דבר יהוה חי
נקודות בולטות מספר מעשי השליחים
הספר מעשי השליחים מגולל את תולדות הקהילה המשיחית מהקמתה ומתאר את התרחבותה בשנים שלאחר מכן. כותב הספר הוא לוקס הרופא, והוא סוקר בצורה מרתקת את הפעילות המשיחית לאורך תקופה של 28 שנה — מ־33 ועד 61 לספירה.
החלק הראשון של מעשי השליחים עוסק בעיקר בפעילותו של השליח פטרוס, והחלק השני בפעילותו של השליח פאולוס. לוקס משתמש בכינויים כגון ”אנחנו” ו”לנו”, ובכך מצביע שנכח בכמה מהאירועים שהתרחשו. אם נשים ליבנו למסר הטמון במעשי השליחים, תגדל הערכתנו לכוח האצור בדברו הכתוב של אלוהים ולרוח קודשו (עב׳ ד׳:12). בנוסף, הדבר יניע אותנו לגלות רוח של הקרבה עצמית ויחזק את אמונתנו בתקוות המלכות.
פטרוס משתמש ב”מפתחות מלכות השמיים”
(מה״ש א׳:1 עד י״א:18)
לאחר שהשליחים מקבלים את רוח הקודש, הם מעידים באומץ. פטרוס משתמש במפתח הראשון מבין ”מפתחות מלכות השמיים” על מנת לפתוח את שער הידע ולתת הזדמנות ליהודים ולגרים אשר ”קיבלו... את דברו” להיכנס אל המלכות (מתי ט״ז:19; מה״ש ב׳:5, 41). התלמידים נפוצים לכל עבר בשל גל רדיפות, מה שמביא להתרחבותה של פעילות הבישור.
עם היוודע לשליחים בירושלים ששומרון קיבלה את דבר אלוהים, הם משגרים לשם את פטרוס ויוחנן. פטרוס משתמש במפתח השני ופותח בפני השומרונים את האפשרות להיכנס למלכות (מה״ש ח׳:14–17). תוך שנה בערך מהקמתו של ישוע לתחייה, עובר שאול הטרסי מהפך מדהים בחייו. ב־36 לספירה משתמש פטרוס במפתח השלישי, ומתנת רוח הקודש נשפכת על גויים לא־נימולים (מה״ש י׳:45).
תשובות לשאלות מקראיות:
ב׳:44–47; ד׳:34, 35 — מדוע היו מאמינים שמכרו את רכושם וחילקו את הרווחים? רבים שהפכו למאמינים באו מרחוק ולא היו להם מספיק אמצעים על מנת להאריך את שהותם בירושלים. למרות זאת, הם רצו להישאר שם זמן רב יותר כדי לרכוש ידע נוסף אודות אמונתם החדשה ולבשר לזולת. במטרה לסייע לאותם אנשים היו משיחיים שמכרו את רכושם, והכספים חולקו למי שנזקקו להם.
ד׳:13 — האם היו פטרוס או יוחנן אנאלפביתיים או חסרי השכלה? לא ולא. הם כונו ”אנשים פשוטים ובלתי מלומדים” מפני שלא למדו בבתי מדרש רבניים לקבלת הכשרה דתית.
ה׳:34–39 — כיצד יכול היה לוקס לדעת את שאמר גמליאל בדלתיים סגורות בסנהדרין? ישנן לפחות שלוש אפשרויות: (1) פאולוס, תלמידו לשעבר של גמליאל, הוא שסיפר ללוקס; (2) לוקס שאל את אחד מחברי הסנהדרין שגילה אהדה כלפי השליחים, כדוגמת נקדימון; (3) לוקס קיבל את המידע הזה באמצעות רוח אלוהים.
ז׳:59 — האם סטפנוס התפלל לישוע? לא, הוא לא התפלל לישוע. יש לעבוד אך ורק את יהוה אלוהים, ומכאן שאין להתפלל לאחר מלבדו (לוקס ד׳:8; ו׳:12). בימים כתיקונם היה סטפנוס מתפלל ליהוה בשם ישוע (יוח׳ ט״ו:16). אולם, במקרה הזה ראה סטפנוס בחזון ”את בן האדם עומד לימין האלוהים” (מה״ש ז׳:56). מתוך הכרה מלאה בכך שניתנה לישוע הסמכות להקים לתחייה, סטפנוס פנה — אך לא התפלל — ישירות לישוע וביקש ממנו שינצור את רוחו (יוח׳ ה׳:27–29).
