המשפחה המשיחית דואגת לקשישים
”אל תשליכני לעת זקנה, ככלות כֹּחִי אל תעזבני”. — תהלים ע״א:9.
1. כיצד נוהגים בקשישים בתרבויות רבות?
מחקרים מגלים, כי ששה מתוך כל שבעה (86 אחוז) קשישים הנופלים קרבן להתעללות, סובלים מיחס זה מצד בני־משפחותיהם”, ציין העיתון וול־סטריט ז׳ורנל. כתב־העת Modern Maturity (בגרות בת־זמננו) הצהיר: ”התעללות בקשישים הינה אך סוג נוסף של אלימות בחוג־המשפחה היוצאת לאחרונה מתוך חדרי־החדרים והנחשפת מעל דפי העיתונים בארה״ב”. אכן, בתרבויות רבות, הקשישים הם קורבן להתעללות מחפירה ולהזנחה פושעת. אמת, בעת בה אנו חיים, רבים הם ”אוהבי עצמם, ... כפויי־טובה, חסרי קדושה, קשוחי־לב”. — טימותיאוס ב׳. ג׳:1–3.
2. לאור התנ״ך, מה היתה השקפת יהוה בנוגע לקשישים?
2 אולם, לא זו היתה הדרך בה נדרש עם־ישראל הקדום להתייחס לקשישים. התורה הורתה: ”מפני שיבה תקום והדרת פני זקן, וְיָרֵאתָ מאלהיך. אני יהוה”. משל שנכתב בהשראת אלהים, מייעץ לנו: ”שמע לאביך זה יְלָדֶךָ, ואל תבוז כי זָקְנָה אמך”. הוא מצווה: ”שמע בני מוסר אביך ואל תִּטֹּשׁ תורת אמך”. תורת משה לימדה לגלות כבוד ודאגה כלפי קשישים משני המינים. ברור, אם כן, כי יהוה חפץ שהקשישים יזכו לכבוד. — ויקרא י״ט:32; משלי א׳:8; כ״ג:22.
דאגה לקשישים בתקופת המקרא
3. כיצד גילה יוסף חמלה כלפי אביו הבא־בימים?
3 על הכבוד לישיש היה לבוא לידי ביטוי לא רק במילים אלא גם במעשים מלאי התחשבות. יוסף גילה חמלה רבה כלפי אביו הבא־בימים. הוא חפץ שאביו יעשה את המסע מכנען למצרים, מרחק של למעלה מ־300 קילומטר. לכן, שלח יוסף ליעקב ”עשרה חמורים נושאים מטוב מצרים ועשר אתונות נושאות בר ולחם ומזון לאביו בדרך”. בהגיע יעקב לגושן, ניגש אליו יוסף ”ויפול על צואריו וַיֵּבְךְ על צואריו עוד”. יוסף הרעיף על אביו אהבה עמוקה. איזו דוגמה מעודדת ביותר לדאגה לקשישים! — בראשית מ״ה:23; מ״ו:5, 29.
4. מדוע דוגמתה של רות ראויה לחיקוי?
4 דוגמה שובת־לב נוספת, הראויה לחיקוי בגילוי טוב־לב לקשישים, היא רות. על־אף היותה נוכריה, דבקה רות בחותנתה, האלמנה היהודיה, נעמי. היא נטשה את עמה שלה ונטלה על עצמה את הסיכון שלא תינשא שנית. כאשר הפצירה בה נעמי לשוב לעמה, השיבה לה רות בכמה מן המילים היפות ביותר המופיעות במקרא: ”אל תפגעי בי לעזבך, לשוב מאחריך; כי אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין, עמך עמי ואלהיך אלהי. באשר תמותי אמות ושם אֶקָּבֵר. כה יעשה יהוה לי וכה יוסיף כי הַמָּוֶת יפריד ביני ובינך”. (רות א׳:16, 17) רות גילתה תכונות נפלאות גם בהסכימה להינשא לבועז, המבוגר ממנה, תחת הסידור של נישואי־היבמה. — רות פרקים ב׳ עד ד׳.
5. אילו תכונות גילה ישוע ביחסו לאנשים?
