צעירים שואלים.‏.‏.‏

מה רע בלהתנקם?‏

‏”‏הוא העליב אותי”‏ (‏קוניל,‏ בן 15,‏ יושב בכלא באשמת רצח)‏.‏

אנדרו,‏ בן 14,‏ הרג מורָה בנשף ריקודים בבית הספר.‏ הוא טען שהוא שונא את המורים ואת הוריו,‏ ושהוא כועס על בנות כי הן דוחות את חיזוריו.‏

כתב העת טיים מכנה זאת ”‏מגמה קטלנית”‏.‏ נער עצבני מבריח נשק קטלני אל בין כותלי בית הספר,‏ ופותח באש על חבריו לספסל הלימודים ועל המורים.‏ תקריות טראגיות מעין אלה הפכו לחזון נפרץ בארצות־הברית,‏ עד כי רשת חדשות טלוויזיונית תיארה את המגמה כ”‏גל של אלימות”‏.‏

יריות בבית הספר עדיין אינן דבר שבשגרה.‏ עם זאת,‏ מפשעים שאירעו לאחרונה במהלך התפרצויות זעם ניתן ללמוד על גודל כעסם של צעירים מסוימים.‏ מה מעורר,‏ ככל הנראה,‏ התפרצויות כאלה?‏ מסתבר שחלק מן הצעירים הללו נתקפו זעם לנוכח עוול כלשהו או ניצול לרעה של כוח מצד בעלי סמכות.‏ אחרים התרעמו,‏ כפי הנראה,‏ על הקנטות חוזרות ונשנות מצד בני גילם.‏ נער בן 12 ירה בבן כיתתו ואחר כך בעצמו,‏ מפני שהקניטו אותו על שסבל מעודף משקל.‏

יש להודות,‏ שרוב בני הנוער לעולם לא ישקלו ברצינות מעורבות באלימות כה קיצונית.‏ למרות זאת,‏ לא קל להיאבק בתחושות פגיעה וכאב שצפות ועולות כשאתה קורבן לגזענות,‏ איומים או הקנטות אכזריות.‏ בן נזכר בתקופת לימודיו בבית הספר ומספר:‏ ”‏תמיד הייתי נמוך יותר משאר הילדים בגילי.‏ ומאחר שהסתפרתי קצוץ,‏ שאר התלמידים נהגו להקניט אותי ולטפוח על ראשי.‏ זה עצבן אותי מאוד.‏ ואם לא די בכך,‏ כשביקשתי עזרה מבעלי סמכות,‏ הם התעלמו ממני.‏ זה הרגיז אותי עוד יותר!‏”‏ בן מוסיף ואומר:‏ ”‏הסיבה היחידה שלא לקחתי אקדח ויריתי באנשים האלה היא,‏ שלא היתה לי גישה לאקדח”‏.‏

כיצד עליך להתייחס לצעירים שרוצים לפגוע במי שפוגעים בהם?‏ ומה עליך לעשות אם אתה המטרה לחיצי ההתעללות?‏ כדי להשיב על כך,‏ תן דעתך למה שיש לדבר־אלוהים לומר בנידון.‏

שליטה עצמית — גבורה!‏

יחס לא הוגן ואי־צדק היו קיימים מימים ימימה.‏ אחד מכותבי המקרא נתן עצה בנידון:‏ ”‏הרף מאף ועזוב חימה.‏ אל תתחר אך להרע”‏ (‏תהלים ל״ז:‏8‏)‏.‏ לעתים קרובות הזעם מלווה באובדן שליטה עצמית ומתפרץ ללא התחשבות בתוצאות.‏ אם תרשה לעצמך לרתוח,‏ אתה עלול להתפרץ בזעם!‏ ומה תהיה התוצאה?‏

