דבר יהוה חי
נקודות בולטות מהאיגרות אל הגלטים, אל האפסים, אל הפיליפים ואל הקולוסים
משנודע לשליח פאולוס שהיו משיחיים אשר סרו מעבודת אלוהים הטהורה בגלל המייהדים, הוא כותב איגרת רבת עוצמה ”אל קהילות גלטיה” (גל׳ א׳:2). האיגרת נכתבה בין השנים 50 ל־52 לספירה, ומכילה עצות ישירות ותוכחות תקיפות.
כעבור עשר שנים בערך נמצא השליח ברומא כ”אסיר המשיח ישוע” (אפ׳ ג׳:1). הוא כותב לקהילות שבאפסוס, פיליפי וקולוסה ואיגרותיו כוללות עצות טובות וכן דברי חיבה ועידוד. אם נשית ליבנו למסר שבאיגרות המקראיות שנשלחו אל הגלטים, האפסים, הפיליפים והקולוסים תצמח לנו תועלת רבה (עב׳ ד׳:12).
’נצדקים’ — באיזה אופן?
(גל׳ א׳:1 עד ו׳:18)
המייהדים מחפשים בערמומיותם להכתים את שמו של פאולוס, ולכן כדי לסנגר על מעמדו כשליח הוא מספק פרטים אוטוביוגרפיים על חייו (גל׳ א׳:11 עד ב׳:14). פאולוס מפריך את תורותיהם הכוזבות ומדגיש: ”האדם אינו נצדק בקיום מצוות התורה, אלא באמונת המשיח ישוע” (גל׳ ב׳:16).
לדברי פאולוס, המשיח ’פדה את הכפופים לתורה’ ושחרר אותם למען ייהנו מהחירות המשיחית. הוא אומר לגלטים בנחרצות: ”עימדו ואל תיכנעו שוב לעול העבדות” (גל׳ ד׳:4, 5; ה׳:1).
תשובות לשאלות מקראיות:
ג׳:16–18, 28, 29 — האם הברית עם אברהם עודה בתוקף? אכן כן. ברית התורה נוספה לברית שכרת אלוהים עם אברהם, ולא החליפה אותה. לפיכך, הברית עם אברהם נותרה בתוקף גם אחרי ש’בוטלה’ התורה (אפ׳ ב׳:15). ההבטחות שהיא מקפלת בתוכה מונחלות ל”זרעו” האמיתי של אברהם — בראש ובראשונה לישוע המשיח, וכן לאלה ’השייכים למשיח’.
ו׳:2 — מהי ”תורת המשיח”? תורה זו מורכבת מכל מה שלימד וציווה ישוע. היא מכילה בעיקר את המצווה ’לאהוב זה את זה’ (יוח׳ י״ג:34).
ו׳:8 — כיצד אנו ’זורעים בשדה הרוח’? בכך שאנו חיים בדרך המאפשרת לרוח אלוהים לפעול בנו בחופשיות. זריעה בשדה הרוח כרוכה בהשתתפות בלב ונפש בפעילויות המעודדות את זרימתה של הרוח.
לקחים עבורנו:
א׳:6–9. זקני־קהילה משיחיים צריכים לפעול ללא דיחוי כאשר צצות בעיות בקהילה. בזכות טיעונים הגיוניים המבוססים על המקרא, יעלה בידם להפריך במהירות טיעונים כוזבים.
ב׳:20. קורבן הכופר הינו מתנה אישית שנתן לנו אלוהים. מן הראוי שנלמד לראותו ככזה (יוח׳ ג׳:16).
ה׳:7–9. חברת אנשים רעים עלולה ’להניא אותנו מלציית לאמת’. מן התבונה שנרחק מחברתם.
ו׳:1, 2, 5. ”האנשים הרוחניים” יכולים לעזור לנו לשאת מעמסה כלשהי שמכבידה עלינו, למשל במקרה שאנו סובלים כתוצאה ממהלך שגוי שעשינו שלא ביודעין. אך כשמדובר בנשיאת הנטל הקשור להתחייבויות הרוחניות שלנו, עלינו לשאת אותו בעצמנו.
