’המוות ימוגר’
”האויב האחרון שימוגר הוא המוות” (קורינתים א׳. ט״ו:26).
1, 2. (א) איזו תקווה ערוכה למתים לדברי השליח פאולוס? (ב) לאיזו שאלה בנושא תחיית המתים התייחס פאולוס?
”אני מאמין... בתחיית הגוף ובחיי הנצח”. הנצרות וארץ הקודש עמ׳ 164 כך מצהיר ”ה’אני מאמין’ של השליחים”. קתולים ופרוטסטנטים כאחד מדקלמים זאת בנאמנות, מבלי לדעת שאמונתם דומה יותר לפילוסופיה היוונית מאשר לאמונתם של השליחים. השליח פאולוס יצא חוצץ נגד הפילוסופיה היוונית ולא האמין בנפש בת אלמוות. הוא האמין באמונה שלימה בחיים שלעתיד לבוא וכתב בהשראת אלוהים: ”האויב האחרון שימוגר הוא המוות” (קורינתים א׳. ט״ו:26). מה משמעות הדבר עבור האנושות הגוססת?
2 כדי להשיב על השאלה הבה נחזור אל דיונו של פאולוס שבקורינתים א׳. פרק ט״ו בנושא תחיית המתים. כזכור, בפסוקים הראשונים הוכיח פאולוס שתחיית המתים היא עיקר־אמונה חיוני בדוקטרינה המשיחית. פאולוס התייחס כעת לשאלה אחרת. ”’איך יקומו המתים?’ ישאל אחד, ’באיזה גוף הם יבואו?’” (קורינתים א׳. ט״ו:35).
באיזה גוף?
3. מדוע היו שלא האמינו בתחיית המתים?
3 בהצגת שאלה זו ייתכן מאוד שפאולוס התכוון ליצור משקל נגד להשפעת הפילוסופיה של אפלטון. אפלטון לימד כי לאדם נפש בת אלמוות הממשיכה לחיות לאחר מות הגוף. אין ספק שמי שהתחנכו על ברכי תורה זו, לא ראו כל צורך בעיקר־האמונה המשיחי. אם הנפש ממשיכה להתקיים לאחר המוות, מה הטעם בתחיית המתים? יתרה מזו, תחיית המתים נתפסה כנראה כמושג לא־הגיוני. כיצד תיתכן תחייה אחרי שהגוף מתפורר והופך לעפר ואפר? חוקר המקרא היינריס מַייר טוען, כי שורשי האנטָגוניזם מצד כמה מן הקורינתים היו נעוצים אולי ”בקרקע הפילוסופית שלפיה שחזור הגוף בלתי אפשרי”.
4, 5. (א) מדוע אפשר לומר שההתנגדות מצד חסרי האמונה היתה חסרת היגיון? (ב) הסבר את דוגמת ’הגרגיר הערום’ שנתן פאולוס. (ג) איזה גוף נותן אלוהים למשוחים המוקמים לתחייה?
4 פאולוס הוכיח כי טיעוניהם ריקים מתוכן: ”אתה הַסָכָל, הן מה שתזרע לא יחיה אלא אם ימות. כאשר אתה זורע אינך זורע את הגוף שיתהווה, אלא גרגיר ערום של חיטה, או זרע אחר. ואלוהים נותן לו גוף כרצון אלוהים, ולכל זרע את גופו הוא” (קורינתים א׳. ט״ו:36–38). אלוהים לא יקים אותם בגוף שבו מתו כבני אדם. יחול שינוי.
5 פאולוס השווה בין תחיית המתים לבין נביטת זרע. זרע קטנטן של חיטה אינו דומה כהוא זה לצמח שינבט ממנו. האנציקלופדיה מטעם וורלד בּוּק (אנג׳) מציינת: ”בתחילת הנביטה הזרע סופג מים בכמויות גדולות. המים מחוללים בתוך הזרע שינויים כימיים רבים. הם גם גורמים למרכיביו הפנימיים של הזרע להתנפח ולבקע את קליפת הזרע”. למעשה, הזרע מת כזרע, נובט ונהיה לצמח. ”אלוהים נותן לו גוף” במובן זה שהוא אשר קבע את החוקים המדעיים המנחים את התפתחותו, וכל זרע מקבל גוף לפי מינו (בראשית א׳:11). בדומה לכך, המשיחיים המשוחים מתים תחילה כבני אדם. אחר כך, אלוהים, בעתו, מקים אותם לתחייה בגוף חדש לגמרי. פאולוס אמר אל הפיליפים: ”ישוע המשיח... יחליף את גופנו הנחות ויעשהו דומה לגופו ההדור כבוד” (פיליפים ג׳:20, 21; קורינתים ב׳. ה׳:1, 2). הם מוקמים לתחייה בגוף רוחני וחיים בתחום הרוחני (יוחנן א׳. ג׳:2).
