טפח התחשבות!‏

‏”‏הוכיחו לכולם שאינכם אנוכיים ושאתם מתחשבים תמיד באחרים.‏ זיכרו,‏ אדוננו ישוע עומד לחזור אלינו בקרוב!‏”‏ (‏פיליפים ד׳:‏5‏,‏ הדרך‏)‏.‏

1.‏ מדוע גילוי התחשבות במלוא מובן המלה מהווה אתגר כיום?‏

‏”‏האדם המתחשב בהא הידיעה”‏ — הכתב האנגלי סר אלן פטריק הרברט כינה אותו ’‏הדמות האגדית’‏.‏ אכן,‏ לעתים נראה שלא נשארו אנשים מתחשבים במלוא מובן המלה בעולם שסוע־מלחמות זה.‏ המקרא חזה שבזמנים הקשים של ”‏אחרית הימים”‏ הזו,‏ יהיו האנשים ”‏אכזרים”‏,‏ ”‏פוחזים”‏,‏ ”‏בלתי מתרצים”‏ — במילים אחרות,‏ הכל מלבד מתחשבים בנסיבות (‏טימותיאוס ב׳.‏ ג׳:‏1–5‏)‏.‏ למרות זאת,‏ משיחיים אמיתיים מייחסים חשיבות רבה להתחשבות,‏ ביודעם שהיא אות לחוכמה האלוהית (‏יעקב ג׳:‏17‏,‏ ע״ח‏)‏.‏ אין אנו חשים שבלתי אפשרי לגלות התחשבות בעולם חסר התחשבות זה.‏ אדרבה,‏ אנו נענים לחלוטין לאתגר שבעצת השליח פאולוס שנכתבה בהשראה,‏ המופיעה בפיליפים ד׳:‏5‏:‏ ”‏הוכיחו לכולם שאינכם אנוכיים ושאתם מתחשבים תמיד באחרים”‏ (‏הדרך‏)‏.‏

2.‏ כיצד מסייעים לנו דברי פאולוס בפיליפים ד׳:‏5‏,‏ לבחון אם אנו מתחשבים ושקולים?‏

² שים לב כיצד מסייעים לנו דברי פאולוס לבחון אם אנו באמת מתחשבים ושקולים.‏ השאלה אינה איך אנו נראים בעיני עצמנו;‏ אלא מה האחרים רואים בנו,‏ או מה מאפיין אותנו במיוחד.‏ תרגום פיליפס (‏באנגלית)‏ מתרגם פסוק זה:‏ ”‏הייו ידועים כאנשים שקולים”‏.‏ כל אחד מאיתנו ייטיב אם ישאל את עצמו,‏ ’‏מה רואים בי האנשים?‏ האם יצאו לי מוניטין כאדם המתחשב בנסיבות,‏ נכון לוותר ונעים?‏ או שמא אני ידוע כאדם קשוח,‏ נוקשה או עיקש?‏’‏

3.‏ (‏א)‏ מה משמעות המלה היוונית המתורגמת ל’‏נועם’‏,‏ ומדוע תכונה זו כה מושכת?‏ (‏ב)‏ כיצד עשוי המשיחי ללמוד להתחשב יותר בנסיבות?‏

³ השם שיצא לנו בעניין זה,‏ משקף עד כמה אנו מחקים את דוגמתו של ישוע המשיח (‏קורינתים א׳.‏ י״א:‏1‏)‏.‏ בהיותו עלי־אדמות,‏ שיקף ישוע בשלימות את המופת שהציב אביו השמימי בהתחשבות בנסיבות (‏יוחנן י״ד:‏9‏)‏.‏ למעשה,‏ כאשר השליח פאולוס כתב על ”‏נועם המשיח וענוותו”‏,‏ משמעות המלה היוונית שהשתמש בה ל’‏נועם’‏ (‏אֶפִּיקִיאַס‏)‏ היא גם ”‏התחשבות”‏ או מבחינה מילולית ”‏נכונות לוותר”‏ (‏קורינתים ב׳.‏ י׳:‏1‏)‏.‏ The Expositor’s Bible Commentary (‏ביאור המקרא לפרשן)‏ מכנה אותה ”‏אחת מן המילים החשובות ביותר בברית החדשה לתיאור אישיות”‏.‏ היא מתארת תכונה כה מושכת,‏ עד כי אחד החוקרים מתרגם את המלה ל”‏התחשבות מלאת נועם”‏.‏ הבה,‏ אם כן,‏ נדון בשלוש דרכים שבהן ישוע,‏ בדומה לאביו יהוה,‏ גילה התחשבות בנסיבות ונכונות לוותר.‏ כך נוכל ללמוד כיצד להוסיף ולגלות תכונות אלה (‏פטרוס א׳.‏ ב׳:‏21‏)‏.‏

