הרודף רואה אור גדול
חמתו של שאול בערה בקרבו עד להשחית על תלמידי ישוע. לא נתקררה דעתו מן הרדיפות שניחתו עליהם בירושלים, כולל סקילת סטפנוס, והוא שם לו למטרה למרר להם את החיים. ”ושאול עודנו מפיח איומים ורצח נגד תלמידי האדון. הוא בא אל הכהן הגדול וביקש ממנו איגרות לבתי הכנסת בדמשק, כדי שיאסור בכבלים את מי שימצא מן המחזיקים בדרך ההיא, הן גברים והן נשים, ויביא אותם לירושלים” (מעשי השליחים ט׳:1, 2).
בדרכו לדמשק ודאי דימה בנפשו כיצד יממש ביעילות המרבית את הצווים שהופקדו בידיו. הסמכות שהעניק לו הכהן הגדול תבטיח ללא ספק את שיתוף פעולתם של ראשי הקהילה היהודית הגדולה בעיר. שאול התעתד לבקש את עזרתם.
סביר להניח שהתרגשותו הלכה וגברה ככל שהתקרב למחוז חפצו. המסע מירושלים לדמשק — שבעה או שמונה ימי הליכה לאורך 220 קילומטר — היה מייגע. לפתע פתאום, בשעת הצהריים בערך, נגה סביבו אור בוהק חזק מזוהר השמש. הוא נפל ארצה ושמע קול אומר אליו בעברית: ”שאול, שאול, למה אתה רודף אותי? קשה לך לבעוט בדרבנות”. ”מי אתה, אדוני?”, שאל שאול. והאדון השיב, ”אני ישוע שאתה רודף. אבל קום ועמוד על רגליך, כי לשם כך נראיתי אליך — למנות אותך למשרת ולעֵד על דבר זה שראית אותי ועל הדברים שלשמם איראה אליך, בהצילי אותך מן העם ומן הגויים אשר אני שולח אותך אליהם”. ”מה עלי לעשות, אדוני?” שאל שאול. ”קום, לך אל דמשק ושם יֵאמר לך כל אשר יועד לך לעשות” (מעשי השליחים ט׳:3–6; כ״ב:6–10; כ״ו:13–17).
האנשים שהיו איתו שמעו את הקול, אך לא ראו את הדובר או לא הבינו את הנאמר. כשקם שאול נוכח שמעוצמת האור איבד את מאור עיניו ועל כן החזיקו בידו והוליכוהו. ”במשך שלושה ימים לא ראה בעיניו ולא אכל ולא שתה” (מעשי השליחים ט׳:7–9; כ״ב:11).
שלושה ימי הרהורים
שאול התארח בביתו של יהודה, שגר ברחוב הנקרא ישרa (מעשי השליחים ט׳:11). רחוב זה — המכונה בערבית דרבּ אל מוסטקים — הוא עדיין אחד מרחובותיה הראשיים של דמשק. תאר לעצמך על מה חשב שאול בביתו של יהודה. החוויה הותירה אותו עיוור ומזועזע, וכעת היה סיפק בידו לחשוב על השלכות הדבר.
הרודף הועמד בפני עובדה, שקודם לכן נחשבה בעיניו לאבסורד. ישוע המשיח, האדון המוקע — שהורשע בדין בידי הסמכות העליונה ביהדות ונחשב ל”נבזה וחדל אישים” — חי וקיים. הוא אף עומד לימין אלוהים ב”אור נשגב”! ישוע אכן היה המשיח. הצדק היה עם סטפנוס ואחרים (ישעיהו נ״ג:3; מעשי השליחים ז׳:56; טימותיאוס א׳. ו׳:16). טעות חמורה טעה שאול, שכן ישוע צידד באנשים שאותם רדף! לאור הראיות האלו, היוכל שאול להמשיך ”לבעוט בדרבנות”? אפילו שור עקשן הולך בסופו של דבר בכיוון שמתווה לו בעליו. אם יסרב למלא אחר דִרבוניו של ישוע, יפגע שאול בעצמו.
לא ייתכן שאלוהים דחה את ישוע שהרי הוא המשיח. עם זאת, יהוה הרשה שאויביו ימיתוהו בצורה מבישה ביותר ושתחול עליו ”קללת אלוהים תלוי” (דברים כ״א:23). ישוע מת תלוי על עמוד הוקעה. הוא קולל, לא בשל חטאיו שהרי חטא לא עשה מימיו, אלא בשל חטאיהם של בני האדם. לימים הסביר שאול: ”הנשענים על קיום מצוות התורה נתונים תחת קללה, שהרי כתוב, ’ארור כל מי שלא יקיים את כל הדברים הכתובים בספר התורה לעשות אותם’. דבר ברור הוא שאיש לא יצדק לפני אלוהים על־ידי התורה... המשיח פדה אותנו מקללת התורה בכך שהיה לקללה בעדנו — שכן הכתוב אומר, ’קללת אלוהים תלוי על־עץ’” (גלטים ג׳:10–13).
קורבנו של ישוע נשא ערך פדיון. יהוה קיבל את הקורבן ובזאת, דרך משל, תקע את התורה וקללותיה בעמוד ההוקעה. כשהבין זאת שאול ראה בעמוד ההוקעה, שהיה ”אבן נגף ליהודים”, את ”חוכמת האלוהים” (קורינתים א׳. א׳:18–25; קולוסים ב׳:14). אם הישועה אינה תלויה בקיום מצוות התורה, אלא בחסד שעושה אלוהים עם חוטאים כדוגמת שאול, הדרך אליה פתוחה גם בפני הגויים. ואליהם שלח ישוע את שאול (אפסים ג׳:3–7).
