”יום נקם לאלהינו”
כפי שראינו במאמר הקודם, קיימות מספר סיבות הפוסלות את הנקמנוּת. הנקמה פסולה מפני שלטווח הארוך אינה פותרת בעיות. היא פסולה מכיון שהיא מגבירה את האיבה במקום לבנות גשר ליחסי ידידות. היא פסולה גם מאחר שהיא מזיקה לזה הנוטר בלבו מחשבות־נקם.
אך, הסיבה החשובה ביותר לפסילת נקמת אדם, משתמעת מדברי משה לעם־ישראל: ”כי אל רחום יהוה אלהיך”. (דברים ד׳:31) מאחר שיהוה הינו אל רחום, עלינו להיות רחמנים כמותו. ישוע אמר לנוהים אחריו: ”הייו רחמנים כשם שאביכם רחמן הוא”. — לוקס ו׳:36.
יחד עם זאת, המקרא מתאר את יהוה גם בתור ”אל נקמות”. (תהלים צ״ד:1) הנביא ישעיהו התייחס ל”שנת רצון ליהוה”, אך הזכיר גם ”יום נקם לאלהינו”. (ישעיהו ס״א:2) כיצד יכול אלהים להיות הן רחמן והן נוקם? נשאלת השאלה, אם עלינו לחקות את רחמנותו של אלהים, מדוע שלא נחקה גם את היותו נוקם?
בתשובה לשאלה הראשונה, אלהים הינו רחמן כיון שהוא אוהב בני־אדם ונוטה לסלוח להם במידת האפשר ולאורך זמן, וזאת כדי לספק להם הזדמנות לתקן את דרכיהם. רבים, כמו השליח פאולוס, ניצלו לטובה רחמנות זו. אך, אלהים גם אל נקמה — במובן שהוא מקפיד על דרישות הצדק — כיון שרחמנות זו יכולה להימשך רק עד גבול מסוים. יש המוכיחים שלעולם לא ישנו את דרכיהם, וכלפיהם יוציא אלהים לפועל את גזר־דינו במהלך מה שמכוּנה במקרא ”יום נקם לאלהינו”.
התשובה לשאלה השנייה היא שלילית. לא מן הצדק הוא שנהיה נקמנים כיון שאלהים תובע נקמה. ליהוה יש צדק מושלם. אך, אין הדבר כך אצל בני־אדם. אלהים לוקח בחשבון את כל ההיבטים ותמיד מגיע להחלטה צודקת לחלוטין. אין כל ערבות לכך שננהג כך. על־כן, ייעץ פאולוס: ”יקירי, אל תתנקמו אלא הניחו לזעם, כי כתוב ’לי נקם ושילם, אמר יהוה’”. (רומיים י״ב:19) לטובתנו אנו, עלינו להשאיר את הנקמה בידי יהוה.
מדוע ”יום נקם”?
בכל זאת, המקרא מכיר פעמים רבות בצורך לדרוש את הדין מחוטאים שאינם מגלים חרטה. לדוגמה, השליח פאולוס חזה שאלהים, באמצעות ישוע, יפעל כדי ”להשיב נקם לאלה שאינם יודעים את האלהים ולאלה שאינם נשמעים לבשורת אדונֵנו ישוע”. (תסלוניקים ב׳. א׳:8) יש להתייחס למלים אלה בכובד־ראש. מדוע?
ראשית, כיון שהרוב כיום חוזרים ודוחים את ריבונותו של הבורא, בכך שהם מתעלמים מחוקי הצדק שלו. בין אם הם מתיימרים להאמין באלהים ובין אם לאו, מעשיהם מורים בבירור שהם אינם רואים צורך למסור לאלהים דין וחשבון על התנהגותם. דברי מחבר התהלים מתייחסים לכאלה: ”על מה ניאץ רשע אלהים? אמר בלבו: ’לא תדרוש’”. (תהלים י׳:13) מובן שאלהים לעולם לא ירשה שילגלגו לו בדרך זו. אף־על־פי שהוא אל אהבה, הוא גם אל צדק. הוא ישמע את קריאותיהם של שוחרי הצדק: ”קומה יהוה! אל נשא ידך! אל תשכח עניים”. — תהלים י׳:12.
