צעירים שואלים...
מה רע בלהתנקם?
”הוא העליב אותי” (קוניל, בן 15, יושב בכלא באשמת רצח).
אנדרו, בן 14, הרג מורָה בנשף ריקודים בבית הספר. הוא טען שהוא שונא את המורים ואת הוריו, ושהוא כועס על בנות כי הן דוחות את חיזוריו.
כתב העת טיים מכנה זאת ”מגמה קטלנית”. נער עצבני מבריח נשק קטלני אל בין כותלי בית הספר, ופותח באש על חבריו לספסל הלימודים ועל המורים. תקריות טראגיות מעין אלה הפכו לחזון נפרץ בארצות־הברית, עד כי רשת חדשות טלוויזיונית תיארה את המגמה כ”גל של אלימות”.
יריות בבית הספר עדיין אינן דבר שבשגרה. עם זאת, מפשעים שאירעו לאחרונה במהלך התפרצויות זעם ניתן ללמוד על גודל כעסם של צעירים מסוימים. מה מעורר, ככל הנראה, התפרצויות כאלה? מסתבר שחלק מן הצעירים הללו נתקפו זעם לנוכח עוול כלשהו או ניצול לרעה של כוח מצד בעלי סמכות. אחרים התרעמו, כפי הנראה, על הקנטות חוזרות ונשנות מצד בני גילם. נער בן 12 ירה בבן כיתתו ואחר כך בעצמו, מפני שהקניטו אותו על שסבל מעודף משקל.
יש להודות, שרוב בני הנוער לעולם לא ישקלו ברצינות מעורבות באלימות כה קיצונית. למרות זאת, לא קל להיאבק בתחושות פגיעה וכאב שצפות ועולות כשאתה קורבן לגזענות, איומים או הקנטות אכזריות. בן נזכר בתקופת לימודיו בבית הספר ומספר: ”תמיד הייתי נמוך יותר משאר הילדים בגילי. ומאחר שהסתפרתי קצוץ, שאר התלמידים נהגו להקניט אותי ולטפוח על ראשי. זה עצבן אותי מאוד. ואם לא די בכך, כשביקשתי עזרה מבעלי סמכות, הם התעלמו ממני. זה הרגיז אותי עוד יותר!” בן מוסיף ואומר: ”הסיבה היחידה שלא לקחתי אקדח ויריתי באנשים האלה היא, שלא היתה לי גישה לאקדח”.
כיצד עליך להתייחס לצעירים שרוצים לפגוע במי שפוגעים בהם? ומה עליך לעשות אם אתה המטרה לחיצי ההתעללות? כדי להשיב על כך, תן דעתך למה שיש לדבר־אלוהים לומר בנידון.
שליטה עצמית — גבורה!
יחס לא הוגן ואי־צדק היו קיימים מימים ימימה. אחד מכותבי המקרא נתן עצה בנידון: ”הרף מאף ועזוב חימה. אל תתחר אך להרע” (תהלים ל״ז:8). לעתים קרובות הזעם מלווה באובדן שליטה עצמית ומתפרץ ללא התחשבות בתוצאות. אם תרשה לעצמך לרתוח, אתה עלול להתפרץ בזעם! ומה תהיה התוצאה?
תן דעתך לסיפור המקראי של קין והבל. ”וייחר לקין מאוד” על אחיו הבל, מספר הכתוב. והתוצאה: ”ויהי בהיותם בשדה ויקום קין אל הבל אחיו ויהרגהו” (בראשית ד׳:5, 8). דוגמה נוספת לזעם בלתי נשלט קשורה לשאול המלך. מתוך קנאה בהישגיו הצבאיים של דוד הצעיר, הוא הטיל חניתות — לא רק בדוד אלא גם בבנו יונתן, בשר מבשרו! (שמואל א׳. י״ח:11; י״ט:10; כ׳:30–34).
נכון שלפעמים הכעס מוצדק. אך גם כאן, תרעומת מוצדקת עלולה להסתיים בכי רע אם אין שולטים בה. לשמעון ולוי, למשל, היתה זכות לכעוס על שכם לאחר ששמעו שאנס את אחותם דינה. אולם במקום לשמור על קור רוח הם התלהטו בזעם פראי, המשתקף בדבריהם: ”הכזונה יעשה את אחותנו?” (בראשית ל״ד:31) וכשכעסם הגיע לשיאו, הם לקחו ”איש וחרבו ויבואו על העיר בטח, ויהרגו כל זכר” בכפרו של שכם. כעסם היה מידבק, משום ששאר ”בני יעקב” הצטרפו למתקפתם הרצחנית (בראשית ל״ד:25–27). אפילו שנים לאחר מכן, גינה יעקב אביהם של שמעון ולוי את כעסם הבלתי מרוסן (בראשית מ״ט:5–7).
מכאן אנו למדים עיקרון חשוב: כעס בלתי מרוסן אינו סימן לגבורה אלא לחולשה. במשלי ט״ז:32 נאמר: ”טוב ארך אפיים מגיבור, ומושל ברוחו מלוכד עיר”.
