יישוב המחלוקת על הריבונות אחת ולתמיד

‏”‏אדני על ימינך,‏ מחץ ביום אפו מלכים”‏.‏ — תהלים ק״י:‏5‏.‏

1,‏ 2.‏ איזה מאורע שאירע בשנת 70 לספירה,‏ עורר ספקות אצל אחדים באשר להיקף האוניברסלי של ריבונות יהוה אלהים,‏ אך באותה עת למי העניק יהוה את חסדו?‏

ריבונותו האוניברסלית של בורא השמים והארץ הינה נושא שנוי במחלוקת,‏ והחשוב ביותר לבני־אדם ולמלאכים כאחד.‏ בקרוב תיושב מחלוקת זו אחת ולתמיד,‏ אך במשך מאות שנים קראו אויביו של יהוה תיגר על ריבונותו.‏ בהקשר זה יתכן שחורבן ירושלים ובית־המקדש המוקדש ליהוה שבה,‏ בשנת 70 לספירה,‏ העלה ספקות באשר להיות ריבונותו של הבורא אוניברסלית בהיקפה.‏ אך,‏ היתה סיבה שרירה ומשכנעת לכך שיהוה בחר אז שלא להילחם למען עם־ישראל.‏

² מה היתה הסיבה?‏ באותו הזמן,‏ העניק יהוה אלהים את חסדיו ל”‏עם”‏ חדש,‏ ל’‏עם־ישראל’‏ רוחני,‏ ”‏ישראל השייכים לאלהים”‏,‏ כפי שהשליח פאולוס כינה את קהילת תלמידי ישוע המשיח.‏ (‏גלטיים ו׳:‏16‏)‏ ברם,‏ מאז ועד עתה,‏ במרוצת מה שנקרא ”‏העידן המשיחי”‏,‏ לא נאבק יהוה למען ”‏ישראל”‏ הרוחני כאל־לוחם,‏ כשם שנלחם למען עם־ישראל הגשמי בתקופת התורה.‏ הוא אפילו הירשה לחיילים רומאים,‏ בעקבות הסתה מצד יהודים,‏ להמית את ישוע בייסורים רבים על עמוד־ההוקעה.‏ היה זה 37 שנים לפני החורבן השני של ירושלים,‏ בשנת 70 לספירה,‏ הפעם בידי הרומאים.‏

3,‏ 4.‏ מאז ימי משה ועד לימי המלך חזקיהו,‏ כיצד הוכיח יהוה שהוא לוחם,‏ אולם במקרה של ’‏בני־ישראל’‏ הרוחניים,‏ מה היה נכון לגבי לוחמתו ולגבי לוחמתם?‏

³ מימי הנביא משה ועד לשלטונו של המלך חזקיהו שמלך בירושלים,‏ נלחם יהוה אלהים בדרך־נס למען עם־ישראל,‏ ובני־ישראל נלחמו בעזרתו בכלי־נשק קטלניים.‏ (‏דברים א׳:‏30;‏ ג׳:‏22;‏ כ׳:‏3,‏ 4;‏ יהושע י׳:‏42‏)‏ אולם,‏ לא כך במקרה של ”‏ישראל”‏ הרוחני!‏ מאז מותו של ישוע המשיח מחוץ לחומות ירושלים ועד ימינו,‏ אכן בחר אל־לוחם זה שלא להילחם במלחמות גשמיות למען ”‏ישראל השייכים לאלהים”‏.‏ בהתאם לכך,‏ הוא לא הסמיך את ’‏בני־ישראל’‏ הרוחניים,‏ המרכיבים את הקהילה המשיחית,‏ להילחם בכלי־מלחמה גשמיים.‏ המשיחיים מצוידים בכלי־נשק מסוג אחר.‏

