כיצד תוכל לשמור על השקפה מאוזנת בנושא הכסף?
אהבת כסף ותאוות בצע אינן בגדר חידוש, ויש למקרא מה לומר בנידון שהרי לא מדובר כאן בתופעות שהתפתחו לא מזמן. יש להן היסטוריה ארוכת ימים. בתורת משה הורה אלוהים לבני ישראל: ”לא תחמוד בית רעיך... וכל אשר לרעיך” (שמות כ׳:17).
אהבה לכסף ולנכסים היתה נפוצה בימי ישוע. הנה שיחה שהתנהלה בין ישוע לבין איש עשיר ”עד מאוד”. ישוע אמר לו: ”’עוד דבר אחד חסר לך. מכור את כל אשר לך וחלק לעניים, ויהיה לך אוצר בשמים; אחר כך בוא ולך אחריי’. אך כשומעו זאת התעצב עצב רב, כי עשיר היה עד מאוד” (לוקס י״ח:18–23).
השקפה נכונה לגבי הכסף
תהא זו טעות להסיק שהמקרא מגנה את הכסף או את שימושיו הבסיסיים. המקרא מראה שהכסף מספק לבעליו הגנה מעשית מפני עוני ומפני צרותיו הנלוות, ומאפשר לבני אדם להשיג את צורכי מחייתם. שלמה המלך כתב: ”בצל החוכמה בצל הכסף”, כלומר, החוכמה והכסף מהווים הגנה. עוד כתב: ”לשחוק עושים לחם, ויין ישמח חיים, והכסף יענה את הכל” (קהלת ז׳:12; י׳:19).
אלוהים מברך על שימוש נכון בכסף. לדוגמה, ישוע אמר: ”השיגו לכם ידידים בממון המרמה” (לוקס ט״ז:9). הדבר כולל מתן תרומות לקידום עבודת אלוהים האמיתית, שהרי אנו חפצים לרקום קשרי ידידות עם אלוהים. שלמה הלך בעקבות דוד אביו ותרם הון עתק וחפצי ערך לבניית היכל יהוה. צו משיחי נוסף הוא להעניק סיוע חומרי לנזקקים. ”תנו את חלקכם לצורכי הקדושים”, אמר השליח פאולוס. הוא הוסיף: ”שאפו להכניס אורחים”. יישום הדבר כרוך בהוצאה כספית מסוימת (רומים י״ב:13). אך מה באשר לאהבת הכסף?
’החיבה לכסף’
פאולוס דן באריכות בנושא ”אהבת הכסף” — או מילולית ”חיבה לכסף” — באיגרתו אל טימותיאוס, אחיו לאמונה שהיה צעיר ממנו. אזהרתו בנידון מופיעה בטימותיאוס א׳. ו׳:6–19. הוא דיבר על ”אהבת הכסף” כחלק מדיון מקיף בעניינים חומריים. מוטב שנלמד היטב את דברי פאולוס שנכתבו בהשראה וזאת על רקע הדגש ששמה החברה של היום בכסף. ניתוח זה הוא רב תועלת משום שהוא חושף את הדרך אל ”החיים האמיתיים”.
פאולוס מזהיר: ”הלא שורש כל הרעות הוא אהבת הכסף, ויש להוטים אחריו שסטו מן האמונה וגרמו לעצמם מכאובים רבים” (טימותיאוס א׳. ו׳:10). אין להבין מפסוק זה או מכל פסוק אחר במקרא שהכסף עצמו הוא דבר רע. כמו כן, השליח אינו אומר שהכסף הוא הגורם השורשי ל”רעות” ושהוא מונח ביסודה של כל בעיה. אהבת הכסף היא הגורם — אומנם לא הבלעדי — לכל מיני ”רעות”.
הישמר מפני החמדנות
העובדה שכתבי־הקודש אינם מגנים את הכסף עצמו אין בה כדי להפחית מחומרת האזהרה שהשמיע פאולוס. משיחיים שאהבת הכסף מתחילה לכרסם בתוכם נעשים פגיעים לשלל בעיות, והגרועה שבהן היא סטייה מן האמונה. אמת זו מקבלת משנה תוקף מדברי פאולוס אל המשיחיים בקולוסה: ”מותתו את האיברים השייכים לארץ, ... התאווה הרעה, ואת החמדנות שאינה אלא עבודת אלילים” (קולוסים ג׳:5). מדוע החמדנות, או ”אהבת הכסף”, שקולה לעבודת אלילים? האם משמע הדבר שאסור לרצות בית גדול יותר, מכונית חדישה יותר או משרה מכניסה יותר? לא, שום דבר מאלו אינו רע כשלעצמו. השאלה היא: מה מניע את האדם לרצות את אותם הדברים, והאם הם באמת הכרחיים?
