המשיחיים הקדומים והעולם

לפני כאלפיים שנה,‏ התרחש מאורע נפלא ביותר במזרח התיכון.‏ בנו היילוד היחיד של אלהים נשלח ממושבו השמימי כדי לחיות זמן־מה בקרב עולם האנושות.‏ כיצד הגיבה מרבית האנושות?‏ השליח יוחנן משיב:‏ ”‏בעולם היה [‏ישוע]‏ ועל־ידיו נהיה העולם,‏ והעולם לא הכירו.‏ הוא בא אל שלו [‏ישראל]‏ ואלה אשר לו לא קיבלו אותו”‏.‏ — יוחנן א׳:‏10,‏ 11‏.‏

העולם מאן לקבל את ישוע,‏ בן האלהים.‏ מדוע?‏ ישוע הסביר גורם אחד כאשר אמר:‏ ”‏העולם.‏.‏.‏ אותי הוא שונא,‏ כי אני מעיד עליו שרעים מעשיו”‏.‏ (‏יוחנן ז׳:‏7‏)‏ בסופו של דבר,‏ אותו עולם עצמו — מיוצג על־ידי מספר מנהיגי־דת יהודים,‏ מלך אדומי ומדינאי רומי — הביא למותו של ישוע.‏ (‏לוקס כ״ב:‏66 עד כ״ג:‏25;‏ מעשי־השליחים ג׳:‏14,‏ 15;‏ ד׳:‏24–28‏)‏ מה באשר לנוהים אחר ישוע?‏ האם יגלה העולם יותר נכונות לקבל אותם?‏ לא.‏ זמן קצר לפני מותו,‏ הזהירם ישוע:‏ ”‏אילו הייתם מן העולם,‏ העולם היה אוהב את שלו.‏ אינכם מן העולם,‏ כי אני בחרתי אתכם מן העולם.‏ משום כך העולם שונא אתכם”‏.‏ — יוחנן ט״ו:‏19‏.‏

בתקופת השליחים

דברי ישוע הוכחו כנכונים.‏ מספר שבועות בלבד לאחר מותו,‏ שליחיו נאסרו,‏ ספגו איומים ואף הוכו.‏ (‏מעשי־השליחים ד׳:‏1–3;‏ ה׳:‏17,‏ 18,‏ 40‏)‏ כעבור זמן־מה,‏ נתפס סטפנוס הנלהב בשירותו והובא בפני הסנהדרין ואז נסקל באבנים עד מוות.‏ (‏מעשי־השליחים ו׳:‏8–12;‏ ז׳:‏54,‏ 57,‏ 58‏)‏ לאחר מכן,‏ השליח יעקב הוצא להורג על־ידי המלך הורדוס אגריפס הראשון.‏ (‏מעשי־השליחים י״ב:‏1,‏ 2‏)‏ במרוצת מסעות ההטפה שלו,‏ נרדף פאולוס כתוצאה מהסתה מצד היהודים בתפוצות.‏ — מעשי־השליחים י״ג:‏50;‏ י״ד:‏2,‏ 19‏.‏

כיצד הגיבו המשיחיים הקדומים להתנגדות מעין זו?‏ בתקופה הקדומה,‏ כאשר אסרו הרשויות הדתיות על השליחים לבשר בשם ישוע,‏ הצהירו השליחים:‏ ”‏לאלהים צריך להישמע יותר מאשר לבני־אדם”‏.‏ (‏מעשי־השליחים ד׳:‏19,‏ 20;‏ ה׳:‏29‏)‏ הם המשיכו לאמץ גישה זו כל אימת שהתעוררה התנגדות.‏ אף־על־פי־כן,‏ יעץ השליח פאולוס למשיחיים ברומא:‏ ”‏כל אדם יכנע לרשויות השלטון”‏.‏ כמו־כן,‏ הוא יעץ להם:‏ ”‏עד כמה שהדבר בידכם חיו בשלום עם כל אדם”‏.‏ (‏רומיים י״ב:‏18;‏ י״ג:‏1‏)‏ לפיכך,‏ היה על המשיחיים הקדומים לשמור על איזון עדין.‏ הם צייתו לאלהים כשליטם הראשון במעלה.‏ יחד עם זאת,‏ נכנעו הם לרשויות הפוליטיות וניסו לחיות בשלום עם כל אדם.‏

