הפניות עבור גיליון פעילות לאסיפת אורח חיינו ושירותנו

5–11 בנובמבר

אוצרות מדבר־אלוהים | יוחנן כ׳ עד כ״א

‏”‏האם אתה אוהב אותי יותר מאשר את אלה?‏”‏

תעחלמ הערות לימוד ליוח כ״א:‏15,‏ 17

שאל ישוע את שמעון פטרוס:‏ שיחה זו שהתנהלה בין ישוע לפטרוס התרחשה זמן מה לאחר שפטרוס התכחש לישוע שלוש פעמים.‏ ישוע שאל שלוש שאלות נוקבות באשר לרגשות שחש כלפיו פטרוס,‏ עד כי ”‏התעצב פטרוס”‏ (‏יוח כ״א:‏17‏)‏.‏ בתיאורו של יוחנן המופיע ביוח כ״א:‏15–17 נעשה שימוש בשני פעלים יווניים שונים:‏ אגפַאו ופִילֶאוֹ.‏ בעברית שניהם מתורגמים לפועל לאהוב.‏ שלוש פעמים שאל ישוע את פטרוס:‏ ”‏האם אתה אוהב אותי?‏”‏ בכל פעם השיב נחרצות שהוא אוהב את ישוע.‏ בכל אחת מהפעמים שבהן הצהיר פטרוס על אהבתו,‏ הדגיש ישוע שהאהבה והחיבה הללו צריכות להניע את פטרוס להאכיל ו’‏לרעות’‏ את תלמידיו של ישוע מבחינה רוחנית,‏ המוצגים כאן כטלאיו,‏ או כ’‏כבשיו הקטנים’‏ (‏יוח כ״א:‏16,‏ 17;‏ פטא ה׳:‏1–3‏)‏.‏ שלוש פעמים אפשר ישוע לפטרוס להכריז על אהבתו,‏ ולאחר מכן הפקיד בידיו את האחריות לדאוג לכבשים.‏ בדרך זו המחיש ישוע מעל לכל ספק שסלח לפטרוס על כך שהתכחש לו שלוש פעמים.‏

האם אתה אוהב אותי יותר מאשר את אלה?‏:‏ מבחינה דקדוקית ניתן להבין את המילים ”‏יותר מאשר את אלה”‏ במספר דרכים.‏ כמה חוקרים מעדיפים את המשמעות ”‏האם אתה אוהב אותי יותר מאשר את התלמידים האלה?‏”‏ או את המשמעות ”‏האם אתה אוהב אותי יותר מכפי שהתלמידים האלה אוהבים אותי?‏”‏ אולם סביר להניח שהכוונה היא:‏ ”‏האם אתה אוהב אותי יותר מאשר את הדברים האלה?‏”‏,‏ כלומר את הדגים שדגו או את הדברים הנוגעים לעסק הדיג.‏ לכן נראה שהרעיון הכולל של הפסוק הוא:‏ ’‏האם אתה אוהב אותי יותר מאשר דברים או הישגים חומריים?‏ אם כן,‏ האכל את טלאיי’‏.‏ שאלה זו הייתה במקומה בהתחשב בעברו של פטרוס.‏ אף־על־פי שפטרוס היה אחד מתלמידיו הראשונים של ישוע (‏יוח א׳:‏35–42‏)‏,‏ הוא לא הקדיש את מלוא זמנו מייד כדי ללכת אחרי ישוע.‏ במקום זאת,‏ הוא שב לעסק הדיג שלו.‏ כעבור כמה חודשים קרא ישוע לפטרוס לעזוב עסק תובעני זה ולהפוך ל’‏דייג אדם’‏ (‏מתי ד׳:‏18–20;‏ לוק ה׳:‏1–11‏)‏.‏ כמו כן,‏ זמן קצר לאחר מותו של ישוע,‏ הכריז פטרוס שהוא הולך לדוג,‏ ושליחים נוספים הצטרפו אליו (‏יוח כ״א:‏2,‏ 3‏)‏.‏ לכן קרוב לוודאי שישוע כאן מבהיר לפטרוס את הצורך לקבל החלטה נחרצת:‏ האם יציב במקום הראשון בחייו את הקריירה בעסק הדיג,‏ המיוצגת על־ידי ערימת הדגים שהייתה מונחת לפניהם,‏ או האם ייתן עדיפות לפעילות ההזנה הרוחנית של טלאיו של ישוע,‏ או תלמידיו?‏ (‏יוח כ״א:‏4–8‏)‏.‏

