הסוף לבעיות האנושות קרב ובא!
”סיוע הומניטרי מוגבל בערכו אם הוא אינו מהווה חלק מתוכנית אסטרטגית ופוליטית נרחבת, שמטרתה לטפל בגורמים השורשיים לקונפליקטים. הניסיון הוכיח פעם אחר פעם שמאמצי סיוע הומניטריים לבדם אינם פותרים בעיות שהן במהותן פוליטיות” (מצב פליטי העולם 2000).
חרף פעילות הומניטרית נרחבת, בעיות האנושות מתרבות בהתמדה. מה הם הסיכויים למציאת פתרון פוליטי יציב? למען האמת, הם קלושים ביותר. אך איזו אופציה אחרת קיימת? בקטע חשוב באיגרתו של השליח פאולוס אל המשיחיים באפסוס, הוא מסביר כיצד יביא אלוהים סוף לכל בעיות האנושות. הוא אפילו מגלה באיזה אמצעי ישתמש אלוהים לשם כך — אמצעי שיטפל בשורש כל הבעיות המציקות לנו כיום. מדוע שלא תבדוק את דבריו של פאולוס? הקטע נמצא באפסים א׳:3–10.
”לקבץ את הכול במשיח”
מטרת אלוהים קשורה לפי דברי השליח ל”תוכנית [או סידור הנהגתי]... במלאות העתים”. מה כוונת הדברים? המשמעות היא שאלוהים קבע עת מוגדרת ”לקבץ את הכול במשיח... את מה שבשמים ואת מה שבארץ” (אפסים א׳:10). כן, אלוהים כבר החל להפעיל סידור שישיב להרמוניה את כל מה שבשמים ובארץ תחת שלטונו הישיר. לגבי המונח שתורגם כאן ל”לקבץ את הכול”, מציין חוקר המקרא ג׳. ה. תייר דבר מעניין: ”לקבץ אל עצמו שוב... את כל הדברים והישויות (שאיבדו אחדות בגין החטא) למצב שלם של אחדות במשיח”.
האופן שבו נוצר אותו מצב של חוסר אחדות מבהיר את הצורך בכך שאלוהים יתערב בעניין זה. בשחר תולדות האדם הלכו הורינו הראשונים, אדם וחוה, בדרכו של השטן ומרדו באלוהים. הם רצו עצמאות, את הזכות לקבוע לעצמם מה טוב ומה רע (בראשית ג׳:1–5). כפי שהתחייב מן הצדק האלוהי, הם הורחקו ממשפחתו של אלוהים ואיבדו את האחדות עימו. הם דירדרו את האנושות למצב של אי־שלמות שהובילה לתוצאות הנוראיות הפוקדות אותנו כיום (רומים ה׳:12).
הרשאה זמנית של הרשע
אולי יש שישאלו: ’למה אלוהים איפשר להם לעשות זאת? מדוע לא ניצל את כוחו האדיר וכפה את רצונו? כך היה יכול למנוע את כל הכאב והסבל שפוקדים אותנו עכשיו!’ זה די טבעי לחשוב כך. אך מה תוכיח הפגנת כוח שכזו? האם אתה מעריץ או מחבב מישהו שכל עדות קטנה לאי־הסכמה גורמת לו לדכא את ההתנגדות רק משום שבידו הכוח לעשות זאת? ודאי שלא.
אותם מורדים לא ערערו על כוחו העצום של אלוהים. הם בעצם קראו תיגר על זכותו החוקית לשלוט ועל טיב שלטונו. כדי ליישב אחת ולתמיד את הסוגיות החשובות שהועלו, הרשה יהוה לבני האדם לנהל את ענייניהם למשך פרק זמן מוגבל מבלי להיות כפופים לשלטונו הישיר (קהלת ג׳:1; לוקס כ״א:24). בתום תקופה זו הוא יתערב וישוב להיות השליט הבלעדי של כדור־הארץ. עד אותה עת יהיה ברור כשמש שהדרך היחידה להשיג שלום, אושר ושגשוג נצחיים עבור תושבי כדור־הארץ היא באמצעות שלטונו. אותה עת יוסר מן העולם כל גורם עריץ ומדכא (תהלים ע״ב:12–14; דניאל ב׳:44).