איננו יודעים באיזו מידה הבין זאת שאול עת שחבק את הדת המשיחית. ישוע ראה לנכון לדבר אליו שוב, אולי יותר מפעם אחת, על שליחותו לגויים. מה גם שחלפו שנים לפני שהעלה זאת שאול על הכתב בהשראת אלוהים (מעשי השליחים כ״ב:17–21; גלטים א׳:15–18; ב׳:1, 2). מקץ ימים מספר קיבל שאול הוראות נוספות מאדונו החדש.
ביקורו של חנניה
אחרי שנגלה לשאול, נגלה ישוע גם לחנניה והורה לו: ”לך אל הרחוב הנקרא ישר ובקש בבית יהודה איש טרסי, שאול שמו. הנהו מתפלל ובחזון ראה איש, חנניה שמו, נכנס ושם עליו את ידיו כדי שיראה שוב” (מעשי השליחים ט׳:11, 12).
חנניה הכיר את שאול ואין פלא שהופתע מדברי ישוע. לכן אמר: ”אדוני, שמעתי מפי רבים על האיש הזה, כמה רעות עשה לקדושיך בירושלים. וגם פה יש לו סמכות מאת ראשי הכוהנים לאסור את כל הקוראים בשמך”. ענה לו ישוע: ”לך, כי כלי נבחר הוא לי לשאת את שמי לפני גויים ומלכים ולפני בני ישראל” (מעשי השליחים ט׳:13–15).
ישוע סילק את הפחדים מלב חנניה, והלה הלך לכתובת שאליה נשלח. הוא מצא את שאול, בירך אותו לשלום וסמך עליו את ידיו. הכתוב מוסר ש”מייד נפלו מעיניו [של שאול] כמו קשקשים ונפקחו עיניו”. שאול היה מוכן כעת להקשיב. דברי חנניה אישרו את מה שכנראה הבין שאול מדברי ישוע: ”אלוהי אבותינו בחר בך לדעת את רצונו ולראות את הצדיק ולשמוע קול מפיו, כי תהיה לו לעד אל כל בני אדם על הדברים אשר ראית ושמעת. ועכשיו למה אתה מתמהמה? קום, היטבל והתרחץ מחטאיך בקוראך בשמו”. מה עשה שאול? הוא ”קם ונטבל, ולאחר שאכל התחזק” (מעשי השליחים ט׳:17–19; כ״ב:12–16).
אחרי שמילא את תפקידו יצא חנניה הנאמן מזירת האירועים באותה המהירות שנכנס אליה, ולא נמסרו לנו פרטים נוספים עליו. שאול, לעומת זאת, הדהים את כל שומעיו. הרודף לשעבר, שבא לדמשק לעצור את תלמידי ישוע, החל לבשר בבתי הכנסת ולהוכיח שישוע הוא המשיח (מעשי השליחים ט׳:20–22).
”שליח לגויים”
בעקבות החוויה שחווה בדרכו לדמשק חדל שאול מקו פעולתו. אחרי שנודעה לו זהות המשיח, עלה בידו לייחס לישוע מושגים ונבואות רבים מן התנ״ך. ההכרה בכך שישוע ’השיגוֹ’ והטיל עליו להיות ”שליח לגויים” שינתה את חייו מקצה לקצה (פיליפים ג׳:12; רומים י״א:13). בשלב זה, בתור השליח פאולוס, הופקדו בידיו זכות וסמכות שעיצבו את שארית ימיו ואת תולדות הדת המשיחית.
כעבור שנים, כשקמו עוררים על מעמדו כשליח, סיפר פאולוס על החוויה שחווה בדרך לדמשק כדי ללמד זכות על סמכותו. ”האם אינני שליח? האם לא ראיתי את ישוע אדוננו?” שאל. אחרי שהתייחס לפעמים שבהם נראה ישוע לאחים אחרי תחייתו, אמר שאול (פאולוס): ”אחרי כולם נראה גם אלי, אני, האחרון, אשר כנפל אני” [כתינוק שנולד בטרם עת] (קורינתים א׳. ט׳:1; ט״ו:8). שאול, בראותו בחזון את ישוע בתפארתו השמימית, זכה להיוולד, או לקום לתחייה, לחיים רוחניים בטרם עת.
הוא הכיר טובה על הזכות שנפלה בחלקו וחי על־פיה. ”אני הפחות בשליחים ואינני ראוי להיקרא שליח משום שרדפתי את קהילת אלוהים, כתב. ”אבל... חסדו עלי לא היה לריק. אדרבא, עמלתי יותר מכולם [מכל יתר השליחים]” (קורינתים א׳. ט״ו:9, 10).
אולי גם אתה זוכר, כמו שאול, מתי הבנת שכדי ליהנות מחסדו של אלוהים עליך לשנות תפיסות דתיות מסורתיות. אין ספק שהיית אסיר תודה ליהוה על שעזר לך להבין את האמת. כשראה שאול את האור והבין מה עליו לעשות, לא היסס לפעול מייד. הוא עמד בדרישות אלוהים במסירות ובנחישות למשך כל חייו עלי־אדמות. איזו דוגמה נפלאה לכל החפצים כיום בחסדו של יהוה!
[הערת שוליים]
a חוקר אחד סבור שיהודה היה אולי מראשי הקהילה היהודית או בעליה של אכסניה ליהודים.
[תמונה בעמוד 27]
הרחוב הנקרא ישר בדמשק של היום
[שלמי תודה]
Photo by ROLOC Color Slides