⁴ בתואם עם כך,‏ אחד מהלוחמים הבולטים למען האמונה המשיחית,‏ כתב לעמיתיו המשיחיים בקורינתוס,‏ שביוון:‏ ”‏שכן כלי מלחמתנו עוצמתם אינה מבשר־ודם,‏ אלא עוצמת אלהים בהם להרוס מיבצרים.‏ אנחנו ממוטטים תחבולות וכל דבר רם שמתנשא נגד דעת אלהים,‏ ומכניעים כל מחשבה לשם ציות למשיח,‏ ומוכנים להעניש על כל הפרת משמעת,‏ כאשר תושלם משמעתכם אתם”‏.‏ (‏קורינתים ב׳.‏ י׳:‏4–6‏)‏ מוקדם יותר באותה איגרת,‏ כתב פאולוס על ”‏נשק הצדק שבימיננו ובשמאלנו”‏.‏ — קורינתים ב׳.‏ ו׳:‏7‏;‏ ראה גם אפסיים ו׳:‏11–18‏.‏

יהוה יילחם בהר־מגידון

5.‏ איזו עמדה נקט ישוע בגן גת־שמנים באשר לשימוש בכלי־נשק גשמיים למטרת הגנה־עצמית,‏ ואיזו פעולה נוקטים תלמידיו?‏

⁵ במהלך שהותו עלי־אדמות,‏ מעולם לא השתמש ישוע המשיח בנשק גשמי להגנה־עצמית.‏ בלילה בו נעצר בגן גת־שמנים,‏ שלף תלמידו המסור שמעון כיפא את חרבו וקטע את אוזנו של עבד הכהן הגדול.‏ ברם,‏ ישוע החזיר בדרך־נס את האוזן למקומה,‏ ואמר:‏ ”‏כל האוחזים בחרב,‏ בחרב יאבדו.‏ שמא חושב אתה שאינני יכול לבקש מאבי ומיד ימציא לי יותר משנים־עשר לגיונות מלאכים?‏ אבל כיצד יתקיימו דברי הכתובים שכך צריך להיות?‏”‏ (‏מתי כ״ו:‏52–54‏)‏ בדומה לכך,‏ אלה הנוהים אחר דוגמתו של בן־האלהים שהקריב עצמו,‏ נוקטים עמדה נייטרלית,‏ הן ישירות והן בעקיפין,‏ בכל נושא הקשור במלחמות העולם.‏ — יוחנן י״ז:‏16;‏ י״ח:‏36‏.‏

6.‏ איזו עמדה ינקטו עדי־יהוה במהלך ”‏מלחמת היום הגדול אשר לאלהי צבאות”‏ בהר־מגידון?‏

⁶ אם כן,‏ הבה יקחו העמים לתשומת־לבם את העובדה שעדי־יהוה לא ייטלו כל חלק ב”‏מלחמת היום הגדול אשר לאלהי צבאות”‏,‏ ב”‏מקום הנקרא בעברית ’‏הר־מגידון’‏”‏.‏ הם ישאירו זאת לאל־הלוחם,‏ ”‏יהוה צבאות”‏,‏ ביחד עם לגיונות מלאכיו תחת פיקודו של ישוע המשיח.‏ — ההתגלות ט״ז:‏14–16;‏ י״ט:‏11–21;‏ תהלים פ״ד:‏13‏.‏