6. מדוע יש היגיון באמונה שאלוהים מסוגל להעניק למוקמים לתחייה גוף רוחני מתאים?
6 האם כל כך קשה להאמין בזה? לא. פאולוס הסביר שלבעלי־החיים יש כל מיני גופים. הוא גם השווה בין מלאכי השמים לבין בני אדם בשר ודם: ”יש גופים שמימיים וגופים ארציים”. מגוון רחב קיים גם בעולם הדומם. ”כוכב מכוכב שונה בהדרו”, אמר פאולוס זמן רב לפני שהמדע גילה גרמים שמימיים כדוגמת הכוכבים הכחולים, הענקים האדומים והננסים הלבנים. אם כן, האין זה הגיוני שאלוהים מסוגל להעניק למשוחים המוקמים לתחייה גוף רוחני מתאים? (קורינתים א׳. ט״ו:39–41).
7. מהו אי כיליון? ומהו אלמוות?
7 אחר כך אמר פאולוס: ”כן גם תחיית המתים: מה שנזרע במצב של כיליון יקום באי כיליון” (קורינתים א׳. ט״ו:42). גוף האדם, גם אם הוא מושלם, כפוף לכיליון, כלומר, בן־תמותה. למשל, השליח פאולוס אמר שישוע הוקם מן המתים ”לבלתי שוב עוד אל שחת” (מעשי־השליחים י״ג:34). הוא לעולם לא יחיה שוב בגוף של אדם מושלם הכפוף לכיליון. הגוף שנותן אלוהים למשוחים המוקמים לתחייה היא בלי כיליון — המוות והריקבון אינם יכולים לו. פאולוס הוסיף: ”נזרע בקלון ויקום בכבוד; נזרע בחולשה ויקום בגבורה; נזרע גוף נפשי ויקום גוף רוחני. אם יש גוף נפשי יש גם גוף רוחני” (קורינתים א׳. ט״ו:43, 44). עוד אמר: ”זה הכפוף למוות ילבש אלמוות”. אלמוות משמעו חיים נצחיים שאינם ניתנים להפסק (קורינתים א׳. ט״ו:53; עברים ז׳:16). כך לובשים המוקמים לתחייה את ”צלם השמימי”, הוא ישוע, שבזכותו הוקמו לתחייה (קורינתים א׳. ט״ו:45–49).
8. (א) מניין לנו שלמוקמים לתחייה תהא אותה אישיות שהיתה להם כשחיו עלי־אדמות? (ב) אילו נבואות מתגשמות בתחיית המתים?
8 למרות השינוי, תהא למוקמים לתחייה אותה אישיות שהיתה להם לפני מותם. הם יוקמו לתחייה עם אותם זיכרונות ועם אותן תכונות משיחיות נעלות (מלאכי ג׳:3; ההתגלות כ״א:10, 18). בזאת דומים הם לישוע המשיח. מיצור רוחני הפך לאדם. אחרי כן מת והוקם כיצור רוחני. ובכל זאת, ”ישוע המשיח הוא הוא — אתמול, היום ולעולמים” (עברים י״ג:8). איזו זכות נהדרת נפלה בחלקם של המשוחים! פאולוס אמר: ”וכאשר הכפוף לכיליון ילבש אל־כיליון והכפוף למוות ילבש אלמוות, אז יתקיים דבר הכתוב: ’בֻּלַע המוות לנצח’. ’איה עוקצך מוות? איה ניצחונך מוות?’” (קורינתים א׳. ט״ו:54, 55; ישעיהו כ״ה:8; הושע י״ג:14).
תחייה ארצית?