הטיפשות שבפעולת תגמול
המקרא מורה לנו: ”אל תשלמו לאיש רעה תחת רעה... אל תתנקמו” (רומים י״ב:17, 19). נקמה — בין שמדובר באלימות פיזית ובין שבמילים פוגעות — פסולה בעיני אלוהים. זאת ועוד, נקמה כזו אינה מעשית ואינה נבונה. ראשית, מפני שבדרך כלל אלימות גוררת אלימות (מתי כ״ו:52). ומילים פוגעות גוררות, על פי רוב, עוד מילים פוגעות. זכור, כמו כן, שהכעס לעתים אינו מוצדק. למשל, התוכל לדעת בוודאות שהאדם שפגע בך נוטר לך טינה? אולי הוא פשוט ירה מהמותן או דיבר בגסות? ואפילו אם דיבר ברשעות, האם להשיב לו כגמולו הוא הדבר הנכון לעשותו?
שים לב לכתוב בקהלת ז׳:21, 22: ”גם לכל הדברים אשר ידברו אל תיתן לבך אשר לא תשמע את עבדך מקללך. כי גם פעמים רבות ידע לבך אשר גם אתה קיללת אחרים”. נכון, זה לא נעים שאנשים אומרים עליך דברים רעים. אולם המקרא מכיר בכך שזו המציאות. האם לא קרה לך שאמרת דברים על אחרים, שעדיף היה שלא להגידם? אז מדוע שתגזים בתגובתך כשמישהו אומר עליך משהו רע? לפעמים, הדרך הטובה ביותר להתמודד עם הקנטות היא פשוט להתעלם מהן.
הוא הדין לגבי מצב שבו אתה חש שנהגו בך שלא כשורה — תגובה מוגזמת אינה מן החוכמה. נער ושמו דיוויד נזכר במה שאירע כששיחק כדורסל עם כמה מאחיו לאמונה. ”מישהו מהקבוצה המתחרה פגע בי בכדור”, מספר דיוויד. דיוויד מיהר להסיק שזה נעשה במכוון והשיב לו באותו מטבע, כלומר השליך לעברו את הכדור בכוח. ”הייתי ממש עצבני”, מודה דיוויד. אבל לפני שהעניינים יצאו מכלל שליטה, דיוויד התפלל ליהוה. הוא אמר לעצמו, ’מה אני עושה? אני מסתכסך עם אחי לאמונה?’ לאחר מכן, שניהם התנצלו זה בפני זה.
במצבים כאלה טוב לזכור את דוגמתו של ישוע המשיח, ”אשר חירפוהו ולא השיב חירוף, סבל ולא איים” (פטרוס א׳. ב׳:23). במצבים מלחיצים, במקום להגיב התפלל לאלוהים ובקש ממנו שיעזור לך לגלות איפוק. הוא ”יתן את רוח הקודש למבקשים ממנו” בנדיבות (לוקס י״א:13). במקום להשיב רעה תחת רעה כשמישהו מעליב אותך, אולי הדבר הנכון לעשותו יהא לפנות אליו ולדבר איתו על כך (מתי ה׳:23, 24). אם אתה מטרה להטרדה רצינית וממושכת, אולי מצד בריון בבית הספר, אל תיזום עימות העלול להסתיים באלימות. תחת זאת, מומלץ שתנקוט צעדים מעשיים להגן על עצמך.a
נערה שהניחה לכעס
צעירים רבים מיישמים עקרונות מקראיים אלו ומשיגים תוצאות יפות. קתרינה, למשל, נמסרה לאימוץ בגיל רך. היא מספרת: ”היתה לי בעיה עם כעס, משום שלא הבנתי מדוע אמי הביולוגית ויתרה עלי. אז נהגתי להוציא את הכעס על אמי המאמצת. זה היה טיפשי אבל חשבתי שאם אפגע בה, אנקום איכשהו באמי הביולוגית. עשיתי הכל כדי לפגוע — ניבולי פה, רקיעת רגליים והתפרצויות זעם. טריקת דלתות היתה הדבר החביב עלי. נהגתי להגיד לה ’אני שונאת אותך!’ וכל זאת משום שכעסתי נורא. במבט לאחור, קשה לי להאמין שעשיתי את הדברים האלה”.
מה עזר לקתרינה לשלוט בכעס? היא עונה: ”קריאת המקרא! זה מאוד חשוב, משום שיהוה יודע מה אנחנו מרגישים”. קתרינה גם מצאה נחמה כשהיא ומשפחתה קראו את המאמרים בעורו! שעסקו במצבה המשפחתי המיוחד.b ”ישבנו יחד ויכולנו להבין האחד את רגשותיו של האחר”, היא נזכרת.
גם אתה תוכל ללמוד לשלוט בכעס. כשאתה נתקל בהקנטות, איומים או יחס לא הוגן, זכור את מילותיו של המקרא בתהלים ד׳:5: ”ריגזו ואל תחטאו”. בכוחן של מילים אלו לעזור לך לכבוש כעס הרסני.
[הערות שוליים]
a לקבלת עצות מעשיות בנוגע להתנהגות כלפי מורים לא הוגנים, בריונים בבית הספר ומטרידים למיניהם, ראה הספר צעירים שואלים... תשובות מעשיות פרקים 19 ו־20, ומאמר בסדרה זו מ־8 באוגוסט 1989 (אנג׳).
b ראה סדרת המאמרים שכותרתה ”אימוץ — השמחה והקשיים”, שהופיעה בהוצאת עורו! מ־8 במאי 1996 (אנג׳).
[תמונה בעמוד 15]
לעתים קרובות הדרך הטובה ביותר להתמודד עם הקנטות היא פשוט להתעלם מהן