ההשקפה המשיחית על סמכות
”אין שלטון אלא מטעם אלהים” (רומים י״ג:1).
1. מדוע ניתן לומר שיהוה הינו הסמכות העליונה?
סמכות קשורה לבורא או יוצר. הישות העליונה שהעניקה קיום לכל הבריאה, החיה והדוממת, הינה יהוה אלהים. ללא ספק, הוא הסמכות העליונה. משיחיים אמיתיים שותפים לרגשותיהם של היצורים השמימיים המכריזים: ”לך יאה, אדוננו ואלוהינו, לקבל את הכבוד והיקר והגבורה, כי אתה בראת הכל וברצונך היו ונבראו” (ההתגלות ד׳:11).
2. כיצד שליטים קדומים הודו, במובן מסוים, שהם נטולי זכות טבעית לשלוט בעמיתיהם בני־האדם, ומה אמר ישוע לפונטיוס פילטוס?
2 העובדה שרבים מהשליטים בני־האנוש הקדומים ניסו לתת תוקף חוקי לשלטונם בכך שטענו שהם אלים או שהם נציגי האלים, הינה הוכחה בעליל לכך שלאף אדם אין זכות טבעית לשלוט על בני־אדם אחריםa (ירמיהו י׳:23). מקור הסמכות החוקי היחיד הינו יהוה אלהים. המשיח אמר לפונטיוס פילטוס, המושל הרומי של יהודה: ”לא היתה לך שום סמכות עלי לולא ניתן לך מלמעלה” (יוחנן י״ט:11).
”אין שלטון אלא מטעם אלהים”
3. מה ציין השליח פאולוס באשר ל”רשויות השלטון”, ואילו שאלות מעוררות הצהרותיהם של ישוע ושל פאולוס?
3 השליח פאולוס כתב למשיחיים שחיו תחת שלטון האימפריה הרומית: ”כל אדם ייכנע לרשויות השלטון, שהרי אין שלטון אלא מטעם אלהים, והשלטונות הנוכחיים נקבעו מטעם אלהים” (רומים י״ג:1). למה התכוון ישוע כאשר הצהיר שסמכותו של פילטוס ניתנה לו ”מלמעלה”? ומאיזו בחינה התייחס פאולוס לכך שמעמדן של רשויות השלטון הפוליטיות בימיו נקבע על־ידי אלהים? האם הם התכוונו שיהוה אחראי באופן אישי למינויו של כל שליט פוליטי של עולם זה?
4. כיצד כינו ישוע ופאולוס את השטן, ואיזו טענה מצד השטן לא הכחיש ישוע?
4 כיצד יתכן הדבר, כלום לא קרא ישוע לשטן ”שר העולם הזה”, והשליח פאולוס כינה אותו ”אל העולם הזה”? (יוחנן י״ב:31; ט״ז:11; קורינתים ב׳. ד׳:4) יתרה מזו, כאשר פיתה השטן את ישוע, הוא הציע לו ”שלטון” על ”כל ממלכות תבל”, בטענו ששלטון זה נמסר לו. ישוע דחה את הצעתו, אך לא הכחיש את העובדה ששלטון זה היה נתון בידי השטן ושביכולתו לתתו לאחר (לוקס ד׳:5–8).
5. (א) כיצד ניתן להבין את דבריהם של ישוע ופאולוס בנוגע לשלטונות אנוש? (ב) מאיזו בחינה ”השלטונות הנוכחיים נקבעו [במעמדם היחסי, ע״ח] מטעם אלהים”?
5 יהוה מסר את השליטה על העולם הזה לשטן, באפשרו לו להישאר בחיים לאחר המרד שלו ולאחר שהדיח את אדם וחוה למרוד נגד ריבונותו (בראשית ג׳:1–6; השווה שמות ט׳:15, 16). לפיכך, משמעות דבריהם של ישוע ושל פאולוס היתה שלאחר שהזוג האנושי הראשון בגן־עדן דחה תיאוקרטיה, היינו שלטון אלהים, הרשה יהוה לבני־האדם שהתרחקו ממנו, להקים צורות שלטון שתאפשרנה להם לחיות בחברה אנושית מסודרת. לעתים, כדי לממש את מטרתו, גרם יהוה לנפילתם של שליטים או ממשלות מסוימים (דניאל ב׳:19–21). לאחרים התיר להחזיק בכס השלטון. באשר לשליטים שיהוה מרשה את קיומם, ניתן לומר כי ”השלטונות הנוכחיים נקבעו [במעמדם היחסי, ע״ח] מטעם אלהים”.