את ההבדל בין רצון טבעי לבין חמדנות ניתן לדמות להבדל בין מדורה קטנה המיועדת לבישול לבין אש גדולה המכלה יער. רצון בריא וראוי עשוי לבנות. הוא מניע אותנו לעבוד ולהיות פוריים. במשלי ט״ז:26 נאמר: ”נפש עָמֵל עמלה לו, כי אכַף עליו פיהו”. החמדנות, לעומת זאת, מסוכנת והרסנית. היא בגדר תאווה משולחת רסן.
הריסון הוא לב ליבה של הבעיה. האם הכסף שאנו צוברים והנכסים שאנו חפצים לרכוש משרתים את צורכינו, או האם צורכינו משרתים את הכסף? זו הסיבה שפאולוס אמר כי ”בעל תאוות... אינו אלא עובד אלילים” (אפסים ה׳:5). אם אנו חומדים משהו אנו בעצם מכניעים את רצוננו אליו — הדבר הנכסף הופך לאדוננו, לאלוהינו, למושא שירותנו. בניגוד לכך, אלוהים דורש בתוקף: ”לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי” (שמות כ׳:3).
חמדנות גם מעידה על חוסר ביטחון בכך שאלוהים יעמוד בדיבורו ויספק לנו את צורכינו (מתי ו׳:33). לפיכך, החמדנות כמוה כהתרחקות מאלוהים. גם במובן הזה היא מהווה ”עבודת אלילים”. אין פלא שפאולוס מזהיר מפניה באופן שאינו משתמע לשתי פנים!
גם ישוע הזהיר מפני החמדנות. הוא ציווה עלינו להישמר מלהתאוות למה שאין לנו: ”שימו לב והיזהרו מכל חמדנות, כי חיי האדם אינם תלויים בשפע נכסיו” (לוקס י״ב:15). על־פי פסוק זה והמשל שסיפר בהמשך, החמדנות מבוססת על האמונה האווילית שמה שחשוב בחיים הוא לצבור יותר ויותר. זה יכול להיות כסף, מעמד, כוח או כל מה שקשור אליהם. כל דבר בר השגה עלול להיות נושא לחמדנות. הדעה היא שאם הדבר יהיה בבעלותנו נהיה מרוצים. אלא שלפי המקרא ולפי ניסיון האדם, רק אלוהים יכול לספק את צורכינו האמיתיים, כפי שהסביר ישוע לתלמידיו, וכך יעשה (לוקס י״ב:22–31).
תרבות השפע של ימינו מצטיינת בהבערת להבות החמדנות. בהשפעת דרכים מחוכמות ורבות השפעה, מתגבשת אצל רבים המחשבה שמה שיש ברשותם אינו מספיק. הם זקוקים למוצרים רבים יותר, גדולים יותר וטובים יותר. אומנם לא נוכל לשנות את העולם שסביבנו, אך איך נוכל אישית להימנע ממגמה זו?
הסתפקות לעומת חמדנות
פאולוס מציע חלופה לחמדנות והיא הסתפקות במה שיש. הוא אומר: ”כאשר יש לנו מזון ובגדים, נסתפק נא בהם” (טימותיאוס א׳. ו׳:8). אולי זה נשמע די פשטני ונאיבי לומר שכל מה שאנו צריכים הוא ”מזון ובגדים”. בתוכניות טלוויזיה נחשפים לעיני צופים רבים בתיהם המפוארים של הסלבריטאים. לא זו הדרך להסתפקות.
מובן שמשרתי אלוהים אינם נדרשים לגזור על עצמם חיי עוני (משלי ל׳:8, 9). אולם פאולוס מזכיר לנו מהו עוני אמיתי: מחסור במזון, בבגדים ובמחסה הנחוצים לקיומנו. מצד שני, אם יש לנו הדברים האלו, יש לנו בסיס לשביעות רצון.
אך האם באמת התכוון פאולוס שדי במזון ובבגדים? האם באמת אפשר להסתפק בצורכי המחייה הבסיסיים — מזון, בגדים ומחסה? פאולוס למד זאת מניסיונו. הוא טעם טעמם של עושר וזכויות בשל מעמדו הרם בקהילה היהודית ואזרחותו הרומית (מעשי השליחים כ״ב:28; כ״ג:6; פיליפים ג׳:5). הוא גם חזה מבשרו קשיים נוראיים במסעות ההטפה שלו (קורינתים ב׳. י״א:23–28). בכל אלה למד דבר שעזר לו להסתפק במה שהיה לו. מהו הדבר?
”מורגל אני”
פאולוס הסביר באחת מאיגרותיו: ”יודע אני לעמוד בעוני, ויודע אני לעמוד בשפע. בכל דבר ובכל הנסיבות מורגל אני גם לשובע וגם לרעב, גם לשפע גם למחסור” (פיליפים ד׳:12). פאולוס נשמע כל כך בטוח וכל כך אופטימי! מי שקורא זאת עשוי בנקל לחשוב שבעת כתיבת המילים האלו היו לו חיים ורודים, אך לא כך היו פני הדברים. הוא היה במאסר ברומא! (פיליפים א׳:12–14).