”בטרם היווסד תבל”
עוד מקדמת דנה שם לו יהוה למטרה לעשות זאת. פאולוס אמר: ”בטרם היווסד תבל” (אפסים א׳:4). לא מדובר כאן בתקופה שלפני בריאת העולם ואדם וחוה. עולם זה היה ”טוב מאוד” ושום מרד לא פרץ (בראשית א׳:31). אם כן, לאיזה ”תבל” התכוון השליח פאולוס? לעולמם של צאצאי אדם וחוה — עולם השרוי בחטא ובלתי מושלם של אנשים שיש להם האפשרות להיוושע. עוד בטרם באו ילדים לעולם, ידע יהוה כיצד הוא יטפל במצב כדי להעניק הקלה לצאצאי אדם היכולים לזכות לישועה (רומים ח׳:20).
כמובן, אין בזאת לומר שריבון היקום פותר בעיות באותו אופן כמו בני אדם. אנשים ערוכים לאפשרות שיתעורר מצב חירום וחושבים על דרכים מפורטות שונות להתמודד איתו. אך בניגוד לכך, האל הכול־יכול פשוט קובע את מטרתו ומגשים אותה. עם זאת, פאולוס מסביר כיצד החליט יהוה לטפל בעניינים על מנת להביא פתרון בר־קיימא לבני האדם. אילו צעדים הוא נקט לשם כך?
מי יביא הקלה?
פאולוס מסביר שתלמידיו משוחי־הרוח של ישוע ממלאים תפקיד מיוחד בכל הקשור לתיקון הנזק שנגרם עקב חטאו של אדם. יהוה ”בחר אותנו בו [במשיח]”, אומר פאולוס, כדי למלוך ביחד עם ישוע במלכותו השמימית. פאולוס מוסיף להסביר זאת ואומר שיהוה ”יָעד אותנו להיות לו לבנים על־ידי ישוע המשיח” (אפסים א׳:4, 5). מובן שיהוה לא בחר בהם מראש, או יעד אותם, כיחידים. אך הוא כן קבע מראש שתהיה כיתה של אנשים נאמנים ומסורים, שביחד עם ישוע יתקנו את הנזקים שגרמו השטן ואדם וחוה למשפחה האנושית (לוקס י״ב:32; עברים ב׳:14–18).
איזה דבר מדהים! כאשר ערער השטן בתחילה על ריבונות אלוהים, הוא רמז שבני האדם, יצירי כפיו של אלוהים, פגומים מטבעם. הוא טען שאם יופעלו עליהם מספיק לחצים או יינתנו להם מספיק תמריצים, כולם בסופו של דבר יפנו עורף לשלטון אלוהים (איוב א׳:7–12; ב׳:2–5). בהפגנה דרמטית של ”חסדו”, גילה יהוה אלוהים בבוא העת את ביטחונו בברואיו הארציים ואימץ כמה ממשפחתו החוטאת של אדם להיות לו לבנים רוחניים. אנשי הקבוצה הקטנה הזו יעלו לשרת בשמים. לשם מה? (אפסים א׳:3–6; יוחנן י״ד:2, 3; תסלוניקים א׳. ד׳:15–17; פטרוס א׳. א׳:3, 4).
לדברי השליח פאולוס, אותם בנים שאלוהים מאמץ הופכים ל”יורשים השותפים למשיח” במלכותו השמימית (רומים ח׳:14–17). בתור מלכים וכוהנים הם יטלו חלק בגאולת המשפחה האנושית מן הכאב והסבל הפוקדים אותה (ההתגלות ה׳:10). אומנם נכון ש”כל הבריאה נאנחת וסובלת כבצירי לידה עד עצם היום הזה”. אך בקרוב, אותם בנים מיוחדים שבחר אלוהים ייכנסו לפעולה בעקבות ישוע, ואז כל עושי רצון אלוהים ’ישוחררו משעבוד הכיליון’ ויגיעו שוב ”אל החירות והכבוד של הבנים־לאלוהים” (רומים ח׳:18–22).