פעם שלישית:‏ פטרוס התכחש לאדונו שלוש פעמים;‏ כעת העניק לו ישוע את ההזדמנות להצהיר על רגשותיו שלוש פעמים.‏ בשעה שפטרוס עשה כן,‏ אמר לו ישוע להראות אהבה וחיבה אלו על־ידי כך שיציב את השירות המקודש לפני כל דבר אחר.‏ יחד עם אחים אחראיים אחרים,‏ פטרוס יאכיל,‏ יחזק וירעה את צאנו של המשיח,‏ כלומר את תלמידיו הנאמנים.‏ הללו אומנם היו משוחים,‏ אך עדיין נזקקו להזנה רוחנית (‏לוק כ״ב:‏32‏)‏.‏

חיפוש פנינים רוחניות

תעחלמ הערת לימוד ליוח כ׳:‏17

חדלי לאחוז בי:‏ משמעות הפועל היווני האפְּטוֹמאי יכולה להיות ”‏לגעת”‏ או ”‏לאחוז ב–;‏ להחזיק ב–”‏.‏ במספר תרגומים מתורגמים דבריו של ישוע כ”‏אל תגעי בי”‏.‏ אולם ישוע לא התנגד לכך שמרים המגדלית תיגע בו פשוטו כמשמעו,‏ שהרי כאשר נשים אחרות ראו אותו לאחר תחייתו,‏ הוא לא התנגד שהן ’‏יאחזו ברגליו’‏ (‏מתי כ״ח:‏9‏)‏.‏ נראה שמרים המגדלית חששה שישוע עומד לעלות השמיימה.‏ מתוך רצון עז להיות עם אדונה,‏ היא אחזה בישוע בחוזקה ולא הניחה לו ללכת.‏ כדי להרגיע אותה ולהבהיר לה שעדיין אין הוא עוזב,‏ הורה ישוע למרים לחדול לאחוז בו,‏ ובמקום זאת ללכת אל תלמידיו ולבשר להם על תחייתו.‏

תעחלמ הערת לימוד ליוח כ׳:‏28

אדונִי ואלוהיי!‏:‏ מילולית,‏ ”‏האדון שלי והאל [‏הו תֵאוֹס‏]‏ שלי!‏”‏ כמה חוקרים רואים בביטוי זה קריאת התפעלות שנאמרה לישוע אך למעשה הופנתה לאלוהים,‏ אביו.‏ אחרים טוענים שעל־פי היוונית המקורית יש לראות במילים הללו כמילים המופנות לישוע.‏ גם אם כך הדבר,‏ את כוונת הביטוי ”‏אדוני ואלוהיי”‏ ניתן להבין בצורה הטובה ביותר בהקשר לשאר כתבי־הקודש שנכתבו בהשראת אלוהים.‏ הואיל והכתוב מוסר שישוע שלח קודם לכן לתלמידיו את המסר ”‏אני עולה אל אבי ואביכם,‏ אל אלוהיי ואלוהיכם”‏,‏ אין כל סיבה להאמין שתומא חשב שישוע הוא האל הכול יכול (‏יוח כ׳:‏17‏)‏.‏ לפני כן שמע תומא את ישוע מתפלל ל’‏אביו’‏,‏ ומכנה אותו ”‏האל האמיתי היחיד”‏ (‏יוח י״ז:‏1–3‏)‏.‏ מכאן שתומא אולי פנה לישוע כ”‏אלוהיי”‏ מהסיבות הבאות:‏ הוא ראה בישוע ”‏אלוהים”‏,‏ אם כי לא האל הכול יכול.‏ (‏ראה הערת לימוד ליוח א׳:‏1‏.‏a‏)‏ או אולי פנה לישוע בדרך הדומה לזו שבה פנו משרתי אלוהים למלאכים ששימשו כשליחיו של יהוה,‏ כפי שמתואר בתנ״ך.‏ תומא ודאי הכיר מקרים שבהם יחידים,‏ לעיתים כותב המקרא שתיעד את המקרה,‏ השיבו למלאך או דיברו עליו כאילו היה יהוה אלוהים.‏ (‏השווה בר ט״ז:‏7–11,‏ 13;‏ י״ח:‏1–5,‏ 22–33;‏ ל״ב:‏25–31;‏ שופ ו׳:‏11–15;‏ י״ג:‏20–22‏.‏)‏ לכן ייתכן שתומא כינה את ישוע ”‏אלוהיי”‏ במובן זה,‏ בעודו מכיר בו כנציגו וכדוברו של האל האמיתי.‏

