ספר 43 — יוחנן

הכותב:‏ השליח יוחנן

מקום הכתיבה:‏ אפסוס או בקרבתה

זמן השלמת הכתיבה:‏ בערך 98 לספירה

התקופה הנסקרת:‏ לאחר המבוא,‏ 29–33 לספירה

ספרי הבשורה של מתי,‏ מרקוס ולוקס כבר היו בשימוש יותר מ־30 שנה ונתפסו כאוצר בעיני המשיחיים בני המאה הראשונה לספירה,‏ אשר ראו בהן יצירות שנכתבו ברוח הקודש.‏ כעת,‏ כשהמאה הראשונה עמדה להסתיים ומספר האנשים שהיו עם ישוע הלך והידלדל,‏ אולי התעוררו השאלות:‏ האם יש עוד מה לספר?‏ היש עדיין מי שיכול למלא מזיכרונותיו האישיים פרטים חסרים יקרי ערך לגבי שירותו של ישוע?‏ הסתבר שכן.‏ יוחנן הקשיש זכה לברכות יוצאות דופן בכל הקשור ליחסיו עם ישוע.‏ הוא היה כנראה בין ראשוני תלמידיו של יוחנן המטביל אשר הוצגו בפני שה האלוהים,‏ ואחד מן הארבעה שהאדון הזמינם להצטרף אליו ולהקדיש את מלוא זמנם לשירות (‏יוח׳ א׳:‏35–39;‏ מר׳ א׳:‏16–20‏)‏.‏ יוחנן נהנה מקרבה הדוקה עם ישוע לכל אורך שירותו,‏ והיה התלמיד ’‏האהוב על ישוע’‏ שהיה סמוך אל חיקו בפסח האחרון (‏יוח׳ י״ג:‏23;‏ מתי י״ז:‏1;‏ מר׳ ה׳:‏37;‏ י״ד:‏33‏)‏.‏ הוא היה עד להוצאתו להורג של ישוע,‏ מחזה קורע לב,‏ ושם הטיל עליו ישוע לדאוג לאימו.‏ היה זה יוחנן שרץ מהר יותר מכיפא והגיע אל הקבר כדי לברר אם ישוע אכן קם לתחייה כפי שנמסר לו (‏יוח׳ י״ט:‏26,‏ 27;‏ כ׳:‏2–4‏)‏.‏

² לאחר כ־70 שנות שירות פעיל שהפכוהו ודאי לאדם רך ומתון יותר,‏ וכשמוחו גדוש בחזונות ובמחשבות שנותרו לו מגלותו ומבדידותו באי פטמוס,‏ היה יוחנן ערוך ומוכן להעלות על הכתב את כל הדברים שנצר זמן רב בלבו.‏ רוח הקודש עוררה אותו להיזכר בחלק ניכר מן האימרות היקרות ומצילות החיים האלה ולכותבן,‏ כדי שכל קורא ’‏יאמין כי ישוע הוא המשיח בן האלוהים,‏ וכדי שבהאמינו יהיו לו חיים בשם ישוע’‏ (‏כ׳:‏31‏)‏.‏

³ המשיחיים מתחילת המאה השנייה לספירה ראו ביוחנן מחבר הספר והחשיבו את היצירה לחלק בלתי מעורער של הקאנון המקראי.‏ קְלֶמֶנְס מאלכסנדריה,‏ אירניאוס,‏ טרטוליינוס ואוריגֶנֶס,‏ שחיו כולם בשלהי המאה השנייה ובתחילת המאה השלישית,‏ מעידים שהספר הוא פרי עטו של יוחנן.‏ בנוסף לכך,‏ בתוך הספר עצמו ישנן ראיות פנימיות רבות המעידות על כך שהכותב הוא יוחנן.‏ ברור שהכותב היה יהודי שהכיר היטב את מנהגי היהודים ואת ארצם (‏ב׳:‏6;‏ ד׳:‏5;‏ ה׳:‏2;‏ י׳:‏22,‏ 23‏)‏.‏ יחסי הקרבה העמוקים המשתקפים בספר מראים שהכותב לא היה רק אחד השליחים,‏ אלא גם אחד משלושת השליחים המקורבים ביותר לישוע — פטרוס,‏ יעקב ויוחנן — אשר התלוו אליו באירועים מיוחדים (‏מתי י״ז:‏1;‏ מר׳ ה׳:‏37;‏ י״ד:‏33‏)‏.‏ מביניהם יעקב (‏בן זבדי)‏ יוצא מכלל אפשרות,‏ משום שהומת על מזבח אמונתו בידי הורדוס אגריפס ה־1 בערך ב־44 לספירה,‏ זמן רב לפני כתיבת הספר (‏מה״ש י״ב:‏2‏)‏.‏ גם אין זה ייתכן שפטרוס כתב את הספר,‏ מפני שהוא מוזכר לצד הכותב ביוחנן כ״א:‏20–24‏.‏