משיחיים בעולם הרומי

בעולם בן המאה הראשונה לספירה,‏ שהיה נתון תחת שלטון המעצמה הרומית,‏ ללא ספק,‏ הפיקו המשיחיים תועלת מהפַּקְס רוֹמָנָה,‏ או השלום הרומאי,‏ שנשמר על־ידי הלגיונות הרומיים.‏ השלטון היציב של חוק וסדר,‏ הכבישים הטובים והתחבורה הימית הבטוחה יחסית,‏ יצרו תנאים שסייעו להתפשטות המשיחיות.‏ המשיחיים הקדומים הכירו,‏ ככל הנראה,‏ בחובם לחברה,‏ ונשמעו לצו של ישוע:‏ ”‏את אשר לקיסר תנו לקיסר”‏.‏ (‏מרקוס י״ב:‏17‏)‏ במכתבו לקיסר הרומי אנטוניוס פיוס (‏138–161 לספירה)‏,‏ טען ג׳סטין מרטיר שמשיחיים שילמו את מסיהם ”‏בנכונות רבה יותר מכל אדם אחר”‏.‏ (‏אפולוגיה ראשונה‏,‏ פרק 17)‏ בשנת 197 לספירה,‏ אמר טרטוליאן לשליטים הרומיים שגובי המס שלהם חייבים ”‏חוב של הכרת־תודה למשיחיים”‏ על המסירות שהם מגלים בתשלום מסיהם.‏ (‏אפולוגיה‏,‏ פרק 42)‏ היתה זו דרך אחת שבה נשמעו לעצת פאולוס להיכנע לרשויות השלטון.‏

יתרה מזאת,‏ ככל שאיפשרו להם עקרונותיהם המשיחיים,‏ השתדלו המשיחיים הקדומים לחיות בשלום עם שכניהם.‏ אולם,‏ לא היה זה דבר קל.‏ העולם שסבב אותם היה לא־מוסרי במידה ניכרת ושקוע בעבודת אלילים יוונית־רומית,‏ שעליה נוסף זה מכבר גם פולחן הקיסר.‏ הדת הרומית האלילית היתה ביסודה דתה הרשמית של המדינה ולכן,‏ כל סירוב להשתתף בפולחנה יכול היה להיחשב כגילוי עוינות כלפי המדינה.‏ מה היתה עמדת המשיחיים בנדון?‏

פרופסור מאוניברסיטת אוקספורד,‏ אי.‏ ג.‏ הארדי,‏ כתב:‏ ”‏טרטוליאן מונה דברים רבים שהיו בלתי אפשריים עבור משיחי בעל מצפון,‏ בשל היותם קשורים בעבודת אלילים,‏ כגון:‏ שבועה שהיתה מקובלת בעת עריכת חוזים;‏ הארת הדלתות בעת חגיגות,‏ וכדומה;‏ כל הטקסים הדתיים האליליים;‏ המשחקים והקירקס;‏ עיסוק בהוראת ספרות חילונית [‏קלאסיקה של עובדי־אלילים]‏;‏ שירות צבאי;‏ משרות צבוריות”‏.‏ Christianity and the Roman Government (‏משיחיות והממשל הרומי)‏.‏

