”התעודדו: אני ניצחתי את העולם”
יום מותו של ישוע, הי”ד בניסן, החל עם שקיעת החמה ביום חמישי, ה־31 במרס 33 לספירה. ישוע ושליחיו הסבו באותו ערב בעליית גג בירושלים כדי לחגוג את חג הפסח. בשעה שעמד ישוע ”להסתלק מן העולם הזה אל האב”, הוא הוכיח שאהב את תלמידיו עד תום (יוחנן י״ג:1). כיצד? בכך שלימד אותם לקחים נפלאים שיכינו אותם לקראת הבאות.
בהמשך הלילה אמר ישוע לתלמידיו: ”התעודדו: אני ניצחתי את העולם” (יוחנן ט״ז:33). למה התכוון בהצהרה נועזת זו? מה שמונח ביסוד דבריו של ישוע היה: ’הרוע שבעולם לא עשה אותי ממורמר או גרם לי להשיב רעה תחת רעה. לא נתתי לעולם לעצב אותי כרצונו, וכל זה יכול להיות נכון גם לגביכם’. הדברים שלימד ישוע את שליחיו הנאמנים באותן שעות אחרונות של שירותו הארצי נועדו לעזור גם להם לנצח את העולם.
אין עוררין על כך שהרוע משתולל כיום בעולם. כיצד אנחנו מגיבים לאי־צדק או לאלימות? האם אנו מתמרמרים ומתפתים להשיב רעה תחת רעה? כיצד משפיע עלינו הריקבון המוסרי שמסביבנו? הוסף לכך את האי־שלמות שלנו כבני אדם ואת נטיותינו השליליות, והרי לך קרב המתנהל בשתי חזיתות — נגד העולם המרושע מבחוץ, ונגד נטיות החטא בתוכנו פנימה. האם הגיוני לצפות לנצח בקרב הזה ללא עזרתו של אלוהים? כיצד נוכל לזכות לעזרתו? אילו תכונות עלינו לפתח כדי להתנגד לנטיות הבשר? כדי למצוא את התשובות, הבה נבחן את הדברים שלימד ישוע את תלמידיו האהובים ביום האחרון לחייו עלי אדמות.
נצח את הגאווה בענווה
תן דעתך, למשל, לבעיית הגאווה או היהירות. המקרא מציין לגבי תכונה זו: ”לפני שבר גאון, ולפני כישלון גובה רוח” (משלי ט״ז:18). כתבי־הקודש גם מייעצים לנו: ”אם אדם חושב את עצמו למשהו בעוד שאינו כלום, הריהו משלה את עצמו” (גלטים ו׳:3). כן, הגאווה הרסנית ומתעה. מן התבונה לשנוא תכונות כגון ”גֵאָה [רום לב] וגאון [התנשאות]” (משלי ח׳:13).
האם היתה לשליחי ישוע בעיה עם גאווה והתנשאות? לפחות במקרה אחד הם התווכחו זה עם זה בשאלה מי הגדול שבהם (מרקוס ט׳:33–37). בהזדמנות אחרת ביקשו יעקב ויוחנן מקומות מכובדים במלכות (מרקוס י׳:35–45). ישוע רצה לעזור לתלמידיו להיפטר מנטייה זו, ולכן במהלך סעודת הפסח הוא קם, חגר עצמו במגבת והחל לרחוץ את רגליהם. הוא לא השאיר כל ספק לגבי הלקח שרצה ללמדם. ”אם אני, האדון והמורה, רחצתי את רגליכם, גם אתם חייבים לרחוץ זה את רגלי זה” (יוחנן י״ג:14). יש להמיר את הגאווה בתכונה ההפוכה — ענווה.
עם זאת, לא קל לכבוש את הגאווה. מאוחר יותר באותו הלילה, אחרי שכבר שילח ישוע את יהודה איש קריות שהיה עתיד לבגוד בו, התגלע ויכוח חריף בין 11 השליחים. על מה הם רבו? הם התווכחו מי מהם נחשב לגדול ביותר ביניהם! במקום לנזוף בהם, שוב הדגיש ישוע באורך רוח את החשיבות של שירות הזולת. הוא אמר: ”מלכי הגויים רודים בהם, והאנשים השולטים עליהם ’עושי חסד’ נקראים. אך אתם לא כן; אדרבא, הגדול בכם שיהא כצעיר, והמנהיג כמשרת”. ואז הזכיר להם את דוגמתו האישית, באומרו: ”ואני בתוככם כמו המשרת” (לוקס כ״ב:24–27).
האם השליחים קלטו את המסר? נראה שכן. שנים לאחר מכן כתב השליח פטרוס: ”הייו כולכם לב אחד, שותפים לצער הזולת, אוהבי האחים, רחמנים וענווים” (פטרוס א׳. ג׳:8). עד כמה חיוני לנצח את הגאווה בענווה! מן התבונה שלא נרדוף אחר תהילה, שררה או מעמד גבוה. ”אלוהים ללצים [גאוותנים] הוא יליץ”, מציין המקרא, ”ולענווים יתן חן” (יעקב ד׳:6). בדומה לכך, משל חכם וקדום אומר: ”עקב ענווה [ו]יראת יהוה, עושר וכבוד וחיים” (משלי כ״ב:4).