יהוה עתיד לחדש את פעילותו הצבאית

7.‏ בתור אל־לוחם,‏ באיזה שם נודע יהוה,‏ והאם ניתן עדיין לכנותו כך?‏

⁷ אלהי עם־ישראל הקדום נודע בשם ”‏יהוה צבאות”‏.‏ (‏שמואל א׳.‏ א׳:‏3,‏ 11‏)‏ ברומיים ט׳:‏29‏,‏ ציטט השליח המשיחי פאולוס את ישעיהו א׳:‏9‏:‏ ”‏לולי יהוה צבאות הותיר לנו שריד,‏ כמעט כסדום היינו,‏ לעמורה דמינו”‏.‏ גם השליח המשיחי יעקב ציין:‏ ”‏צעקת הקוצרים באה באוזני יהוה צבאות”‏.‏ (‏יעקב ה׳:‏4‏)‏ אם כן,‏ גם פאולוס וגם יעקב כינו את אלהים ”‏יהוה צבאות”‏ במאה הראשונה לספירה.‏ במרוצת אלף ושמונה־מאות השנים שחלפו מאז,‏ יהוה לא התערב במלחמות גשמיות למען ’‏ישראל’‏ הרוחני,‏ ”‏ישראל השייכים לאלהים”‏,‏ כשם שעשה למען עם־ישראל הקדום.‏ בכל זאת,‏ מכונה הוא עדיין ”‏יהוה צבאות”‏.‏

8–10.‏ (‏א)‏ מי אישר את המלחמה בשמים,‏ ומדוע היה מיכאל הכשיר ביותר לנהל אותה?‏ (‏ב)‏ מה היתה התוצאה של המלחמה בשמים,‏ וכמה זמן עוד נותר לפני ”‏מלחמת היום הגדול אשר לאלהי צבאות”‏?‏

⁸ עם לידת מלכות המשיח בשנת 1914 לספירה,‏ בסיום ”‏עתות הגויים”‏,‏ פרצה מלחמה בתחום שליטתו השמימי של יהוה.‏ (‏לוקס כ״א:‏24‏)‏ מי אישר מלחמה זו?‏ יהוה אלהים עצמו.‏ הוא שלח את בנו המוכתר אל שדה־הקרב תחת השם ”‏מיכאל”‏,‏ מפני שהוא היה הכשיר ביותר להשיב על השאלה ממנה גזור שמו,‏ ”‏מי כאל?‏”‏ מיכאל נכנס לפעולה ללא דיחוי בתור הנציג הלוחם של יהוה צבאות.‏

⁹ בתואם עם כך,‏ אנו קוראים בהתגלות י״ב:‏7–10‏:‏ ”‏ומלחמה התחוללה בשמים;‏ מיכאל ומלאכיו נלחמים בתנין והתנין נלחם ומלאכיו.‏ הם לא התגברו וגם מקומם לא נמצא עוד בשמים.‏ אז הושלך התנין הגדול,‏ הנחש הקדמוני הנקרא מלשין ושטן,‏ המתעה את כל תבל;‏ הוא הושלך ארצה ומלאכיו הושלכו איתו.‏ ושמעתי קול גדול בשמים אומר:‏ ’‏עתה באה ישועת אלהינו,‏ גבורתו ומלכותו וממשלת משיחו,‏ כי הושלך שוטן אחינו’‏”‏.‏

¹⁰ עתה,‏ כעבור יותר מ־70 שנה מאז הקרב בשמים,‏ נותרה ’‏עת קצרה’‏ בלבד בטרם תפרוץ ”‏מלחמת היום הגדול אשר לאלהי צבאות”‏,‏ והוא יציג עצמו בצורה מוחשית ביותר בתור יהוה צבאות לעיני הדור האנושי הנוכחי.‏ — ההתגלות י״ב:‏12;‏ זכריה י״ד:‏3‏.‏

הלוחם למען טיהור שם יהוה

11.‏ לאיזה מועד מתאים ממתינים שארית ”‏העדר הקטן”‏ ו’‏ההמון הרב’‏,‏ ועל מה יריעו הם אז?‏