5 ישוע הציב דוגמה דומה ביחסו לאנשים. הוא היה סבלני, רחמן, טוב־לב ומרגיע. הוא גילה עניין אישי באדם מסכן, אשר היה פיסח במשך כ־38 שנה, וריפא אותו. הוא גילה התחשבות באלמנות. (לוקס ז׳:11–15; יוחנן ה׳:1–9) אפילו תוך כדי יסוריו על עמוד־ההוקעה, דאג שיהיה מי שיטפל באימו, שככל הנראה, היתה בראשית שנות ה־50 לחייה. מלבד אויביו הצבועים, הכל מצאו מרגוע בחברתו של ישוע. לפיכך, יכול היה לומר: ”בואו אלי כל העמלים והעמוסים ואני אמציא לכם מנוחה. קחו עליכם את עולי ולמדו ממני, כי עניו אני ונמוך־רוח; תמצאו מרגוע לנפשותיכם”. — מתי ט׳:36; י״א:28, 29; יוחנן י״ט:25–27.
מי ראוי להתחשבות?
6. (א) מי ראויים במיוחד לדאגה? (ב) אילו שאלות מן הראוי שנשאל את עצמנו?
6 מאחר שיהוה אלהים ובנו, ישוע המשיח, הציבו עבורנו מופתים כה נפלאים בנוגע לדאגה, יהא זה הולם מצד משיחיים מוקדשים לחקותם. יש בקרבנו כאלה אשר במשך שנים רבות עמלו קשות בנושאם על שכמם נטל כבד — אחים ואחיות קשישים אשר הגיעו לערוב ימיהם. יתכן שנמנים עימם הורינו או סבינו. האם אנו מתייחסים אליהם כאל מובן מאליו? שמא אנו מגלים כלפיהם יחס של התנשאות? או האם אנו מעריכים באמת ובתמים את נסיונם העשיר ואת חוכמת־החיים העניפה שלהם? אמת, חלקם מעמידים את סבלנותנו במבחן ברגישותם המיוחדת ובחולשותיהם, השכיחות למדי אצל קשישים. אך, שאל את עצמך, ’האם, הייתי נוהג, בנסיבות הללו, באופן שונה?’
7. מה מדגים את הצורך לגלות רגש־הזדהות עם הקשישים?
7 ישנו סיפור נוגע־ללב מן המזרח־התיכון על החמלה שגילתה נערה צעירה לקשישים. כאשר הסבתא סייעה בעבודות המטבח, נשמטה מידיה בטעות אחת מצלחות החרסינה ונשברה. היא כעסה על עצמה ועל הגמלוניות שגילתה; אך, בתה זעמה אף יותר. הבת, קראה לבתה הקטנה ושלחה אותה לחנות קרובה כדי לקנות לסבתא צלחת בלתי־שבירה עשויה מעץ. הילדה שבה כשבידה שתי צלחות־עץ. אימה דרשה לדעת: ”מדוע קנית שתי צלחות?” הנכדה השיבה בהיסוס: ”אחת לסבתא ואחת לך, לכשתזדקני”. אכן כן, בעולם זה הזיקנה אורבת לכל אחד מאיתנו. האם לא היינו רוצים שינהגו בנו בסבלנות ובטוב־לב? — תהלים ע״א:9.
8, 9. (א) כיצד עלינו לנהוג בקשישים שבקרבנו? (ב) לְמַה על אלה שהצטרפו זה לא מכבר לקהילה לשית לבם?
8 לעולם אל תשכח, שלרבים מאחינו ואחיותינו הקשישים, היסטוריה ארוכה של פעילות משיחית נאמנה. ללא ספק, הם ראויים לכבוד, להתחשבות, לעזרה אדיבה ולעידוד מצידנו. היטב תיאר זאת האיש החכם: ”עטרת תפארת שיבה, בדרך צדקה תִּמָּצֵא”. ושיבתם זו, הן של הקשיש והן של הקשישה, ראויה לכבוד. אחדים מקרב אחים ואחיות קשישים אלה עדיין משרתים כחלוצים נאמנים, וגברים רבים ממשיכים לשרת בנאמנות כזקני־קהילה; אחדים מבצעים עבודה ראויה־לציון כמשגיחים נודדים. — משלי ט״ז:31.
