הרץ אתה במירוץ לחיים?‏

‏”‏האם אינכם יודעים שהרצים באיצטדיון אמנם רצים כולם,‏ אבל אחד מקבל את הפרס?‏ בדומה לכך,‏ רוצו למען תשיגוהו”‏.‏ ‏—‏ קורינתים א׳.‏ ט׳:‏24‏.‏

1.‏ למה ממשיל המקרא את החיפוש אחר חיי־הנצח?‏

כתבי־הקודש ממשילים את מאמצינו לזכות בחיי־הנצח למירוץ.‏ בערוב ימיו,‏ העיד השליח פאולוס על עצמו:‏ ”‏את המלחמה הטובה נלחמתי,‏ את המירוץ השלמתי,‏ את האמונה שמרתי”‏.‏ הוא עודד את אחיו המשיחיים לנהוג כמותו,‏ בכתבו:‏ ”‏נסירה נא כל מעמסה וגם את החטא הלוכד על נקלה,‏ ובסבלנות נרוצה את המירוץ הערוך לפנינו”‏.‏ — טימותיוס ב׳.‏ ד׳:‏7;‏ עברים י״ב:‏1‏.‏

2.‏ איזה זינוק מעודד רואים אנו במירוץ לחיים?‏

² זוהי אכן השוואה הולמת,‏ כיון שכל מירוץ מורכב מנקודת־זינוק,‏ ממסלול ומקו־סיום,‏ או מטרה.‏ כן גם תהליך התקדמותנו הרוחנית לקראת החיים.‏ כשם שציינּו במאמר הקודם,‏ מדי שנה מזנקים מאות אלפי אנשים אל המירוץ לחיים.‏ בחמש השנים האחרונות,‏ למשל,‏ הצטרפו 429,‏336,‏1 אנשים למירוץ באופן רשמי,‏ בהקדישם את חייהם ליהוה ובהיטבלם במים.‏ התחלה נמרצת זאת אכן מעודדת ביותר.‏ אך,‏ הדבר החשוב מכל הוא,‏ להישאר במירוץ עד לקו־הסיום.‏ האם אתה עושה כן?‏

המירוץ לחיים

3,‏ 4.‏ (‏א)‏ כיצד הצביע פאולוס על החשיבות שבהתמדה במירוץ?‏ (‏ב)‏ כיצד התעלמו אחדים מעצות פאולוס?‏

³ כדי להדגיש את החשיבות שבהתמדה במירוץ,‏ הזהיר פאולוס:‏ ”‏האם אינכם יודעים שהרצים באיצטדיון אמנם רצים כולם,‏ אבל אחד מקבל את הפרס?‏ בדומה לכך,‏ רוּצוּ למען תשיגוהו”‏.‏ — קורינתים א׳.‏ ט׳:‏24‏.‏

⁴ אמת,‏ במשחקים שנערכו בימי־קדם,‏ רק אחד זכה בפרס.‏ אולם,‏ במירוץ לחיים,‏ כל אחד ראוי לפרס.‏ הדבר היחידי שנדרש הוא לרוץ לאורך כל המסלול עד לסיום!‏ לשמחתנו,‏ רבים,‏ בדומה לשליח פאולוס,‏ רצו בנאמנות את המירוץ לחיים עד לסוף חייהם.‏ מיליונים אחרים ממשיכים לרוץ.‏ לעומתם,‏ יש שנשרו מהמירוץ או חדלו להתקדם לקראת המטרה.‏ במקום לצעוד קדימה,‏ הם הניחו לדברים אחרים להסיט אותם הצידה עד אשר ירדו מן המסלול או נפסלו בדרך זו או אחרת.‏ (‏גלטיים ה׳:‏7‏)‏ יש בכך כדי לעורר אותנו לבחון כיצד אנו רצים את המירוץ לחיים.‏