המשיחיים הקדומים והשלטונות הרומים
6. מה היתה השקפת המשיחיים הקדומים בנוגע לשלטונות הרומים, ומדוע?
6 המשיחיים הקדומים לא עשו יד אחת עם הכתות היהודיות אשר מרדו ונלחמו בכיבוש הרומי בארץ־ישראל. השלטונות הרומים, שלהם היה קובץ חוקים מוגדרים, שמרו על הסדר בים וביבשה; בנו אמות־מים, כבישים וגשרים; ולרוב פעלו לרווחת הכלל. לכן, המשיחיים ראו בהם ’משרתי אלהים לטובתם’ (רומים י״ג:3, 4). החוק והסדר יצרו סביבה שאיפשרה למשיחיים להטיף את הבשורה הטובה בכל מקום, כפי שציווה ישוע (מתי כ״ח:19, 20). במצפון נקי, יכולים היו אפוא, לשלם את המסים שהטילו הרומאים, אף אם חלק מהכסף שימש למטרות שנגדו את רצון אלהים (רומים י״ג:5–7).
7, 8. (א) מה מגלה קריאה מדוקדקת של רומים י״ג: 1–7, ועל מה מצביע ההקשר? (ב) באילו נסיבות לא פעלו השלטונות הרומים כ”משרתי אלהים”, ובמקרה זה איזו גישה אימצו המשיחיים הקדומים?
7 קריאה מדוקדקת של שבעת הפסוקים הראשונים בפרק י״ג באיגרת אל הרומים מגלה, כי ”רשויות השלטון” הינן ”משרתי אלהים”, על־מנת לשבח את עושי הטוב ולהעניש את עושי הרע. ההקשר מראה, שאלהים הוא הקובע מה טוב ומה רע ולא רשויות השלטון. לכן, אם הקיסר או כל רשות פוליטית אחרת דרשו דברים בניגוד לרצון אלהים, או לחלופין אסרו דברים שאותם דרש, הם לא שימשו עוד כמשרתי אלהים. ישוע ציין: ”תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים” (מתי כ״ב:21). אם הממשל הרומי דרש דברים שהיו שייכים לאלהים, כגון מסירות או חיי אדם, המשיחיים האמיתיים שעו לעצת השליחים: ”לאלהים צריך להישמע יותר מאשר לבני־אדם” (מעשי־השליחים ה׳:29).
8 סירובם של המשיחיים לסגוד לקיסר ולעבוד אלילים, להפסיק את אסיפותיהם המשיחיות ולחדול לבשר את הבשורה הטובה גרם רדיפות. על־פי סברה רווחת, השליח פאולוס הוצא להורג בפקודתו של הקיסר נירון. קיסרים אחרים, ובעיקר דומיטיינוס, מרקוס אוֹרֶלִיוֹס, ספטימוס סוורוס, דקיוס ודיוקלטינוס, רדפו אף הם את המשיחיים הראשונים. כאשר קיסרים אלה והרשויות הכפופות להם רדפו את המשיחיים, הם בוודאי לא פעלו כ”משרתי אלהים”.
9. (א) איזו עובדה עומדת בעינה באשר לרשויות השלטון, וממי מקבלת ה”חיה” הפוליטית את כוחה וסמכותה? (ב) מה הגיוני לומר על כניעת המשיחיים לרשויות השלטון?
9 כל זה ממחיש את העובדה שבעוד שרשויות השלטון הפוליטיות משמשות במובן מסוים כ”הסדר שקבע אלהים” (ע״ח) על־מנת לקיים חברה אנושית מסודרת, הן עדיין מהוות חלק מסדר־הדברים העולמי שאלוהיו הוא השטן (יוחנן א׳. ה׳:19, ע״ח). הן שייכות לאירגון הפוליטי הכלל־עולמי, שאותו מסמלת ה”חיה” המתוארת בהתגלות י״ג:1, 2. חיה זו מקבלת את כוחה וסמכותה מ”התנין הגדול”, השטן (ההתגלות י״ב:9). הגיוני אפוא, שכניעתם של משיחיים לרשויות אלה היא יחסית, לא מוחלטת. (השווה דניאל ג׳:16–18.)
