זמן קצר לאחר חג השבועות,‏ שנת 33 לספירה,‏ מכר בר־נבא,‏ שהיה איש לוי יליד קפריסין,‏ את שדהו בנפש חפצה והביא את הכסף לשליחים.‏ מדוע עשה כן?‏ הכתוב במעשי־השליחים מוסר שהמשיחיים בירושלים נהגו אותה עת לחלק ”‏לכל איש.‏.‏.‏ כפי צורכו”‏.‏ בר־נבא נוכח כנראה בצורך,‏ ופעל מכל הלב (‏מעשי־השליחים ד׳:‏34–37‏)‏.‏ ייתכן שהיה בעל אמצעים,‏ אך לא היסס לתת מנכסיו החומריים ומעצמו לקידום ענייני המלכות.‏b ”‏בכל מקום שבו נתקל באנשים נדכאים או במצבים שהצריכו עידוד,‏ עשה בר־נבא כמיטב יכולתו”‏,‏ ציין הלמדן פ.‏ פ.‏ ברוס.‏ עובדה זו ניכרת בפרשה השנייה שהיה מעורב בה.‏