כן,‏ קשה היה לחיות בעולם הרומי מבלי לבגוד באמונה המשיחית.‏ סופר צרפתי קתולי בשם א.‏ אמאן,‏ כותב:‏ ”‏היה זה בלתי אפשרי לעשות דבר־מה מבלי להתקל באלוהות כלשהי.‏ עמדת המשיחי גרמה לו בעיות מדי יום ביומו;‏ הוא חי בשולי החברה.‏.‏.‏ הוא נתקל בבעיות חוזרות ונישנות בבית,‏ ברחוב,‏ בשוק.‏.‏.‏ בהתהלכו ברחוב,‏ בין אם היה אזרח רומי ובין אם לאו,‏ נדרש מהמשיחי להסיר את כובעו כאשר חלף ליד מקדש או פסל.‏ כיצד יכול היה להימנע מלעשות כן מבלי לעורר חשדות,‏ ועם זאת כיצד יציית לכך מבלי לבצע מעשה המביע נאמנות?‏ אם היה איש עסקים ונזקק ללוות כסף,‏ היה עליו להישבע בשם האלים בפני המלווה.‏ .‏.‏.‏ אם קיבל משרה צבורית,‏ ציפו ממנו להקריב קרבן.‏ אם גויס לצבא,‏ כיצד יכול היה להימנע משבועת האמונים ומנטילת חלק בטקסים הקשורים בשירות הצבאי?‏”‏ (‏95-197)‏ La vie quotidienne des premiers chrétiens — (‏חיי היומיום בקרב המשיחיים הקדומים,‏ 95–197 לספירה)‏.‏

אזרחים טובים,‏ אך מושמצים

בערך בשנת 60 או 61 לספירה,‏ כאשר שהה פאולוס ברומא והמתין למשפטו מידי הקיסר נירון,‏ אמרו מנהיגי היהודים בנוגע למשיחיים הקדומים:‏ ‏”‏ידוע לנו שבכל מקום מתנגדים לכת הזאת”‏.‏ (‏מעשי־השליחים כ״ח:‏22‏)‏ התיאור ההיסטורי מאשר שדיברו סרה במשיחיים — שלא בצדק.‏ בספרו The Rise of Christianity (‏עליית המשיחיות)‏ מציין אי.‏ וו.‏ ברנס:‏ ”‏במסמכים המהימנים הקדומים של התנועה המשיחית,‏ היא מוצגת כמוסרית וכשומרת חוק ביסודה.‏ חבריה שאפו להיות אזרחים טובים ונתינים נאמנים.‏ הם התרחקו ממחדליה ושחיתותה של עבודת האלילים.‏ בחייהם האישיים הם ביקשו להיות שכנים שוחרי־שלום וידידים שניתן לבטוח בהם.‏ הם למדו להיות שקולים ומתונים,‏ חרוצים ונקיים.‏ הם חיו בתוך שחיתות והפקרות,‏ אך,‏ אם היו נאמנים לעקרונותיהם,‏ נותרו ישרים והגונים.‏ הרמה המוסרית שלהם בנושא המין היתה גבוהה:‏ קשר הנישואין כובד וחיי־המשפחה היו טהורים.‏ ניתן היה לחשוב שעם מידות טובות מעין אלה לא יתכן שהיו אזרחים בעייתיים.‏ אולם,‏ במשך זמן רב היו הם מטרה לבוז,‏ להשמצות ולשינאה”‏.‏

ממש כפי שהעולם הקדום לא הבין את ישוע,‏ כך לא הבין גם את המשיחיים ולכן שנא אותם.‏ מאחר שסירבו לסגוד לקיסר ולאלילים,‏ הם הואשמו באתאיזם.‏אם אירע אסון,‏ האשימו אותם בכך שהכעיסו את האלים.‏ מאחר שלא נכחו במשחקים לא־מוסריים ובמופעי לודרים עקובים־מדם,‏ נחשבו הם כלא־חברותיים,‏ ואפילו כונו ’‏שונאי המין האנושי’‏.‏ אויביהם טענו שמשפחות התפרקו בגלל ה”‏כת”‏ המשיחית,‏ ומשום כך היתה סכנה ליציבות החברה.‏ טרטוליאן דיבר על בעלים שהעדיפו שנשיהם תהיינה נואפות ולא תהפוכנה למשיחיות.‏