”לקבץ את הכול במשיח”
(אפ׳ א׳:1 עד ו׳:24)
פאולוס מבליט את נושא האחדות המשיחית באיגרתו אל האפסים, ומדבר על ”התוכנית לקבץ את הכול במשיח במלאות העיתים, את מה שבשמיים ואת מה שבארץ”. המשיח נותן ”מתנות באדם” כדי לעזור לכול ’להגיע אל אחדות האמונה” (אפ׳ א׳:10; ד׳:8 [הערת שוליים], 13).
כדי לכבד את אלוהים ולקדם את האחדות, על המשיחיים ’לעטות את האישיות החדשה’ ו’להיכנע איש לרעהו מתוך יראת המשיח’. כמו כן, עליהם ללבוש את מלוא הנשק הרוחני למען יצליחו ”לעמוד נגד נכלי השטן” (אפ׳ ד׳:24 [ע״ח]; ה׳:21; ו׳:11).
תשובות לשאלות מקראיות:
א׳:4–7 — באיזה מובן יועדו המשיחיים המשוחים לתפקידם זמן רב בטרם נולדו? הם יועדו כקבוצה, כלומר ככיתה, לא כיחידים. עוד לפני שהורינו הראשונים הביאו לעולם צאצאים לא־מושלמים קבע יהוה את הסידור הזה והצהיר את המילים שבבראשית ג׳:15. נבואה זו מקפלת בתוכה את מטרת אלוהים שיהיו תלמידים של המשיח אשר ימלכו עימו בשמיים (גל׳ ג׳:16, 29).
ב׳:2 (דל׳) — כיצד רוח העולם היא כמו האוויר, ובאיזה אופן היא שולטת? ”רוח העולם” — רוח העצמאות והאי־ציות — פושה בכול בדיוק כמו האוויר שאנו נושמים (קור״א ב׳:12). השפעתה החזקה והבלתי פוסקת מקנה לה את השליטה על העולם.
ב׳:6 — כיצד יכולים המשיחיים המשוחים להיות ”בשמיים” בעודם על הארץ? המילה ”שמיים” בפסוק זה אינה מתייחסת לנחלתם המובטחת בשמיים. לאמיתו של דבר, המילה מצביעה על מעמדם הרוחני הנעלה הנובע מכך שהם ’נחתמו ברוח ההבטחה, רוח הקודש’ (אפ׳ א׳:13, 14).
לקחים עבורנו:
ד׳:8, 11–15. ישוע המשיח ”שבה שבי”, כלומר, הוציא משליטתו של השטן גברים כדי לתת אותם כמתנות למען בניית הקהילה המשיחית. האהבה תעזור לנו ’לגדול בכל דבר אלי המשיח’ במידה שנציית וניכנע למשגיחים שבינינו ונשתף פעולה עם הסידורים הקהילתיים (עב׳ י״ג:7, 17).
ה׳:22–24, 33. מלבד העובדה שעל האישה להיכנע לבעלה, עליה גם לירוא אותו, כלומר לכבדו. היא עושה כן כשהיא מגלה ”רוח ענווה ושקטה”, וכשהיא משתדלת לדבר עליו טובות ולשתף איתו פעולה כדי שהחלטותיו יעלו יפה (פט״א ג׳:3, 4; טיט׳ ב׳:3–5).
ה׳:25, 28, 29. כשם שהבעל ”מכלכל” את עצמו, עליו גם לספק את צורכי אשתו — הפיזיים, הרגשיים והרוחניים. כמו כן עליו לטפח אותה, היינו להקדיש לה מספיק זמן ולנהוג בה בעדינות הן במילים והן במעשים.
ו׳:10–13. כדי לעמוד בפני כוחות שטניים, עלינו ללבוש את הנשק הרוחני שסיפק לנו אלוהים ולעשות כן בלב שלם.
’המשיכו להתהלך’
(פיל׳ א׳:1 עד ד׳:23)
איגרתו של פאולוס אל הפיליפים שופעת אהבה. הוא כותב: ”תפילתי היא שאהבתכם תירבה יותר ויותר ותלווה בדעת ובכל תבונה”. למען לא ייפלו במלכודת הביטחון העצמי המופרז, הוא קורא להם: ”ביראה וברתת פעלו למימוש תשועתכם” (פיל׳ א׳:9; ב׳:12).
פאולוס מעודד את כל הבוגרים ’לרוץ אל המטרה כדי להשיג את הפרס שבקריאה של מעלה, קריאתו של אלוהים’. הוא מציין: ”מה שהגענו אליו, לפי זה עלינו להתהלך” (פיל׳ ג׳:14–16).