תן דעתך לסיפור המקראי של קין והבל.‏ ”‏וייחר לקין מאוד”‏ על אחיו הבל,‏ מספר הכתוב.‏ והתוצאה:‏ ”‏ויהי בהיותם בשדה ויקום קין אל הבל אחיו ויהרגהו”‏ (‏בראשית ד׳:‏5,‏ 8‏)‏.‏ דוגמה נוספת לזעם בלתי נשלט קשורה לשאול המלך.‏ מתוך קנאה בהישגיו הצבאיים של דוד הצעיר,‏ הוא הטיל חניתות — לא רק בדוד אלא גם בבנו יונתן,‏ בשר מבשרו!‏ (‏שמואל א׳.‏ י״ח:‏11;‏ י״ט:‏10;‏ כ׳:‏30–34‏)‏.‏

נכון שלפעמים הכעס מוצדק.‏ אך גם כאן,‏ תרעומת מוצדקת עלולה להסתיים בכי רע אם אין שולטים בה.‏ לשמעון ולוי,‏ למשל,‏ היתה זכות לכעוס על שכם לאחר ששמעו שאנס את אחותם דינה.‏ אולם במקום לשמור על קור רוח הם התלהטו בזעם פראי,‏ המשתקף בדבריהם:‏ ”‏הכזונה יעשה את אחותנו?‏”‏ (‏בראשית ל״ד:‏31‏)‏ וכשכעסם הגיע לשיאו,‏ הם לקחו ”‏איש וחרבו ויבואו על העיר בטח,‏ ויהרגו כל זכר”‏ בכפרו של שכם.‏ כעסם היה מידבק,‏ משום ששאר ”‏בני יעקב”‏ הצטרפו למתקפתם הרצחנית (‏בראשית ל״ד:‏25–27‏)‏.‏ אפילו שנים לאחר מכן,‏ גינה יעקב אביהם של שמעון ולוי את כעסם הבלתי מרוסן (‏בראשית מ״ט:‏5–7‏)‏.‏

מכאן אנו למדים עיקרון חשוב:‏ כעס בלתי מרוסן אינו סימן לגבורה אלא לחולשה.‏ במשלי ט״ז:‏32 נאמר:‏ ”‏טוב ארך אפיים מגיבור,‏ ומושל ברוחו מלוכד עיר”‏.‏

הטיפשות שבפעולת תגמול

המקרא מורה לנו:‏ ”‏אל תשלמו לאיש רעה תחת רעה.‏.‏.‏ אל תתנקמו”‏ (‏רומים י״ב:‏17,‏ 19‏)‏.‏ נקמה — בין שמדובר באלימות פיזית ובין שבמילים פוגעות — פסולה בעיני אלוהים.‏ זאת ועוד,‏ נקמה כזו אינה מעשית ואינה נבונה.‏ ראשית,‏ מפני שבדרך כלל אלימות גוררת אלימות (‏מתי כ״ו:‏52‏)‏.‏ ומילים פוגעות גוררות,‏ על פי רוב,‏ עוד מילים פוגעות.‏ זכור,‏ כמו כן,‏ שהכעס לעתים אינו מוצדק.‏ למשל,‏ התוכל לדעת בוודאות שהאדם שפגע בך נוטר לך טינה?‏ אולי הוא פשוט ירה מהמותן או דיבר בגסות?‏ ואפילו אם דיבר ברשעות,‏ האם להשיב לו כגמולו הוא הדבר הנכון לעשותו?‏

שים לב לכתוב בקהלת ז׳:‏21,‏ 22‏:‏ ”‏גם לכל הדברים אשר ידברו אל תיתן לבך אשר לא תשמע את עבדך מקללך.‏ כי גם פעמים רבות ידע לבך אשר גם אתה קיללת אחרים”‏.‏ נכון,‏ זה לא נעים שאנשים אומרים עליך דברים רעים.‏ אולם המקרא מכיר בכך שזו המציאות.‏ האם לא קרה לך שאמרת דברים על אחרים,‏ שעדיף היה שלא להגידם?‏ אז מדוע שתגזים בתגובתך כשמישהו אומר עליך משהו רע?‏ לפעמים,‏ הדרך הטובה ביותר להתמודד עם הקנטות היא פשוט להתעלם מהן.‏