ביקורת נמתחה על המשיחיים משום שהתנגדו להפלות,‏ שהיו נפוצות ביותר באותה עת.‏ עם זאת,‏ אויביהם האשימו אותם בהריגת ילדים.‏ נאמר,‏ כי באסיפותיהם הם שותים דם ילדים שהוקרבו כקרבן.‏ בו זמנית,‏ ניסו שונאיהם לכפות עליהם לאכול נקניק המכיל דם,‏ בידעם שהדבר נוגד את מצפונם.‏ מכאן שמתנגדים אלה הזמו את האשמותיהם הם.‏ — טרטוליאן,‏ אפולוגיה‏,‏ פרק 9.‏

מבוזים בשל היותם כת חדשה

ההיסטוריון קנט סקוט לַטוּרֶט,‏ כתב:‏ ”‏מערכת האשמות נוספת הפכה את המשיחיות מטרה ללעג על היותה דת חדשה,‏ לעומת קדמוניות יריבותיה [‏הדת היהודית והדת היוונית־רומית האלילית]‏”‏.‏ A History of the Expansion of Christianity (‏תולדות התפשטות המשיחיות,‏ כרך 1,‏ עמוד 131)‏.‏ בתחילת המאה השניה לספירה כינה היסטוריון רומי בשם סיוטוניוס את המשיחיות ”‏אמונה טפלה חדשה ומזיקה”‏.‏ טרטוליאן העיד שעצם השם ’‏משיחי’‏ עורר סלידה ושהמשיחיות היתה כת שנואה.‏ בהתייחסו לאופן בו ראו פקידיה הרשמיים של המעצמה הרומית את המשיחיים במאה השניה לספירה,‏ כתב רוברט מ.‏ גרנט:‏ ”‏ההשקפה הבסיסית היתה שהמשיחיות הינה דת מיותרת לחלוטין ויתכן אף מזיקה”‏.‏ — Early Christianity and Society (‏המשיחיות הקדומה והחברה‏)‏.‏

מואשמים בהפצה נמרצת של דתם

בספרו Les premiers siècles de l’Eglise (‏המאות המוקדמות של הכנסיה)‏,‏ כתב פרופסור מאוניברסיטת סורבון,‏ ג׳אן ברנרדי:‏ ”‏הוטל עליהם [‏המשיחיים]‏ לצאת ולדבר בכל מקום ועם כל אחד.‏ בדרכים ובערים,‏ בכיכרות ובבתים.‏ בין אם היו רצויים ובין אם לאו.‏ הן לאביונים והן לעשירים בעלי שפע נכסים.‏ לפשוטי־עם כמו למושלי מחוזות רומיים.‏.‏.‏ היה עליהם לנוע בדרכים,‏ להפליג באוניות,‏ ולהגיע לכל קצות תבל”‏.‏

האם עשו זאת?‏ אין ספק שכן.‏ פרופסור ליאון אוֹמוֹ מציין שהמשיחיים הקדומים עוררו נגדם את דעת הקהל בשל ”‏הפצה נלהבת של אמונתם”‏.‏ פרופסור לטורט מצהיר שבעוד שהיהודים איבדו את הלהט להפיץ את אמונתם,‏ ”‏משיחיים,‏ לעומתם,‏ הפיצו את דתם בתקיפות ולכן עוררו התנגדות”‏.‏

במאה השניה לספירה,‏ פילוסוף רומי בשם סֵלְסוּס מתח ביקורת על שיטות ההטפה של המשיחיים.‏ הוא הצהיר שהמשיחיות נועדה לחסרי השכלה ושביכולתה ’‏לשכנע רק טיפשים,‏ עבדים,‏ נשים וטף’‏.‏ הוא האשים משיחיים בשטיפת מוח של ”‏אנשים פתיים”‏ בגרמם להם ”‏להאמין ללא מחשבה הגיונית”‏.‏ הוא טען שהם אמרו לתלמידיהם החדשים:‏ ”‏אל תשאלו שאלות;‏ רק האמינו”‏.‏ אולם,‏ לדברי אוֹרִיגֶן,‏ סלסוס עצמו הודה ש”‏לא רק חסרי השכלה ופשוטי־העם שוכנעו על־ידי תורתו של ישוע לאמץ את דתו”‏.‏