תשובות לשאלות מקראיות:
א׳:23 — מאילו ’שני’ דברים נלחץ פאולוס, ומהי אותה ’הסתלקות’ שאליה השתוקק? בשל הנסיבות שבהן היה מצוי, נלחץ פאולוס משתי האפשרויות שעמדו מולו: חיים או מוות (פיל׳ א׳:21). הוא אומנם לא ציין במה היה בוחר, אך הצהיר לְמה השתוקק — ”להסתלק ולהיות עם המשיח” (פיל׳ ג׳:20, 21; תסל״א ד׳:16). הדבר התגשם בעת נוכחותו של המשיח — או אז זכה לגמול שהכין יהוה עבורו (מתי כ״ד:3).
ב׳:12, 13 — כיצד גורם לנו אלוהים ’לרצות ולפעול’? רוח קודשו של יהוה יכולה לפעול בליבנו ובשכלנו על מנת להגביר את רצוננו לעשות את מיטבנו בשירותו. לפיכך, איננו נותרים ללא עזרה בעודנו ’פועלים למימוש תשועתנו’.
לקחים עבורנו:
א׳:3–5. הפיליפים היו אומנם עניים, אך בכל זאת הציבו לנו דוגמה ראויה לשבח בגילוי נדיבות (קור״ב ח׳:1–6).
ב׳:5–11. כפי שדוגמתו של ישוע מוכיחה, ענווה אינה אות לחולשה אלא לחוסן מוסרי. יתר על כן, יהוה ’מגביה’ את הענווים (מש׳ כ״ב:4).
ג׳:13. הדברים ’אשר מאחור’ עשויים לכלול קריירה מכניסה, ביטחון הנובע מהשתייכות למשפחה אמידה או אפילו חטאים חמורים שעשינו בעבר ושעליהם התחרטנו ו’רוחצנו’ (קור״א ו׳:11). עלינו לשכוח מאותם דברים, זאת אומרת, לחדול להתרכז בהם ’ולהיחלץ קדימה אל מה שלפנינו’.
”מבוססים באמונה”
(קול׳ א׳:1 עד ד׳:18)
באיגרתו אל הקולוסים, מפריך פאולוס את השקפותיהם המוטעות של מורי הכזב. הוא מסביר כי הישועה אינה תלויה במצוות התורה אלא ב”אמונה”. פאולוס מעודד את הקולוסים ’להתהלך’ באחדות עם המשיח, ”מושרשים ונבנים בו, מבוססים באמונה”. כיצד צריך היה הדבר להשפיע עליהם? (קול׳ א׳:23; ב׳:6, 7).
פאולוס כותב, ”ועל כל אלה ליבשו האהבה היא אגודת השלמות. וישלוט נא בלבבכם שלום המשיח”. השליח אומר להם: ”כל מה שאתם עושים, עשו בכל נפשכם, כעושים למען יהוה ולא למען בני אדם”. באשר לאלה שמחוץ לקהילה, הוא מציין: ’התנהגו עימם בחוכמה’ (קול׳ ג׳:14 [דל׳], 15, 23; ד׳:5).
תשובות לשאלות מקראיות:
ב׳:8 — מה הם ”עיקרי העולם” שמפניהם הזהיר פאולוס? מדובר בעיקרי עולמו של השטן — דברים או עקרונות בסיסיים המרכיבים, מדריכים או מניעים אותו (יוח״א ב׳:16). ביניהם כלולות הפילוסופיה, החומרנות ודתות הכזב.
ד׳:16 — מדוע האיגרת אל קהילת לאודיקאה אינה חלק מהמקרא? ייתכן שהאיגרת אינה מכילה מידע הנחוץ לימינו. או שהיא מכילה מידע המצוי באיגרות קאנוניות אחרות.
לקחים עבורנו:
א׳:2, 20. קורבן הכופר, אמצעי שסיפק אלוהים בחסדו, יכול לטהר את מצפוננו מאשמה ולנסוך בנו שלווה פנימית.
ב׳:18, 23. ’התגדרות בנמיכות רוח’ — חזות של ענווה כדי להרשים אחרים אולי בוויתור על דברים חומריים או בסיגוף הגוף — מצביעה על אדם אשר ’מתגאה’ עקב ’שכלו הבלתי רוחני’.