5.‏ האם הישווה פאולוס את המירוץ לחיים למשחקים התחרותיים?‏ הסבר.‏

⁵ ניתן לשאול,‏ אם־כן:‏ למה התכוון פאולוס כשציין ש”‏אחד מקבל את הפרס”‏?‏ כשם שראינו,‏ אין משמע הדבר שמבין כל אלה שהצטרפו למירוץ,‏ רק אחד יזכה בפרס של חיי־הנצח.‏ ברור שלא מדובר בכך,‏ מאחר שפאולוס הבהיר,‏ שוב ושוב,‏ שאלהים חפץ בכך שכל בני־האדם ייוושעו.‏ (‏רומיים ה׳:‏18;‏ טימותיוס א׳.‏ ב׳:‏3,‏ 4;‏ ד׳:‏10;‏ טיטוס ב׳:‏11‏)‏ לכן,‏ הוא לא אמר כאן שהמירוץ לחיים מהווה תחרות בה כל משתתף מנסה לנצח את האחרים.‏ הקורינתיים ידעו היטב שרוח תחרותית זו שררה בין המתחרים במשחקים האיסטמיים,‏ משחקים שנערכו במיצר קורינתוס לכבוד האל פוסידון,‏ ונחשבו באותה תקופה אף ליוקרתיים יותר מהמשחקים האולימפיים.‏ אם כן,‏ למה התכוון פאולוס?‏

6.‏ על מה מעיד הקשר דברי פאולוס באשר לרץ ולמירוץ?‏

⁶ בהשתמשו בדוגמת הרץ,‏ דיבר פאולוס בראש ובראשונה על תקוותו הוא לישועה.‏ הוא תיאר בפסוקים שלאחר־מכן כיצד עמל קשות והתאמץ בדרכים שונות.‏ (‏קורינתים א׳.‏ ט׳:‏19–22‏)‏ אזי,‏ בפסוק 23‏,‏ כתב:‏ ”‏מדוע אני טורח כל־כך?‏ כדי שבני־האדם ישמעו את הבשורה,‏ וכדי שאני עצמי אתברך כאשר אראה אותם באים לאמונה במשיח”‏.‏ (‏תרגום הדרך‏)‏ הוא ידע שאין ערובה לישועתו האישית רק מפני שנבחר כשליח או כיון שבישר לזולת במשך שנים רבות.‏ הוא ידע שכדי לזכות בברכות הכרוכות בבשורה הטובה,‏ היה עליו לעשות את כל שבידו בעבור הבשורה.‏ הוא היה חייב לרוץ נחוש בדעתו להשלים את המירוץ,‏ ולהתאמץ בדיוק כאילו רץ במירוץ במשחקים האיסטמיים,‏ בהם ”‏אחד מקבל את הפרס”‏.‏ — קורינתים א׳.‏ ט׳:‏24‏.‏

7.‏ מה נדרש מאיתנו כדי ש’‏נרוץ למען נשיגו’‏?‏

⁷ אנו יכולים ללמוד מכך רבות.‏ אף־על־פי שכל אחד המצטרף אל המירוץ מעוניין לנַצֵח בו,‏ רק אלה אשר גמרו אומר בלבם לנצח,‏ הם אלה שלהם הסיכוי לעשות כן.‏ מכאן שאל לנו לחוש שאננות מעצם העובדה שהצטרפנו למירוץ.‏ אין להסיק שהכל יהיה טוב רק מפני שאנו ’‏בָּאמת’‏.‏ אנו נושאים,‏ אמנם,‏ את השם ’‏משיחיים’‏,‏ אך האם החלטתנו נחושה להוכיח שאנו אכן משיחיים במלוא מובן המלה?‏ למשל,‏ האם אנו עושים את כל המוטל על המשיחי לעשות — נוכחות באסיפות,‏ נטילת חלק בשירות־השדה,‏ וכן הלאה?‏ אם אנו עושים כן,‏ הדבר ראוי לשבח,‏ ועלינו להתמיד באותם הרגלים מצוינים.‏ אך,‏ היש ביכולתנו להפיק עוד יותר מאותם הרגלים?‏ למשל,‏ האם אנו מוכנים תמיד ליטול חלק מלא באסיפות הקהילה?‏ האם אנו משתדלים ליישם בחיינו האישיים את מה שאנו לומדים?‏ האם אנו משקיעים מאמצים לשפר את כישורינו במגמה לבשר ביתר יעילות חרף המכשולים בהם אנו נתקלים בשירות־השדה?‏ האם אנו מוכנים להתמודד עם האתגרים הכרוכים בעריכת ביקורים־חוזרים אצל המעוניינים ובניהול שעורי־מקרא ביתיים?‏ ”‏רוצו למען תשיגוהו”‏,‏ האיץ בנו השליח פאולוס.‏ — קורינתים א׳.‏ ט׳:‏24‏.‏