”פדות”
כל זה מתאפשר באמצעות הביטוי המרשים והנעלה ביותר לחסדו של אלוהים כלפי בני האדם — קורבן הכופר של ישוע המשיח. פאולוס כתב: ”בדמו [של ישוע המשיח] יש לנו הפדות, סליחת החטאים כפי עושר חסד האלוהים” (אפסים א׳:7).
ישוע המשיח הוא דמות המפתח בהשלמת מטרת אלוהים (עברים ב׳:10). קורבן הכופר שלו מעניק ליהוה תוקף חוקי לאמץ כמה מצאצאיו של אדם אל חיק משפחתו השמימית ולהושיע את האנושות מן ההשלכות של חטאו של אדם, וכל זאת מבלי לערער את הביטחון בחוקיו ובעקרונותיו (מתי כ׳:28; טימותיאוס א׳. ב׳:6). קו הפעולה של יהוה מעלה על נס את צדקתו ומקיים את דרישות הצדק המושלם (רומים ג׳:22–26).
ה”סוד” הקדוש של אלוהים
במשך אלפי שנים לא גילה אלוהים כיצד בדיוק ישלים את מטרתו לגבי כדור־הארץ. אך במאה הראשונה לספירה הוא ”הודיע [למשיחיים] את סוד רצונו” (אפסים א׳:9). פאולוס ואחיו משוחי־הרוח הבינו בבירור את חשיבות התפקיד שניתן לישוע בהשלמת מטרת אלוהים. הם גם התחילו להבין את התפקיד המיוחד שהוטל עליהם כיורשים השותפים למשיח במלכותו השמימית (אפסים ג׳:5, 6, 8–11). המלכות שבידי ישוע המשיח ושותפיו לשלטון היא האמצעי שדרכו ישכין אלוהים שלום נצחי לא רק בשמים, אלא גם בכדור־הארץ (מתי ו׳:9, 10). באמצעות מלכות זו ישקם אלוהים את העולם ויחזיר אותו למצב שהועיד לו בראשונה (ישעיהו מ״ה:18; ס״ה:21–23; מעשי השליחים ג׳:21).
העת שקבע אלוהים להתערבותו הישירה כדי לבער מן העולם את העריצות והעוול קרבה ובאה. אך יהוה התחיל בתהליך של השבת הדברים לתיקונם עוד בחג השבועות של שנת 33 לספירה. כיצד? הוא החל לקבץ ”את מה שבשמים”, כלומר את מי שימלכו עם ישוע מן השמים. ביניהם כלולים המשיחיים מאפסוס (אפסים ב׳:4–7). אך בתקופה מאוחרת יותר, למעשה בימינו אנו, מקבץ יהוה ”את מה שבארץ” (אפסים א׳:10). באמצעות מסע הטפה חובק עולם הוא מביא לידיעת כל העמים את הבשורה על מלכותו שבראשה עומד ישוע המשיח. מי שנענים לבשורה זו מתקבצים אל מקום הגנה ומרפא רוחניים (יוחנן י׳:16). בקרוב, בגן עדן ארצי מטוהר, הם ישוחררו לחלוטין מכל העוולות והסבל (פטרוס ב׳. ג׳:13; ההתגלות י״א:18).
”צעדים יוצאי דופן” אכן נעשו בתחום הסיוע ההומניטרי כדי לעזור לאנושות הסובלת (מצב הילדים בעולם 2000). אך הצעד המרשים ביותר יהיה התערבותם הקרובה של ישוע המשיח ושל שותפיו לשלטון במלכות השמימית. הם יבצעו ”טיפול שורש” לכל הקונפליקטים והרעות החולות הפוקדים אותנו, ויביאו סוף לכל בעיות האנושות (ההתגלות כ״א:1–4).
[תמונות בעמוד 4]
מאמצי סיוע הומניטריים לא פתרו את בעיות האנושות
[תמונה בעמוד 6]
קורבן הכופר של המשיח העניק לבני האדם גאולה מחטאו של אדם
[תמונה בעמוד 7]
ניתן למצוא כיום הגנה ומרפא רוחניים
[תמונות בעמוד 7]
שחרור מוחלט מכל הבעיות יבוא בקרוב באמצעות מלכות המשיח