‏”‏סַלָּח”‏

4.‏ כיצד הראה ישוע כי היה ”‏סַלָּח”‏?‏

⁴ בדומה לאביו,‏ ישוע גילה התחשבות בנסיבות ונכונות לוותר,‏ בהיותו ”‏סַלָּח”‏,‏ שוב ושוב ‏(‏תהלים פ״ו:‏5‏)‏.‏ חשוב על המקרה שבו פטרוס,‏ חבר קרוב של ישוע,‏ התכחש לו שלוש פעמים בלילה שבו נעצר ונשפט.‏ קודם לכן,‏ הצהיר ישוע:‏ ”‏וכל המכחש בי לפני בני־אדם גם אני אכחש בו לפני אבי שבשמים”‏ (‏מתי י׳:‏33‏)‏.‏ האם במקרה של פטרוס,‏ מימש ישוע כלל זה בקשיחות ובחוסר רחמים?‏ לא;‏ לאחר תחייתו,‏ ביקר ישוע אצל פטרוס באופן אישי,‏ ללא ספק במטרה להרגיע ולנחם שליח שבור־לב ומתחרט זה (‏לוקס כ״ד:‏34;‏ קורינתים א׳.‏ ט״ו:‏5‏)‏.‏ כעבור זמן קצר,‏ הטיל ישוע על פטרוס אחריות רבה (‏מעשי־השליחים ב׳:‏1–41‏)‏.‏ זו היתה התגלמותה של התחשבות מלאת נועם!‏ האין זה מנחם לדעת כי יהוה מינה את ישוע לשופט האנושות כולה?‏ (‏ישעיהו י״א:‏1–4;‏ יוחנן ה׳:‏22‏)‏.‏

5.‏ (‏א)‏ בתור מה על זקני־הקהילה להיות ידועים בקרב הצאן?‏ (‏ב)‏ באיזה חומר עשויים הזקנים לעיין שוב לפני שהם מטפלים במקרים שיפוטיים,‏ ומדוע?‏

⁵ כאשר זקני־קהילה משמשים כשופטים בקהילה,‏ הם משתדלים לחקות את דוגמת ישוע בגילוי התחשבות בנסיבות.‏ אין הם מעוניינים שהצאן תחשושנה מפניהם בתור מענישים.‏ אדרבה,‏ הם מבקשים לחקות את ישוע,‏ כך שהצאן תראנה בהם רועים אוהבים ותחושנה ביטחון.‏ במקרים שיפוטיים,‏ הם עושים כל מאמץ לגלות התחשבות,‏ להיות נכונים לסלוח.‏ לפני שהם מטפלים במקרה מעין זה,‏ ישנם זקנים שמצאו למועיל לעיין שוב במאמרים מחוברת המצפה מספטמבר 1992,‏ ”‏יהוה –’‏שופט כל הארץ’‏ ללא משוא פנים”‏ וכן ”‏זקני־קהילה –שיפטו בצדק”‏.‏ כך הם מעמידים לנגד עיניהם את תמצית דרך המשפט של יהוה:‏ ”‏תקיפות במידת הצורך,‏ רחמים במידת האפשר”‏.‏ אין זה משגה לנטות חסד במשפט,‏ כאשר קיים יסוד הגיוני לעשות כן (‏מתי י״ב:‏7‏)‏.‏ טעות חמורה היא להיות קשוחים או חסרי־רחמים (‏יחזקאל ל״ד:‏4‏)‏.‏ לפיכך,‏ זקנים נמנעים מלשגות בחפשם בפועל את הדרך האוהבת והרחמנית ביותר האפשרית במסגרת הצדק.‏ (‏השווה מתי כ״ג:‏23;‏ יעקב ב׳:‏13‏.‏)‏