הוא הדין לגבי מצב שבו אתה חש שנהגו בך שלא כשורה — תגובה מוגזמת אינה מן החוכמה.‏ נער ושמו דיוויד נזכר במה שאירע כששיחק כדורסל עם כמה מאחיו לאמונה.‏ ”‏מישהו מהקבוצה המתחרה פגע בי בכדור”‏,‏ מספר דיוויד.‏ דיוויד מיהר להסיק שזה נעשה במכוון והשיב לו באותו מטבע,‏ כלומר השליך לעברו את הכדור בכוח.‏ ”‏הייתי ממש עצבני”‏,‏ מודה דיוויד.‏ אבל לפני שהעניינים יצאו מכלל שליטה,‏ דיוויד התפלל ליהוה.‏ הוא אמר לעצמו,‏ ’‏מה אני עושה?‏ אני מסתכסך עם אחי לאמונה?‏’‏ לאחר מכן,‏ שניהם התנצלו זה בפני זה.‏

במצבים כאלה טוב לזכור את דוגמתו של ישוע המשיח,‏ ”‏אשר חירפוהו ולא השיב חירוף,‏ סבל ולא איים”‏ (‏פטרוס א׳.‏ ב׳:‏23‏)‏.‏ במצבים מלחיצים,‏ במקום להגיב התפלל לאלוהים ובקש ממנו שיעזור לך לגלות איפוק.‏ הוא ”‏יתן את רוח הקודש למבקשים ממנו”‏ בנדיבות ‏(‏לוקס י״א:‏13‏)‏.‏ במקום להשיב רעה תחת רעה כשמישהו מעליב אותך,‏ אולי הדבר הנכון לעשותו יהא לפנות אליו ולדבר איתו על כך (‏מתי ה׳:‏23,‏ 24‏)‏.‏ אם אתה מטרה להטרדה רצינית וממושכת,‏ אולי מצד בריון בבית הספר,‏ אל תיזום עימות העלול להסתיים באלימות.‏ תחת זאת,‏ מומלץ שתנקוט צעדים מעשיים להגן על עצמך.‏a

נערה שהניחה לכעס

צעירים רבים מיישמים עקרונות מקראיים אלו ומשיגים תוצאות יפות.‏ קתרינה,‏ למשל,‏ נמסרה לאימוץ בגיל רך.‏ היא מספרת:‏ ”‏היתה לי בעיה עם כעס,‏ משום שלא הבנתי מדוע אמי הביולוגית ויתרה עלי.‏ אז נהגתי להוציא את הכעס על אמי המאמצת.‏ זה היה טיפשי אבל חשבתי שאם אפגע בה,‏ אנקום איכשהו באמי הביולוגית.‏ עשיתי הכל כדי לפגוע — ניבולי פה,‏ רקיעת רגליים והתפרצויות זעם.‏ טריקת דלתות היתה הדבר החביב עלי.‏ נהגתי להגיד לה ’‏אני שונאת אותך!‏’‏ וכל זאת משום שכעסתי נורא.‏ במבט לאחור,‏ קשה לי להאמין שעשיתי את הדברים האלה”‏.‏

מה עזר לקתרינה לשלוט בכעס?‏ היא עונה:‏ ”‏קריאת המקרא!‏ זה מאוד חשוב,‏ משום שיהוה יודע מה אנחנו מרגישים”‏.‏ קתרינה גם מצאה נחמה כשהיא ומשפחתה קראו את המאמרים בעורו!‏ שעסקו במצבה המשפחתי המיוחד.‏b ”‏ישבנו יחד ויכולנו להבין האחד את רגשותיו של האחר”‏,‏ היא נזכרת.‏

גם אתה תוכל ללמוד לשלוט בכעס.‏ כשאתה נתקל בהקנטות,‏ איומים או יחס לא הוגן,‏ זכור את מילותיו של המקרא בתהלים ד׳:‏5‏:‏ ”‏ריגזו ואל תחטאו”‏.‏ בכוחן של מילים אלו לעזור לך לכבוש כעס הרסני.‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏תמונה בעמוד 15]‏

לעתים קרובות הדרך הטובה ביותר להתמודד עם הקנטות היא פשוט להתעלם מהן