נגד איחוד הדתות

ביקורת נוספת נמתחה על המשיחיים הקדומים משום שטענו שלהם האמת של האל האמיתי האחד.‏ הם לא קיבלו את רעיון איחוד הדתות.‏ לטורט כתב:‏ ”‏שלא בדומה לרוב האמונות באותה תקופה,‏ הם [‏המשיחיים]‏ היו עוינים כלפי דתות אחרות.‏ .‏.‏.‏ בניגוד לסובלנות הרחבה למדי שאיפיינה כיתות אחרות,‏ הם הכריזו כי להם האמת הבלתי מעורערת”‏.‏

בשנת 202 לספירה,‏ הוציא הקיסר ספטימיוס סוורוס צו שאוסר על המשיחיים להמיר את דתם של אנשים.‏ ברם,‏ הדבר לא מנע מהם מלהעיד על אמונתם.‏ לטורט מתאר את התוצאה:‏ ”‏בסירובה להתפשר עם עבודת האלילים הקיימת ועם רבים מהמנהגים החברתיים וההרגלים המוסריים של התקופה,‏ פיתחה המשיחיות הקדומה ליכוד ואירגון אשר איפשרו לה להתייצב מול החברה.‏ הניתוק המוחלט שנדרש כדי להצטרף אליה,‏ העניק לחסידיה אמונה מלאה אשר היוותה מקור של עוצמה נגד רדיפות ושל התלהבות בהפצת דתם”‏.‏

התיאור ההיסטורי,‏ ברור,‏ איפוא.‏ בהתאמצם להיות אזרחים טובים ולחיות בשלום עם כל אדם,‏ סירבו רוב המשיחיים הקדומים להיות ’‏חלק מן העולם’‏.‏ (‏יוחנן ט״ו:‏19‏)‏ הם כיבדו את הרשויות.‏ אך,‏ כאשר אסר עליהם הקיסר להטיף,‏ לא היתה להם ברירה אלא להמשיך בהטפה.‏ הם ניסו לחיות בשלום עם כל אדם,‏ אולם סירבו להתפשר בנושאי עקרונות מוסריים ועבודת אלילים.‏ בשל כך,‏ הפכו הם מטרה לבוז,‏ להשמצות,‏ לשינאה ולרדיפות,‏ ממש כפי שניבא המשיח.‏ — יוחנן ט״ז:‏33‏.‏

האם נמשכה היבדלותם מן העולם?‏ או שמא עם חלוף הזמן,‏ שינו אלה המצהירים על היותם משיחיים את גישתם בנושא?‏

‏[‏קטע מוגדל בעמוד 4]‏

‏”‏עמדת המשיחי גרמה לו בעיות מדי יום ביומו;‏ הוא חי בשולי החברה”‏

‏[‏קטע מוגדל בעמוד 5]‏

‏”‏המשיחיות [‏הפכה]‏ מטרה ללעג על היותה דת חדשה לעומת קדמוניות יריבותיה”‏

‏[‏תמונה בעמוד 3]‏

המשיחיים הואשמו באתאיזם בשל סירובם לסגוד לקיסר הרומי ולאלילים

‏[‏שלמי תודה]‏

Museo della Civiltà Romana, Roma

‏[‏תמונה בעמוד 6]‏

משיחיים בני המאה הראשונה לספירה נודעו כמטיפים נלהבים של בשורת המלכות

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 2]‏

עמוד השער:‏ .Alinari/Art Resource, N.Y