תפקידם של רשויות השלטון
”השלטונות הם משרתי אלהים לטובתך. אך אם תעשה את הרע, עליך לפחד.” – רומיים י״ג:4.
1, 2. כיצד נעשו נוצרים רבים מעורבים בפעילות מהפכנית?
בעקבות ישיבת בישופים שהתקיימה בלונדון לפני שלוש שנים, הופיע מאמר־מערכת זועם בעיתון ניו־יורק פוסט. הישיבה נערכה מטעם ’וועידת לַמבֶת’, בהשתתפות למעלה מ־500 בישופים מהכנסיה האנגליקנית. הזעם התעורר עקב החלטה שהתקבלה בוועידה, שציינה הבנה כלפי אנשים ”אשר, לאחר מיצוי כל שאר האפשרויות, בוחרים בדרך של מאבק מזוין כדרך היחידה להשיג צדק.”
2 המאמר בפוסט ציין שהיה בזה, בעצם, אישור לטרור. ברם, בכך שיקפו הבישופים מגמה ההולכת ומתפשטת בקרב הכמורה. גישתם לא היתה שונה מזו של הכומר הקתולי בגאנה אשר המליץ על לוחמת גרילה כדרך המהירה והבטוחה ביותר שתעניק חירות לאנשי אפריקה; או מזו של הבישוף המתודיסטי האפריקני אשר נשבע לערוך ”מלחמת חורמה לשיחרור אפריקה,” או מזו של מסיונרים נוצרים רבים אשר לחמו לצד המורדים נגד משטרים קיימים באסיה ובדרום־אמריקה.
המשיחי אינו ”מתקומם נגד השלטון”
3, 4. (א) אילו עקרונות מפירים אותם נוצרים המחרחרים להפיכה? (ב) מה גילה גבר אחד בנוגע לעדי־יהוה?
3 במאה הראשונה לספירה, אמר ישוע לגבי הנוהים אחריו: ”העולם שונא אותם, כי אינם שייכים לו, כשם שאיני שייך לעולם.” (יוחנן י״ז:14, הדרך) כל אדם המתיימר לנהות אחרי המשיח, אך המחרחר למרד, אינו אלא חלק מהעולם. ברור שאין הוא הולך כדוגמת ישוע; ואין הוא ’נכנע לרשויות השלטון.’ (רומיים י״ג:1) הוא ינהג בחכמה אם יתן את דעתו לאזהרתו של השליח פאולוס: ”כל המתקומם נגד השלטון מתנגד לצַו אלהים, והמתנגדים יביאו על עצמם משפט.” — רומיים י״ג:2.
4 בניגוד לרבים בנצרות, נמנעים עדי־יהוה מכל קשר עם מאבקים מזוינים ואלימים. אדם באירופה שלמד לדעת זאת, כתב: ”בראותי למה הובילו הדת והפוליטיקה, התמסרתי להפיכת המשטר החברתי הקיים. הצטרפתי לחבורה של טרוריסטים ואוּמנתי בשימוש בכל סוגי כלי־נשק; פעמים רבות אף השתתפתי בשוד מזוין. חיי היו בסכנה מתמדת. אך, ככל שחלף הזמן, הבינותי שאנו לוחמים בקרב אבוד. הפכתי לאדם מתוסכל, והייאוש שלט בחיי. אזי, חברה מקהילת עדי־יהוה דפקה בדלת ביתנו. היא בישרה לי על מלכות אלהים. הסקתי שלגבי יהיה זה ביזבוז זמן, לכן הצעתי שאשתי תקשיב לה. והיא אכן עשתה כן, וכך החל שיעור־מקרא בביתנו. לבסוף, הסכמתי להצטרף גם אני לשיעור. אין מלים בפי לתאר את ההקלה שחשתי כשלמדתי לדעת שקיים כוח סמוי הדוחף את בני־האדם לקראת הרע. ההבטחות הנפלאות על המלכות העניקו לי תקווה איתנה ותכלית ברורה בחיים.”