⁴ בפסוקים אלה החותמים את הספר מתואר הכותב כתלמיד ”‏האהוב על ישוע”‏.‏ ביטויים דומים מופיעים מספר פעמים בספר,‏ אם כי שמו של השליח יוחנן אף פעם אינו מוזכר.‏ ישוע מצוטט כאן כמי שאמר עליו:‏ ”‏אם רצוני שהוא יישאר עד בואי,‏ מה אכפת לך?‏”‏ (‏יוח׳ כ״א:‏20,‏ 22‏)‏ מדבריו נרמז כי התלמיד שאליו התכוון ימשיך לחיות זמן רב אחרי מותם של פטרוס ושל יתר השליחים.‏ את כל העובדות הללו ניתן לייחס לשליח יוחנן.‏ מעניין לציין שאחרי שניתן ליוחנן חזון ההתגלות על ביאת ישוע,‏ הוא חותם את נבואותיו המרשימות במילים:‏ ”‏אמן.‏ בוא נא האדון ישוע”‏ (‏ההת׳ כ״ב:‏20‏)‏.‏

⁵ אף שבכתבי יוחנן עצמם אין מידע מפורש בנושא,‏ הדעה הרווחת היא שיוחנן כתב את ספרו אחרי שובו מן הגלות באי פטמוס (‏ההת׳ א׳:‏9‏)‏.‏ הקיסר הרומי נֶרְווָה (‏96–98 לספירה)‏ שחרר רבים שהוגלו לקראת סוף כהונתו של קודמו דומיצייאנוס.‏ מעריכים כי לאחר שכתב את ספר הבשורה,‏ בערך ב־98 לספירה,‏ מת יוחנן בשיבה טובה באפסוס בשנה השלישית לקיסר טריאנוס,‏ ב־100 לספירה.‏

⁶ באשר לטענה שהספר נכתב באפסוס או בסביבותיה,‏ מצטט אֶוּזֶבְּיוּס (‏בערך 260–342 לספירה)‏ את אירניאוס כאומר:‏ ”‏יוחנן,‏ תלמיד האדון אשר אף הניח את ראשו בחיקו,‏ הוציא מתחת ידיו כתב בשורה בעת שהתגורר באפסוס אשר באסיה”‏.‏a אחת הראיות לכך שהספר נכתב מחוץ לארץ ישראל היא שפעמים רבות מתייחס הכותב למתנגדי ישוע במונח הכללי ”‏היהודים”‏ ואינו אומר ”‏הפרושים”‏,‏ ”‏ראשי הכוהנים”‏ וכן הלאה (‏יוח׳ א׳:‏19;‏ י״ב:‏9‏)‏.‏ בנוסף,‏ הכינרת מוצגת בשמה הרומי,‏ ים טבריה (‏ו׳:‏1‏,‏ גינ׳;‏ כ״א:‏1‏)‏.‏ למען הנוכרים מעניק יוחנן הסברים מועילים על חגי היהודים (‏ו׳:‏4;‏ ז׳:‏2;‏ י״א:‏55‏)‏.‏ האי פטמוס שאליו הוגלה מצוי בסמוך לאפסוס,‏ ולפי ההתגלות פרקים ב׳‏ ו־‏ג׳‏ הכיר הכותב את אפסוס ואת הקהילות האחרות באסיה הקטנה.‏

⁷ ישנם כתבי יד חשובים שנתגלו במאה ה־20 התומכים במהימנותו של ספר הבשורה על־פי יוחנן.‏ אחד מהם הוא קטע מבשורת יוחנן שנתגלה במצרים,‏ וקרוי כיום פפירוס ריילנדס 457 (‏⁵²P)‏. הפפירוס,‏ השמור בספריית ג׳ון ריילנדס שבמנצ׳סטר,‏ אנגליה,‏ מכיל את הכתוב ביוחנן י״ח:‏31–33,‏ 37,‏ 38‏.‏b על הקשר בין הפפירוס לבין התפיסה המסורתית לפיה יוחנן כתב את הספר בשלהי המאה הראשונה לספירה,‏ אמר סר פרדריק קניון המנוח בספרו המקרא בראי המחקר המודרני (‏The Bible and Modern Scholarship‏)‏ 1949,‏ עמוד 21:‏ ”‏על אף ממדיו הקטנים,‏ די בו כדי להוכיח כי כתב יד של ספר בשורה זה הופץ,‏ כפי הנראה במצרים הכפרית שבה נתגלה,‏ בערך בין השנים 130–150 לספירה.‏ גם אם נניח שחלף זמן קצר להפצת הספר ממקום מוצאו,‏ יהיה עלינו להקדים את תאריך חיבורו סמוך מאוד לתאריך המסורתי,‏ כלומר,‏ לעשור האחרון של המאה הראשונה,‏ ומכאן שאין עוד כל סיבה לפקפק באמיתות המסורת”‏.‏