יש הטוענים שהשימוש בתווית היידוע ביוונית לפני המילים ’‏אדון’‏ ו’‏אלוהים’‏ מצביע על כך שהמילים הללו מתייחסות לאל הכול יכול.‏ אולם בהקשר זה השימוש בתווית היידוע עשוי פשוט לשקף את הדקדוק היווני.‏ לעיתים שם העצם ביחסת הנושא בליווי תווית היידוע משמש כפנייה ביוונית.‏ ניתן להמחיש מקרים שכאלה בתרגום מילולי של הכתוב בלוק י״ב:‏32 (‏מילולית,‏ ”‏העדר הקטן”‏)‏.‏ דוגמאות נוספות מצויות בקול ג׳:‏18 עד ד׳:‏1 (‏”‏הנשים”‏;‏ ”‏הבעלים”‏;‏ ”‏הילדים”‏;‏ ”‏האבות”‏;‏ ”‏העבדים”‏;‏ ”‏האדונים”‏)‏,‏ וכן בפטא ג׳:‏7 (‏”‏הבעלים”‏)‏.‏ לפיכך אפשר שבמקרה זה תווית היידוע אינה גורם מכריע בהבנת מה שעלה במחשבותיו של תומא כשאמר את המילים הללו.‏

12–18 בנובמבר

אוצרות מדבר־אלוהים | מעשי השליחים א׳ עד ג׳‏

‏”‏רוח הקודש נשפכת על הקהילה המשיחית”‏

מ86–‏א 12/‏1 29 §4,‏ 5,‏ 7

תרומות המשמחות את הלב

ביום שבו נוסדה הקהילה המשיחית בשנת 33 לספירה,‏ 000,‏3 התלמידים הטבולים החדשים ’‏חלקו הכול זה עם זה,‏ אכלו יחדיו והתפללו’‏.‏ מאיזו סיבה?‏ כדי שיתאפשר להם לחזק את אמונתם החדשה על־ידי כך ש’‏ימשיכו ללמוד בשקדנות את דברי השליחים’‏ (‏מה״ש ב׳:‏41,‏ 42‏)‏.‏

יהודים וגרים שהגיעו קודם לכן לירושלים תכננו להישאר בעיר רק למשך התקופה שבה נחוג חג השבועות.‏ אולם מי שהפכו למשיחיים רצו להישאר זמן רב יותר וללמוד עוד כדי לחזק את אמונתם החדשה.‏ כתוצאה מכך נוצר מצב חירום בכל הנוגע למזון ולדיור.‏ לכמה מהמבקרים לא היה מספיק כסף,‏ ואילו לאחרים היה עודף.‏ לכן ריכזו התלמידים באופן זמני את כספיהם וחילקו דברים חומריים למי שהיו שרויים בצורך (‏מה״ש ב׳:‏43–47‏)‏.‏

התלמידים מכרו נכסים וחלקו הכול זה עם זה אך ורק על בסיס התנדבותי.‏ איש לא היה מחויב למכור או לתרום,‏ והמטרה לא הייתה לעודד עוני.‏ הרעיון העולה מכאן אינו שהעשירים מכרו את כל נכסיהם והפכו לעניים.‏ תחת זאת,‏ מתוך חמלה שחשו כלפי אחיהם לאמונה שהיו נתונים לנסיבות הללו באותה תקופה,‏ הם מכרו נכסים ותרמו את כל הכספים שהתקבלו כדי לספק את כל הנחוץ לקידום ענייני המלכות (‏השווה קורינתים ב׳.‏ ח׳:‏12–15‏)‏.‏