בנוסף לכך, מפירי חוקי אלהים משחיתים את משכננו, כדור־הארץ. הם מזהמים את האוויר, את האדמה ואת המים; הם ממלאים את כדור־הארץ במעשי עוול ואכזריות; והם אוגרים כמויות אדירות של נשק כימי וגרעיני וכלי־נשק קטלניים אחרים, עד כי מסכנים את עצם קיום האנושות כולה. התערבות מצד אלהים היא הכרחית כדי להבטיח עתיד בטוח לצייתנים בקרב האנושות. (ההתגלות י״א:18) התערבות זו כונתה בפי ישעיהו הנביא ”יום נקם לאלהינו”.
מה ישיג ”יום נקם” זה?
על־פי המילון Vine’s Expository Dictionary of Old and New Testament Words (מילון פרשני למילות הברית הישנה והחדשה מאת ווין), משמעותה המילולית של המלה היוונית המתורגמת ”נקמה” בכתבי־הקודש המשיחיים, כשהיא מיוּחסת לאלהים, הינה: ”’פעולה הנובעת מדרישת הצדק’, שלא בדומה לנקמה אנושית, הנובעת לרוב כתגובה על פגיעה או פשוט מתוך תחושת כעס”. מכאן שנקמתו של אלהים נגד אויביו לא תתבטא בשפיכות־דמים בלתי־מבוקרת, כמו נקמנוּת אישית. כתבי־הקודש מציינים: ”אכן יודע יהוה להציל את חסידיו מניסיון ועם זאת לחשוך את הרשעים ליום הדין כדי להענישם”. — פטרוס ב׳. ב׳:9.
משרתי אלהים מצפים בכליון־עיניים לאותו ”יום נקם לאלהינו”, כאל עת בה יוצדקו עושי הטוב וישוחררו הצדיקים מדיכויָם של הרשעים. אין משמע הדבר שהם נוטרי איבה ונקמנים. ”שמח לאיד [לצרת הזולת] לא ינקה”, מזהיר המקרא. (משלי י״ז:5) להיפך, הם מטפחים רחמנות וחמלה, בהשאירם לאלהים להחליט את ההחלטות באשר לנקמה.
אמת, אין זה קל לאנשים זועמים לנהוג בדרך זו. אך זה אפשרי, ורבים עשו כן. למשל, לפֶּדרוֹ היתה ילדות אומללה ולעתים קרובות ספג מכות מידי אחיו הבוגר. כך הוא גדל ונעשה אדם אלים, הסתבך כל העת עם המשטרה, ואת כל הזעם שהיה לו על מעשי אחיו נהג להוציא על אשתו וילדיו. אך, לבסוף, קיבל את עצת אחד מעדי־יהוה ומאוחר יותר החל ללמוד את המקרא. ”בעזרת יהוה”, הוא מספר היום, ”השתניתי, וכעת במקום להילחם באנשים, אני עוזר להם כזקן־קהילה משיחי”. בעזרת המקרא ורוח־הקודש, רבים אחרים השתנו בהופכם מאנשים קנטרנים ונקמנים לכאלה המגלים אהבה וסובלנות כלפי הזולת.
מה תעשה אתה?
אם נזכור תמיד ש”יום נקם לאלהינו” ממשמש ובא, יעזור לנו הדבר לנצל לטובה את סבלנותו של יהוה. אך, ההזדמנות לעשות כן לא תימשך עוד זמן בלתי־מוגבל. בקרוב יגיע ”יום” זה. השליח פטרוס הסביר מדוע טרם הגיע: ”אין יהוה מאחר בדבר אשר הבטיח, כמו שיש החושבים זאת לאיחור, אלא שהוא מאריך אפו לנו; אין הוא רוצה שיאבד איש, אלא שהכל יבואו לידי תשובה”. — פטרוס ב׳. ג׳:9.
אם כן, דחוף כעת שנתכונן לאותו ”יום נקם” מאת אלהים, בלימוד שקדני של כתבי־הקודש ויישוּם עצותיהם. הדבר יעזור לנו לנהוג בתואם עם עצת מחבר התהלים: ”הרף מאף ועזוב חימה, אל תתחר אך להרע. כי מרעים ייכרתוּן, וקווֵי יהוה המה יירשו ארץ”. — תהלים ל״ז:8, 9.
(מקור המאמר: 1991/11/1)
[תמונה בעמוד 6]
לאחר יום הנקם של אלהים, ”קווי יהוה... יירשו ארץ”