גילו בתקוות המלכות!‏

‏”‏גילו בתקווה.‏ היו סבלנים בצרה”‏.‏ — רומיים י״ב:‏12‏.‏

1.‏ מדוע אנו יכולים למצוא אושר ביחסינו עם יהוה,‏ ומה עודד השליח פאולוס את המשיחיים לעשות?‏

כתבי־הקודש מתארים את יהוה בתור ‏”‏האל המאושר”‏.‏ (‏טימותיוס א׳.‏ א׳:‏11‏,‏ ע״ח‏)‏ מדוע?‏ משום שכל פעליו מסבים לו אושר רב.‏ מאחר שיהוה הינו מקור כל הדברים הטובים והמשמחים,‏ כל יצוריו בני־הדעת יכולים להפיק אושר מיחסיהם ההדוקים עימו.‏ בתואם אם כך,‏ השליח פאולוס האיץ במשיחיים להעריך את זכותם המבורכת לדעת את יהוה אלהים,‏ להיות לו אסירי־תודה על מתנות הבריאה הנפלאות שלו,‏ וכמו־כן לשמוח בחסד שהוא מגלה כלפיהם.‏ פאולוס כתב:‏ ”‏שימחו באדון בכל עת;‏ אומַר שוב,‏ שימחו”‏.‏ — פיליפים ד׳:‏4;‏ תהלים ק״ד:‏31‏.‏

2.‏ איזו תקווה מעניקה לנו שמחה מרובה,‏ ומה על המשיחיים לעשות בנוגע לתקווה זאת?‏

² האם נענים המשיחיים לקריאה זו מפי פאולוס?‏ הם אכן עושים זאת!‏ אחיו הרוחניים של ישוע המשיח עולצים בתקווה המפוארת שיהוה הציב בפניהם.‏ (‏רומיים ח׳:‏19–21;‏ פיליפים ג׳:‏20,‏ 21‏)‏ הם יודעים שייטלו חלק בהגשמת התקווה הנאדרת הניצבת לפני בני־אנוש,‏ הן החיים והן המתים,‏ בכך שימלכו עם המשיח בממשלתו המלכותית השמימית.‏ שער בנפשך עד כמה ישמחו בזכותם כיורשים־שותפים,‏ בשירותם כמלכים וכהנים!‏ (‏ההתגלות כ׳:‏6‏)‏ איזה אושר יהיה מנת־חלקם כאשר יעזרו לנאמנים מקרב האנושות להגיע לשלימות,‏ וישגיחו על החזרת תנאי גן־עדן אל כדור־הארץ כולו!‏ אכן,‏ לכל משרתי אלהים יש יסוד ל”‏תקווה לחיי עולם אשר האלהים הבלתי־מכזב הבטיח לפני עתות עולם”‏.‏ (‏טיטוס א׳:‏2‏)‏ בתואם עם תקווה נפלאה זו,‏ השליח פאולוס מעודד את כל המשיחיים:‏ ”‏גילו בתקווה”‏.‏ — רומיים י״ב:‏12‏.‏a

שמחה אמיתית — תכונה הנובעת מן הלב

3,‏ 4.‏ (‏א)‏ מה פירוש המלה ”‏גילו”‏,‏ ובאיזו תכיפות על המשיחיים לשמוח?‏ (‏ב)‏ מהי שמחה אמיתית,‏ ובמה היא תלויה?‏

³ הפועל ”‏גיל”‏ כאן משמעו:‏ ”‏עלוז;‏ עלוץ;‏ שיש”‏,‏ וכשם־עצם:‏ ”‏שמחה גדולה”‏.‏ (‏מילון התנ״ך,‏ מאת י.‏ שטיינברג)‏ אין הוא מתייחס לרוח מרוממת כל העת.‏ המונחים המקוריים בעברית וביוונית משקפים גם את תחושת השמחה הפנימית וגם את התבטאותה כלפי חוץ.‏ כתבי־הקודש מעודדים אותנו:‏ ”‏התמידו לשמוח”‏,‏ ”‏שימחו תמיד”‏.‏ — קורינתים ב׳.‏ י״ג:‏11‏,‏ ע״ח‏;‏ תסלוניקים א׳.‏ ה׳:‏16‏.‏