גלה שליטה־עצמית בכל התחומים

8.‏ מה עשוי היה להניע את פאולוס לעודד את אחיו המשיחיים ’‏להתנזר בכל התחומים’‏?‏

⁸ במרוצת חייו ראה פאולוס רבים אשר האטו את ריצתם,‏ שסרו מן הדרך,‏ או שנשרו לחלוטין מהמירוץ לחיים.‏ (‏טימותיוס א׳.‏ א׳:‏19,‏ 20;‏ עברים ב׳:‏1‏)‏ זוהי הסיבה שבעטייה הזכיר פאולוס לאחיו המשיחיים שוב ושוב שהם נמצאים במאבק מתמשך הדורש מאמץ רב.‏ (‏אפסים ו׳:‏12;‏ טימותיוס א׳.‏ ו׳:‏12‏)‏ בהתייחסו לדוגמה של רץ,‏ הוא הוסיף ואמר:‏ ”‏כל מתחרה נוהג להינזר [‏מגלה שליטה־עצמית,‏ ע״ח‏]‏ בכל התחומים”‏.‏ (‏קורינתים א׳.‏ ט׳:‏25‏)‏ באמרו זאת,‏ התייחס פאולוס לדבר שהיה מוכר היטב למשיחיים תושבי קורינתוס,‏ כלומר,‏ לתכנית האימונים המאומצת על־פיה התכוננו המתחרים לקראת המשחקים האיסטמיים.‏

9,‏ 10.‏ (‏א)‏ כיצד תיאר פרשן אחד את המתחרה במשחקים האיסטמיים?‏ (‏ב)‏ מה ראוי במיוחד לדגש באותו תיאור?‏

⁹ להלן תיאור חי של משטר האימונים של הרץ:‏

‏”‏ללא התמרמרות,‏ נכנע הוא ברצון מלא לכללים ולהגבּלות המוטלים עליו במהלך עשרת חודשי האימונים,‏ שבלעדיהם לא היה כל טעם להירשם לתחרות.‏.‏.‏ הוא מתגאה בקשיים,‏ ביגיעה ובסבל בהם הוא מתנסה,‏ ורואה זאת לכבוד־עצמי להתנזר בקפדנות מכל דבר העלול לפגוע בסיכויו להצליח.‏ הוא רואה אנשים אחרים נכנעים לתאוותם למזון,‏ נחים כאשר הוא מתנשם ומתנשף,‏ מתפנקים במרחצאות,‏ מתענגים על חייהם;‏ אך רק לעתים נדירות ביותר,‏ אם בכלל,‏ נצבט לבו מקינאה,‏ כיון שגמר אומר בלבו לזכות בפרס,‏ והאימונים המפרכים הם הכרחיים.‏ הוא יודע שיאפסו סיכוייו אם ירשה לעצמו ולו במעט להתיר את רסן המישמעת החמורה”‏.‏ — The Expositor’s Bible (‏המקרא עם ביאורים)‏,‏ כרך ה׳,‏ עמוד 674.‏