9, 10. (א) מהו ”הקץ” לפי ההקשר של קורינתים א׳. ט״ו:24, ואילו מאורעות יתחוללו בקשר אליו? (ב) מה צריך לקרות כדי שהמוות ימוגר?
9 היש עתיד למיליונים שאין להם התקווה לחיות חיי אלמוות רוחניים בשמים? יש ויש! לאחר שהבהיר כי התחייה השמימית תתחולל בעת נוכחות המשיח, תיאר פאולוס בקווים כלליים מה יקרה מאז: ”אחרי כן הקץ, כאשר ימסור לאלוהים האב את המלכות לאחר שיבטל כל ממשל וכל סמכות ושלטון” (קורינתים א׳. ט״ו:23, 24).
10 ”הקץ” הוא קץ אלף שנות שלטון המשיח, המועד שבו ימסור ישוע את המלכות בענווה ובנאמנות לידי אלוהים האב (ההתגלות כ׳:4). מטרת אלוהים ”לקבץ את הכל במשיח” תתגשם (אפסים א׳:9, 10). אולם, תחילה ישמיד המשיח ”כל ממשל וכל סמכות ושלטון” שאינם לרצונו של האל הריבון. לשם כך, אין די בהשמדה שתחול בהר־מגידון (ההתגלות ט״ז:16; י״ט:11–21). פאולוס ציין: ”עליו [על המשיח] למלוך עד כי ישית [אלוהים] את כל אויביו תחת רגליו. האויב האחרון שימוגר הוא המוות” (קורינתים א׳. ט״ו:25, 26). לא ייוותר כל שריד מן החטא והמוות שהנחיל האדם הראשון למין האנושי. מן ההכרח אפוא, שאלוהים יקים את שוכני ה”קבר” לתחייה (יוחנן ה׳:28).
11. (א) מניין לנו שאלוהים מסוגל לברוא מחדש נפשות מתות? (ב) איזה גוף יינתן למוקמים לתחייה עלי־אדמות?
11 יוצא מכך, שנפשות אנוש ייבראו מחדש. הייתכן כדבר הזה? בהחלט, שכן תהלים ק״ד:29, 30 מבטיח לנו שאלוהים מסוגל לעשות כן: ”תוסף רוחם יגוועון, ואל עפרם ישובון. תשלח רוחך ייבראון”. למוקמים לתחייה תהא האישיות שהיתה להם לפני מותם, אך אין שום סיבה שיהיה להם בדיוק את אותו גוף. כדין המוקמים לתחייה השמימית, יתן להם אלוהים גוף כרצונו. אין ספק שגופם החדש יהיה בריא ודומה במידה סבירה לגופם המקורי כדי שיקיריהם יוכלו לזהותם.
12. מתי תתחולל התחייה הארצית?
12 מתי תתחולל התחייה הארצית? מרתא אמרה על אודות אחיה המת, אלעזר: ”אני יודעת שהוא יקום בתחייה ביום האחרון” (יוחנן י״א:24). מניין ידעה שכך יהיה? תחיית המתים היתה בימיה נושא שנוי במחלוקת — הפרושים האמינו בדבר ואילו הצדוקים שללו זאת (מעשי־השליחים כ״ג:8). אך מרתא ודאי שמעה על עדים מן התקופה הטרום משיחית שתלו תקוותם בתחיית המתים (עברים י״א:35). בנוסף לכך, מדניאל י״ב:13 יכלה מרתא להבין שביום האחרון תהא תחיית מתים. ייתכן שאף למדה זאת מפי ישוע עצמו (יוחנן ו׳:39). ’היום האחרון’ מקביל לאלף שנות שלטון המשיח (ההתגלות כ׳:6). שווה בנפשך את ההתרגשות שתהא ב”יום” ההוא כשיחל מאורע נאדר זה! (השווה לוקס כ״ד:41.)
מי יקום לתחייה?
13. מהו החזון בדבר תחיית המתים שכתוב בההתגלות כ׳:12–14?
13 הכתוב בההתגלות כ׳:12–14 מגולל את החזון שראה יוחנן בדבר התחייה הארצית: ”ראיתי את המתים, הקטנים והגדולים, עומדים לפני הכיסא וספרים נפתחו. גם ספר אחר נפתח, ספר החיים. והמתים נשפטו מתוך הדברים הכתובים בספרים, לפי מעשיהם. הים נתן את המתים אשר בו, מוות ושאול נתנו את מתיהם, ואיש איש נשפטו לפי מעשיהם. המוות והשאול הושלכו אל אגם האש. זהו המוות השני — אגם האש”.