⁴ אך,‏ כיצד יכול הפרט ’‏לשמוח תמיד’‏?‏ הדבר אפשרי מפני שהשמחה האמיתית היא תכונה הנובעת מן הלב,‏ תחושה פנימית עמוקה,‏ תכונה רוחנית.‏ (‏דברים כ״ח:‏47;‏ משלי ט״ו:‏13;‏ י״ז:‏22‏)‏ היא פרי רוחו של אלהים,‏ המוזכרת על־ידי פאולוס מיד לאחר האהבה.‏ (‏גלטיים ה׳:‏22‏)‏ כתכונה פנימית,‏ אין היא תלויה בדברים חיצוניים,‏ אפילו לא באחינו.‏ אולם,‏ היא אכן תלויה ברוח־קודשו של אלהים.‏ היא נובעת מהסיפוק הפנימי שהפקתָ מהידיעה שמצאת את האמת,‏ את תקוות המלכות,‏ ושאורח־חייך משביע את רצון יהוה.‏ מכאן שהשמחה איננה רק תכונת־אופי שאנו נולדים עימה,‏ אלא מהווה חלק מ”‏האדם החדש”‏ או ”‏האישיות החדשה”‏,‏ שהיא הרכב התכונות שאפיין את ישוע המשיח.‏ — אפסיים ד׳:‏24;‏ קולוסים ג׳:‏10‏,‏ ע״ח‏.‏

5.‏ מתי וכיצד יכולה שמחה לבוא לידי ביטויים גלויים־לעין?‏

⁵ אף־על־פי שהשמחה היא תכונה פנימית שבלב,‏ ניתן לעתים קרובות לגלותה כלפי חוץ.‏ כיצד ניתן לתת ביטוי לשמחה?‏ אפשר להביעה בדרכים שונות,‏ החל מהבעת־פנים שלֵווה וכלה בקפיצות וריקודים מרוב שמחה.‏ (‏מלכים א׳.‏ א׳:‏40;‏ לוקס א׳:‏44;‏ מעשי־השליחים ג׳:‏8;‏ ו׳:‏15‏)‏ האם פירוש הדבר,‏ אם כן,‏ שאנשים שאינם דברנים או שאינם מרבים לחייך אינם שמחים?‏ ברור שלא!‏ שמחה אמיתית אינה מתבטאת בדיבור כל העת,‏ בצחוק וחיוכים תמידיים.‏ נסיבות שונות גורמות לגילויי שמחה בדרכים שונות.‏ אין זו שמחה לבדה הגורמת לנו להיות חביבים זה לזה באולם־המלכות,‏ אלא תחושות החיבה והאהבה שאנו חשים זה כלפי זה.‏

6.‏ מדוע יכולים המשיחיים לשמוח תמיד,‏ אפילו כשהם מתנסים במצבים לא־נעימים?‏

⁶ היסוד התמידי לשמחה כרוך בעובדה שהיא חלק מאישיותו החדשה של המשיחי,‏ כתכונה המוּשרשת בלב.‏ מסיבה זו ניתן לשמוח תמיד.‏ כמובן,‏ נהיה לעתים מודאגים ממצבים מסוימים,‏ או נתנסה בתנאים לא־נעימים.‏ אף־על־פי־כן,‏ נוכל גם אז לחוש שמחה בלבנו.‏ כמה מהמשיחיים הקדומים היו עבדים,‏ ושירתו אדונים שהיה קשה להשביע את רצונם.‏ האם יכולים היו אותם משיחיים לשמוח תמיד?‏ אכן כן,‏ לאור תקוות המלכות המשמחת שקיננה בלבם.‏ — יוחנן ט״ו:‏11;‏ ט״ז:‏24;‏ י״ז:‏13‏.‏

7.‏ (‏א)‏ מה אמר ישוע בנוגע לשמחה לנוכח מיבחנים?‏ (‏ב)‏ מה עוזר לנו לעמוד איתנים בשעת רדיפות,‏ ומי הציב דוגמה נאותה בהקשר לכך?‏