¹⁰ מעניינת במיוחד היא הנקודה המצביעה על כך שהמתאמן ”‏רואה זאת לכבוד־עצמי”‏ לקיים משטר אימונים קפדני הכרוך בהתכחשות־עצמית.‏ למעשה,‏ ”‏רק לעתים נדירות ביותר,‏ אם בכלל,‏ נצבט לבו מקינאה”‏,‏ בראותו את המותרות והנוחות מהן נהנים אחרים.‏ האם יכולים אנו ללמוד לקחים מכך?‏ אכן כן.‏

11.‏ מאיזו השקפה לא־הולמת עלינו להישמר כשאנו משתתפים במירוץ לחיים?‏

¹¹ זכור את דברי ישוע,‏ כשאמר:‏ ”‏כי רחב הפתח ומרווחת הדרך המוליכה לאבדון ורבים ההולכים בה.‏ אך צר הפתח וצרה הדרך המוליכה לחיים ומעטים המוצאים אותה”‏.‏ (‏מתי ז׳:‏13,‏ 14‏)‏ בעודך משתדל לעבור ב’‏פתח הצר’‏,‏ האם אתה מתקנא בחופש ובחיים הנוחים מהם נהנים,‏ לכאורה,‏ אלה ההולכים בדרך השנייה?‏ האם אתה נתקף תחושת החמצה לגבי דברים שאחרים משיגים,‏ דברים אשר אינם נראים פסולים כשלעצמם?‏ יהא לנו קל לחוש זאת אם נשכח את הסיבה שבגללה החלטנו ללכת בדרך זו.‏ ”‏הללו — כדי להשיג זר נובל,‏ אבל אנחנו כדי להשיג זר שלא יבול”‏,‏ אמר פאולוס.‏ — קורינתים א׳.‏ ט׳:‏25‏.‏

12.‏ מדוע ניתן לומר שהתפארת והתהילה שרבים מבקשים דומות לזר הנובל שהוענק למנצחים במשחקים האיסטמיים?‏

¹² המנצח במשחקים האיסטמיים זכה לזר עשוי עלי אורן איסטמי או צמח דומה אחר,‏ אשר קמל קרוב לוודאי כעבור מספר ימים או שבועות.‏ כמובן,‏ הזר הנובל לא היה הסיבה לכך שאותם אתלטיים השתתפו בתחרות,‏ אלא התפארת,‏ הכבוד והתהילה שהתלוו אליו.‏ מקור אחד מוסר שבשובו לעירו,‏ זכה המנצח לקבלת־פנים של גיבור כובש.‏ לעתים אף נפרצו חומות העיר כדי לאפשר לתהלוכת הניצחון שלו לעבור,‏ והוקמו לכבודו אנדרטאות.‏ אך,‏ למרות הכל,‏ תהילתו היתה חולפת,‏ נידונה לכיליון.‏ כיום,‏ מעטים יודעים את שמותיהם של הגיבורים המנצחים,‏ ולרבים כלל לא איכפת.‏ כל אלה המקריבים מזמנם,‏ ממרצם,‏ מבריאותם ומאושר משפחתם,‏ כדי להשיג מעמד,‏ תהילה ונכסים בעולם הזה,‏ אך אינם ’‏עשירים’‏ בעיני אלהים,‏ ימצאו שה”‏זר”‏ הגשמי בו זכו,‏ בדומה לחייהם,‏ הינו בר־חלוף.‏ — מתי ו׳:‏19,‏ 20;‏ לוקס י״ב:‏16–21‏.‏

13.‏ במה שונה אורח־החיים של המשתתף במירוץ לחיים מזה של האתלט?‏

¹³ המשתתפים בתחרות אתלטיקה מוכנים לקבל על עצמם את משטר האימונים הקפדני,‏ כמו זה שתואר לעיל,‏ אך רק לזמן מוגבל.‏ עם סיום המשחקים,‏ הם שבים לאורח־חייהם הרגיל.‏ אפשר שהם ממשיכים להתאמן מפעם לפעם כדי לשמור על כושר,‏ אך אינם ממשיכים באותה תכנית קשוחה של התכחשות־עצמית,‏ לפחות לא עד מועד התחרות הבאה.‏ אך,‏ לא כן עם אלה המשתתפים במירוץ לחיים.‏ אצלם האימונים וההתכחשות־העצמית מהווים אורח־חיים.‏ — טימותיוס א׳.‏ ו׳:‏6–8‏.‏