5. מדוע נכנעים המשיחיים לרשויות השלטון, ועד מתי יימשך מצב זה?
5 המשיחיים משמשים כשגרירים או נציגים מטעם אלהים והמשיח. (ישעיהו ס״א:1, 2; קורינתים ב׳. ה׳:20; אפסיים ו׳:19, 20) ככאלה, עליהם לנקוט בעמדה נייטרלית ביחס לסיכסוכי העולם הזה. גם אם שלטונות פוליטיים מסוימים נראים מוצלחים יותר מבחינה כלכלית, ואחרים מקנים לנתיניהם חירות נרחבת יותר, אין המשיחיים תומכים במשטר זה או אחר או מכבדים אותו יותר. הם יודעים שכל שלטון אינו מושלם, אך קיים על־פי ”צו אלהים” במובן שהוא מרשה לו להמשיך להתקיים, עד שהמלכות תיקח לידיה את השלטון. (דניאל ב׳:44) על־כן, המשיחיים נכנעים בדרכי־שלום לרשויות השלטון, בעוד הם עצמם פועלים לטובתו הנצחית של הזולת, בבשרם לכל על המלכות. — מתי כ״ד:14; פטרוס א׳. ג׳:11, 12.
הציות לחוק
6. מדוע מיטיבים חוקים רבים לאנושות, אפילו אם ”העולם... נתון לשלטון השטן”?
6 ממשלות לאומיות מחוקקות מערכות חוקים, ולרוב חוקים אלה חיוביים. היש בכך כדי להפתיענו, לאור העובדה ש”כל העולם סביבנו נתון לשלטון השטן”? (יוחנן א׳. ה׳:19, הדרך) לא; יהוה העניק לאדם, אבינו הראשון, מצפון, וחוש זה הטבוע בקרבנו המבחין בין טוב לרע, מתבטא בדרכים שונות בחוקי אנוש. (רומיים ב׳:13–16) חמורבי, המחוקק הבבלי הקדום, שיקף זאת במבוא לקובץ־החוקים שלו, בזה הלשון: ”בעת ההיא, מינו אותי לקדם את טובת בני־העם, אותי, חמורבי, נסיך מסור וירא־שמים, להבטיח שצדק ישרור בארצנו, להשמיד את המושחתים והמרושעים, כדי שהחזקים לא ידכאו את החלשים.”
7. למי הסמכות להעניש את מפירי החוק, ומדוע?
7 רוב הממשלות יטענו שמטרת מערכות־החוקים שלהן דומה לכך, היינו, לקדם את טובת האזרחים ולשמור על סדר חברתי. לשם כך, הן מענישות את האשמים במעשים אנטי־חברתיים, כגון, רצח וגניבה, וקובעות תקנות המגדירות, למשל, את המהירות המותרת בכבישים, וחוקי חנייה. כל המפרים חוקים אלה בזדון, מתנגדים לרשויות ו”יביאו על עצמם משפט.” משפט ממי? לאו דווקא מאת אלהים. המלה היוונית המתורגמת כאן ל”משפט” אינה מתייחסת למשפטי יהוה, אלא להליכים משפטיים אזרחיים. (השווה קורינתים א׳. ו׳:7.) אם מישהו מפר את החוק, יש לרשות השלטת הזכות להענישו.
8. כיצד תגיב הקהילה אם חבר בה מבצע פשע חמור?
8 לעדי־יהוה יצא שם טוב ככאלה שאינם מתנגדים לרשויות אנוש. אם קורה שחבר בקהילה אכן עובר על החוק, הקהילה לא תעזור לו להתחמק מהעונש המגיע לו על־פי החוק. אם מישהו גונב, רוצח, מוציא דיבה, אונס, מעלים מסים, אשם בהונאה, נוטל סמים בניגוד לחוק, או מתנגד בכל דרך אחרת לרשות החוקית, הקהילה כבר תנקוט נגדו צעדים משמעתיים חמורים — ואל לו להתייחס לעונש מטעם הרשויות החילוניות כרדיפות. — קורינתים א׳. ה׳:12, 13; פטרוס א׳. ב׳:13–17, 20.