לקחים עבורנו:
א׳:8. פעילות הבישור הכלל עולמית המתבצעת על־ידי משרתי יהוה אינה יכולה לצאת אל הפועל אלמלא עזרתה של רוח הקודש.
ד׳:36 עד ה׳:11. שם החיבה של יוסף, יליד קפריסין, היה בר־נבא שמשמעו ”בן הנחמה”. השליחים כינוהו בר־נבא כנראה מפני שהיה אדם לבבי, טוב לב ומפני שעזר לזולת. עלינו להידמות לו, ולא לחנניה ושפירה אשר העמידו פנים ונהגו בצביעות ובעורמה.
ט׳:23–25. התחמקות משונאינו במטרה להמשיך לבשר אינה סימן להתנהגות פחדנית.
ט׳:28–30. אם אנו מבשרים באזורים מסוימים או לאנשים אשר מסכנים אותנו מבחינה פיזית, מוסרית או רוחנית, עלינו לגלות שיקול דעת ולהיות בררניים באשר למקום ולזמן שבהם אנו מבשרים.
ט׳:31. בעתות של שלום יחסי, עלינו לעשות כל מאמץ לחזק את אמונתנו באמצעות לימוד והרהורים. הדבר יסייע לנו להתהלך ביראת יהוה, אם ניישם את הנלמד, וכן להיות נלהבים בשירות השדה.
פאולוס — מבשר נלהב
(מה״ש י״א:19 עד כ״ח:31)
בשנת 44 לספירה מגיע אגבוס לאנטיוכיה, שם מלמדים בר־נבא ושאול זה ”שנה תמימה”. אגבוס מנבא על ”רעב גדול”, דבר שהתגשם שנתיים מאוחר יותר (מה״ש י״א:26–28). לאחר ש”השלימו את שירותם” בירושלים, חוזרים בר־נבא ושאול לאנטיוכיה (מה״ש י״א:29, 30; י״ב:25). בשנת 47 לספירה, 12 שנה בערך לאחר שחבק שאול את המשיחיות, שולחת רוח הקודש את בר־נבא ושאול למסע הטפה (מה״ש י״ג:1–4). הם שבים בשנת 48 לספירה אל אנטיוכיה, ”המקום שבו הופקדו בעבר לחסד אלוהים” (מה״ש י״ד:26).
כעבור תשעה חודשים לערך בוחר פאולוס (המוכר גם כשאול) את סילא כשותפו ויוצא למסע ההטפה השני שלו (מה״ש ט״ו:40). טימותיאוס ולוקס מצטרפים לפאולוס בדרך. לוקס נשאר בפיליפי ופאולוס ממשיך לאתונה ואחרי כן לקורינתוס. בקורינתוס הוא פוגש את עקילס ופריסקילה ושוהה במחיצתם במשך שנה ושישה חודשים (מה״ש י״ח:11). פאולוס משאיר את טימותיאוס ואת סילא בקורינתוס, ומפליג בדרכו לסוריה יחד עם עקילס ופריסקילה בתחילת שנת 52 לספירה (מה״ש י״ח:18). עקילס ופריסקילה מתלווים אליו עד אפסוס, ושם הם נשארים.
לאחר שהוא שוהה זמן מה באנטיוכיה שבסוריה, יוצא פאולוס למסע ההטפה השלישי שלו בשנת 52 לספירה (מה״ש י״ח:23). באפסוס, ’דבר יהוה ממשיך לשגשג ולגבור’ (מה״ש י״ט:20). פאולוס יושב באפסוס שלוש שנים בערך (מה״ש כ׳:31). בחג השבועות של שנת 56 לספירה נמצא פאולוס בירושלים. לאחר מאסרו מעיד הוא לפני הרשויות ללא חת. ברומא, נתון השליח במעצר בית במשך שנתיים (בערך מ־59 ועד 61 לספירה), ומוצא דרכים לבשר על המלכות וללמד ”על־אודות האדון ישוע” המשיח (מה״ש כ״ח:30, 31).