⁷ מיד לאחר שהשליח פאולוס כתב:‏ ”‏גילו בתקווה”‏,‏ הוא הוסיף:‏ ”‏עימדו בסבל”‏.‏ (‏רומיים י״ב:‏12‏,‏ ע״ח‏)‏ גם ישוע דיבר על גילוי שמחה בעת רדיפות כאשר אמר במתי ה׳:‏11 ,‏12‏:‏ ”‏אשריכם אם יחרפו וירדפו אתכם.‏.‏.‏ שימחו וגילו,‏ כי שכרכם רב בשמים”‏.‏ אין הדבר חייב להתבטא בצורה חיצונית דווקא;‏ זו תחושת סיפוק פנימית שיש לאדם,‏ הנובעת מכך שהוא משביע את רצון יהוה וישוע המשיח בעמידתו הנאמנה בנסיונות קשים.‏ (‏מעשי־השליחים ה׳:‏41‏)‏ השמחה עוזרת לנו לגלות כוח־סבל לנוכח אותם מיבחנים.‏ (‏תסלוניקים א׳.‏ א׳:‏6‏)‏ מבחינה זו,‏ הציב לנו ישוע את הדוגמה הנאותה ביותר.‏ כתבי־הקודש מוסרים:‏ ”‏בעד השמחה הערוכה לפניו סבל את הצלב [‏את עמוד־ההוקעה,‏ ע״ח‏]‏”‏.‏ — עברים י״ב:‏2‏.‏

‏”‏גילו בתקווה”‏ — חרף הקשיים

8.‏ באילו בעיות עלול המשיחי להיתקל,‏ אך מדוע בעיות אלה אינן גוזלות משמחתו?‏

⁸ היות האדם משרת יהוה אינו פותר אותו מבעיות.‏ הבעיות עלולות להתעורר בקרב המשפחה,‏ קשיים כלכליים,‏ בריאות רופפת,‏ או מוות של יקיר.‏ בעוד שמצבים אלה גורמים צער,‏ אין הם נוטלים מאיתנו את היסוד לשמחה בתקוות המלכות,‏ את האושר הפנימי שבלבנו.‏ — תסלוניקים א׳.‏ ד׳:‏13‏.‏

9.‏ באילו בעיות התנסה אברהם,‏ וכיצד אנו יודעים שבכל זאת היתה לו שמחה בלבו?‏

⁹ חשוב גם על דוגמת אברהם.‏ החיים לא תמיד הטיבו עימו.‏ היו לו בעיות משפחתיות — פילגשו,‏ הגר,‏ ואשתו,‏ שרה,‏ לא הסתדרו וחוללו מריבות ביניהן.‏ (‏בראשית ט״ז:‏4,‏ 5‏)‏ ישמעאל הקניט ורדף את יצחק.‏ (‏בראשית כ״א:‏8,‏ 9;‏ גלטיים ד׳:‏29‏)‏ ולבסוף,‏ אשתו האהובה,‏ שרה,‏ נפטרה.‏ (‏בראשית כ״ג:‏2‏)‏ חרף כל הצרות האלה,‏ אברהם שמח בתקוותו שיבוא ”‏זרע”‏ המלכות,‏ ”‏זרע אברהם”‏,‏ שדרכו ’‏יתברכו כל גויי הארץ’‏.‏ (‏בראשית כ״ב:‏15–18‏)‏ לנוכח השמחה בלבו,‏ הוא עמד איתן בשירות יהוה במשך מאה שנה לאחר שעזב את עירו,‏ אור־כשדים.‏ לכן,‏ אפשר היה לכתוב עליו:‏ ”‏כי חיכה לעיר שיש לה יסודות,‏ שאדריכלה ומקימה הוא האלהים”‏.‏ לאור אמונתו של אברהם שבבוא המועד תייווסד מלכות המשיח,‏ יכול היה ישוע לומר,‏ לאחר שאלהים משח אותו כמלך באותה מלכות:‏ ”‏אברהם אביכם שש לראות את יומי,‏ ואכן ראה ושמח”‏.‏ — עברים י״א:‏10;‏ יוחנן ח׳:‏56‏.‏

10,‏ 11.‏ (‏א)‏ איזה מאבק על המשיחיים לנהל,‏ וכיצד אנו נושעים?‏ (‏ב)‏ מה מפצה על אי־יכולתנו לנהל באופן מושלם את המאבק נגד נטיות בשרנו החוטא?‏

¹⁰ בתור בני־אנוש לא־מושלמים,‏ עלינו להתמודד גם עם נטיות הבשר החוטא,‏ ומאבק זה לעשות את הטוב עלול להיות כואב ומצער.‏ אולם,‏ מאבקנו בחולשותינו אין משמעו אובדן תקווה.‏ פאולוס חש עצמו אומלל עקב מאבק זה,‏ וציין:‏ ”‏מי יצילני מגוף זה שהמוות בו?‏ תודה לאלהים על ישוע המשיח אדוננו”‏!‏ (‏רומיים ז׳:‏24,‏ 25‏)‏ מכאן שבאמצעות ישוע המשיח וקרבן־הכופר שסיפק,‏ אנו ניצלנו.‏ — רומיים ה׳:‏19–21‏.‏