כבוד נאות לסמכות
10, 11. (א) כיצד הראה פאולוס שעלינו לגלות כבוד לאנשים בעלי סמכות? (ב) כיצד ומדוע ניתן לשאת תפילות ”בעד מלכים וכל ראשי השלטון”?
10 אולם, אין משמע הדבר, שעל המשיחיים לאמץ גישה של עזות־מצח ובוז כלפי רשויות השלטון הפוליטיות. אמת, רבים מאנשים אלה אינם ראויים במיוחד ליחס כבוד בחייהם האישיים, או אף בחייהם הציבוריים. אך, השליחים, באמצעות הדוגמה שהציבו והעצות שנתנו, גילו שיש להתייחס בכבוד לבעלי הסמכות. כאשר פאולוס הופיע בפני המלך הורדוס אגריפס השני שהיה אשם בגילוי־עריות, הוא דיבר עימו בכבוד הראוי (מעשי־השליחים כ״ו:2, 3, 25).
11 פאולוס אף הצהיר שהולם יהיה להזכיר את שלטונות העולם הזה בתפילותינו, בעיקר כאשר עליהם להחליט החלטות העשויות להשפיע על חיינו ועל פעילותנו המשיחית. הוא כתב: ”קודם כל אני מבקש מכם לשאת תחינות ותפילות ובקשות והודיות בעד כל בני־אדם, בעד מלכים וכל ראשי השלטון, למען נחיה חיי שלווה והשקט במלוא חסידות ודרך ארץ. טוב הדבר הזה ורצוי בעיני אלהים מושיענו, החפץ שכל בני־אדם ייוושעו ויגיעו להכרת האמת” (טימותיאוס א׳. ב׳:1–4). גילוי יחס כבוד מצדנו כלפי שלטונות אלה עשוי להובילם לכך שיאפשרו לנו להמשיך ביתר חופשיות בפעילותנו לנסות להציל את ”כל בני־אדם”.
12, 13. (א) איזו עצה מאוזנת השיא פטרוס בנוגע לסמכות? (ב) כיצד יכולים אנו לבטל את ”איוולת האנשים אשר אין בהם דעת” המפיצים דעות קדומות על עדי־יהוה?
12 השליח פטרוס כתב: ”היכנעו לכל מוסד אנושי למען האדון: אם למלך, בהיותו הראש, אם למושלים, בהיותם שלוחים מטעמו לנקמה בעושי הרע, אך למתן שבח לעושי הטוב. הן זהו רצון אלהים, שתעשו הטוב וכך תשימו מחסום לאיוולת האנשים אשר אין בהם דעת. התנהגו כאנשים חופשיים, לא כאנשים המחזיקים בחופש ככסות לרשע, אלא כעבדי אלהים. נהגו כבוד בכל אדם, אהבו את האחים, יִראו את אלהים, כבדו את המלך” (פטרוס א׳. ב׳:13–17). איזו עצה מאוזנת! אנו חבים כניעה מוחלטת לאלהים כעבדיו, ויחד עם זאת, אנו מגלים כניעה יחסית ומתוך כבוד לשלטונות הפוליטיים שנשלחו להעניש את עושי הרע.
13 נראה כי לרשויות חילוניות רבות תפיסות מוטעות ומשונות ביותר בנוגע לעדי־יהוה. הדבר נגרם בדרך־כלל בשל מידע כוזב שנמסר להן על־ידי אויבים זדוניים של משרתי אלהים. או יתכן שכל הידוע להן אודותינו שאוב ממה ששמעו בתקשורת ההמונית, שתדירות מגלה חד־צדדיות בדיווחיה. לעתים ביכולתנו לנפץ דעות קדומות אלה באמצעות גישה של יחס כבוד, וכאשר הדבר אפשרי, באמצעות מתן תיאור מדויק לרשויות בנוגע לפעילותם ולאמונתם של עדי־יהוה. עבור פקידי ממשלה עסוקים, החוברת Jehovah’s Witnesses in the Twentieth Century (עדי־יהוה במאה העשרים) מכילה הסבר תמציתי. למידע מקיף יותר, ניתן לציידם בספר Jehovah’s Witnesses — Proclaimers of God’s Kingdom (עדי־יהוה — מכריזי מלכות אלהים), כלי־עזר שמן הראוי כי יימצא על מדפיהן של ספריות ציבוריות מקומיות ולאומיות.