גמישות לנוכח נסיבות משתנות

6.‏ כיצד גילה ישוע גמישות כשטיפל במקרה של האשה הנוכריה שבתה היתה מעונה על־ידי שד?‏

⁶ בדומה ליהוה,‏ הזדרז ישוע לשנות את קו־פעולתו או להסתגל למצבים חדשים שהתעוררו.‏ באחד המקרים,‏ התחננה אליו אשה נוכריה לרפא את בתה שהיתה מעונה מאוד על־ידי שד.‏ בשלוש דרכים שונות,‏ הראה תחילה ישוע כי אין בכוונתו לעזור לה — ראשית,‏ הוא נמנע מלהשיב לה;‏ שנית,‏ הצהיר ברורות כי לא נשלח אל הגויים אלא אל היהודים;‏ ושלישית,‏ סיפר משל המבהיר לה בנועם את אותה נקודה.‏ אולם חרף כל אותם דברים,‏ התעקשה האשה,‏ בהעידה על אמונה יוצאת־מן־הכלל.‏ לאור נסיבות יוצאות־דופן אלה,‏ הבחין ישוע כי לא היתה זו העת לנהוג על־פי כלל;‏ היה זה הזמן לגלות גמישות תוך היענות לעקרונות נעלים יותר.‏a לפיכך,‏ ישוע עשה בדיוק את שציין שלוש פעמים שלא יעשה.‏ הוא ריפא את בת האשה!‏ (‏מתי ט״ו:‏21–28‏)‏.‏

7.‏ באילו דרכים עשויים הורים לגלות התחשבות,‏ ומדוע?‏

⁷ כמו־כן,‏ האם גם אנו נכונים לגלות גמישות כשהולם לעשות כן?‏ לעתים קרובות על הורים לגלות התחשבות זו.‏ מאחר שכל ילד הוא ייחודי,‏ שיטות העולות יפה עם ילד אחד עלולות שלא להצליח עִם אחר.‏ יתר־על־כן,‏ ככל שהילדים מתבגרים,‏ צורכיהם משתנים.‏ האם יש לשנות את השעה שבה על הילדים לשוב הביתה?‏ האם תופק תועלת מהשיעור המשפחתי אם הוא ייערך בצורה חיה יותר?‏ כאשר ההורה מגיב בחומרה לטעות שולית,‏ האם הוא או היא מוכנים לנהוג בענווה וליישר את ההדורים?‏ הורים,‏ שבדרכים אלה מגלים נכונות לוותר,‏ נמנעים מלהכעיס שלא לצורך את ילדיהם ולהרחיקם מיהוה (‏אפסים ו׳:‏4‏)‏.‏

8.‏ כיצד עשויים זקני־הקהילה להוות דוגמה בהתאמה לצרכים של שטח השירות?‏

⁸ אף על זקני־הקהילה להתאים את עצמם למצבים חדשים המתעוררים,‏ בעוד שלעולם אל להם להתפשר על חוקיו המפורטים של אלהים.‏ בהשגיחך על פעילות ההטפה,‏ האם אתה ער לשינויים החלים בשטח השירות?‏ כאשר אנשים בשכונה משנים את אורח־חייהם,‏ יתכן שניתן יהיה לעודד הטפה בשעות הערב,‏ ברחובות או באמצעות הטלפון.‏ הסתגלות זו עוזרת לנו למלא את שליחותנו לבשר את הבשורה ביתר יעילות (‏מתי כ״ח:‏19,‏ 20;‏ קורינתים א׳.‏ ט׳:‏26‏)‏.‏ פאולוס אף הקפיד להתאים את עצמו לכל סוג של אנשים.‏ האם גם אנו נוהגים כן,‏ למשל,‏ בלומדנו די על אודות הדתות והתרבויות המקומיות על־מנת שנוכל לסייע לאנשים?‏ (‏קורינתים א׳.‏ ט׳:‏19–23‏)‏.‏