¹¹ קרבן־הכופר שסיפק המשיח מפצה אותנו על אי־יכולתנו לנהל מאבק זה באופן מושלם.‏ אנו יכולים לשמוח בקרבן זה מפני שהוא מעניק לנו מצפון נקי ומחילת חטאינו.‏ בעברים ט׳:‏14‏,‏ פאולוס הזכיר את ”‏דמו של המשיח”‏,‏ שבכוחו ’‏לטהר את מצפוננו ממעשי מוות’‏.‏ מכאן שאין צורך שהמשיחי יכביד על מצפונו ברגשות אשמה.‏ זאת,‏ יחד עם תקוותנו,‏ מהווה סיבה טובה לשמחה ואושר.‏ (‏תהלים ק״ג:‏8–14;‏ רומיים ח׳:‏1,‏ 2,‏ 32‏)‏ כשתקוותנו תמיד לנגד עינינו,‏ נוכל כולנו להתעודד על־מנת לנהל את המאבק בהצלחה.‏

הצבת התקווה לנגד עינינו

12.‏ באיזו תקווה יכולים חברי השארית המשוחה להרהר?‏

¹² חשוּב,‏ הן לחברי השארית המשוחה והן לחברי ’‏הצאן האחרות’‏,‏ שיציבו את ”‏תקוות הישועה”‏ לנגד עיניהם תמיד,‏ ללבשה כמעין כובע המגן על מחשבותיהם.‏ (‏תסלוניקים א׳.‏ ה׳:‏8‏)‏ המשיחיים המשוחים יכולים להרהר בזכותם הנפלאה הכרוכה בחיי אלמוות בשמים,‏ עם הגישה ליהוה אלהים עצמו,‏ וההנאה שבהתרועעות אישית עם ישוע שזכה לתפארת,‏ וכמו־כן עם השליחים ועם כל שאר ה־000,‏144 ששמרו על תומתם במרוצת הדורות.‏ איזו התרועעות מבורכת מצפה להם!‏

13.‏ כיצד חשים חברי השארית המשוחה החיים עדיין על הארץ בנוגע לתקוותם?‏

¹³ כיצד חשים חברי השארית המעטים שנותרו עלי־אדמות באשר לתקוותם המלכותית?‏ ניתן לסכם זאת בדבריו של פ.‏ וו.‏ פראנץ,‏ נשיא חברת המצפה,‏ שנטבל בשנת 1913:‏ ”‏תקוותנו בטוחה לחלוטין,‏ והיא תתממש במלואה לגבי כל אחד מ־000,‏144 חברי ’‏העדר הקטן’‏,‏ עד האחרון שבהם,‏ ובמידה מעל ומעבר לכל מה שדמיינּו לעצמנו.‏ אנו מקרב השארית שחזינו על בשרנו את מאורעות שנת 1914,‏ כאשר ציפינו שכל אחד מאיתנו יילקח השמיימה,‏ לא איבדנו את תחושת הערכתנו לאותה תקווה.‏ תקוותנו איתנה כיום יותר מאי־פעם,‏ ואנו מעריכים אותה יותר ככל שנמתין להגשמתה.‏ תקווה זו כה יקרה,‏ שכדאי להמתין לה,‏ אפילו אם נצטרך לחכות לה מיליון שנה!‏ היום אני מעריך את תקוותנו יותר מאי־פעם,‏ ולעולם אינני חפץ לאבד מהערכתי כלפיה.‏ תקוותו של ’‏העדר הקטן’‏ מהווה ערובה לכך שכל ציפייה מצד ’‏ההמון הרב’‏ של ’‏הצאן האחרות’‏ תתמלא,‏ ללא שמץ של ספק ומעבר לכל מה שנוכל לדמיין לעצמנו.‏ מסיבה זו מחזיקים אנו מעמד עד עצם היום הזה,‏ ונתמיד בכך עד אשר יאמת את ’‏הבטחותיו הגדולות מאוד והיקרות’‏”‏.‏ — פטרוס ב׳.‏ א׳:‏4;‏ במדבר כ״ג:‏19;‏ רומיים ה׳:‏5‏.‏