סמכות בבתים משיחיים
14, 15. (א) מהו הבסיס לסמכות בבית משיחי? (ב) מה צריכה להיות גישת הנשים המשיחיות כלפי בעליהן, ומדוע?
14 ברור שאם אלהים דורש מהמשיחיים לגלות יחס כבוד לרשויות העולם, עליהם גם לכבד את המבנה הסמכותי שייסד אלהים בבית משיחי. השליח פאולוס התווה בביטויים תמציתיים את עיקרון הראשות הקיים בקרב משרתי יהוה. הוא כתב: ”רצוני שתדעו כי ראש כל איש הוא המשיח, וראש האשה הוא האיש, וראש המשיח הוא אלהים” (קורינתים א׳. י״א:3). זהו עיקרון התיאוקרטיה, היינו שלטון־אלהים. מה כרוך בו?
15 יחס כבוד לתיאוקרטיה מתחיל בבית. אשה שאינה מגלה כבוד לסמכות בעלה — בין אם הוא מאמין ובין אם לאו — אינה תיאוקרטית. פאולוס יעץ למשיחיים: ”היכנעו איש לרעהו מתוך יראת המשיח. הנשים, היכנענה לבעליכן כמו לאדוננו, כי האיש הוא ראש האשה כפי שהמשיח הוא ראש הקהילה — המושיע של הגוף. וכשם שהקהילה נכנעת למשיח, כן גם הנשים תיכנענה לבעליהן בכל דבר” (אפסים ה׳:21–24). כשם שעל גברים משיחיים להיכנע לראשות המשיח, כך על נשים משיחיות להכיר בחוכמה הטמונה בכניעה לסמכות שהעניק אלהים לבעליהן. הדבר יגרום להן תחושה פנימית עמוקה של סיפוק, וחשוב יותר, יביא לברכת יהוה.
16, 17. (א) כיצד יכולים ילדים שגדלו בבתים משיחיים להיבדל מצעירים רבים כיום, ולאיזה עידוד הם זוכים? (ב) כיצד שימש ישוע דוגמה נאותה לצעירים כיום, ומה עליהם לעשות בהקשר לכך?
16 ילדים תיאוקרטיים שמחים לגלות כבוד נאות להוריהם. באשר לדור הצעיר ב”אחרית הימים”, נובא כי יהיו ”ממרים את פי הוריהם” (טימותיאוס ב׳. ג׳:1, 2). אולם, לילדים משיחיים נאמר בדבר־אלהים: ”הבנים, שימעו בקול ההורים בכל דבר, כי זה לרצון בעיני יהוה” (קולוסים ג׳:20). גילוי כבוד לסמכות ההורים משביע את רצון אלהים ומביא לברכתו.
17 דוגמה לכך ניתן למצוא במקרה של ישוע. לוקס מוסר בתיאורו: ”הוא ירד איתם [עם הוריו] ובא לנצרת והיה נכנע למרותם. ... וישוע הוסיף לגדול בחוכמה ובקומה ובחן לפני אלהים ובני־אדם” (לוקס ב׳:51, 52). ישוע היה בן 12 באותה עת, וצורת הפועל ביוונית המופיעה כאן מדגישה שהוא ”המשיך להיכנע למרות” הוריו. לפיכך, הוא לא חדל להיכנע בהגיעו לגיל העשר’ה. אם אתם, הצעירים, מעוניינים להתקדם מבחינה רוחנית ולשאת חן בעיני יהוה ובעיני אנשים יראי־אלהים, יהא עליכם לגלות כבוד כלפי סמכות בתוך הבית ומחוצה לו.
סמכות בתוך הקהילה
18. מיהו ראש הקהילה המשיחית, ולמי האציל סמכות?
18 בדברו על הצורך בסדר בקהילה המשיחית, כתב פאולוס: ”אלהים אינו אלוהי מהומה אלא אלוהי השלום. ...אבל ייעשה נא הכל באופן ראוי ובסדר” (קורינתים א׳. י״ד:33, 40). על־מנת שהכל יתנהל באופן מסודר, ישוע, ראש הקהילה המשיחית, האציל סמכות לגברים נאמנים. אנו קוראים: ”הוא נתן את אלה להיות שליחים, את אלה נביאים, את אלה מבשרים, ואת אלה רועים ומורים, כדי להכשיר את הקדושים לעבודת השירות... אלא נדבר את האמת באהבה ונגדל בכל דבר אלי המשיח, אשר הוא הראש” (אפסים ד׳:11, 12, 15).
