תגובתו של ישוע למות אלעזר חושפת פן עדין מאוד באישיותו של בן־אלוהים.‏ הרגשות העמוקים שהביע במקרה זה מעידים בבירור על רצונו העז להקים מתים.‏ הכתוב מספר:‏ ”‏בהגיעה אל המקום שהיה בו ישוע,‏ נפלה מרים לרגליו ואמרה לו:‏ ’‏אדוני,‏ לוּ היית פה,‏ לא היה אחי מת’‏.‏ כראותו אותה בוכייה,‏ והאנשים שבאו איתה בוכים גם הם,‏ נסערה רוחו של [‏נאנח,‏ ע״ח‏]‏ ישוע והוא הזדעזע.‏ הוא שאל:‏ ’‏איפה הנחתם אותו?‏’‏ השיבו לו:‏ ’‏אדון,‏ בוא וראה’‏.‏ בכה ישוע.‏ הגיבו ואמרו:‏ ’‏ראו עד כמה אהב אותו!‏’‏”‏ (‏יוחנן י״א:‏32–36‏)‏.‏

חמלתו של ישוע שנבעה מעמקי נשמתו,‏ מתוארת בשלושה מונחים:‏ ”‏נאנח”‏,‏ ”‏הזדעזע”‏ ו”‏בכה”‏.‏ המילים בשפה המקורית,‏ שתיעדו את המאורע המרגש מלמדות שישוע כה נסער ממות ידידו היקר אלעזר ומבכי אחיותיו של אלעזר,‏ שעיניו נצטעפו בדמעות.‏a

המפליא ביותר הוא,‏ שישוע כבר קודם לכן הקים לתחייה שני אנשים.‏ והיה מנוי וגמור עימו להקים גם את אלעזר (‏יוחנן י״א:‏11,‏ 23,‏ 25‏)‏.‏ בכל זאת,‏ הוא ”‏בכה”‏.‏ לכן,‏ עבור ישוע,‏ הקמת בני־אדם לתחייה איננה פעולה מיכנית.‏ רגשותיו העמוקים והעדינים,‏ כפי שבאו לידי ביטוי במקרה זה,‏ מעידים על רצון עז לבטל את התוצאות ההרסניות של המוות.‏