לנצח את השנאה — כיצד?
חשוב על דבר נוסף המאפיין את עולמנו — שנאה. בכל מקום סביבנו קיימת שנאה הנובעת מפחד, בורות, דעות קדומות, דיכוי, אי־צדק, לאומנות, שבטיות או גזענות (טימותיאוס ב׳. ג׳:1–4). השנאה היתה שכיחה גם בימי ישוע. היהודים באותה תקופה שנאו והחרימו את המוכסים, שהיו גובי מס. הם גם לא נהגו להתערב עם השומרונים (יוחנן ד׳:9). היהודים בזו גם לגויים. אך עבודת האלוהים שהציג ישוע נועדה בסופו של דבר לכלול אנשים בני כל העמים (מעשי השליחים י׳:34, 35; גלטים ג׳:28). לכן, ברוב אהבתו הוא נתן לתלמידיו דבר חדש.
ישוע הצהיר: ”מצווה חדשה אני נותן לכם: אהבו זה את זה; כמו שאהבתי אתכם כך גם אתם אהבו זה את זה”. היה עליהם ללמוד כיצד לגלות אהבה זו, שכן הוא המשיך ואמר: ”בזאת יֵדעו הכול שתלמידיי אתם: אם תהיה אהבה ביניכם” (יוחנן י״ג:34, 35). מצווה זו היתה חדשה מפני שהיה כרוך בה יותר מאשר קיום הצו ”ואהבת לרעך כמוך” (ויקרא י״ט:18). באיזה מובן? ישוע הבהיר: ”זאת מצוותי: אהבו זה את זה כמו שאני אהבתי אתכם. אין אהבה גדולה מאהבתו של הנותן את נפשו בעד ידידיו” (יוחנן ט״ו:12, 13). הם היו צריכים להיות נכונים להקריב את חייהם זה למען זה וגם למען אחרים.
כיצד יכולים אנשים לא־מושלמים לעקור את השנאה הרעה מחייהם? עליהם להחליף אותה באהבה שמתוך הקרבה עצמית. מיליוני אנשים ישרי־לב מכל הרקעים האתניים, התרבותיים, הדתיים והפוליטיים כבר עושים זאת. הם נאספים כיום אל תוך קהילה מאוחדת ונטולת שנאה — אגודת האחים הבינלאומית של עדי־יהוה. הם נשמעים לדברים שכתב השליח יוחנן בהשראת אלוהים: ”כל השונא את אחיו רוצח הוא. ויודעים אתם שכל רוצח אין חיי עולם מתקיימים בו” (יוחנן א׳. ג׳:15). משיחיים אמיתיים לא רק מסרבים לצאת למלחמות, אלא גם משתדלים בכל מאודם לגלות אהבה זה כלפי זה.
אך מה צריכה להיות גישתנו כלפי אלה שאינם אחינו לאמונה ושאולי אפילו שונאים אותנו? בשעה שהיה על עמוד הוקעה, התפלל ישוע בעד האנשים שהוציאו אותו להורג ואמר: ”אבי, סלח להם, כי אינם יודעים מה שהם עושים” (לוקס כ״ג:34). כאשר אנשים חדורי שנאה סקלו את סטפנוס למוות, מילותיו האחרונות היו: ”אדני [יהוה], אל תפקוד עליהם את החטא הזה!” (מעשי השליחים ז׳:60) ישוע וסטפנוס היו מעוניינים אפילו בטובת שונאיהם. לא היתה בלבם כל מרירות נגדם. כן, המקרא מפציר בנו ’לגמול טוב לכל אדם’ (גלטים ו׳:10).
’מנחם לעולם’
בהמשך שיחתו עם 11 השליחים הנאמנים, אמר להם ישוע שעוד מעט לא יהיה איתם בגופו (יוחנן י״ד:28; ט״ז:28). אך הוא הבטיח להם: ”ואני אבקש מהאב ויתן לכם מנחם [או, ”עוזר”, ע״ח] אחר שיהיה עימכם לעולם” (יוחנן י״ד:16). המנחם המובטח הוא רוח הקודש של אלוהים. רוח זו תלמד אותם את עמוקות הכתובים ותזכיר להם את מה שלימד ישוע במהלך שירותו הארצי (יוחנן י״ד:26).
כיצד יכולה רוח הקודש לעזור לנו כיום? המקרא הוא ספר שנכתב בהשראת אלוהים. ”רוח הקודש הניעה” את האנשים שניבאו וכתבו את המקרא (פטרוס ב׳. א׳:20, 21; טימותיאוס ב׳. ג׳:16). לימוד כתבי־הקודש ויישום החומר עוזרים לנו לרכוש ידע, חוכמה, הבנה, תובנה, תבונה וכושר חשיבה. אין ספק שכל הדברים הללו יוכלו לחזק אותנו לעמוד בלחצים שמפעיל עלינו העולם המרושע.