⁸ בשורת יוחנן בולטת במבוא שלה לפיו הדבר היה ”‏בראשית עם האלוהים”‏ והכול נהיה על־ידיו (‏א׳:‏2‏)‏.‏ לאחר הצגת היחסים היקרים בין האב לבן,‏ פותח יוחנן בתיאור מופתי של פעלי ישוע ונאומיו תוך התמקדות באהבה האינטימית המאחדת את הכול בתוך המסגרת הגדולה שכונן אלוהים.‏ ספר זה,‏ המגולל את חייו של ישוע עלי אדמות,‏ מסקר את התקופה בין 29 ל־33 לספירה,‏ ומקפיד להזכיר את ארבעת חגי הפסח שחגג ישוע במהלך שירותו.‏ זו אחת ההוכחות לכך ששירותו ארך שלוש שנים וחצי.‏ שלושה מחגי פסח אלה מוזכרים מפורשות (‏ב׳:‏13;‏ ו׳:‏4;‏ י״ב:‏1;‏ י״ג:‏1‏)‏.‏ הרביעי מתואר כ”‏חג ליהודים”‏,‏ אבל לפי ההקשר היה זה זמן קצר לאחר שאמר ישוע ”‏שעוד ארבעה חודשים והקציר בא”‏,‏ ומכאן שמדובר בחג הפסח שנחוג אז בערך בראשית הקציר (‏ד׳:‏35;‏ ה׳:‏1‏)‏.‏c

⁹ תשעים ושניים אחוז מן המידע המובא בבשורת יוחנן אינו מופיע בשלושת ספרי הבשורה האחרים.‏ על אף זאת,‏ יוחנן מסיים את ספרו במילים:‏ ”‏יש עוד מעשים רבים אחרים שעשה ישוע,‏ ואילו נכתבו במפורט חושבני שהעולם עצמו לא היה יכול להכיל את הספרים הנכתבים”‏ (‏כ״א:‏25‏)‏.‏

במה מועיל הספר

³⁰ בשורת יוחנן,‏ שעוצמתה ניכרת בלשונה הישירה ושאמינותה מתבטאת בתיאור האינטימי ומחמם הלב של ”‏הדבר”‏ אשר הפך למשיח,‏ מאפשרת לנו לבחון מקרוב את אשר אמר ועשה בנו המשוח של אלוהים.‏ אף שיוחנן מתנסח בסגנון פשוט ובשפה לא־גבוהה,‏ כ’‏איש פשוט ובלתי מלומד’‏,‏ גלומה בדבריו עוצמה אדירה (‏מה״ש ד׳:‏13‏)‏.‏ ספרו מעפיל לפסגה בחשיפת האהבה האינטימית בין האב לבן ובגילוי היחסים המבורכים והאוהבים שניתן לפתח עימם אם מתייצבים לצידם.‏ הפועל ”‏אהב”‏ בהטיות שונות מופיע בספר יוחנן יותר מבכל שלושת ספרי הבשורה האחרים גם יחד.‏

³¹ מה נפלאים היו היחסים ששררו מבראשית בין הדבר לבין האלוהים האב!‏ בהשגחת אלוהים ”‏הדבר נהיה בשר ושכן בתוכנו;‏ ואנחנו ראינו את כבודו,‏ כבוד בן יחיד מלפני אביו,‏ מלא חסד ואמת”‏ (‏יוח׳ א׳:‏14‏)‏.‏ אחר כך,‏ לאורך ספרו של יוחנן,‏ מדגיש ישוע שהוא נכנע לאביו ומציית לרצונו ללא עוררין (‏ד׳:‏34;‏ ה׳:‏19,‏ 30;‏ ז׳:‏16;‏ י׳:‏29,‏ 30;‏ י״א:‏41,‏ 42;‏ י״ב:‏27,‏ 49,‏ 50;‏ י״ד:‏10‏)‏.‏ תיאור היחסים ההדוקים האלה מגיע לשיאו בתפילה המרגשת שביוחנן י״ז‏,‏ בה אומר ישוע לאביו כי הוא השלים את המעשה שנתן לו לעשות בעולם ומוסיף:‏ ”‏כעת אתה,‏ אבי,‏ פארני לידך בכבוד שהיה לי לידך בטרם היות העולם”‏ (‏י״ז:‏4,‏ 5‏)‏.‏

