לוקס — חבר אהוב לעבודה
השנה 65 לספירה. המקום רומא. לוקס ידע שהוא מסכן עצמו כאשר הוא מזדהה כחברו של השליח פאולוס, שעמד אז למשפט בשל אמונתו. ככל הנראה, פאולוס צפוי היה לעונש מוות. אך בשעה כה קריטית זו, לוקס — ורק לוקס לבדו — היה עם השליח (טימותיאוס ב׳. ד׳:6, 11).
שמו של לוקס מוכר לרבים מקוראי המקרא ברחבי העולם, משום שספר הבשורה שכתב נושא את שמו. לוקס גמא מרחקים גדולים עם פאולוס, אשר כינה אותו ”הרופא האהוב” ו’חברי לעבודה’ (קולוסים ד׳:14; פילימון 24). כתבי־הקודש אינם מספקים פרטים רבים אודות לוקס, ומזכירים את שמו שלוש פעמים בלבד. אולם, אם תבחן את מה שכן ידוע עליו, סביר להניח שבדומה לפאולוס גם אתה תוקיר משיחי נאמן זה.
מחבר ומבשר
הן ספר הבשורה על־פי לוקס והן ספר מעשי השליחים מופנים לתיאופילוס, ומכאן שאת שניהם חיבר לוקס בהשראת רוח הקודש (לוקס א׳:3; מעשי השליחים א׳:1). לוקס אינו טוען שהיה עֵד לשירותו של ישוע המשיח, אלא מציין שקיבל את המידע מעדי ראייה וכן ש’התחקה היטב על כל הדברים מראשיתם’ (לוקס א׳:1–3). אם כן, סביר להניח שלוקס הפך לתלמיד המשיח זמן מה לאחר חג השבועות של 33 לספירה.
יש המשערים שלוקס היה מאנטיוכיה אשר בסוריה. מסקנתם נובעת מכך שספר מעשי השליחים מספק פרטים על מאורעות שהתרחשו בעיר זו ומציין כי אחד מתוך שבעה ”אנשים בעלי שם טוב” הוא ”גֵר מאנטיוכיה”, בעוד שעריהם של ששת הגברים האחרים אינן מוזכרות. כמובן, איננו יכולים לקבוע מסמרות ולומר שהפרטים הללו מצביעים על אנטיוכיה כעל עיר מולדתו של לוקס רק משום שזכתה מצידו לתשומת לב מיוחדת (מעשי השליחים ו׳:3–6).
אף־על־פי ששמו של לוקס אינו מוזכר במעשי השליחים, פסוקים מסוימים משתמשים בכינויים כגון ”אנחנו” ו”לנו”, מה שמוכיח שלוקס נכח במספר אירועים המתוארים בספר. בשעה שלוקס מתחקה אחר מסלולם של פאולוס ושותפיו למסע באסיה הקטנה, הוא כותב שהם ”עברו ליד מיסיה וירדו אל טרואס”. בטרואס, ראה פאולוס חזון על איש מקדוני אחד אשר ביקש: ”עבור אל מקדוניה ועזור לנו”. לוקס מוסיף: ”מייד לאחר שראה את החזון השתדלנו לצאת אל מקדוניה” (מעשי השליחים ט״ז:8–10). המעבר מגוף שלישי לגוף ראשון מלמד שלוקס הצטרף לפאולוס ולשותפיו למסע בטרואס. לאחר מכן, תיאר לוקס את פעילות הבישור בפיליפי בגוף ראשון רבים, מה שמצביע על כך שהוא השתתף בה. הוא מציין: ”ביום השבת יצאנו דרך שער העיר אל שפת נהר, אל מקום שחשבנוהו למקום תפילה, וישבנו ודיברנו אל הנשים הנאספות”. כתוצאה מכך, לידיה וכל בני ביתה אימצו ללבם את הבשורה הטובה ונטבלו (מעשי השליחים ט״ז:11–15).