רוח הקודש עוזרת לנו בהיבט חשוב נוסף. רוח אלוהים היא כוח חיובי עצום, המאפשר למי שהיא פועלת בו לגלות תכונות טובות שהן לרצון אלוהים. המקרא מציין כי ”פרי הרוח הוא אהבה, שמחה, שלום, אורך רוח, נדיבות, טוב לב, נאמנות, ענווה, ריסון עצמי”. האין זה נכון שאלו הן בדיוק התכונות שאנו זקוקים להן כדי להתגבר על נטיות הבשר לדברים כגון אי־מוסריות, מדון, צרות עין ומריבות? (גלטים ה׳:19–23).
אם נישען על רוחו של אלוהים, נוכל גם לקבל את ”הכוח הנשגב” כדי להתמודד עם מצוקות וקשיים שונים (קורינתים ב׳. ד׳:7). רוח הקודש אולי לא תעלים את הניסיונות והפיתויים עצמם, אך היא בהחלט יכולה לסייע לנו לעמוד בהם (קורינתים א׳. י׳:13). ”הכול אני יכול בעזרתו של הנותן בי כוח”, כתב השליח פאולוס (פיליפים ד׳:13). ואלוהים נותן את הכוח הזה באמצעות רוח קודשו. עד כמה שאנו מעריכים את רוח הקודש! היא מובטחת לכל מי ש’אוהב את ישוע ושומר את מצוותיו’ (יוחנן י״ד:15).
”עימדו באהבתי”
בלילה האחרון לחייו בתור בן אנוש, אמר ישוע לשליחיו: ”המחזיק במצוותיי ושומר אותן הוא האוהב אותי, והאוהב אותי אבי יאהב אותו” (יוחנן י״ד:21). הוא הפציר בהם: ”עימדו באהבתי” (יוחנן ט״ו:9). כיצד העמידה באהבתם של האב והבן תעזור לנו להיאבק בנטיות החטא שבתוכנו ונגד העולם המרושע בחוץ?
ובכן, הנוכל לרסן נטיות רעות אם לא יהיה לנו מניע חזק לעשות זאת? איזה תמריץ חזק יותר יכול להיות לנו מאשר השאיפה ליהנות מיחסים טובים עם יהוה אלוהים ועם בנו? ארנסטוa הוא בחור צעיר שנאבק קשות באורח חיים לא־מוסרי שאימץ לעצמו עוד בשנות העשרה המוקדמות. הוא מסביר: ”רציתי להשביע את רצון אלוהים, ולמדתי מהמקרא שאורח החיים שלי לא מקובל עליו. אז החלטתי להיות אדם חדש וליישם את הדרכת אלוהים. כל יום הייתי צריך להילחם במחשבות שליליות ומלוכלכות שהיו ממשיכות להציף את שכלי. אבל הייתי נחוש בדעתי לנצח במלחמה הזאת והתפללתי בלי הרף לאלוהים שיעזור לי. אחרי שנתיים, הגרוע מכול היה כבר מאחוריי, אבל בכל זאת אני עדיין נוהג עם עצמי בקשיחות”.
באשר למאבק שיש לנו עם העולם בחוץ, תן דעתך לתפילה האחרונה שנשא ישוע לפני שעזב את עליית הגג בירושלים. הוא התפלל לאביו בעד תלמידיו ואמר: ”אינני מבקש שתיקחם מן העולם, אלא שתשמרם מן הרע [”הרָשָע”, ע״ח]. אין הם מן העולם, כשם שאני אינני מן העולם” (יוחנן י״ז:15, 16). עד כמה מעודדים דבריו! יהוה שומר על מי שהוא אוהב ונותן להם את הכוח להיבדל מן העולם.
”הַאמינו”
אם נשמור את מצוותיו של ישוע, הדבר ללא ספק יעזור לנו לנצח במלחמה נגד העולם המרושע ונגד נטיות החטא. למרות חשיבותם הרבה, עלינו לזכור שניצחונות אלה אינם יכולים להביא סוף לעולם זה או למגר את החטא התורשתי. עם זאת, בל נאמר נואש.
”העולם עובר עם תאוותיו”, מצהיר המקרא, ”אך העושה את רצון אלוהים עומד לעד” (יוחנן א׳. ב׳:17). ישוע הקריב את חייו כדי להושיע את ”כל המאמין בו” מן החטא והמוות (יוחנן ג׳:16). אם כן, הבה נמשיך לרכוש ידע לגבי רצונו של אלוהים ומטרותיו; הבה נפנים וניישם את דבריו של ישוע: ”האמינו באלוהים; האמינו גם בי” (יוחנן י״ד:1).
[הערת שוליים]
a שם בדוי.
[תמונה בעמודים 6, 7]
ישוע הפציר בשליחיו: ”עימדו באהבתי”
[תמונה בעמוד 7]
החירות מן החטא ומכל השלכותיו תהפוך בקרוב למציאות