¹¹ בהשראת אלהים,‏ כתב שלמה,‏ מלכו החכם של עם־ישראל הקדום:‏ ”‏לכל זמן,‏ ועת לכל חפץ תחת השמים:‏ .‏.‏.‏ עת מלחמה ועת שלום”‏.‏ (‏קהלת ג׳:‏1–8‏)‏ תלמידיו עלי־אדמות של המלך המולך,‏ שהוא ”‏גדול משלמה”‏,‏ ממתינים למועד בו יוביל את צבאות המלאכים המנצחים בקרב שיתחולל ב”‏הר־מגידון”‏.‏ (‏מתי י״ב:‏42;‏ ההתגלות י״ט:‏11–16‏)‏ שם ”‏הוא ירעם [‏את העמים]‏ בשבט ברזל”‏.‏ (‏ההתגלות י״ט:‏15;‏ תהלים ב׳:‏9‏)‏ כמה יריעו לו תלמידיו שוחרי־השלום המוגנים,‏ על גאולתם מעוררת־היראה!‏ יהיו ביניהם חברי שארית ”‏העדר הקטן”‏ של השותפים לירושת המלכות וגם חברי ’‏ההמון הרב’‏ של ”‏צאן אחרות”‏ שתקוותם לרשת גן־עדן עלי־אדמות במהלך אלף שנות שלטונו משכין־השלום.‏ (‏לוקס י״ב:‏32;‏ ההתגלות ז׳:‏9–17;‏ יוחנן י׳:‏16‏)‏ תוך שמחה,‏ ”‏בצל שדי”‏ הם יריעו לנצחונו המזהיר של המלך־הרועה,‏ ישוע המשיח,‏ כשיקדש את ריבונותו האוניברסלית של יהוה אלהים.‏ — תהלים צ״א:‏1‏.‏

12.‏ מאיזה מקור ניצבת עתה מלחמה בפני האומות,‏ ומה תהיה התוצאה,‏ על־פי הכתוב בתהלים ס״ח:‏2,‏ 3‏?‏

¹² בלא כל הגזמה ניתן לומר עתה שמלחמה,‏ שמקורה הרחק מעבר לתחום האנושי,‏ ושבה יופעלו כלי־נשק בעלי יכולת דיוק העולים בעוצמתם פי כמה וכמה על פצצות גרעיניות למיניהן שבידי האדם,‏ ניצבת בפני כל אומות העולם בין אם הן חברות באירגון האומות המאוחדות ובין אם לאו.‏ הקשב:‏ ”‏יקום אלהים,‏ יפוצו אויביו וינוסו משנאיו מפניו.‏ כהינדף עשן תינדף;‏ כהימס דונג מפני אש,‏ יאבדו רשעים מפני אלהים.‏”‏ — תהלים ס״ח:‏2,‏ 3‏.‏

13.‏ בשעה שההכנות לאותה מלחמה בעיצומן,‏ למי מופנים עתה דברי הנבואה שבתהלים מ״ה:‏2–7‏,‏ ממש בעת הנכונה?‏

¹³ ההכנות לאותה ’‏מלחמת המלחמות’‏ בעיצומן עתה.‏ בתור הלוחם הבולט ביותר של אלהים,‏ נאמר למשיח,‏ הנאבק למען טיהור שם יהוה,‏ מלים מלאות השראה,‏ שנכתבו בידי אחד מבני־ישראל:‏ ”‏יפיפיתָ מבני־אדם.‏ הוצק חן בשיפתותיך.‏ על־כן,‏ ברכך אלהים לעולם.‏ חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך.‏ והדרך צלח;‏ רכב על דבר אמת וענווה צדק,‏ ותורך נוראות ימינך.‏ חיציך שנונים — עמים תחתיך יפלו — בלב אויבי המלך.‏ כסאך אלהים עולם ועד;‏ שבט מישור שבט מלכותך”‏.‏ — תהלים מ״ה:‏2–7‏.‏

‏”‏מלכי ארץ.‏.‏.‏ נוסדו יחד על יהוה ועל משיחו”‏

14,‏ 15.‏ לאחר שיחרורם מבית־המעצר,‏ אילו מלים מתהלים מזמור ב׳‏ ציטטו השליחים כמתייחסות אליהם,‏ ואיזו בקשה היפנו לאלהים?‏