בהתחשב בעובדה מפכחת זו, טמון בפסוקים אלו מסר רב עוצמה בנושא שביעות רצון, לא רק בעניינים חומריים אלא גם בנסיבות החיים. עושר עילאי או קשיים כבדים יש בהם כדי לבחון את סדר העדיפויות שלנו. פאולוס דיבר על משאבים רוחניים שאיפשרו לו להסתפק במה שיש חרף נסיבותיו החומריות: ”הכל אני יכול בעזרתו של [אלוהים] הנותן בי כוח” (פיליפים ד׳:13). במקום לשאת עיניו אל נכסיו, אם רבים ואם מעטים, או אל נסיבותיו, אם קלות ואם קשות, נשא פאולוס עיניו אל אלוהים שיספק את צורכיו. והתוצאה היתה תחושה של שביעות רצון.
דוגמתו של פאולוס היתה חשובה במיוחד לטימותיאוס. השליח האיץ בצעיר לרדוף סגנון חיים שבו מסירות לאלוהים ויחסים הדוקים עימו עומדים לפני העושר. פאולוס אמר: ”אבל אתה, איש האלוהים, ברח לך מאלה. רדוף צדק, חסידות, אמונה, אהבה, סבלנות וענווה” (טימותיאוס א׳. ו׳:11). מילים אלו הופנו לטימותיאוס, אך הן חלות על כל מי שמעוניין להסב כבוד לאלוהים ולחיות חיים מאושרים.
טימותיאוס היה חייב להיזהר מפני החמדנות כמו כל משיחי אחר. סביר להניח שהיו מאמינים אמידים בקהילה באפסוס, הקהילה שבה שירת כשפאולוס כתב לו (טימותיאוס א׳. א׳:3). פאולוס נכנס למרכז מסחרי משגשג זה כשבשורת המשיח בפיו ורבים מתושביו נעשו למאמינים. אין ספק שמקצתם היו עשירים, כפי שנכון לגבי כמה מחברי הקהילות כיום.
לאור הכתוב בטימותיאוס א׳. ו׳:6–10, השאלה הנשאלת היא: מה על העשירים לעשות כדי להסב כבוד לאלוהים? פאולוס אומר שעליהם קודם כל לבחון את גישתם. לכסף יש נטייה ליצור בבעליו תחושה של ביטחון עצמי מופרז. פאולוס אומר: ”את עשירי העולם הזה צווה שלא ירום לבבם ולא יבטחו בעושר שאין בו ביטחון, אלא באלוהים המעניק לנו את הכל בשפע להנאתנו” (טימותיאוס א׳. ו׳:17). העשירים חייבים ללמוד לראות אל מעבר לכספם; עליהם לפנות אל אלוהים, מקור כל עושר.
אולם הגישה היא רק מחצית המאבק. במוקדם או במאוחר חייבים העשירים מקרב המשיחיים להשתמש בכספם בתבונה. פאולוס אומר: ’עשה את הטוב, העשר במעשים טובים, הייה נכון לתת, הייה נדיב’ (טימותיאוס א׳. ו׳:18).
”החיים האמיתיים”
עיקר עצותיו של פאולוס הוא שמחובתנו להזכיר לעצמנו את ערכם היחסי של הדברים החומריים. דבר־אלוהים מציין: ”הון עשיר קרית עוזו, וכחומה נשגָבָה במשכיתו [בדמיונו]” (משלי י״ח:11). כן, הביטחון שהעושר יכול להשרות הוא בסופו של דבר דמיוני ומתעה. תהא זו טעות לרכז את חיינו סביבו ולא סביב עשיית רצון אלוהים.
בשל האי־וודאות הכרוכה בעושר חומרי אין הוא משענת יציבה לתקוותנו. יש לעגן את תקוותנו בגורם חזק, רב משמעות ונצחי. התקווה המשיחית צריכה להישען על הבורא, יהוה אלוהים, ועל הבטחתו לתת חיי־נצח. הכסף אינו יכול לקנות אושר לא כל שכן ישועה. רק אמונה באלוהים יכולה להעניק לנו תקווה כזו.
לכן, אם אנו עשירים ואם עניים, הבה נאמץ לעצמנו אורח חיים שבו ’נעשיר למען אלוהים’ (לוקס י״ב:21). אין דבר יקר יותר ממעמד רצוי לפני הבורא, וכל המאמצים לשמור על מעמד זה יסייעו לנו ’לאצור אוצר טוב לעתיד, כדי שנשיג את החיים האמיתיים’ (טימותיאוס א׳. ו׳:19).
[תמונה בעמוד 7]
פאולוס למד להסתפק במה שהיה לו
[תמונות בעמוד 8]
אנחנו יכולים להיות מאושרים ומרוצים ממה שיש לנו