19. (א) את מי הפקיד המשיח על כל אשר לו על הארץ, ולמי העניק סמכות מיוחדת? (ב) איזו האצלת סמכויות קיימת בקהילה המשיחית, ומה דורש הדבר מאיתנו?
19 בעת קץ זו, הפקיד המשיח את קבוצת ”העבד הנאמן והנבון” ”על כל אשר לו”, היינו, על כל ענייני המלכות עלי־אדמות (מתי כ״ד:45–47, ד”ץ). בדומה למאה הראשונה לספירה, ”עבד” זה מיוצג על־ידי גוף מנהל המורכב מגברים משיחיים משוחים, שלהם העניק המשיח את הסמכות להחליט החלטות ולמנות משגיחים אחרים (מעשי־השליחים ו׳:2, 3; ט״ו:2). לפי הסדר, הגוף המנהל מאציל סמכות לוועדי־סניף, למשגיחי מחוז ונפה ולזקני־קהילה בכל אחת מלמעלה מ־000,73 הקהילות של עדי־יהוה ברחבי־תבל. כל אותם גברים משיחיים מסורים ראויים לתמיכתנו וליחס כבוד מצדנו (טימותיאוס א׳. ה׳:17).
20. איזו דוגמה מגלה שיהוה אינו שבע־רצון מאלה שאינם מכבדים עמיתים משיחיים בעלי סמכות?
20 באשר לכבוד שעלינו לגלות כלפי בעלי הסמכות בקהילה, ניתן לערוך השוואה מעניינת עם הכניעה שאנו חבים לרשויות החילוניות. כאשר אדם עובר על חוק אנושי המקובל על אלהים, העונש שמטילים ”השליטים” הוא, למעשה, ביטוי עקיף לזעמו של אלהים ”על עושי הרע” (רומים י״ג:3, 4). אם יהוה זועם כאשר אדם מפר חוקי אנוש ונעדר יחס כבוד הולם לרשויות העולם, על אחת כמה וכמה אין הוא שבע־רצון כאשר משיחי מוקדש מזלזל בעקרונות המקרא ומגלה חוסר כבוד לעמיתים משיחיים בעלי סמכות!
21. לאיזו עצה מקראית נשמח לשעות, ובמה ידון המאמר הבא?
21 במקום לעורר את מורת־רוחו של יהוה בכך שנאמץ גישה מרדנית או עצמאית, נשעה לעצת פאולוס למשיחיים בפיליפי: ”לכן אהובי, כשם שצייתּם תמיד, לא רק כמו בעת נוכחותי, אלא על אחת כמה וכמה כעת, בהיעדרי — הישמעו עתה, וביראה וברתת פעלו למימוש תשועתכם; ואמנם אלהים הוא הפועל בכם גם שתרצו וגם שתפעלו כטוב בעיניו. עשו כל דבר בלי להתלונן ובלי להתווכח, למען תהיו נקיים מאשם וטהורים, בנים לאלהים אין דופי בהם, בתוך דור עיקש ופתלתול אשר תופיעו בו כמאורות בעולם” (פיליפים ב׳:12–15). שלא בדומה לדור הנוכחי העיקש והפתלתול שהביא על עצמו משבר בסמכות, משרתי יהוה נכנעים בנכונות רבה לסמכות. עקב כך הם קוצרים ברכות, כשם שנראה במאמר הבא.
שאלות חזרה
◻ מיהו הסמכות העליונה, ומדוע סמכותו חוקית?
◻ מאיזו בחינה רשויות השלטון ”נקבעו [במעמדם היחסי, ע״ח] מטעם אלהים”?
◻ מתי חדלות רשויות השלטון לשמש כ”משרתי אלהים”?
◻ איזה מבנה סמכותי קיים בקרב משפחות משיחיות?
◻ איזו האצלת סמכויות קיימת בתוך הקהילה המשיחית?
(מקור המאמר: 1994/7/1)
[הערת שוליים]
a ראה המאמר הקודם.
[תמונה בעמוד 24]
ישוע הצהיר: ”תנו לקיסר את אשר לקיסר”