בפיליפי, לאחר שריפא פאולוס נערה אשר הייתה חוזה את העתיד בהשפעת ”רוח ניחוש”, התעוררה התנגדות. כאשר ראו אדוניה של הנערה שאבד להם מקור הכנסתם, הם תפסו את פאולוס ואת סילא. לאחר מכן הולקו השניים ונכלאו. לוקס מתאר בגוף שלישי את החוויה הקשה שעברו חבריו, ומכאן ניתן להקיש שהוא עצמו כנראה לא נאסר. עם שחרורם, ”הם [פאולוס וסילא]... עודדו [את האחים ו]הלכו לדרכם”. רק לאחר שובו של פאולוס לפיליפי מאוחר יותר, חזר לוקס לכתוב בגוף ראשון (מעשי השליחים ט״ז:16–40; כ׳:5, 6). ייתכן שלוקס נשאר בפיליפי כדי להשגיח שם על הפעילות.
איסוף מידע
כיצד השיג לוקס חומר לספר הבשורה שלו ולספר מעשי השליחים? הַפְּסָקוֹת בספר מעשי השליחים בהן לוקס מכליל עצמו, מעידות על כך שהוא התלווה לפאולוס מפיליפי לירושלים, שם שוב נעצר פאולוס. בדרכם לירושלים שהו פאולוס וחבריו זמן מה בקיסריה, אצל פיליפוס המבשר (מעשי השליחים כ׳:6; כ״א:1–17). פיליפוס היה חוד החנית בהכרזת הבשורה בשומרון. לפיכך, ייתכן שממנו ליקט לוקס את המידע על אודות ראשית פעילות ההטפה באזור זה (מעשי השליחים ח׳:4–25). אך מי עוד היו מקורותיו של לוקס?
ככל הנראה בתקופת מאסרו בת השנתיים של פאולוס בקיסריה, התאפשר ללוקס לערוך מחקרים עבור ספר הבשורה שלו. לא הרחק שכנה ירושלים והוא יכול היה לעיין שם ברשימת היחס של ישוע. רבים ממאורעות חייו של ישוע ומשירותו מוזכרים אך ורק בספר לוקס. חוקר אחד ציין שישנן לא פחות מ־82 פסקות ייחודיות כגון אלה.
אפשר שלוקס שמע על לידת יוחנן מפי אלישבע, אימו של יוחנן המטביל. כמו כן, אפשר שאת הפרטים באשר ללידתו ולשנות ילדותו של ישוע קיבל ממרים, אימו של ישוע (לוקס א׳:5 עד ב׳:52). ייתכן שפטרוס, יעקב או יוחנן סיפרו ללוקס אודות ציד הדגים הפלאי (לוקס ה׳:4–10). אך ורק בספר הבשורה על־פי לוקס אנו מתוודעים לאחדים ממשליו של ישוע, כגון משל השומרוני הטוב, משל המטבע שאבד, משל הבן האובד והמשל על האיש העשיר ואלעזר (לוקס י׳:29–37; ט״ו:8–32; ט״ז:19–31).
לוקס גילה התעניינות נלהבת באנשים. הוא תיעד את קורבן הטהרה שהקריבה מרים, את תחייתו של בן האלמנה ואת משיחת רגליו של ישוע בשמן בידי אישה. הוא מזכיר את הנשים שכלכלו את המשיח ומוסר לנו שמרתא ומרים גילו כלפיו הכנסת אורחים. ספר לוקס מתייחס לריפויָם של אישה שהייתה כפופה ושל איש שגופו היה תפוח ממים, וכן לטיהורם של עשרת המצורעים. לוקס מספר לנו על זכי נמוך הקומה, אשר טיפס על עץ כדי לראות את ישוע, וכן כותב על אחד מהפושעים שהוקע לצד ישוע וגילה חרטה (לוקס ב׳:24; ז׳:11–17, 36–50; ח׳:2, 3; י׳:38–42; י״ג:10–17; י״ד:1–6; י״ז:11–19; י״ט:1–10; כ״ג:39–43).
ראוי לציין שספר לוקס מפרט כיצד השומרוני הטוב ממשלו של ישוע טיפל בפצעים. בתור רופא היה הנושא כנראה קרוב ללבו של לוקס, והוא תיעד את תיאורו של ישוע באשר לטיפול שהוגש לאיש הפצוע — לרבות חבישה ושימוש ביין כחומר מחטא ובשמן כבעל תכונות מרגיעות (לוקס י׳:30–37).
בן לווייתו של אסיר
לוקס דאג לשליח פאולוס. כשהיה פאולוס תחת שמירה בקיסריה, ציווה הנציב הרומי פליקס ”לא למנוע איש מאנשיו [של פאולוס] מלשרת אותו” (מעשי השליחים כ״ד:23). סביר להניח שלוקס נמנה עם אלה ששירתו אותו. היות שפאולוס לא היה תמיד בקו הבריאות, אחד מהשירותים שנתן לו ”הרופא האהוב” היה כנראה טיפול רפואי (קולוסים ד׳:14; גלטים ד׳:13).