9.‏ מדוע אל לזקן להתעקש לטפל בבעיות בדרך שנהג בעבר?‏

⁹ ככל שהמצב באחרית ימים זו הופך קשה מתמיד,‏ יתכן שיהא על הרועים גם להסתגל למורכבות המביכה ולאי־הנעימות שבחלק מן הבעיות,‏ שעימן הצאן נאלצות להתמודד (‏טימותיאוס ב׳.‏ ג׳:‏1‏)‏.‏ הזקנים,‏ אין זו העת לגלות קשיחות!‏ ללא ספק,‏ זקן־קהילה לא יתעקש לטפל בבעיות כשם שנהג בעבר אם השיטות שבהן השתמש כבר אינן מועילות,‏ או אם ”‏העבד הנאמן והנבון”‏ ראה לנכון להוציא לאור חומר מעודכן בנושאים אלה (‏מתי כ״ד:‏45‏,‏ ד”‏ץ‏;‏ השווה קהלת ז׳:‏10;‏ קורינתים א׳.‏ ז׳:‏31‏)‏.‏ זקן־קהילה נאמן אחד ניסה בכנות לעזור לאחות שהיתה שרויה בדיכאון ונזקקה מאוד לאוזן קשבת.‏ אולם,‏ הוא הקל ראש בדיכאונה והציע לה פתרונות פשטניים.‏ אזי,‏ חברת המצפה פרסמה מידע המבוסס על המקרא שדן בדיוק בבעייתה.‏ זקן־הקהילה דאג לדבר עימה שוב,‏ הפעם תוך יישום החומר החדש וגילוי הזדהות עם מצבה.‏ (‏השווה תסלוניקים א׳.‏ ה׳:‏14,‏ 15‏.‏)‏ איזו דוגמה טובה להתחשבות תוך גמישות!‏

10.‏ (‏א)‏ כיצד יכולים הזקנים לגלות נכונות לוותר זה לזה ולמועצת־הזקנים ככלל?‏ (‏ב)‏ מה צריכה להיות השקפת מועצת־הזקנים באשר לאלה המגלים חוסר התחשבות ונכונות לוותר?‏

¹⁰ על זקני־הקהילה לגלות גם גישה של נכונות לוותר זה לזה.‏ כאשר מועצת־הזקנים מתאספת,‏ עד כמה חשוב שאיש מן הזקנים לא ישתלט על מהלך העניינים!‏ (‏לוקס ט׳:‏48‏)‏ האח המשמש כיושב־ראש צריך במיוחד לגלות איפוק.‏ וכאשר אחד או שניים מן הזקנים אינם מסכימים עם החלטת הרוב במועצה,‏ הם לא יתעקשו שייעשה רצונם.‏ אדרבה,‏ כל עוד לא הופר עיקרון מקראי,‏ הם יגלו נכונות לוותר,‏ בזוכרם שנדרש מן הזקנים לגלות התחשבות תוך נכונות לוותר (‏טימותיאוס א׳.‏ ג׳:‏2,‏ 3‏,‏ ע״ח‏)‏.‏ מאידך,‏ על מועצת־הזקנים לזכור שפאולוס הוקיע את קהילת קורינתוס על ש’‏סבלו את האווילים’‏ אשר הציגו את עצמם כ”‏שליחים מעולים”‏ (‏קורינתים ב׳.‏ י״א:‏5,‏ 19,‏ 20‏)‏.‏ לכן,‏ עליהם לגלות נכונות להוכיח חבר במועצה הנוהג בעיקשות,‏ בחוסר התחשבות,‏ אך הם עצמם צריכים לגלות מתינות וטוב־לב בעשותם כן (‏גלטים ו׳:‏1‏)‏.‏

התחשבות בעת הפעלת סמכות

11.‏ איזה ניגוד היה בין הדרך שבה הפעילו מנהיגי־הדת היהודים שבימי ישוע את סמכותם ובין הדרך שבה עשה כן ישוע?‏