”פחד... לעושה הרע”
9. אל איזה מקור הגנה יכולים המשיחיים לפנות לנוכח איומים מצד גורמים פורעי־חוק?
9 פאולוס המשיך בדיונו על רשויות השלטון, באמרו: ”הרי אין פחד השליטים על עושה הטוב, אלא על עושה הרע. האם אתה רוצה שלא לפחד מן השלטונות? עשה את הטוב ותזכה לשבח מהם.” (רומיים י״ג:3) למשיחי הנאמן שומר־החוק אין סיבה לפחד מרשויות השלטון, אלא לעבריין, ”עושה הרע” בניגוד לחוק. תרגום הדרך מנסח את הפסוק: ”אזרח טוב וישר אינו פוחד מהמשטרה והחוק; אדם שאינו ישר פוחד מהם.” וכשפורעי־חוק מאיימים עליהם, רשאים עדי־יהוה לקבל את הגנתם של כוחות המשטרה או הצבא. — מעשי־השליחים כ״ג:12–22.
10. כיצד זכו עדי־יהוה ל”שבח” מפי השלטונות?
10 למשיחי המכבד את חוקי השלטונות, אמר פאולוס: ”תזכה לשבח מהם.” כדוגמה לכך, הבה נבחן מספר מכתבים שקיבלו עדי־יהוה בברזיל בעקבות סידרת כינוסים מחוזיים. הממונה על מחלקת הספורט העירונית כתב: ”אתם ראויים לשבח רב על התנהגותכם רבת השלום. הדבר מעודדנו לדעת שבעולם המוטרד של ימינו, ישנם עדיין כה רבים המאמינים באלהים ועובדים אותו.” מנהל איצטדיון עירוני ציין: ”חרף הנוכחות הגדולה, לא נרשמה אף תקרית אחת שהעיבה על האירוע, תודות לאירגון כה מוצלח.” בעיר אחרת, נציג ממשרד ראש־העיר אמר: ”ברצוננו לנצל הזדמנות זו כדי לשבח אתכם על הסדר הטוב ועל המשמעת הטבעית המפליאה שהשתקפו בכינוסכם, ואנו מאחלים לכם הצלחה רבה באירועים דומים בעתיד.”
11. מדוע אין לתאר את מבשרי הבשורה הטובה כ’עושי הרע’?
11 הביטוי ”עושה הטוב” מתייחס לזה המציית לחוקי הרשויות. בנוסף לכך, יש לציין שמלאכת ההטפה שלנו, שאלהים ציווה לעשותה ולא בני־אדם, אינה מעשה רע — דבר שמן הראוי שהשלטונות הפוליטיים יכירו בו. זהו שירות ציבורי המעלה את רמתם המוסרית של הנענים לו בחיוב. לכן, אנו תקווה שרשויות השלטון יגנו על זכותנו לבשר לזולת. פאולוס פנה לשלטונות כדי להשיג יסוד חוקי לפעילות הטפת הבשורה. (מעשי־השליחים ט״ז:35–40; כ״ה:8–12; פיליפים א׳:7) לאחרונה, ביקשו והשיגו עדי־יהוה הכרה רשמית בפעילותם, בין היתר, בגרמניה המזרחית, בהונגריה, בפולין, ברומניה, בבריה”מ, בבנין, ובמָיָאנמר (בוּרמה).
”השלטונות הם משרתי אלהים”
12–14. כיצד פעלו רשויות השלטון כ”משרתי אלהים” (א) בתקופת המקרא? (ב) בימינו?
12 ביחס לשלטונות החילוניים, המשיך פאולוס: ”השלטונות הם משרתי אלהים לטובתך. אך אם תעשה את הרע, עליך לפחד; שהרי לא לחינם הם מחזיקים בחרב, כי משרתי אלהים הם לנקום ולשפוך זעם על עושי הרע.” — רומיים י״ג:4.