³² מה באשר ליחסים בין ישוע לבין תלמידיו?‏ תפקידו של ישוע כאפיק היחידי שדרכו יבורכו תלמידיו וכל בני האדם מודגש לאורך האיגרת כולה (‏י״ד:‏13,‏ 14;‏ ט״ו:‏16;‏ ט״ז:‏23,‏ 24‏)‏.‏ הוא מתואר כ”‏שה האלוהים”‏,‏ ”‏לחם החיים”‏,‏ ”‏אור העולם”‏,‏ ”‏הרועה הטוב”‏,‏ ”‏התחייה והחיים”‏,‏ ”‏הדרך והאמת והחיים”‏ ו”‏הגפן האמיתית”‏ (‏א׳:‏29;‏ ו׳:‏35;‏ ח׳:‏12;‏ י׳:‏11;‏ י״א:‏25;‏ י״ד:‏6;‏ ט״ו:‏1‏)‏.‏ במשל ”‏הגפן האמיתית”‏ מבליט ישוע את האחדות המופלאה השוררת לא רק בינו לבין תלמידיו האמיתיים אלא גם בינו לבין אביו.‏ אם יעשו פרי לרוב,‏ יפארו את אביו.‏ ”‏כשם שהאב אוהב אותי כן גם אני אוהב אתכם.‏ עימדו באהבתי”‏,‏ קורא ישוע (‏ט״ו:‏9‏)‏.‏

³³ מעומק הלב מתפלל ישוע ליהוה שכל אהוביו ושכל ’‏המאמינים בו על יסוד דברם’‏ יהיו מאוחדים עם אביו ועימו ומקודשים בדבר האמת.‏ המטרה המלאה שלשמה שירת ישוע מוגדרת בצורה נפלאה במילים הנועלות את תפילתו לאביו:‏ ”‏הודעתי להם את שמך ואוסיף להודיע,‏ כדי שתהיה בהם האהבה אשר אהבתני ואני אהיה בהם”‏ (‏י״ז:‏20,‏ 26‏)‏.‏

³⁴ אף שישוע השאיר את תלמידיו בעולם,‏ הוא לא התכוון לעוזבם ללא עוזר — ”‏רוח האמת”‏.‏ בנוסף,‏ ישוע נתן להם עצות בעיתן בנוגע ליחסיהם עם העולם והראה להם כיצד להחזיק מעמד כ”‏בני האור”‏ (‏י״ד:‏16,‏ 17;‏ ג׳:‏19–21;‏ י״ב:‏36‏)‏.‏ ”‏אם תעמדו בדברי,‏ תלמידיי אתם באמת”‏,‏ אמר ישוע,‏ ”‏ותדעו את האמת והאמת תשחרר אתכם”‏.‏ בניגוד לכך,‏ אמר לבני החושך:‏ ”‏אתם מאביכם השטן ואת מאוויי אביכם חפצים אתם לעשות.‏ הוא.‏.‏.‏ באמת לא עמד,‏ כי אין אמת בו”‏.‏ הבה נהיה נחושים בדעתנו לעמוד תמיד באמת,‏ ’‏להשתחוות לאב ברוח ובאמת’‏ ולשאוב כוח מדברי ישוע:‏ ”‏התעודדו:‏ אני ניצחתי את העולם”‏ (‏ח׳:‏31,‏ 32,‏ 44;‏ ד׳:‏23;‏ ט״ז:‏33‏)‏.‏

³⁵ כל הנקודות הללו קשורות גם למלכות אלוהים.‏ במשפטו העיד ישוע:‏ ”‏מלכותי איננה מן העולם הזה.‏ אילו הייתה מלכותי מן העולם הזה,‏ היו משרתיי נלחמים שלא אמסר לראשי היהודים;‏ אלא שכעת מלכותי איננה מפה”‏.‏ אחר כך,‏ בתשובה לשאלת פילטוס אמר:‏ ”‏אתה אומר שאני מלך;‏ לכך אני נולדתי ולשם כך באתי לעולם,‏ כדי שאעיד על האמת.‏ כל אשר הוא מן האמת שומע לקולי”‏ ‏(‏י״ח:‏36,‏ 37‏)‏.‏ אשרי השומעים ו’‏הנולדים מלמעלה’‏ כדי ”‏להיכנס למלכות האלוהים”‏ יחד עם המלך.‏ אשרי אנשי ’‏הצאן האחרות’‏ השומעים לקולו של הרועה־המלך ויורשים חיי עולם.‏ עלינו להיות אסירי תודה על כך שבשורת יוחנן עומדת לרשותנו,‏ שכן היא נכתבה ’‏כדי שנאמין כי ישוע הוא המשיח בן האלוהים,‏ וכדי שבהאמיננו יהיו לנו חיים בשמו’‏ (‏ג׳:‏3,‏ 5;‏ י׳:‏16;‏ כ׳:‏31‏)‏.‏

‏[‏הערות שוליים]‏