¹¹ כאשר ישוע חי עלי־אדמות,‏ ההתחשבות בנסיבות אכן בלטה בדרך שבה הפעיל את הסמכות שהעניק לו אלהים.‏ מה שונה היה הוא מאותם מנהיגי־דת בימיו!‏ שקול את הדוגמה הבאה.‏ תורת אלהים ציוותה שאין לעשות כל מלאכה בשבת,‏ אפילו לא לקושש עצים (‏שמות כ׳:‏10;‏ במדבר ט״ו:‏32–36‏)‏.‏ מנהיגי־הדת רצו שליטה מלאה על האופן שבו צייתו האנשים למצווה זו.‏ לכן,‏ הם נטלו על עצמם לפסוק בפרטי פרטים אילו דברים מותר לאדם להרים בשבת.‏ הם פסקו:‏ אין להרים דבר הכבד משתי תאנים יבשות.‏ הם אף פסקו הלכה האוסרת לנעול סנדלים שבהם מסמרים,‏ בטענם שהרמת משקלם העודף של המסמרים תהווה ביצוע מלאכה!‏ נאמר כי סך הכל הוסיפו הרבנים 39 כללים על מצוות אלהים בנוגע לשבת ואזי חיברו אין־ספור תוספות לכללים אלה.‏ לעומתם,‏ ישוע לא ביקש לשלוט באנשים על־ידי בושה,‏ אין־סוף הגבלות או באמצעות הצבת אמות־מידה נוקשות שלא ניתן לעמוד בהן (‏מתי כ״ג:‏2–4;‏ יוחנן ז׳:‏47–49‏)‏.‏

12.‏ מדוע יכולים אנו לומר כי ישוע לא גילה אי־יציבות באשר לעקרונות הצדק של יהוה?‏

¹² אם כן,‏ האם עלינו להניח שישוע לא דבק בתקיפות בעקרונות הצדק של אלהים?‏ הוא בהחלט דבק בהם!‏ הוא הבין שחוקים יעילים ביותר כאשר האנשים מחדירים ללבם את העקרונות המתווים בהם.‏ בעוד שהפרושים היו טרודים בניסיון להשתלט על האנשים באמצעות אין־ספור כללים,‏ ישוע ביקש לגעת ללבם.‏ למשל,‏ הוא ידע היטב שאין לגלות גמישות כשמדובר בחוקים אלוהיים,‏ כגון ”‏התרחקו מן הזנות”‏ (‏קורינתים א׳.‏ ו׳:‏18‏)‏.‏ לכן,‏ ישוע הזהיר את האנשים מפני המחשבות העלולות להוביל לאי־מוסריות (‏מתי ה׳:‏28‏)‏.‏ הוראה זו דרשה הרבה יותר חוכמה ותבונה מאשר פסיקת הלכות מנוסחות ונוקשות גרידא.‏

13.‏ (‏א)‏ מדוע על זקני־הקהילה להימנע מלהציב כללים וחוקים בלתי גמישים?‏ (‏ב)‏ מה הם כמה מן התחומים שבהם חשוב לכבד את מצפון הפרט?‏

¹³ אחים אחראיים כיום מעוניינים לגעת ללב באותה מידה.‏ לפיכך,‏ הם נמנעים מלהציב כללים שרירותיים ובלתי גמישים או מלהפוך את השקפותיהם האישיות לחוקים.‏ (‏השווה דניאל ו׳:‏8–17‏.‏)‏ מדי פעם,‏ עשויות תזכורות אדיבות בנושאים כגון לבוש או הופעה אישית להיות הולמות ובעִתן,‏ אך זקן־קהילה עלול לסכן את המוניטין שלו כאדם מתחשב ושקול,‏ אם יחזור על נושאים אלה או ינסה לכפות דברים,‏ המשקפים בראש ובראשונה את טעמו האישי.‏ אכן,‏ על כולם בקהילה להימנע מלנסות להשתלט על אחרים.‏ (‏השווה קורינתים ב׳.‏ א׳:‏24;‏ פיליפים ב׳:‏12‏.‏)‏