14,‏ 15.‏ מדוע על המשתתף במירוץ לחיים לגלות ללא הרף שליטה־עצמית?‏

¹⁴ ”‏מי שרוצה לבוא אחרי”‏,‏ אמר ישוע לקבוצת תלמידים ולאחרים שהתקהלו סביבו,‏ ”‏שיתכחש לעצמו וייקח את צלבו [‏את עמוד־ההוקעה שלו,‏ ע״ח‏)‏ ויילך אחרי”‏.‏ (‏מרקוס ח׳:‏34‏)‏ כשאנו נענים להזמנה זו,‏ עלינו להיות מוכנים להתמיד בכך,‏ לא בגלל שההתכחשות־העצמית היא מעלה מיוחדת,‏ אלא כיון שלעתים מישגה אחד,‏ או מקרה אחד של שיפוט מוטעה,‏ עלולים להרוס את כל מה שבנינו,‏ ואפילו לסכן את עתידנו הנצחי.‏ אנו משיגים התקדמות רוחנית,‏ בדרך־כלל,‏ בצעדים איטיים למדי,‏ אך,‏ כמה מהר ניתן לפסול אותה אם איננו עומדים על המישמר כל העת!‏

¹⁵ בנוסף לכך,‏ פאולוס עודדנו לגלות שליטה־עצמית ”‏בכל התחומים”‏,‏ כלומר,‏ להתמיד בכך בכל שטחי החיים.‏ הדבר הוא אך הגיוני,‏ כיון שאם המתאמן חי חיי פינוקים או הפקרות מינית,‏ איזו תועלת יפיק ממאמיו לעמוד בכאבים ובעייפות גופנית?‏ בדומה לכך,‏ גם במירוץ לחיי־נצח,‏ עלינו לגלות שליטה־עצמית בכל התחומים.‏ אדם אחד יכול לגלות שליטה־עצמית בתחומים כגון הימנעות משתייה מופרזת של משקאות חריפים ומניאוף,‏ אך יהירותו או נטייתו לריב יגרעו במידה רצינית מערכם של מאמציו.‏ כמו־כן,‏ מה אם הוא מצטיין בגילוי אורך־רוח וטוב־לב כלפי הזולת,‏ אך מסתיר חטא סודי בחייו האישיים?‏ כדי שהשליטה־העצמית תועיל לנו במלואה,‏ עלינו לגלות אותה ”‏בכל התחומים”‏.‏ — השווה יעקב ב׳:‏10,‏ 11‏.‏

רוץ ”‏לא כמי שמגשש באפלה”‏

16.‏ מה משמע הדבר לרוץ ”‏לא כמי שמגשש באפלה”‏?‏

¹⁶ לאור המאמצים הרבים הדרושים כדי להצליח במירוץ לחיים,‏ המשיך פאולוס ואמר:‏ ”‏לכן אני רץ לא כמי שמגשש באפֵלה,‏ ואני נאבק לא כמי שמכה באוויר”‏.‏ (‏קורינתים א׳.‏ ט׳:‏26‏)‏ משמע המלים ”‏לא כמי שמגשש באפלה”‏ מתבטא בתרגום הדרך,‏ המנסח את הפסוק:‏ ”‏אני רץ ישר למטרה,‏ ולכל צעד קדימה יש משמעות גדולה”‏,‏ כלומר,‏ שלכל צופה־מן־הצד ברור לחלוטין לאן מועדות פני הרץ.‏ המקרא ’‏האנקור’‏ (‏באנגלית)‏ מתרגם מלים אלה ”‏שלא בדרך פתלתלה”‏.‏ אילו הבחנת בעקבות־רגליים המפוזרים אנה ואנה על חוף־הים,‏ מתפתלים סחור־סחור,‏ פונים לכיוונים שונים ואף לאחור,‏ היית מתקשה לתאר לעצמך שהאדם רץ,‏ ובוודאי שלא קבע לעצמו יעד ברור.‏ מאידך,‏ אילו מצאת עקבות־רגליים היוצרים קו רציף וישר,‏ כל טביעת־רגל מקדימה את רעותה,‏ וביניהן מרחק זהה,‏ היית מסיק שאותם עקבות שייכים לאדם היודע בדיוק לאן מועדות פניו.‏

