תחייתו של ישוע משמעה חיים!
תחייתו של ישוע אינה מאורע בודד שאירע בימי קדם, מאורע שאין לו כל משמעות עבורנו כיום. השליח פאולוס הצביע על חשיבותו במילים הבאות: ”המשיח אכן קם מן המתים, ביכורי כל המתים; שכן הואיל והמוות בא על־ידי אדם, גם תחיית המתים היא על־ידי אדם. הן כפי שבגלל אדם הכול מתים, כך גם בזכות המשיח הכול יוחיו” (קורינתים א׳. ט״ו:20–22).
ישוע הוקם לתחייה בט”ז בניסן 33 לספירה, היום שבו נהגו היהודים להציג מדי שנה את ביכורי הקציר לפני יהוה אלוהים בבית המקדש בירושלים. בכנותו את ישוע ’ביכורים’ רמז פאולוס שאנשים נוספים יוקמו לתחייה.
בהמשך דבריו מסביר פאולוס מה מתאפשר בזכות כך שישוע הוקם לתחייה. ”הואיל והמוות בא על־ידי אדם”, אמר פאולוס, ”גם תחיית המתים היא על־ידי אדם”. כל בני האדם מתים בשל החטא והאי־שלמות שעברו אלינו מאדם הראשון. אולם כאשר מסר ישוע את חיי האנוש המושלמים שלו כקורבן כופר, הוא פתח בפני בני האדם את הדרך להשתחרר מהעבדות לחטא ולמוות, וזאת באמצעות תחיית המתים. פאולוס סיכם את הנושא בצורה יפה ברומים ו׳:23: ”השכר שמשלם החטא הוא מוות, אך המתנה שמעניק אלוהים היא חיי עולם באמצעות המשיח ישוע אדוננו”.
ישוע עצמו הסביר איזו משמעות נושאים מותו ותחייתו עבורנו. בהתייחסו לעצמו אמר ישוע את הדברים הבאים: ”צריך שיוּרם בן האדם, כדי שכל המאמין בו יקבל חיי עולם. הן כה אהב אלוהים את העולם עד כי נתן את בנו יחידו, למען לא יאבד כל המגלה אמונה בו, אלא ינחל חיי עולם” (יוחנן ג׳:14–16).
תאר לעצמך חיי נצח ללא כאב, סבל וצער (ההתגלות כ״א:3, 4). איזה עתיד מזהיר! בעניין זה אמר חוקר אחד: ”בעוד שבתי הקברות מזכירים לנו את קוצרם של החיים, התחייה היא ערובה לקוצרו של המוות”. כן, תחייתו של ישוע משמעה חיים!