14.‏ כיצד גילה ישוע כי ציפיותיו מן האחרים היו סבירות?‏

¹⁴ מן הראוי שהזקנים יבחנו את עצמם גם בנושא אחר:‏ ’‏האם ציפיותיי מן האחרים סבירות?‏’‏ ללא ספק,‏ ציפיותיו של ישוע היו סבירות.‏ הוא התמיד להבהיר לתלמידיו שלא ציפה מהם יותר מאשר השקעת מאמצים בלב שלם,‏ ושהוא העריך מאוד מאמצים אלה.‏ הוא שיבח את האלמנה העניה על שתרמה את פרוטותיה (‏מרקוס י״ב:‏42,‏ 43‏)‏.‏ הוא נזף בתלמידיו כאשר מתחו ביקורת על תרומתה יקרת־הערך של מרים,‏ באומרו:‏ ”‏הניחו לה.‏.‏.‏ מה שהיה ביכולתה,‏ עשתה”‏ (‏מרקוס י״ד:‏6,‏ 8‏)‏.‏ הוא גילה התחשבות בנסיבות גם כאשר תלמידיו הכזיבוהו.‏ לדוגמה,‏ אף־על־פי שהפציר בשלושת שליחיו הקרובים ביותר להישאר ערים ולעמוד על המשמר בליל מעצרו,‏ הם אכזבוהו כאשר נרדמו פעם אחר פעם.‏ אולם,‏ הוא העיר באהדה:‏ ”‏אומנם הרוח חפצה,‏ אבל הבשר חלש”‏ (‏מרקוס י״ד:‏34–38‏)‏.‏

15,‏ 16.‏ (‏א)‏ מדוע על הזקנים להיזהר שלא להפעיל לחץ על הצאן או לדרבן אותן באופן שלילי?‏ (‏ב)‏ כיצד אחות נאמנה אחת שינתה את ציפיותיה מן האחרים?‏

¹⁵ אמת,‏ ישוע עודד את תלמידיו ’‏להתאמץ’‏ (‏לוקס י״ג:‏24‏)‏.‏ אך,‏ הוא מעולם לא לחץ עליהם לעשות כן!‏ הם קיבלו את ההשראה ממנו,‏ הוא הציב להם מופת,‏ הינחה אותם וביקש לגעת ללבם.‏ הוא בטח בכוחה של רוח יהוה לעשות את כל השאר.‏ בדומה לכך,‏ על זקני־קהילה כיום לעודד את הצאן לשרת את יהוה בכל לבם.‏ אך,‏ עליהם להימנע מלדרבן אותן באמצעות בושה או אשמה,‏ או ברומזם בדרך כלשהי שהשירות שהן מקדישות ליהוה אינו מספיק או שאינו מקובל עליו.‏ גישה נוקשה ודוחפת ”‏עשו יותר,‏ עשו יותר,‏ עשו יותר!‏”‏ עלולה לרפות את ידיהם של אלה העושים כל שביכולתם.‏ מה עצוב הוא המצב כאשר זקן־קהילה עושה לו שם של אחד ’‏שאת רצונו קשה להשביע’‏ — גישה השונה בתכלית מהתחשבות תוך גישה סבירה!‏ (‏פטרוס א׳.‏ ב׳:‏18‏,‏ ע״ח‏)‏.‏

¹⁶ על כולנו לדאוג לכך שציפיותינו מן האחרים תהיינה סבירות!‏ אחות אחת,‏ לאחר שהיא ובעלה עזבו את תפקידם כשליחים כדי לדאוג לאמה החולה,‏ כתבה:‏ ”‏זמנים אלה אכן קשים לנו,‏ כמבשרים בקהילות.‏ לאחר שהיינו בעבודת הנפה והמחוז,‏ מוגנים מפני לחצים כה רבים,‏ לפתע הפכנו מודעים להם עם כל הכאב הכרוך בכך.‏ למשל,‏ בעבר נהגתי לומר לעצמי,‏ ’‏מדוע אחות זו אינה מציעה את הספרות שהומלץ להפיצה החודש?‏ האין היא קוראת את שירות המלכות?‏’‏ כעת אני יודעת מדוע.‏ ישנם כאלה שזה כל אשר לאל ידם לעשות בצאתם לשירות”‏.‏ עד כמה עדיף לשבח את אחינו על מה שהם עושים,‏ מאשר לשפוט אותם על מה שאינם עושים!‏