14. מי יהיו בין המוקמים לתחייה?
14 בתחייה יקומו ”הקטנים והגדולים”, אנשים מן השורה ואישים בולטים. גם עוללים יהיו מבין המוקמים! (ירמיהו ל״א:15, 16) במעשי־השליחים כ״ד:15 נחשף פרט חשוב נוסף: ”תהיה תחייה הן של הצדיקים והן של הרשעים”. הבולטים בקרב ”הצדיקים” יהיו גברים ונשים נאמנים מימי קדם ובהם הבל, חנוך, נוח, אברהם, שרה ורחב (עברים י״א:1–40). דמיין שאתה משוחח עימם ודולה מהם פרטים ממקור ראשון על סיפורים מקראיים קדומים. עם ”הצדיקים” יימנו גם אלפי יראי אלוהים שמתו במאה הנוכחית ושלא היו בעלי תקווה שמימית. היש מביניהם מישהו ממשפחתך או אדם אחר היקר ללבך? עד כמה מנחמת הידיעה שתוכל לראותם שוב! אולם, מי הם ”הרשעים” שיוקמו אף הם לתחייה? הם יהיו מיליונים, ואולי מיליארדים, שמתו מבלי שהיתה להם ההזדמנות ללמוד את האמת המקראית ולחיות לפיה.
15. מה משמע הדבר שהמוקמים לתחייה ’יישפטו מתוך הדברים הכתובים בספרים’?
15 כיצד ’יישפטו מתוך הדברים הכתובים בספרים, לפי מעשיהם’? הספרים אינם רשומות של מעשיהם בעבר; הם שוחררו במותם מן החטאים שעשו בחייהם (רומים ו׳:7, 23). עם זאת, המוקמים בתחייה הארצית עדיין יהיו נתונים לחטא של אדם. קרוב לוודאי אפוא, שהספרים יכילו את הדרכותיו של אלוהים, אשר הכל יידרשו לחיות לפיהן כדי להפיק את מלוא התועלת מקורבנו של ישוע המשיח. כשלא יהיה זכר לחטאו של אדם, ’ימוגר המוות’ במלוא מובן המילה. בסוף אלף השנים ”יהיה האלוהים הכל בכל” (קורינתים א׳. ט״ו:28). האדם לא יזדקק עוד לשירותיו של כהן גדול או לקורבן־כופר. כל בני האדם יובאו לכלל שלימות כזו שהיתה לאדם הראשון.
תחייה מסודרת
16. (א) מדוע הדעת נותנת שהתחייה תהיה תהליך מסודר? (ב) מי יהיו קרוב לוודאי בין הראשונים שיוקמו לתחייה?
16 הואיל והתחייה השמימית מסודרת, ”כל אחד כסדרו”, ברור שהתחייה הארצית לא תיצור התפוצצות אוכלוסין ואנדרלמוסיה גמורה (קורינתים א׳. ט״ו:23). אין זה אלא טבעי שיהיה צורך לדאוג למוקמים לתחייה. (השווה לוקס ח׳:55.) הם יזדקקו לאמצעי מחיה — וחשוב מכך — לעזרה רוחנית ברכישת ידע חיוני על יהוה אלוהים ועל ישוע המשיח (יוחנן י״ז:3). אם כולם יוקמו לתחייה בעת ובעונה אחת, לא ניתן יהיה לדאוג להם כשורה. הדעת נותנת כי תחיית המתים תחול בהדרגה. משיחיים נאמנים שמתו זמן קצר לפני קץ סדר־הדברים של השטן יהיו, מן הסתם, בין הראשונים שיוקמו לתחייה. יש גם לצפות לתחייה מוקדמת של אנשי קדם נאמנים אשר יכהנו כ”שרים” (תהלים מ״ה:17).
17. על אילו נושאים בעניין התחייה אין המקרא מדבר, ומדוע אל למשיחיים להיות מוטרדים יתר על המידה מנושאים אלו?