חיפוש פנינים רוחניות

בנ–‏2–א 61 §1

ישוע המשיח

‏”‏שר החיים”‏.‏ כביטוי לחסדו של אביו,‏ מסר המשיח ישוע את חיי האנוש המושלמים שלו כקורבן.‏ הדבר אפשר לתלמידיו הנבחרים של המשיח להיות מאוחדים איתו במלכותו השמימית,‏ וכן את הסידור שלפיו יהיו נתינים ארציים הכפופים לשלטון מלכותו.‏ (‏מתי ו׳:‏10;‏ יוח ג׳:‏16;‏ אפס א׳:‏7;‏ עב ב׳:‏5‏;‏ ראה כופר.‏)‏ כך הוא הפך ל”‏שר החיים”‏ עבור האנושות כולה (‏מהש ג׳:‏15‏)‏.‏ המונח היווני המופיע כאן משמעו ביסודו של דבר ”‏מנהיג”‏,‏ מילה יוונית דומה המתארת את משה ומתורגמת גם היא כ”‏שר”‏ (‏מהש ז׳:‏27,‏ 35‏)‏.‏

התייעל בשירות השדה

בנ–‏1–א 129 §2,‏ 3

שליח

מי החליף את יהודה איש קריות כשליח השנים עשר?‏

בשל בגידתו של יהודה איש קריות,‏ אשר מת כאדם לא־נאמן,‏ נותרו רק 11 שליחים.‏ במהלך 40 הימים שחלפו מאז תחייתו של ישוע ועד עלייתו השמיימה הוא לא מינה אדם אחר שימלא את מקומו של יהודה.‏ בשלב מסוים במהלך עשרת הימים שבין עלייתו של ישוע השמיימה לבין יום חג השבועות,‏ השליחים ראו צורך לבחור באחר שימלא את החלל הריק שהותיר אחריו יהודה – לא פשוט מפני שמת,‏ אלא בשל בגידתו המרושעת,‏ כפי שמעידים הפסוקים שציטט פטרוס.‏ (‏מהש א׳:‏15–22;‏ תה ס״ט:‏26;‏ ק״ט:‏8‏;‏ השווה התג ג׳:‏11‏.‏)‏ לאחר שהומת השליח הנאמן יעקב,‏ לעומת זאת,‏ אין כל תיעוד לכך שדאגו למנות מישהו שיירש אותו בתפקידו כשליח (‏מהש י״ב:‏2‏)‏.‏

מדברי פטרוס עולה בבירור שבאותה עת הסיקו השליחים כי כל אדם שימלא את תפקיד שליחו של ישוע המשיח חייב להיות מי שהכיר אותו באופן אישי – עד ראייה לפעליו,‏ לניסיו ובייחוד לתחייתו.‏ לאור זאת ניתן לראות שבחלוף הזמן יהיה זה בלתי אפשרי לכל אדם לטעון שהוא יורש של השליחים,‏ אלא אם כן יתערב אלוהים בכל מקרה ומקרה ויגרום לאדם לעמוד בדרישות הללו.‏ אולם באותה עת לפני חג השבועות,‏ אכן היו גברים שעמדו בדרישות הללו,‏ ושניים מהם הוצגו כמי שמתאימים למלא את מקומו של יהודה הלא־נאמן.‏ אין ספק שחשבו על הכתוב במשלי ט״ז:‏33 ולכן הפילו גורלות.‏ מתתיה נבחר ו”‏הצטרף לאחד־עשר השליחים”‏ (‏מהש א׳:‏23–26‏)‏.‏ לפיכך הוא היה מבין ”‏השנים־עשר”‏ שיישבו את הסוגיה באשר לתלמידים דוברי היוונית (‏מהש ו׳:‏1,‏ 2‏)‏,‏ ופאולוס ללא ספק כלל אותו בהתייחסו אל ”‏השנים־עשר”‏ בעת שדיבר בקורינתים א׳.‏ ט״ו:‏4–8 על התגלויותיו של ישוע לאחר תחייתו.‏ לפיכך,‏ בהגיע חג השבועות היו 12 שליחים המשמשים כאבני יסוד שעליהן הייתה יכולה להתבסס ישראל הרוחנית שנוסדה באותו זמן.‏