שמחה עתה בתקווה לגן־העדן

14.‏ איזו תקווה על חברי ’‏ההמון הרב’‏ להציב לנגד עיניהם?‏

¹⁴ התבטאות זו של אמונה ושמחה מפיחה בחברי ’‏ההמון הרב’‏ של ’‏הצאן האחרות’‏ סיבות נהדרות לשמוח.‏ (‏ההתגלות ז׳:‏15,‏ 16‏)‏ על חברי קבוצה זו להציב לנגד עיניהם את התקווה שיינצלו ממלחמת הר־מגידון.‏ הבה יביטו קדימה בציפייה לראות כיצד מלכות אלהים תצדיק את ריבונותו האוניברסלית של יהוה אלהים,‏ ותקדש את שמו המפואר,‏ בהבאת ”‏הצרה הגדולה”‏ לטיהור כדור־הארץ מכל הרשעים אשר השטן הוא אלוהיהם.‏ איזו שמחה יחושו כל אלה שיינצלו מאותה ”‏צרה גדולה”‏!‏ — דניאל ב׳:‏44;‏ ההתגלות ז׳:‏14‏.‏

15.‏ (‏א)‏ איזו פעילות ריפוי ביצע ישוע כאשר היה על הארץ,‏ ומדוע?‏ (‏ב)‏ מה יהיו צרכיהם הבריאותיים של ניצולי מלחמת הר־מגידון,‏ ומדוע יהיו הם שונים מאלה של המוקמים לתחייה?‏

¹⁵ באשר ל’‏המון הרב’‏,‏ הכתוב בההתגלות ז׳:‏17 מציין:‏ ”‏השה.‏.‏.‏ ירעה אותם וינהיגם אל מבועי מים חיים;‏ ואלהים ימחה כל דימעה מעיניהם”‏.‏ גם אם נבואה זו זוכה כבר בהתגשמות רוחנית היום,‏ ניצולי מלחמת הר־מגידון יחזו במו־עיניהם בהתגשמותה הגשמית.‏ כיצד?‏ ובכן,‏ מה עשה ישוע כאשר היה על הארץ?‏ הוא ריפא נכים ופסחים,‏ פתח אוזני חרשים ופקח עיני עיוורים,‏ וכמו־כן ריפא מצורעים,‏ משותקים ו”‏כל מחלה וכל מדווה”‏.‏ (‏מתי ט׳:‏35;‏ ט״ו:‏30,‏ 31‏)‏ האין זה מה שמשיחיים זקוקים לו היום?‏ חברי ’‏ההמון הרב’‏ ישאו עימם מגבלות ומומים גופניים מן העולם הישן אל תוך העולם החדש.‏ למה אנו מצפים שה”‏שה”‏ יבצע עבורם?‏ צרכיהם של ניצולי הר־מגידון יהיו שונים לחלוטין מאלה של המוּקמים לתחייה.‏ המוּקמים,‏ ככל הנראה,‏ ייבראו מחדש עם גוף שלם ובריא,‏ אולם עדיין לא יהיה מושלם.‏ עקב נס התחייה,‏ אין ספק שלא יזדקקו לריפוי בדרך־נס של המגבלות מהם סבלו בעבר.‏ מאידך,‏ בשל חווייתם המיוחדת במינה,‏ בה יתנסו בהינצלותם בחיים ממלחמת הר־מגידון,‏ חברי ’‏ההמון הרב’‏ יזדקקו לריפוי פלאי — ואכן יזכו לו.‏ כנראה,‏ מטרה עיקרית לנסי־הריפוי שחולל ישוע היתה,‏ להמחיש לחברי ’‏ההמון הרב’‏ — לעידודם — את התוחלת המשמחת המצפה להם,‏ כלומר,‏ שיינצלו וגם יירפאו לאחר־מכן.‏

16.‏ (‏א)‏ מתי יתרחש הריפוי הפלאי של ניצולי הר־מגידון,‏ ותוך איזו תוצאה?‏ (‏ב)‏ באיזו תקווה נמשיך לעלוץ במרוצת אלף שנות המלכות?‏

