פרק 90
”התחייה והחיים”
ישוע מגיע אחרי שאלעזר מת
”התחייה והחיים”
ישוע מגיע מאזור פֶּרַיָה אל פאתי בית עניה, כפר השוכן כשלושה קילומטרים מזרחית לירושלים. מרים ומרתא, אחיותיו של אלעזר, אבלות על מותו. רבים הגיעו לנחם אותן.
אז אומר מישהו למרתא שישוע מתקרב, והיא ממהרת לפגוש אותו. מרתא אומרת לישוע את מה שהיא ואחותה ודאי חשבו לעצמן במשך ארבעת הימים האחרונים: ”אדוני, לו היית פה, אחי לא היה מת”. אך היא אינה חסרת תקווה. ”אני מאמינה... שכל מה שתבקש מאלוהים הוא ייתן לך”, אומרת מרתא (יוחנן י״א:21, 22). היא מקווה שישוע בכל זאת יעזור לאחיה.
ישוע מגיב ואומר: ”אחיך יקום”. מרתא מסיקה שהוא מתייחס לתחייה העתידית שתתרחש על הארץ, התקווה שבה החזיקו אברהם ואחרים. היא מבטאת את אמונתה שהדבר ללא ספק יקרה: ”אני יודעת שהוא יקום בתחיית המתים ביום האחרון” (יוחנן י״א:23, 24).
אך האם ייתכן שבמקרה הזה ישוע יוכל לעזור לה כבר עכשיו? הוא מזכיר למרתא שאלוהים העניק לו את הכוח לגבור על המוות: ”אני התחייה והחיים. המגלה אמונה בי, ישוב לחיות גם אם ימות; וכל מי שחי ומגלה אמונה בי לא ימות לעולם” (יוחנן י״א:25, 26).
ישוע אינו רומז שתלמידיו החיים באותה עת לא ימותו לעולם. אפילו הוא חייב למות, כפי שכבר אמר לשליחיו (מתי ט״ז:21; י״ז:22, 23). ישוע מדגיש שמי שמגלה אמונה בו יוכל לזכות לחיי נצח. רבים יזכו לחיי נצח אחרי שיוקמו לתחייה. אולם יהיו נאמנים שיחיו במהלך אחרית הסדר העולמי הזה אשר אף פעם לא יצטרכו למות. כך או כך, כל המגלה אמונה בו יכול להיות בטוח שהוא לעולם לא יצטרך לחוות מוות נצחי.
אבל האם ישוע, אשר זה עתה אמר ”אני התחייה והחיים”, יכול לעזור לאלעזר שנמצא בקברו כבר מספר ימים? ישוע שואל את מרתא: ”האם את מאמינה בזה?” והיא משיבה: ”כן אדוני. אני מאמינה שאתה המשיח בן אלוהים, זה שנועד לבוא אל העולם”. מתוך אמונה שישוע יכול לעשות משהו עוד באותו היום, מרתא ממהרת הביתה ואומרת לאחותה בפרטיות: ”מורנו הגיע והוא קורא לך” (יוחנן י״א:25–28). מרים יוצאת מייד מן הבית, ואחרים הולכים אחריה בחשבם שהיא הולכת אל קברו של אלעזר.
אך מרים הולכת אל ישוע. היא נופלת לרגליו בוכייה ומבטאת גם היא את אותה התחושה שביטאה אחותה: ”אדוני, לו היית פה, אחי לא היה מת”. כשרואה ישוע את מרים ואת ההמונים בוכים, הוא נאנח ונפשו נסערת, והוא אף בוכה. הדבר נוגע ללבם של המתבוננים. אך יש השואלים: ’אם ישוע פקח את עיניו של עיוור מלידה, האם הוא לא יכול היה למנוע את מותו של האיש הזה?’ (יוחנן י״א:32, 37).