¹⁴ זמן קצר לאחר שנוסדה הקהילה המשיחית בחג־השבועות של שנת 33 לספירה,‏ הבחינו משיחיים משוחים בהתגשמות הכתוב בתהלים ב׳:‏1,‏ 2‏,‏ שם נאמר:‏ ”‏למה רגשו גויים,‏ ולאומים יהגו ריק?‏ יתייצבו מלכי־ארץ ורוזנים נוסדו יחד,‏ על יהוה ועל משיחו”‏.‏ לאחר ששליחיו של משיח האלהים התנסו במעצר והתנגדות אלימה בפעם הראשונה מצד אויבים מקרב היהודים,‏ הם התאחדו שוב עם עמיתיהם המשיחיים,‏ ואז ציטטו מלים אלה מאת דוד המלך.‏ מעשי־השליחים ד׳:‏23–30 מוסר:‏

¹⁵ ”‏לאחר ששוחררו הלכו אל חבריהם וסיפרו מה שאמרו להם ראשי־הכהנים והזקנים.‏ הם שמעו זאת ובלב אחד נשאו קולם לאלהים ואמרו:‏ ’‏אדני,‏ אתה אשר עשית את השמים ואת הארץ ואת הים ואת כל אשר בם,‏ בפי עבדך דוד אבינו אמרת ברוח־הקודש:‏ ”‏למה רגשו גויים ולאומים יהגו ריק?‏ יתייצבו מלכי־ארץ ורוזנים נוסדו יחד על יהוה ועל משיחו”‏.‏ כי אמנם נאספו בעיר הזאת הורדוס ופונטיוס פילטוס עם גויים ולאומי ישראל על עבדך הקדוש ישוע אשר משחת — לעשות את מה שבידך ועצתך כבר מקדם גזרת שיהיה.‏ וכעת,‏ אדני,‏ ראה את איומיהם ותן לעבדיך לדבר את דברך בכל אומץ הלב,‏ בנטותך את ידך למרפא ולעשיית אותות ומופתים על־ידי שם ישוע עבדך הקדוש’‏”‏.‏

16,‏ 17.‏ (‏א)‏ בכל תולדות האנושות,‏ האם אירע דבר כלשהו שניתן להשוותו למה שהחל בשנת 1914?‏ הסבר.‏ (‏ב)‏ איזה קו־פעולה ממשיכות האומות לנקוט,‏ ובכך מה מאלצות הן את יהוה לכתוב ב’‏ספר מלחמותיו’‏?‏

¹⁶ ברם,‏ כשמדובר ב’‏גויים רוגשים’‏,‏ ’‏מלכים מתייצבים’‏,‏ ו’‏רוזנים נוסדים יחד’‏ נגד יהוה ומשיחו,‏ איזה אירוע במהלך תולדות האנושות יכול להידמות למה שהחל לפני 77 שנים,‏ בשנת 1914?‏ מלבד פרוץ המלחמה הכלל־עולמית הראשונה בתולדות האדם באותה שנה,‏ היא ציינה את תום ”‏עתות הגויים”‏!‏ (‏לוקס כ״א:‏24‏)‏ הנבואה בתהלים מזמור ב׳‏ החלה להתגשם בצורה מלאה יותר.‏

¹⁷ עם סיום ”‏עתות הגויים”‏ ב־1914,‏ אף לא אחת מהאומות — גם לא המדינות הנוצריות,‏ אשר רבים מתושביהן רואים עצמם מבחינה דתית כ’‏בני־ישראל’‏ רוחניים — לא נטו לקבל את משיחו של יהוה,‏ ישוע המשיח,‏ כמלכם היושב על כס השלטון של כדור־הארץ כולו.‏ עתה,‏ כעבור 72 שנה מאז ש”‏בשורה זו של המלכות”‏ החלה להיות מוכרזת ”‏בכל העולם לעדות לכל הגויים”‏,‏ ביחוד מאז 1919 ואילך,‏ ודאי לא תתחלנה האומות בתוך ומחוץ לעולם הנוצרי לקדם בברכה את המלך המולך מטעם יהוה,‏ לוותר על מעמדן כשליטי העולם,‏ ולהישבע לו אמונים.‏ (‏מתי כ״ד:‏14‏)‏ נהפוך הוא:‏ הן הגיעו לבסוף לעת ולמצב המחייבים את יהוה לכתוב את הסיום המזהיר ל”‏ספר מלחמות יהוה”‏.‏ — במדבר כ״א:‏14‏.‏