לאחר שביקש פאולוס לפנות אל הקיסר, שלח אותו הנציב הרומי פֶסְטוֹס לרומא. לוקס המסור ליווה את האסיר במסע הארוך לאיטליה, ותיאר בצבעים חיים את שעבר עליהם כשנטרפה ספינתם (מעשי השליחים כ״ד:27; כ״ה:9–12; כ״ז:1, 9–44). בהיותו במעצר בית ברומא, כתב פאולוס בהשראת רוח הקודש מספר איגרות — בשתיים מהן הזכיר את לוקס (מעשי השליחים כ״ח:30; קולוסים ד׳:14; פילימון 24). קרוב לוודאי שבמהלך שתי שנות מעצרו של פאולוס ברומא כתב לוקס את ספר מעשי השליחים.
אין ספק שמקום מגוריו של פאולוס ברומא רחש פעילות רוחנית. שם התאפשר ללוקס לבוא במגע עם כמה מחבריו לעבודה של פאולוס — טִיכִיקוֹס, אוֹנִיסִימוֹס, אֲרִיסְטַרְכוֹס, מרקוס, יוּסְטוֹס, ואֶפַּפְרַס, ואלה הם רק חלק מהשמות (קולוסים ד׳:7–14).
במהלך תקופת מאסרו השנייה של פאולוס, בשעה שהשליח חש שימיו קצרים, עמד לצידו לוקס המסור והאמיץ, אפילו שאחרים עזבוהו. ייתכן שבכך הסתכן לוקס באובדן חירותו. פאולוס אמר את המילים הבאות כנראה באמצעות לוקס, ששימש אולי כמזכירו: ”רק לוקס לבדו איתי”. המסורת מספרת כי זמן קצר לאחר מכן נערף ראשו של פאולוס (טימותיאוס ב׳. ד׳:6–8, 11, 16).
לוקס גילה רוח של הקרבה עצמית וצניעות. הוא לא נפנף בהשכלתו או העמיד את עצמו תחת אור הזרקורים. הוא בהחלט יכול היה לקדם את הקריירה שלו כרופא, אבל בחר לקדם את ענייני המלכות. בדומה לו, הבה נבשר את הבשורה הטובה ללא אנוכיות ונשרת בענווה לתהילת יהוה (לוקס י״ב:31).
[תיבה בעמוד 19]
מי היה תיאופילוס?
לוקס הפנה הן את ספר הבשורה שלו והן את ספר מעשי השליחים לתיאופילוס. בספר לוקס, איש זה מכונה ”תיאופילוס הנכבד” (לוקס א׳:3). התואר ”נכבד” שימש כמילת פנייה לאדם מכובד בעל הון ולפקיד רם דרג בשלטון הרומי. השליח פאולוס פנה בנימה דומה לפסטוס, הנציב הרומי ביהודה (מעשי השליחים כ״ו:25, גינ׳).
תיאופילוס שמע ככל הנראה אודות ישוע ורצה לדעת עליו יותר. לוקס קיווה שספר הבשורה שלו יאפשר לתיאופילוס ’להיווכח באמיתות הדברים שלמד’ (לוקס א׳:4).
לדבריו של ריצ׳רד לנסקי, חוקר כתבי יד יווניים, לא סביר שכאשר פנה לוקס לתיאופילוס בתואר ”הנכבד” היה תיאופילוס אחד מהמאמינים, מכיוון ש”בכל הספרות הנוצרית, ... לשום חבר בקהילה המשיחית לא יוחס תואר כבוד כגון זה”. מאוחר יותר, בכותבו את מעשי השליחים, לא פנה אליו לוקס בתואר ”הנכבד” אלא פשוט אמר: ”תיאופילוס” (מעשי השליחים א׳:1). הנה מסקנתו של לנסקי: ”בעת שכתב לוקס את ספר הבשורה שלו לתיאופילוס, טרם הפך איש רם מעלה זה למשיחי אלא רק גילה התעניינות רבה באשר לדת המשיחית; אך בעת ששלח אליו לוקס את מעשי השליחים, כבר המיר תיאופילוס את דתו והפך למשיחי”.