¹⁶ מן ההיגיון להניח שריפוי פלאי זה יתרחש בקרב ניצולי ”‏הצרה הגדולה”‏ זמן קצר יחסית לאחר מלחמת הר־מגידון,‏ בטרם יתחיל תהליך תחיית־המתים.‏ (‏ישעיהו ל״ג:‏24;‏ ל״ה:‏5,‏ 6;‏ ההתגלות כ״א:‏4‏;‏ השווה מרקוס ה׳:‏25–29‏.‏)‏ בני־אנוש ישליכו מעליהם את המשקפיים,‏ מקלות־ההליכה,‏ הקביים,‏ כסאות־הגלגלים,‏ השיניים התותבות,‏ עזרי־השמיעה,‏ וכדומה.‏ איזו סיבה לשמחה!‏ פעילות שיקום מוקדמת זו מצד ישוע עולה בקנה אחד עם תפקידם של ניצולי מלחמת הר־מגידון,‏ שיהוו את גרעין הארץ החדשה!‏ מומים ותחלואים שונים יוסרו מהניצולים,‏ כדי שיוכלו לצעוד קדימה בהתלהבות,‏ תוך ציפייה להוטה לפעילות הנפלאה שתיפרש לפניהם,‏ לביצוע במרוצת אלף שנות שלטון המלכות,‏ ללא עיכוב מאותם גורמים שיהוו השלכות מייסרות מהעולם הישן.‏ למשך כל אלף שנות המלכות,‏ ימשיכו הם ’‏לשמוח בתקווה’‏ שעד תום אותן אלף השנים,‏ ישיגו שלימות אנושית.‏

17.‏ אילו סיבות לשמחה תתקיימנה במהלך עבודת השיקום של השבת גן־העדן?‏

¹⁷ אם זוהי תקוותך,‏ הרהר גם בשמחה שתהיה מנת־חלקך בנטילת חלק בשיקום גן־עדן עלי־אדמות.‏ (‏לוקס כ״ג:‏42,‏ 43‏)‏ ללא כל ספק,‏ ניצולי מלחמת הר־מגידון יסייעו בנקיון כדור־הארץ,‏ וכך יכינו תנאי־מגורים נעימים לאלה שיקומו לתחייה.‏ הלוויות תוחלפנה בתכניות קבלת־פנים לכבוד המוקמים לתחייה,‏ שביניהם יהיו יקירינו שירדו שאולה.‏ כמו־כן,‏ שער בנפשך את ההתרועעות המעשירה עם גברים ונשים נאמנים מדורות קדומים.‏ עם מי במיוחד היית חפץ לשוחח?‏ שמא עם הבל,‏ חנוך,‏ נוח,‏ איוב,‏ אברהם,‏ שרה,‏ יצחק,‏ יעקב,‏ יוסף,‏ משה,‏ יהושע בן־נון,‏ רחב,‏ דבורה,‏ שמשון,‏ דוד,‏ אליהו,‏ אלישע,‏ ירמיהו,‏ יחזקאל,‏ דניאל,‏ או אולי עם יוחנן המטביל?‏ תוחלת נהדרת זו גם היא חלק מתקוותך.‏ יתאפשר לך לשוחח עימם,‏ ללמוד מהם,‏ ולעבוד יחד עימם בהפיכת כדור־הארץ כולו לגן־עדן.‏

18.‏ באילו דברים משמחים נוספים נוכל להרהר?‏

¹⁸ דמיין לעצמך,‏ כמו־כן,‏ את המזון הבריא,‏ את המים הטהורים,‏ את האוויר הצח,‏ את השבת כדור־הארץ לאיזון האקולוגי הטבעי,‏ למצב שיהוה יעד לו מלכתחילה.‏ החיים אז לא יהיו פשוט הנאה פאסיבית של מצב מושלם,‏ אלא השתתפות פעילה ומלאת־משמעות בתכניות משמחות.‏ תאר לעצמך — חברת אנשים חובקת־עולם נטולת כל פשע,‏ אנוכיות,‏ קינאה,‏ מריבות — אגודת־אחים בה הכל יטפחו ויניבו את פירות הרוח.‏ כמה מרגש!‏ — גלטיים ה׳:‏22,‏ 23‏.‏

תקווה המעניקה משמעות לחיים

19.‏ (‏א)‏ מתי ניתן ליהנות מהשמחה המוזכרת ברומיים י״ב:‏12‏?‏ (‏ב)‏ מדוע עלינו להיות נחושים בהחלטתנו שלא נתיר לקשיי החיים לגרוע מתקוותנו?‏