13 לעתים, שלטונות לאומיים פועלים כ”משרתי אלהים” בדרכים מיוחדות. המלך כורש עשה כן כשקרא ליהודים לשוב מבבל אל מולדתם ולהקים מחדש את בית אלהים. (עזרא א׳:1–4; ישעיהו מ״ד:28) בדומה לכך, שירת ארתחשסתא את אלהים בשלחו את עזרא כשבידו תרומה לבניית אותו בית, וגם מאוחר יותר כשהטיל על נחמיה לשקם את חומות ירושלים. (עזרא ז׳:11–26; ח׳:25–30; נחמיה ב׳:1–8) נציגי השלטון הרומי שירתו את אלהים כשהצילו את פאולוס מידי האספסוף שהתנפל עליו בירושלים, הגנו עליו כשנטרפה האוניה בה הפליג, וסיפקו לו בית ברומא. — מעשי־השליחים כ״א:31, 32; כ״ח:7–10, 30, 31.
14 בדומה לכך, רשויות חילוניות שירתו את אלהים בימינו. ב־1959, למשל, בית־הדין העליון של קנדה זיכה אחד מעדי־יהוה שהואשם במחוז קוויבֶק בהסתה־למרד ובהוצאת־דיבה, ובכך שם לאל מזימה שנבעה מדיעות קדומות מצד שליט קוויבק דאז, מוריס דופלסי.
15. כיצד משרתות רשויות השלטון באופן כללי את מטרתו של אלהים, ואיזו זכות מעניק להם הדבר?
15 בנוסף לכך, באופן כללי, ממשלות לאומיות משרתות את אלהים בשמרן על סדר ציבורי עד אשר תיטול מלכות אלהים לידיה אחריות זאת. לפי דברי פאולוס, למטרה זו השלטונות ”מחזיקים בחרב,” המסמלת את זכותם להעניש עבריינים. על־פי־רוב, הדבר מתבטא בעונשי מאסר או קנסות. במספר מדינות, כוללת ה”חרב” אף עונש מוות.a לעומתן, אומות רבות בחרו שלא להטיל עונש מוות, וזוהי זכותן.
16. (א) מה רואים עובדי אלהים מסוימים כתעסוקה הולמת, בתואם עם העובדה שהשלטונות משרתים את אלהים? (ב) איזה סוג של תפקידים יסרב המשיחי למלא, ומדוע?
16 העובדה שרשויות השלטון פועלות כ”משרתי אלהים”, מבהירה מדוע רשאים היו דניאל, שלושת העברים, נחמיה ומרדכי לשאת מישרות ממשלתיות בבבל ובפרס. מצבם איפשר להם לפנות אל שליטי המדינה לטובת עמו של אלהים. (נחמיה א׳:11; אסתר י׳:3; דניאל ב׳:48, 49; ו׳:1, 2) גם כיום ישנם משיחיים העובדים בשירות המדינה. אך, מכיון שהם אינם חלק מהעולם, אין הם חברים במפלגות הפוליטיות, אינם מחפשים מישרה פוליטית או משמשים במעמד שכרוכה בו קביעת מדיניותם של אירגונים פוליטיים כלשהם.
הצורך באמונה
17. אילו מצבים עלולים להניע אנשים שאינם משיחיים לפעול נגד השלטונות הקיימים?
17 אך, במקרה שהרשויות מתירות שחיתות או אפילו דיכוי, האם על המשיחיים לנסות להחליף את השלטון באחר הנראה טוב יותר? ובכן, עוול ודיכוי פוליטיים אינם תופעה חדשה. במאה הראשונה לספירה, עודד הקיסר הרומי מעשי עוול ודיכוי, כגון עבדות. הוא גם מינה אנשים מושחתים לתפקידים אחראיים. כתבי־הקודש מוסרים על מוכסים שרימו, על שופט לא־הוגן, ועל נציב שציפה לשוחד. — לוקס ג׳:12, 13; י״ח:2–5; מעשי־השליחים כ״ד:26, 27.