19–25 בנובמבר

אוצרות מדבר־אלוהים | מעשי השליחים ד׳ עד ה׳‏

‏”‏הם המשיכו להכריז את דבר־אלוהים באומץ לב”‏

בנ–‏1–א 128 §3

שליח

פעילות בקהילה המשיחית.‏ שפיכת רוח אלוהים בחג השבועות חיזקה את השליחים עד מאוד.‏ חמשת הפרקים הראשונים של ספר מעשי השליחים מעידים על התעוזה הרבה של השליחים ועל אומץ הלב שגילו בעת שהכריזו את הבשורה הטובה על תחייתו של ישוע אף־על־פי ששליטיהם אסרו אותם,‏ היכו אותם ואיימו על חייהם.‏ במהלך תקופה מוקדמת זו שלאחר חג השבועות הביאה הנהגתם הדינמית של השליחים,‏ תחת השפעתה של רוח הקודש,‏ לגידול מרשים בקהילה המשיחית (‏מהש ב׳:‏41;‏ ד׳:‏4‏)‏.‏ שירותם התמקד תחילה בירושלים,‏ לאחר מכן התפשט לשומרון ולימים לרחבי העולם הידוע דאז (‏מהש ה׳:‏42;‏ ו׳:‏7;‏ ח׳:‏5–17,‏ 25;‏ א׳:‏8‏)‏.‏

חיפוש פנינים רוחניות

בנ–‏1–א 514 §4

אבן פינה

הכתוב בתהלים קי״ח:‏22 מראה שהאבן שבה מאסו הבונים תהיה ל”‏ראש פינה”‏.‏ ישוע ציטט נבואה זו והחיל אותה על עצמו בתור ”‏ראש פינה”‏ (‏יוונית,‏ קֵפַלֶה גוֹניאס,‏ ראש הפינה)‏ (‏מתי כ״א:‏42;‏ מר י״ב:‏10,‏ 11;‏ לוק כ׳:‏17‏)‏.‏ ממש כשם שלאבן העליונה של מבנה יש חשיבות רבה,‏ כך ישוע המשיח כ”‏אבן”‏ הוא גולת הכותרת של הקהילה המשיחית של המשיחיים המשוחים,‏ אשר מדומה למקדש רוחני.‏ פטרוס החיל גם הוא את הכתוב בתהלים קי״ח:‏22 על המשיח,‏ ובכך הראה שישוע הוא ”‏האבן”‏ שאותה דחו אנשים,‏ אך הוא נבחר על־ידי אלוהים להיות ל”‏ראש פינה”‏ (‏מהש ד׳:‏8–12‏;‏ ראה גם פטא ב׳:‏4–7‏)‏.‏

26 בנובמבר עד 2 בדצמבר

אוצרות מדבר־אלוהים | מעשי השליחים ו׳ עד ח׳‏

‏”‏הקהילה המשיחית החדשה נבחנת”‏

עס–‏א 41 §17

‏”‏עלינו לציית לאלוהים כשליט”‏

¹⁷ הקהילה שהייתה עדיין בחיתוליה התמודדה כעת עם סכנה סמויה שאיימה עליה מבפנים.‏ באיזו סכנה מדובר?‏ רבים מהתלמידים שנטבלו שהו באופן זמני בירושלים ורצו ללמוד דברים נוספים לפני שישובו לביתם.‏ תלמידים שהתגוררו בירושלים תרמו ברצון כספים כדי לספק מזון ואספקה נחוצה נוספת (‏מה״ש ב׳:‏44–46;‏ ד׳:‏34–37‏)‏.‏ באותה עת התעורר מצב רגיש.‏ ’‏בחלוקה היומית’‏ של המזון ”‏התעלמו”‏ מהאלמנות דוברות היוונית (‏מה״ש ו׳:‏1‏)‏.‏ אולם לא התעלמו מהאלמנות דוברות העברית.‏ לכן נראה שהבעיה נבעה מאפליה.‏ מעטות הסוגיות העלולות להיות מפלגות יותר מזו.‏

