ואהבת לרעך’‏ (‏ויקרא י׳:‏8–11;‏ דברים ל״ג:‏1,‏ 10‏)‏.‏ דווקא הם,‏ יותר מכל אחד אחר,‏ היו צריכים לראות חובה לעצמם להושיט עזרה לפצוע.‏

ישוע המשיך:‏ ”‏שומרוני אחד,‏ שעבר בדרך,‏ הגיע אליו”‏.‏ אין ספק שלשֵמע המילה שומרוני גברה סקרנותו של בעל התורה.‏ האם יתמוך ישוע בדעה השלילית על עֵדָה זו?‏ נהפוך הוא.‏ כשראה השומרוני את האיש האומלל ”‏נתמלא רחמים”‏.‏ ישוע סיפר שהוא ”‏ניגש אליו,‏ יצק שמן ויין על פצעיו וחבש אותם.‏ אחרי כן הושיבו על בהמתו והוביל אותו אל פונדק ושם דאג לצרכיו.‏b למחרת הוציא שני דינרים,‏ נתנם לבעל הפונדק ואמר:‏ ’‏דאג לו אתה;‏ וכל מה שתוסיף אחזיר לך בשובי’‏”‏ (‏לוקס י׳:‏33–35‏)‏.‏

אז פנה ישוע אל בעל התורה ושאל:‏ ”‏ובכן מה דעתך,‏ מי מן השלושה היה רֵע לנופל בידי השודדים?‏”‏ בעל התורה ידע את התשובה,‏ אך דומה כי היסס לומר ”‏השומרוני”‏.‏ תחת זאת השיב:‏ ”‏זה שעשה עימו חסד”‏.‏ אמר לו ישוע:‏ ”‏לך ועשה כן גם אתה”‏ (‏לוקס י׳:‏36,‏ 37‏)‏.‏

לקח עבורנו

האיש ששאל את ישוע עשה כן כדי ”‏להמציא הצדק לעצמו”‏ (‏לוקס י׳:‏29‏)‏.‏ אולי חשב בלבו שישוע ישבח את דבקותו הקפדנית בתורת משה.‏ אך גאוותן זה היה צריך ללמוד את אמיתות המשל:‏ ”‏כל דרך איש ישר בעיניו,‏ ותוֹכֵן לִבּוֹת יהוה”‏ (‏משלי כ״א:‏2‏)‏.‏

ישוע לימד במשלו,‏ שצדיק אמיתי הוא אדם שלא רק מקיים את מצוות אלוהים,‏ אלא גם מחקה את תכונותיו (‏אפסים ה׳:‏1‏)‏.‏ למשל,‏ המקרא מציין ש”‏אלוהים איננו נושא פנים”‏ (‏מעשי־השליחים י׳:‏34‏)‏.‏ האם אנו מחקים את אלוהים בנושא זה?‏ מן המשל המלהיב שסיפר ישוע עולה כי אהבת הרֵע צריכה להתגבר על מכשולים לאומיים,‏ תרבותיים ודתיים.‏ המשיחיים מצוּוים ’‏לגמול טוב לכל אדם’‏ — ולא רק לבני אותו מעמד חברתי,‏ גזע או לאום או רק לבני אמונתם (‏גלטים ו׳:‏10‏)‏.‏

עדי־יהוה משתדלים למלא אחר מצווה מקראית זו.‏ למשל,‏ במקרה של אסונות טבע הם מעניקים סיוע הומניטרי הן לבני אמונתם והן לאחרים.‏c יתרה מזו,‏ הם מקדישים יחדיו יותר ממיליארד שעות מדי שנה כדי לסייע לזולת להכיר טוב יותר את המקרא.‏ הם עושים מאמצים להגיע לכל אחד ולבשר לו את בשורת המלכות,‏ כי אלוהים חפץ ש”‏כל בני אדם ייוושעו ויגיעו להכרת האמת”‏ (‏טימותיאוס א׳.‏ ב׳:‏4;‏ מעשי־השליחים י׳:‏35‏)‏.‏

‏[‏הערות שוליים]‏