17.‏ (‏א)‏ כיצד הוכיח פאולוס שהוא רץ ”‏לא כמי שמגשש באפלה”‏?‏ (‏ב)‏ כיצד נוכל לחקות את דוגמתו בנוגע לכך?‏

¹⁷ דרך־חייו של פאולוס שיקפה בבירור שהוא רץ ”‏לא כמי שמגשש באפלה”‏.‏ חייו סיפקו שפע ראיות לכך שהוא היה משיחי ושליח נאמן.‏ היתה לו מטרה אחת,‏ ובמרוצת חייו התאמץ להשיגה.‏ דעתו לא הוסחה מעולם לרדוף תהילה,‏ מעמד מכובד,‏ עושר או נוחוּת,‏ גם כשהיה באפשרותו להשיגם.‏ (‏מעשי־השליחים כ׳:‏24;‏ קורינתים א׳.‏ ט׳:‏2;‏ קורינתים ב׳.‏ ג׳:‏2,‏ 3;‏ פיליפים ג׳:‏8,‏ 13,‏ 14‏)‏ כשאתה מביט אחורה ובוחן את דרך־חייך,‏ איזה סוג של מסלול אתה רואה?‏ קו ישר בעל כיוון ברור,‏ או שמא קו פתלתל וחסר־מטרה?‏ האם יש עדות כלשהי לכך שאתה משתתף במירוץ לחיים?‏ זכור,‏ אנו נמצאים במירוץ הזה,‏ לא רק כדי ליצור רושם של השתתפות,‏ אלא כדי להגיע לקו־הסיום.‏

18.‏ (‏א)‏ מה מקביל ל’‏מכות באוויר’‏,‏ בחיינו כמשיחיים?‏ (‏ב)‏ מדוע מסוכן לנהוג כך?‏

¹⁸ בהתייחסו לאירוע אתלטי אחר,‏ המשיך פאולוס ואמר:‏ ”‏ואני נאבק לא כמי שמכה באוויר”‏.‏ (‏קורינתים א׳.‏ ט׳:‏26‏)‏ במירוץ לחיים,‏ אנו מתמודדים עם אויבים רבים,‏ ביניהם השטן,‏ העולם,‏ וחוסר־השלימות שלנו.‏ בדומה למתאגרף הקדום,‏ עלינו להכריעם באמצעות ’‏מכות’‏ חזקות ומדויקות.‏ לשמחתנו,‏ יהוה אלהים מאמן אותנו ועוזר לנו במאבק זה.‏ הוא מדריכנו באמצעות דברו,‏ בפירסומים המבוססים על המקרא ובאסיפות הקהילה.‏ אולם,‏ אם אנו קוראים את המקרא ואת הפירסומים,‏ ונוכחים באסיפות,‏ אך איננו מיישמים את שלמדנו,‏ האין אנו מתאמצים לריק,‏ ’‏מכים באוויר’‏?‏ אם כן,‏ אנו שרויים בסכנה רצינית.‏ אנו סבורים שאנו משיבים מלחמה שערה,‏ ומקבלים מכך תחושת ביטחון שאין לה שחר,‏ בלא להביס את אויבינו.‏ עקב כך,‏ הזהיר התלמיד יעקב:‏ ”‏הייו עושי הדבר ולא רק שומעים,‏ פן תרמו את עצמכם”‏.‏ כשם שהטחת ’‏מכות באוויר’‏ לא תכריע את אויבינו,‏ כן גם אם נהיה ”‏רק שומעים”‏,‏ לא תהיה כל ערבות לכך שאנו אכן עושים את רצון אלהים.‏ — יעקב א׳:‏22;‏ שמואל א׳.‏ ט״ו:‏22;‏ מתי ז׳:‏24,‏ 25‏.‏