עס–‏א 42 §18

‏”‏עלינו לציית לאלוהים כשליט”‏

¹⁸ השליחים,‏ ששימשו כגוף המנהל של הקהילה המשיחית ההולכת וגדלה,‏ הכירו בכך שלא יהא זה נבון מצידם ’‏לעזוב את דבר אלוהים כדי לחלק מזון בשולחנות’‏ (‏מה״ש ו׳:‏2‏)‏.‏ כדי לפתור את הבעיה,‏ הורו לתלמידים לחפש אחר שבעה גברים ”‏מלאי רוח וחוכמה”‏,‏ שאותם יוכלו השליחים למנות כדי שישגיחו על ”‏עניין הכרחי זה”‏ (‏מה״ש ו׳:‏3‏)‏.‏ היה צורך בגברים כשירים מפני שהמלאכה לא הייתה כרוכה ככל הנראה רק בהגשת מזון,‏ אלא גם בניהול כספים,‏ בקניית אספקה ובניהול רישומים קפדניים.‏ לכל האחים שנבחרו היו שמות יווניים,‏ מה שאולי הקל על האלמנות הפגועות לקבלם.‏ לאחר ששקלו את ההמלצה בליווי תפילות,‏ מינו השליחים את שבעת הגברים כדי שיטפלו ב”‏עניין הכרחי זה”‏.‏

חיפוש פנינים רוחניות

עס–‏א 45 §2

סטפנוס – ”‏מלא חסד אלוהים וגבורה”‏

² ארשת פניו של סטפנוס ברגע זה מיוחדת במינה.‏ השופטים מביטים בו ורואים שפניו ”‏כפני מלאך”‏ (‏מה״ש ו׳:‏15‏)‏.‏ הואיל ומלאכים מעבירים מסרים מטעם יהוה אלוהים,‏ יש להם סיבה טובה להיות עשויים לבלי חת,‏ רגועים ושלווים.‏ כך חזותו של סטפנוס – אפילו אותם שופטים מלאי שנאה יכולים לראות זאת.‏ כיצד הוא יכול להיות כה רגוע?‏

עס–‏א 58 §16

הכרזת הבשורה הטובה על ישוע

¹⁶ למשיחיים כיום יש הזכות ליטול חלק בפעילות הדומה לזו שביצע פיליפוס.‏ פעמים רבות מתאפשר להם להציג את בשורת המלכות למי שהם פוגשים באופן לא־רשמי,‏ למשל במהלך נסיעות.‏ אין ספק שבמקרים רבים היתקלותם באנשים כנים אינה צירוף מקרים.‏ הדבר צפוי,‏ שהרי המקרא מראה בבירור שהמלאכים מדריכים את פעילות הבישור כדי שהמסר יגיע ”‏לכל אומה ושבט ולשון ועם”‏ (‏ההת׳ י״ד:‏6‏)‏.‏ הכוונת המלאכים בפעילות הבישור היא בדיוק הדבר שאותו ניבא ישוע.‏ במשלו על החיטים והעשבים הרעים,‏ אמר ישוע שבעת הקציר – אחרית הסדר העולמי – ”‏הקוצרים הם המלאכים”‏.‏ הוא הוסיף שהיצורים הרוחניים הללו ”‏ילקטו ממלכותו את כל המכשולים ואת כל עושי הרשע”‏ (‏מתי י״ג:‏37–41‏)‏.‏ במקביל לכך,‏ יקבצו המלאכים יורשי מלכות עתידיים שישכנו בשמיים,‏ ובהמשך ”‏המון רב”‏ של ”‏כבשים אחרים”‏,‏ שאותם רוצה יהוה למשוך לארגונו (‏ההת׳ ז׳:‏9;‏ יוח׳ ו׳:‏44,‏ 65;‏ י׳:‏16‏)‏.‏

‏[‏הערת שוליים]‏