תשובות לשאלות מקראיות:
י״ד:8–13 — מדוע קראו תושבי ליסטרה ’לבר־נבא זאוס ולשאול הרמס’? במיתולוגיה היוונית נחשב זאוס לראש האלים, והרמס בנו נודע על שום צחות לשונו. מכיוון שפאולוס היה ראש המדברים, קראו לו תושבי ליסטרה הרמס ולבר־נבא קראו זאוס.
ט״ז:6, 7 — מדוע מנעה רוח הקודש מפאולוס ומאחיו לאמונה לבשר באסיה ובביתיניה? הסיבה לכך היא שהפועלים היו מעטים. לפיכך, רוח הקודש כיוונה אותם לשדות פוריים יותר.
י״ח:12–17 — מדוע הנציב גַלִיוֹן לא התערב בעת שההמון היכה את סוֹסְתֵּנִיס? גליון אולי סבר שאותו איש, אשר נראה היה כי עמד בראש המסיתים נגד פאולוס, קיבל כגמולו. אולם במקרה הזה מעז יצא מתוק, מכיוון שבעקבות זאת הפך סוסתניס למשיחי. לימים, כינה פאולוס את סוסתניס ”אחינו” (קור״א א׳:1).
י״ח:18 — איזה נדר נדר פאולוס? לדעת מספר חוקרים נדר פאולוס את נדר הנזירוּת (במ׳ ו׳:1–21). אולם, המקרא אינו מספר מה היה נדרו של פאולוס. יתר על כן, כתבי־הקודש אינם מפרטים אם פאולוס נדר את הנדר לפני שחבק את המשיחיות או אחרי כן, או אם רק התחיל לקיים את הנדר או שכבר סיים אותו. בכל מקרה, נדירת הנדר לא הייתה בבחינת חטא.
לקחים עבורנו:
י״ב:5–11. אנו יכולים וצריכים להתפלל בעד אחינו.
י״ב:21–23; י״ד:14–18. הורדוס לא היסס לקבל את הכבוד אשר יש לתת אך ורק לאלוהים. עד כמה שונה הייתה תגובתו מזו של פאולוס ובר־נבא שדחו לאלתר ובתקיפות את הכבוד והשבחים שנתנו להם במקום לאלוהים! אל לנו להתאוות לכבוד, יהיו אשר יהיו הישגינו בשירות יהוה.
י״ד:5–7. אם ננקוט משנה זהירות נוכל להמשיך להישאר פעילים בשירות (מתי י׳:23).
י״ד:22. המשיחיים מצפים שיפקדו אותם צרות. הם אינם מנסים להתחמק מהן על־ידי התפשרות על אמונתם (טימ״ב ג׳:12).
ט״ז:1, 2. על הצעירים המשיחיים להשקיע מאמצים בכל הקשור לעניינים רוחניים ולבקש מיהוה שיעזור להם לקנות לעצמם שם טוב.
ט״ז:3. עלינו לעשות הכול במסגרת העקרונות המקראיים על מנת שהבשורה תתקבל באהדה אצל הזולת (קור״א ט׳:19–23).
כ׳:20, 21. אחד מההיבטים המהותיים של שירותנו הוא מתן עדות מבית לבית.
כ׳:24; כ״א:13. נאמנותנו לאלוהים חשובה אלפי מונים מחיינו.
כ״א:21–26. עלינו להיות נכונים לקבל עצות טובות.
כ״ה:8–12. המשיחיים כיום יכולים וצריכים להשתמש בחוקים הקיימים כדי ’להגן על הבשורה הטובה ולעגנה בחוק’ (פיל׳ א׳:7, ע״ח).
כ״ו:24, 25. עלינו להשמיע ”דברים של אמת ושל טעם” גם אם בעיני ”האדם הנפשי” נחשבים הם לסכלות (קור״א ב׳:14).
[תמונה בעמוד 30]
מתי השתמש פטרוס ’במפתחות המלכות’?
[תמונה בעמוד 31]
פעילות הבישור הכלל עולמית לא יכולה הייתה להתבצע אלמלא עזרתה של רוח הקודש