18, 19. (א) כיצד מגיבים המשיחיים אם הם עדים לשחיתות וניצול לרעה מצד פקידי ממשל? (ב) כיצד עזרו המשיחיים לאחרים לשפר את אורח־חייהם, כפי שמגלים לנו היסטוריון אחד והחווייה המופיעה בטבלה שבעמוד 16?
18 באותה תקופה, יכולים היו המשיחיים לנסות לשים קץ למקרי אי־צדק כגון אלה, אך לא עשו כן. למשל, פאולוס לא קרא לחיסול העבדות, ולא דרש מבעלי עבדים לשחרר את עבדיהם. תחת זאת, הוא יעץ לעבדים ולבעלי עבדים להתייחס זה לזה ברחמנות משיחית. (קורינתים א׳. ז׳:20–24; אפסיים ו׳:1–9; פלימון 10–16; ראה גם פטרוס א׳. ב׳:18.) בדומה לכך, משיחיים לא היו מעורבים בכל פעילות מהפכנית. הם היו עסוקים מדי בהטפת ’בשורת שלום’. (מעשי־השליחים י׳:36) בשנת 66 לספירה, צבא רומי צר על ירושלים ולאחר־מכן נסוג. במקום להישאר בעיר עם מגיניה המורדים, המשיחיים במחוז יהודה ’ברחו אל ההרים’ תוך ציות להוראות ישוע. — לוקס כ״א:20, 21.
19 המשיחיים הקדומים השלימו עם המצב הקיים, וניסו לשפר את חייהם של יחידים בעזרם ליישם את עקרונות המקרא. בספרו The Old Roman World (העולם הרומי הקדום), כתב ההיסטוריון ג׳ון לורד: ”הניצחון האמיתי של המשיחיות לא הורגש בשינויים במוסדות מקובלים, בממשלות או בחוקים, אלא בשיפורים שחלו בחייהם של האנשים שאימצו לעצמם את עיקרי־האמונה שלה.” האם על המשיחיים כיום לנהוג אחרת?
כשהמדינה מסרבת לעזור
20, 21. (א) כיצד נמנע שלטון חילוני אחד מלפעול כ’משרת אלהים’? (ב) כיצד על עדי־יהוה לנהוג כשרשויות המדינה רודפות אותם?
20 בספטמבר 1972, פרצו רדיפות אכזריות נגד עדי־יהוה במדינה במרכז אפריקה. רכושם של אלפים נשדד והם סבלו זוועות אחרות, כגון הלקאות, עינויים, ואף רצח. האם רשויות השלטון מילאו את חובתן והגנו על העדים? נהפוך הוא — הן עודדו אלימות, ואף אילצו את אותם משיחיים חפים־מפשע לנוס על נפשם למדינות שכנות כדי למצוא מקלט.
21 האם על עדי־יהוה להתקומם בזעם נגד אותם מדכאים? לא. על המשיחיים לספוג בסבלנות פגיעות מעין אלה, ולנהוג בענווה כדוגמת ישוע: ”אשר חרפוהו ולא השיב חרוף, סבל ולא איים, כי אם מסר דינו לשופט הצדק.” (פטרוס א׳. ב׳:23) הם זוכרים שכשישוע נאסר בגן גת־שמנים, גער בתלמיד שניסה להגן עליו בחרב, ומאוחר יותר אמר לפונטיוס פילטוס: ”מלכותי איננה מן העולם הזה. אילו היתה מלכותי מן העולם הזה, היו משרתי נלחמים שלא אמסר ליהודים; אלא שכעת מלכותי איננה מפה.” — יוחנן י״ח:36; מתי כ״ו:52; לוקס כ״ב:50, 51.
22. איזו דוגמה נאותה הציבו בפנינו העדים במדינה אפריקנית כשהם התנסו ברדיפות חריפות?