9 פאולוס יעץ לטימותיאוס: ”אל תגער בזקן, כי אם הפצר בו כבן הפונה לאביו. פנה אל הצעירים כאל אחים, אל הזקנות כאל אימהות, ואל הצעירות כאל אחיות — במלוא הטוהר”. (טימותיוס א׳. ה׳:1, 2) על אלה אשר עזבו את העולם חסר־הכבוד והצטרפו זה לא מכבר לקהילה המשיחית, לשית לבם באופן מיוחד לדברי פאולוס, המבוססים על אהבה. צעירים, אל תחקו את הגישות השליליות שיתכן שהייתם עדים להן בבית־הספר. אל תתרעמו בגין עצתם הטובה של העדים המבוגרים יותר. (קורינתים א׳. י״ג:4–8; עברים י״ב:5, 6, 11) מכל מקום, כאשר הקשישים, עקב בריאות לקויה או בעיות כלכליות, זקוקים לעזרה, על מי מוטלת האחריות הראשונית לסייע להם?
תפקיד המשפחה בדאגה לקשישים
10, 11. (א) על־פי המקרא, על מי מוטלת האחריות הראשונית של הדאגה לקשישים? (ב) מדוע אין זה תמיד קל לדאוג לקשישים?
10 בקהילה המשיחית הקדומה, התעוררו בעיות בנוגע לדאגה לאלמנות. לדברי השליח פאולוס, ממי נדרש למלא צרכים אלה? ”כבד את האלמנות אשר הן אכן אלמנות. ואם לאלמנה יש בנים או בני בנים, עליהם קודם כל ללמוד לעשות חסד עם ביתם הם ולהשיב גמול להוריהם, כי כן רצוי לפני אלהים. ומי שאינו דואג לקרוביו, ביחוד לבני־ביתו, כפר באמונה והוא גרוע ממי שאינו מאמין”. — טימותיאוס א׳. ה׳:3, 4, 8.
11 בעתות מחסור, על בני־משפחה קרובים להיות הראשונים לחוש לעזרת הקשישים.a בדרך זו, ילדים בוגרים יכולים לגלות הערכה עבור כל אותן שנים של אהבה, עמל ודאגה שהשקיעו בהם הוריהם. יתכן שאין הדבר קל. ככל שאנשים מתבגרים, הופכים הם באופן טבעי איטיים יותר, ויש אשר נעשים חסרי־אונים. אחרים עלולים להיעשות מרוכזים בעצמם, תובעניים, יתכן שאף מבלי שיחושו בכך. אך, כאשר אנו היינו תינוקות, האם לא היינו מרוכזים בעצמנו ותובעניים? והאם הורינו לא חשו להגיש לנו עזרה? כעת, בזקנתם, התהפכו היוצרות. אם כן, מה דרוש? חמלה וסבלנות. — השווה תסלוניקים א׳. ב׳:7, 8.
12. אילו תכונות דרושות כדי לדאוג לקשישים — ולכל שאר האחים בקהילה המשיחית?
12 השליח פאולוס השיא עצה מעשית בכותבו: ”לכן אתם, כבחירי אלהים קדושים ואהובים, ליבשו חמלה ורחמים ונדיבות־לב, נמיכות־רוח וענווה וארך־אפיים. נהגו בסבלנות איש עם רעהו, וסילחו זה לזה כאשר למישהו טענה על רעהו. כשם שהאדון סלח לכם, כן סילחו גם אתם. מעל לכל אלה תשרור האהבה, שהיא קשר השלמות”. אם עלינו לגלות סוג זה של חמלה ואהבה בקהילה, האם לא מוטל עלינו, על אחת כמה וכמה, לממשה בחוג־המשפחה? — קולוסים ג׳:12–14.
13. מי, מלבד הורים וסבים קשישים, עשויים להזדקק לעזרה?