ניצחונו המזהיר של האל־הלוחם

18.‏ באיזו פעולה מצד יהוה תומכים אנו,‏ ומי יעמוד לצידו בהגשמת הכתוב בתהלים ק״י‏?‏

¹⁸ אם כן,‏ קדימה לפעולה,‏ יהוה צבאות,‏ כשלצידך בנך הנאמן,‏ ישוע המשיח!‏ מלים נבואיות אלה מופנות אליו:‏ ”‏רדה בקרב אויביך.‏ אדני על ימינך,‏ מחץ ביום אפו מלכים.‏ ידין בגויים;‏ מלא גוויות.‏ מחץ ראש על ארץ רבה”‏.‏ — תהלים ק״י:‏2,‏ 5,‏ 6‏.‏

19.‏ בנוגע ל”‏מלחמת היום הגדול אשר לאלהי צבאות”‏ ההולכת וקרבה,‏ מהי תפילתנו למען ’‏ההמון הרב’‏ של ”‏צאן אחרות”‏?‏

¹⁹ אנו תפילה,‏ יהוה צבאות,‏ שיהיו נא משרתיך הנאמנים עלי־אדמות עדי־ראייה מאושרים לנצחונך המזהיר על־ידי מלכך הלוחם,‏ ישוע המשיח,‏ ב”‏מלחמת היום הגדול אשר לאלהי צבאות.‏.‏.‏ במקום הנקרא בעברית הר־מגידון”‏!‏ (‏ההתגלות ט״ז:‏14,‏ 16‏)‏ לצד השארית של ’‏ישראל’‏ הרוחני האמיתי,‏ הבה יעלצו חברי ’‏ההמון הרב’‏ של ”‏צאן אחרות”‏ אשר ”‏כיבסו את גלימותיהם והלבינו אותן בדם השה”‏,‏ בבואם ”‏מן הצרה הגדולה”‏ על־מנת להיות עדיך הארציים לנצח־נצחים!‏ (‏ההתגלות ז׳:‏14‏)‏ תחת השגחתך האוהבת,‏ הבה יחיו בלא למות כנתיני מלכותו שוחרת־השלום של בנך המנצח,‏ אשר ישלוט על כדור־ארץ מטוהר שיהפוך לגן־עדן יפהפה,‏ בתואם עם מטרתך המקורית.‏ הבה ישמשו הם עדות חיה לכל המוּקמים לתחייה בקידוש הריבונות האוניברסלית השייכת לך בצדק!‏ אנו מודים על כך שיחד עם זאת תיישב את המחלוקת על הריבונות אחת ולתמיד,‏ כן,‏ לעד!‏

‏(‏מקור המאמר:‏ 1990/‏7/‏1)‏

שאלות חזרה

◻ מהו הנושא החשוב ביותר השנוי במחלוקת בפני אנשים ומלאכים?‏

◻ איזה ניגוד קיים בין מלחמות יהוה למען עם־ישראל הקדום לבין אלה למען ’‏ישראל’‏ הרוחני?‏

◻ איזו עמדה ינקטו עדי־יהוה במהלך מלחמת הר־מגידון,‏ ומדוע?‏

◻ מתי זכה הכתוב בתהלים ב׳:‏1,‏ 2 להתגשמות חסרת תקדים?‏

◻ כיצד תיושב המחלוקת על ריבונותו של יהוה אחת ולתמיד?‏

‏[‏תמונה בעמודים 28,‏ 29]‏

‏”‏המון רב”‏ יריע למלך־הרועה המנצח שמאת אלהים