¹⁹ ציפייה המתממשת שוב אינה מהווה תקווה,‏ כך שניתן ליהנות עתה מאותם גיל ושמחה הנובעים מתקווה,‏ שהזכיר פאולוס ברומיים י״ב:‏12‏.‏ (‏רומיים ח׳:‏24‏)‏ עצם החשיבה על הברכות שתרעיף עלינו מלכות אלהים,‏ די בה כדי להעניק לנו שמחה בתקווה עתה.‏ לכן,‏ הייה נחוש בדעתך שלא תאפשר לקשיי החיים בעולם המושחת הזה לפגוע בתקוותך הנפלאה.‏ אל ירפו ידיך ואל תתעייף,‏ כך שתסב את עיניך מהתוחלת שלפניך.‏ (‏עברים י״ב:‏3‏)‏ נטישת אורח־החיים המשיחי לא יפתור את בעיותיך.‏ זכור,‏ אם אי־מי חדל לשרת את אלהים בשל בעיות החיים הנוכחיות,‏ עליו עדיין להתמודד עימן,‏ אך הוא מאבד את תקוותו וגם את האפשרות לשמוח בהשגת מימוש התוחלת הנפלאה העומדת לפניו.‏

20.‏ איזו השפעה יש לתקוות המלכות על אלה המאמצים אותה,‏ ומדוע?‏

²⁰ למשרתי יהוה ישנן כל הסיבות ליהנות מחיי אושר.‏ תקוותם החיובית והמעודדת,‏ מקנה כדאיות לחייהם.‏ הם אינם שומרים על תקווה זו לעצמם,‏ אלא להוטים לשתף בה אחרים.‏ (‏קורינתים ב׳.‏ ג׳:‏12‏)‏ על־כן,‏ אלה המקבלים את תקוות המלכות חשים בביטחון,‏ ומחפשים הזדמנויות לעודד אחרים בשיחות עימם על הבשורה הטובה שמאת אלהים.‏ הדבר ממלא את חייהם של אלה הנענים בחיוב לבשורה הטובה בתקווה הנפלאה ביותר שניתנה אי־פעם לאנושות — התקווה למלכות שתחזיר תנאי גן־עדן לכדור־הארץ.‏ גם אם אנשים אינם מקבלים זאת,‏ אנו עדיין ממשיכים לשמוח,‏ מאחר שהתקווה מקננת בלבנו.‏ אלה האוטמים את אוזניהם לבשורה הם המפסידים,‏ לא אנו.‏ — קורינתים ב׳.‏ ד׳:‏3,‏ 4‏.‏

21.‏ מה מתקרב ובא,‏ וכיצד עלינו להעריך את תקוותנו?‏

²¹ אלהים הבטיח:‏ ”‏הנני עושה הכל חדש”‏.‏ (‏ההתגלות כ״א:‏5‏)‏ העולם החדש,‏ על כל בירכותיו האינסופיות שובות־הלב,‏ ניצב בפנינו.‏ תקוותנו — בין אם לחיים בשמים ובין אם לחיי־נצח בגן־עדן עלי־אדמות — הינה יקרת־ערך;‏ החזק בה.‏ בעתים מכריעות אלה,‏ יותר מאי־פעם,‏ ראה בה ’‏עוגן בטוח ויציב לנפשך’‏.‏ כשתקוותנו מעוגנת ביהוה,‏ ”‏צור עולמים”‏,‏ יש לנו אכן סיבות מוצדקות ומרוממות־רוח עתה ’‏לגיל בתקווה’‏ הניצבת בפנינו.‏ — עברים ו׳:‏19;‏ ישעיהו כ״ו:‏4‏.‏

‏(‏מקור המאמר:‏ 1991/‏12/‏15)‏

‏[‏הערת שוליים]‏

שאלות חזרה

◻ מהי תקוותה הגדולה של האנושות?‏

◻ מהי שמחה אמיתית?‏

◻ מתי,‏ כפי הנראה,‏ יתחולל ריפויָם הפלאית של ניצולי מלחמת הר־מגידון?‏

◻ מדוע אל לנו להרשות לקשיי החיים לפגוע בתקוותנו?‏

◻ לאילו ברכות משמחות מצפה אתה אישית בעולם החדש?‏

‏[‏תמונה בעמוד 11]‏

האם לא היה ממלא את לבך בשמחה לראות במו־עיניך את סוג מעשי־הריפוי שחולל ישוע?‏

‏[‏תמונה בעמוד 12]‏

השמחים בתקוות המלכות מחזקים את רוחם של אחרים כשהם חולקים עימם את תקוותם