13 לעתים, סוג זה של עזרה נחוץ לא רק להורים או לסבים אלא גם לקרובי־משפחה קשישים אחרים. ישנם קשישים עריריים, אשר שירתו במשך שנים רבות כשליחים, כמשגיחים נודדים ובתחומים אחרים של השירות המלא. הם הציבו באמת את המלכות במקום הראשון בחייהם. (מתי ו׳:33) האין זה הולם, איפוא, שנגלה כלפיהם רוח של דאגה? ללא ספק, הדרך בה דואגת חברת המצפה לחברי בית־אל הקשישים מהווה דוגמה נאותה. בבית־אל המרכזי בברוקלין ובמספר מסניפי החברה, זוכים מספר אחים ואחיות קשישים לטיפול יומיומי מחברי משפחת בית־אל אשר הוכשרו למלא תפקיד זה. הם שמחים לדאוג לישישים אלה כאילו היו הוריהם או הורי־הוריהם. בו בזמן, לומדים הם רבות מנסיון־החיים של הקשישים. — משלי כ״ב:17.
תפקיד הקהילה בדאגה לקשישים
14. אילו סידורים ערכה הקהילה המשיחית הקדומה לשם דאגה לקשישים?
14 במדינות רבות כיום, קיימות לשכות־סעד הממונות על מתן קיצבאות־זיקנה ועל הגשת טיפול רפואי לקשישים. במקומות שבהם הם זכאים לכך, יכולים המשיחיים למצות זכויות אלה עד תום. אולם, במאה הראשונה לספירה, לא היו קיימים הסדרים מעין אלה. לכן, הקהילה המשיחית נקטה פעולה כדי לסייע לאלמנות חסרות־כל. פאולוס הורה: ”אלמנה לא תירשם אלא אם מלאו לה ששים שנה והיתה נשואה לאיש אחד, ולזכותה עדות על מעשים טובים — שגידלה בנים, הכניסה אורחים, רחצה את רגלי הקדושים, היתה לסעד לסובלים והתמסרה לכל מעשה טוב”. לפיכך, פאולוס הראה שגם לקהילה היה תפקיד בעזרה לקשישים. נשים רוחניות אשר לא היו להן ילדים מאמינים, היו זכאיות לעזרה מסוג זה. — טימותיאוס א׳. ה׳:9, 10.
15. מדוע יתכן שתהא נחוצה עזרה כדי להשיג סיוע ממשלתי?
15 במקומות בהם המדינה מקנה לקשישים זכאות לסעד, במרבית המקרים, קבלת זכויות אלה כרוכה בניירת רבה, דבר העלול לרפות את ידיהם. במקרים מעין אלה, הולם יהיה שזקני־הקהילה ידאגו למישהו שיסייע בידם של הקשישים להגיש בקשה, לממש את זכויות הסעד שלהם ואף להגדילן. לעתים, כאשר הנסיבות משתנות עשוי הדבר להוביל להגדלת הקיצבה. אך, ישנם דברים מעשיים רבים נוספים שהמשגיחים יכולים לארגן לשם דאגה לקשישים. מה הם כמה מאותם דברים?
16, 17. באילו דרכים שונות נוכל לגלות הכנסת־אורחים כלפי הישישים שבקהילתנו?
16 גילוי הכנסת־אורחים הינו מנהג עתיק־יומין שמבואו עוד בתקופת המקרא. עד עצם היום הזה, במדינות מזרח־תיכוניות רבות, האנשים מגלים הכנסת־אורחים כלפי זרים, לפחות עד כדי הצעת כוס קפה או תה. אין תימה בכך, אם כן, שפאולוס כתב: ”תנו את חלקכם לצרכי הקדושים ושאפו להכניס אורחים”. (רומים י״ב:13) משמעותה המילולית של המילה היוונית ’הכנסת־אורחים’, פִילוֹקְסֵנְיָה, היא ”אהבה (חיבה או טוב־לב) לזרים”. אם על המשיחי לגלות הכנסת־אורחים כלפי זרים, האין עליו להרבות בהכנסת־אורחים כלפי אחיו לאמונה? הזמנת הקשיש לארוחה מהווה עבורו, תדירות, יציאה ברוכה מן השיגרה. אם חפץ אתה שבאירועים החברתיים שאתה עורך יישמע קולם של החוכמה והניסיון, הזמן גם את הישישים. — השווה לוקס י״ד:12–14.