22 כשדוגמתו של ישוע לנגד עיניהם, היה לאותם עדים אפריקניים האומץ לנהוג על־פי עצת פאולוס: ”אל תשלמו לאיש רעה תחת רעה. בקשו את הטוב בעיני כל בני־אדם. עד כמה שהדבר בידכם חיו בשלום עם כל אדם. יקירי, אל תתנקמו אלא הניחו לזעם, כי כתוב ’לי נקם ושילם, אמר יהוה.’” (רומיים י״ב:17–19; השווה עברים י׳:32–34.) איזו דוגמה מעודדת היוו אחים אפריקניים אלה לכולנו! אפילו כשרשויות השלטון מסרבות לנהוג בכבוד, אין המשיחיים האמיתיים נוטשים את עקרונות המקרא.
23. באילו שאלות עלינו עוד לדון?
23 אך, למה יכולים השלטונות לצפות מצד המשיחיים? האם קיים גבול למה שהם רשאים לדרוש? בכך ידון המאמר הבא.
(מקור המאמר: 1990/1/11)
[הערת שוליים]
a התורה שנתן אלהים לעם־ישראל בימי־קדם דרשה עונש מוות על פשעים חמורים. — שמות ל״א:14; ויקרא י״ח:29; כ׳:2–6; במדבר ל״ה:30.
האם תוכל להסביר?
◻ מה הן כמה מן הדרכים בהן יכול הפרט ’להתנגד’ לרשויות השלטון?
◻ כיצד פועלות הממשלות על־פי ”צו אלהים”?
◻ באיזה מובן יש ’לפחד’ מפני הרשויות?
◻ כיצד משמשות ממשלות אנוש כ”משרתי אלהים”?
[תיבה בעמוד 16]
מכתב ממפקח משטרה
מכתב שנשא את הכותרת ”מטעם שירות הציבור, מדינת מינַס גֵראַיס” הגיע אל משרד הסניף של חברת המצפה בברזיל. מכתב זה הינו פרי עטו של המפקח הכללי של משטרת העיר קונקוויסטה. האם התלונן על מחדל כלשהו? הבה ניתן למכתב להסביר, בזה לשונו:
”אדון נכבד,
”הנני שמח לייצג את עצמי בפניך במכתב זה. מזה קרוב לשלוש שנים, אני משמש מפקח כללי של משטרת קונקוויסטה, מינס גראיס. בביצוע תפקידי, הנני משתדל לנהוג תמיד על־פי צו־מצפוני, אך היו לי בעיות בהשלטת סדר בבית־הסוהר. אף־על־פי שנערכו תכניות הכשרה עבור האסירים בעבודות מסוימות, שררה ביניהם תמיד רוח של תסיסה.
”אך, לפני מספר חודשים הגיע מר א’ לעירנו והציג את עצמו לפני כאחד מעדי־יהוה. הוא התחיל לבשר מהמקרא לכמה מן האסירים, ללמדם קרוא וכתוב, עקרונות היגיינה בסיסיים וכללים חברתיים, בנוסף למסר שלו מכתבי־הקודש. הדרך שבה פעל בקרבם שיקפה מסירות, אהבה והקרבה־עצמית. תוך זמן קצר, השתפרה התנהגותם של האסירים ללא היכר, להפתעתם ולהערכתם של כל מי שהיה עד לכך.
”לאור מה שהתרחש בבית־הסוהר של עירנו, ברצוני להביע בפני חברת המצפה את הערכתנו על הפעילות הראויה־לשבח שמטיף חרוץ זה ביצע באיזורנו.”
באשר לשלטונות, ציין השליח פאולוס: ”עשה את הטוב ותזכה לשבח מהם.” (רומיים י״ג:3) הדבר בהחלט נכון במקרה זה. איזו עדות מרשימה ניתנה לזכות כוחו של דבר־אלהים לחולל שינויים בחיים של אנשים. הבשורה הטובה הצליחה להשיג במספר חודשים מה שלא יכלו להשיג תכניות העונשין במשך שנים רבות! — תהלים י״ט:8–10.