19.‏ כיצד אנו יכולים להבטיח ש’‏לא נימצא פסולים’‏?‏

¹⁹ בסיום,‏ גילה פאולוס את סוד הצלחתו:‏ ”‏נוהג אני בקשיחות עם גופי ומשעבדו,‏ שמא לאחר שאטיף לאחרים,‏ אני עצמי אמצא פסול”‏.‏ (‏קורינתים א׳.‏ ט׳:‏27‏)‏ בדומה לפאולוס,‏ גם עלינו ללמוד לשלוט בגופנו חסר־השלימות ולא להניח לתאוות הבשר לשלוט בנו.‏ עלינו לעקור מהשורש את נטיות גופנו,‏ את תשוקותינו ותאוותינו.‏ (‏רומיים ח׳:‏5–8;‏ יעקב א׳:‏14,‏ 15‏)‏ מאמצינו לעשות כן עלולים להכאיב,‏ מאחר שהמונח ”‏לשעבד”‏ המתורגם מיוונית משמעותו המילולית היא ’‏להכות באגרוף מתחת לעין’‏.‏ (‏Kingdom Interlinear [‏תרגום המלכות האינטרליניאר]‏)‏ הלא עדיף לסבול מ’‏פנס’‏ בעין ולהישאר בחיים מאשר להיכנע לתשוקות הבשר החוטא,‏ ולמות?‏ — השווה מתי ה׳:‏28,‏ 29;‏ י״ח:‏9;‏ יוחנן א׳.‏ ב׳:‏15–17‏.‏

20.‏ מדוע כה חיוני עתה שנבחן כיצד אנו רצים את המירוץ לחיים?‏

²⁰ כיום,‏ אנו מתקרבים לקו־הסיום של המירוץ.‏ העת להענקת הפרסים נמצאת בפתח.‏ עבור המשיחיים המשוחים,‏ זהו ה”‏פרס שבקריאה־של־מעלה,‏ קריאתו של אלהים במשיח ישוע”‏.‏ (‏פיליפים ג׳:‏14‏)‏ תוחלתם של חברי ’‏ההמון הרב’‏,‏ היא לחיות לנצח בגן־עדן עלי־אדמות.‏ כשדברים כה רבים מוטלים על הכף,‏ הבה נגמור אומר בלבנו,‏ בדומה לפאולוס,‏ ש’‏לא להימצא פסולים’‏.‏ הבה נחרות בלבנו את הקריאה המעודדת:‏ ”‏רוּצוּ למען תשיגוהו”‏.‏ — קורינתים א׳.‏ ט׳:‏24,‏ 27‏.‏

‏(‏מקור המאמר:‏ 1992/‏8/‏1)‏

האם אתה זוכר?‏

◻ מדוע הולם להשוות את חיי המשיחי למירוץ?‏

◻ למה התכוון פאולוס באמרו:‏ ”‏אבל אחד מקבל את הפרס”‏?‏

◻ מדוע עלינו לגלות שליטה־עצמית ללא הרף ”‏בכל התחומים”‏?‏

◻ כיצד יכול האדם לרוץ ”‏כמי שמגשש באפלה”‏?‏

◻ מדוע מסוכן להיאבק ”‏כמי שמכה באוויר”‏?‏

‏[‏תמונה בעמוד 15]‏

זר המנצח,‏ יחד עם התהילה והכבוד,‏ הינם בני־חלוף