17 ישנן דרכים רבות שבהן ניתן לעודד את הקשישים. אם אנו מארגנים הסעות במכונית לאולם־המלכות או לכינוס, האם ישנם קשישים אחדים אשר יקבלו בברכה את ההזמנה להצטרף אלינו? אל תמתין עד שהם יפנו אליך בבקשה. הצע לקחת אותם. עזרה מעשית אחרת היא לערוך עבורם את הקניות. או במקרה שמסוגלים הם לכך, מדוע שלא נזמינם להצטרף למסעי הקניות שלנו? אולם, עליך לוודא שיהיו באיזור מקומות שבהם יוכלו לנוח ולהתרענן במקרה הצורך. ללא ספק, יידרשו סבלנות וטוב־לב, אך הכרת־תודתו הכנה של הקשיש עשויה להיות רבת־גמול. — קורינתים ב׳. א׳:11.
נכס רב־חן לקהילה
18. מדוע מהווים הקשישים ברכה לקהילה?
18 איזו ברכה היא לראות בקהילה ראשים שזרקה בהם שיבה או שהקריחו עם הזמן מפאת גילם! משמע הדבר, שבינות לחיוניות הצעירים ולמרצם, ברשותנו קומץ של חוכמה וניסיון — נכס אמיתי לכל קהילה. הידע שלהם הוא כמים משיבי־נפש שיש לשאוב מתוך באר. כשם שמשלי י״ח:4 אומר: ”מים עֲמֻקִּים דברי פי איש, נחל נֹבֵעַ מקור חכמה”. מה מעודד עבור הקשישים לחוש כי הם רצויים וכי הם זוכים להערכה! — השווה תהלים צ״ב:15.
19. כיצד הקריבו אחדים למען הוריהם הקשישים?
19 אחדים בשירות מלא חשו כי עליהם לוותר על זכויותיהם כדי לשוב לביתם על־מנת לדאוג להוריהם החולים והקשישים. הם הקריבו למען אלה שהקריבו בעבר למענם. זוג שליחים לשעבר, שעדיין נוטל חלק בשירות המלא, שב לביתו כדי לטפל בהוריו הקשישים. הוא עשה כן למעלה מ־20 שנה. לפני ארבע שנים, היה צורך להכניס את אימו של הבעל לבית־אבות. הבעל, בשנות הששים לחייו, מבקר את אימו בת ה־93 מדי יום ביומו. הוא מסביר: ”כיצד אוכל לנטוש אותה? היא אימי!” במקרים אחרים, התנדבו אחים וקהילות שלמות להשגיח על אחים קשישים, כדי שילדיהם יוכלו להמשיך ולמלא את השליחות שהוטלה עליהם. אהבה בלתי־אנוכית מעין זו, ראויה אף היא לשבח רב. יש לטפל בכל מקרה לגופו ברגישות, שכן אין להזניח את הקשישים. הוכח את אהבתך להוריך הקשישים. — שמות כ׳:12; אפסים ו׳:2, 3.
20. איזו דוגמה הציב לנו יהוה בדאגה לקשישים?
20 אכן כן, אחינו ואחיותינו הקשישים הם כעטרת תפארת למשפחה ולקהילה. יהוה אמר: ”ועד זִקְנָה, אני הוא; ועד שיבה, אני אסבול. אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול ואמלט”. הבה נגלה אותה הסבלנות ואותה הדאגה כלפי אחינו ואחיותינו הקשישים במשפחה המשיחית. — ישעיהו מ״ו:4; משלי ט״ז:31.
(מקור המאמר: 1993/9/1)
[הערת שוליים]
a לקבלת הצעות מפורטות בנוגע לדברים שבני־המשפחה יכולים לעשות כדי לסייע לקשישים, ראה את המצפה לנובמבר 1987, עמודים 12–16.
האם אתה זוכר?
◻ אילו דוגמאות מספק לנו המקרא בנוגע לדאגה לקשישים?
◻ כיצד עלינו לנהוג בקשישים?
◻ כיצד יכולים חברי־המשפחה לדאוג ליקיריהם הקשישים?
◻ מה יכולה הקהילה לעשות כדי לסייע לקשישים?
◻ מדוע מהווים הקשישים ברכה לכולנו?
[תמונה בעמוד 18]
רות גילתה טוב־לב וכבוד לנעמי הקשישה
[תמונה בעמוד 19]
הקשישים הינם חברי־קהילה יקרי־ערך