17 מכל מקום, אל לנו להיות פסקניים בנושאים אלו. המקרא אינו מדבר על הרבה דברים. אין הוא מסביר בפרוטרוט כיצד, מתי והיכן תתחולל תחיית המתים של כל אחד ואחד. אין הוא משיב על השאלה כיצד המוקמים לתחייה יקבלו קורת גג, מזון וכסות. כמו כן, אין באפשרותנו לומר בוודאות כיצד יטפל יהוה במצבים שונים כגון גידול הילדים שיוקמו לתחייה והטיפול בהם, וכיצד יסדיר מצבים שונים הקשורים לחברינו ולאהובינו. אמת, טבעי הדבר להגות בנושאים אלו. אבל לא יהיה זה מן התבונה לבזבז זמן בחיפוש אחר תשובות לשאלות שלעת עתה אין עליהן מענה. עלינו בראש ובראשונה לשרת את יהוה בנאמנות ולזכות לחיי־נצח. תקוותם של המשיחיים המשוחים היא תחייה שמימית מפוארת (פטרוס ב׳. א׳:10, 11). תקוותם של חברי ’הצאן האחרות’ היא לרשת את תחומה הארצי של מלכות אלוהים ולחיות בו לנצח (יוחנן י׳:16; מתי כ״ה:33, 34). בעניין הפרטים הרבים הלא־ידועים בנושא התחייה, ביטחוננו הוא ביהוה. אושרנו העתידי בטוח בידיו של זה אשר מסוגל ’להשביע לכל חי רצון’ (תהלים קמ״ה:16; ירמיהו י״ז:7).
18. (א) איזה ניצחון הבליט פאולוס? (ב) מדוע יש לנו ביטחון מלא בתקוות תחיית המתים?
18 בסיום מסכת טיעוניו קרא פאולוס: ”תודה לאלוהים הנותן לנו את הניצחון על־ידי אדוננו ישוע המשיח” (קורינתים א׳. ט״ו:57). כן, קורבן־הכופר של ישוע המשיח הביא לניצחון על המוות שהוריש לנו האדם הראשון, והמשוחים יחד עם ’הצאן האחרות’ שותפים לניצחון זה. חברי ’הצאן האחרות’, כמובן, מחזיקים בתקווה שאינה נחלת הכלל בדור זה. כחלק מ”המון רב” הגדל במידה חסרת תקדים, הם יינצלו מן ’הצרה הגדולה’ הקרבה ולא ידעו מוות! (ההתגלות ז׳:9, 14) אולם, גם מי שמתו ב”עת ופגע” או בידי עושי דברו של השטן יכולים לשים מבטחם בתקוות התחייה (קהלת ט׳:11).
19. לאילו מילים על כל המשיחיים לתת את הדעת?
19 אנו מצפים אפוא בכיליון עיניים ליום הנהדר שבו המוות ימוגר. ביטחוננו המלא בהבטחתו של יהוה להקים את המתים מקנה לנו השקפת חיים מציאותית. שום דבר — גם לא המוות — לא יוכל לגזול מאיתנו את הגמול שמבטיח לנו יהוה. ומכאן שדברי הסיום של פאולוס שהופנו אל הקורינתים יפים כיום כפי שהיו לפני אלפיים שנה: ”על כן, אחיי האהובים, עימדו היטב והייו יציבים; הייו תמיד עתירי פועל בעבודתו של האדון, בידיעה שעמלכם איננו לריק באדון” (קורינתים א׳. ט״ו:58).
התוכל להשיב?
◻ מה היתה תשובתו של פאולוס לשאלה באיזה גוף יקומו המשוחים לתחייה?
◻ מתי וכיצד ימוגר המוות כליל?
◻ מי יהיו בין המוקמים בתחייה הארצית?
◻ מה צריכה להיות גישתנו באשר לנושאים שהמקרא אינו מדבר עליהם?
[תמונה בעמוד 20]
הזרע ”מת” במובן שמתחוללים בו שינויים קיצוניים
[תמונות בעמוד 23]
גברים ונשים נאמנים מימי קדם, ובהם הבל, חנוך, נוח, אברהם, שרה ורחב, יהיו בין המוקמים לתחייה
[תמונה בעמוד 24]
תחיית המתים תביא בכנפיה שמחה רבה