17.‏ כיצד הציב לנו ישוע מופת בהתחשבות בנסיבות?‏

¹⁷ תן דעתך לדוגמה מסיימת בנוגע לדרך המתחשבת שבה ישוע מפעיל את סמכותו.‏ בדומה לאביו,‏ ישוע לא שומר בקנאות על סמכותו.‏ גם הוא מאציל מסמכויותיו באורח מיומן,‏ במנותו את כיתת העבד הנאמן שלו לדאוג ל”‏כל אשר לו”‏ כאן עלי־אדמות (‏מתי כ״ד:‏45–47‏)‏.‏ וכן,‏ אין הוא חושש להקשיב לרעיונותיהם של אחרים.‏ תדירות שאל את מאזיניו:‏ ”‏מה דעתכם?‏”‏ (‏מתי י״ז:‏25;‏ י״ח:‏12;‏ כ״א:‏28;‏ כ״ב:‏42‏)‏.‏ כך צריך להיות המצב בקרב כל תלמידי המשיח כיום.‏ אל לסמכות,‏ רבה ככל שתהא,‏ להפוך אותם לבלתי נכונים להקשיב.‏ הורים,‏ הסכיתו!‏ בעלים,‏ האזינו!‏ זקני־קהילה,‏ הקשיבו!‏

18.‏ (‏א)‏ כיצד נוכל לברר אם אנו ידועים כאנשים מתחשבים ושקולים?‏ (‏ב)‏ איזו החלטה צריכה לגמול בלב כולנו?‏

¹⁸ כל אחד מאיתנו מעוניין בהחלט להיות ’‏ידוע כאדם מתחשב ושקול’‏ (‏פיליפים ד׳:‏5‏)‏.‏ אך כיצד נדע אם זה השם שיצא לנו?‏ ובכן,‏ כאשר ישוע היה סקרן לדעת מה אמרו עליו האנשים,‏ הוא שאל את עמיתיו הנאמנים (‏מתי ט״ז:‏13‏)‏.‏ מדוע שלא נחקה את דוגמתו?‏ תוכל לשאול מישהו שאתה יכול לסמוך על גילוי־הלב שלו,‏ אם יש לך שם של אדם שקול,‏ הנכון לוותר.‏ ללא ספק,‏ כולנו יכולים לעשות רבות כדי לחקות טוב יותר את המופת המושלם שהציב ישוע להתחשבות בנסיבות!‏ במיוחד,‏ אם בידינו סמכות כלשהי על אחרים,‏ הבה נחקה תמיד את דוגמתם של יהוה וישוע,‏ אשר תמיד הפעילו את סמכותם תוך התחשבות והיו נכונים לסלוח,‏ להיות גמישים או לוותר,‏ כשהיה צורך בכך.‏ למעשה,‏ הבה ישתדל כל איש מאיתנו להיות ’‏מתחשב’‏!‏ (‏טיטוס ג׳:‏2‏,‏ ע״ח‏)‏.‏

‏(‏מקור המאמר:‏ 1994/‏8/‏1)‏

‏[‏הערת שוליים]‏

כיצד תוכל להשיב?‏

◻ מדוע על המשיחיים לחפוץ להיות מתחשבים ושקולים?‏

◻ כיצד על הזקנים לחקות את ישוע בנכונותם לסלוח?‏

◻ בדומה לישוע,‏ מדוע עלינו להשתדל לגלות גמישות?‏

◻ כיצד יכולים אנו לגלות התחשבות בדרך שבה אנו מפעילים סמכות?‏

◻ כיצד נוכל לבחון את עצמנו אם אנו באמת מתחשבים ושקולים?‏

‏[‏תמונה בעמוד 27]‏

ישוע היה נכון לסלוח לפטרוס המתחרט

‏[‏תמונה בעמוד 28]‏

כאשר האשה העידה על אמונה יוצאת־מן־הכלל,‏ ראה ישוע כי לא היתה זו העת לנהוג על־פי כלל

‏[‏תמונה בעמוד 30]‏

הורים,‏ הסכיתו!‏

‏[‏תמונה בעמוד 30]‏

בעלים,‏ האזינו!‏

‏[‏תמונה בעמוד 30]‏

זקני־קהילה,‏ הקשיבו!‏