ספר מעשי לחיים המודרניים

ספרי הייעוץ מאוד פופולריים בעולם של ימינו.‏ אך,‏ הם מתיישנים ובתוך זמן קצר יש לעדכנם או להחליפם.‏ ומה באשר לכתבי־הקודש?‏ כתיבתם הושלמה לפני קרוב ל־000,‏2 שנה.‏ עם זאת,‏ המסר המקורי שלהם מעולם לא שופר או עודכן.‏ הייתכן שספר כזה יאצור בתוכו הדרכה לימינו?‏

יהיו שישיבו בשלילה.‏ ”‏איש לא ימליץ ללמוד כימיה מודרנית בכיתה בעזרת מהדורת 1924 של ספר כימיה”‏,‏ כתב ד״ר אלי ס.‏ חֶסֶן,‏ כנימוק לדעה שהמקרא הוא ספר שעבר זמנו.‏¹ טיעון הגיוני לכאורה.‏ הרי מאז נכתב המקרא,‏ למד האדם רבות בתחום בריאות הנפש והתנהגות אנוש.‏ כיצד יוכל ספר ישן נושן זה להיות רלוונטי לחיים המודרניים?‏

עקרונות נצחיים

הזמנים אומנם השתנו,‏ אבל צרכיו הבסיסיים של האדם נותרו כשהיו.‏ לאנשים בכל הזמנים היה צורך באהבה ובחיבה.‏ הם חפצו באושר ובחיים תכליתיים.‏ הם הזדקקו לעצות בדבר התמודדות עם לחצים כלכליים,‏ הצלחת הנישואין והחדרת ערכי מוסר ואתיקה גבוהים ללב ילדיהם.‏ במקרא יש עצות העונות על צרכים בסיסיים אלה (‏קהלת ג׳:‏12,‏ 13;‏ רומים י״ב:‏10;‏ קולוסים ג׳:‏18–21;‏ טימותיאוס א׳.‏ ו׳:‏6–10‏)‏.‏

עצות המקרא משקפות הכרה טובה של הטבע האנושי.‏ תן דעתך לכמה דוגמאות של עקרונותיו הספציפיים והנצחיים,‏ בעלי הערך המעשי לאדם המודרני.‏

הדרכה מעשית לחיי־נישואין

המשפחה,‏ אומר כתב־העת הכרוניקה של האו״ם (‏UN Chronicle)‏,‏ ”‏היא היחידה הקדומה והבסיסית ביותר בחברה האנושית;‏ זוהי החוליה המכרעת ביותר המקשרת בין דורות”‏.‏ ואולם,‏ ”‏חוליה מכרעת”‏ זו מתפרקת בשיעור מדאיג.‏ ”‏בעולם של ימינו”‏,‏ מציין אותו כתב־עת,‏ ”‏משפחות רבות ניצבות בפני אתגרים מפחידים,‏ המסכנים את יכולתן לתפקד ואף לשרוד”‏.‏² אילו עצות משיא המקרא להישרדות התא המשפחתי?‏

ראשית,‏ במקרא עצות רבות בעניין יחסים בין בעלים ונשים.‏ אשר לבעלים,‏ למשל,‏ אומר הכתוב:‏ ”‏כן חייבים גם האנשים לאהוב את נשיהם כאהבתם את גופם הם.‏ האוהב את אשתו אוהב את עצמו.‏ הן מעולם לא שנא איש את בשרו,‏ אלא הוא מכלכל ומטפח אותו”‏ (‏אפסים ה׳:‏28,‏ 29‏)‏.‏ לאשה נאמר ’‏לרחוש כבוד רב לבעלה’‏ (‏אפסים ה׳:‏33‏,‏ ע״ח‏)‏.‏

חשוֹב על תוצאות יישומן של עצות מקראיות אלה.‏ בעל האוהב את אשתו ’‏כאהבתו את גופו הוא’‏,‏ לא ינהג בה ברשעות או באכזריות.‏ הוא לא יכה אותה,‏ ולא יתעלל בה מילולית או רגשית.‏ אדרבה,‏ הוא יוקיר אותה ויתחשב בה כאילו היתה עצמו ובשרו (‏פטרוס א׳.‏ ג׳:‏7‏)‏.‏ אשתו תחוש אפוא אהבה וביטחון בנישואיה.‏ אגב כך,‏ הוא יציב לילדיו דוגמה טובה ללמדם כיצד לנהוג באשה.‏ מאידך,‏ אשה הרוחשת לבעלה ”‏כבוד רב”‏,‏ לא תרמוס את כבודו בקיתונות ביקורת בלתי פוסקות או בזלזול בו.‏ הכבוד שהיא רוחשת לו מעניק לו תחושה שהיא בוטחת בו,‏ רוצה בו ומעריכה אותו.‏

האם זו עצה מעשית בעולם של ימינו?‏ מעניין לציין,‏ שמומחים העוסקים בחקר משפחות בנות־זמננו הגיעו למסקנות דומות.‏ מנהל תוכנית של ייעוץ למשפחה ציין:‏ ”‏המשפחות המוצלחות ביותר שאני מכיר הן משפחות שבהן יש קשר הדוק ואוהב בין האֵם והאב.‏ .‏.‏.‏ דומה שקשר הדוק בסיסי זה נוסך תחושת ביטחון בלב הילדים”‏.‏³

במרוצת השנים,‏ הוכח שעצות המקרא לחיי־נישואין מהימנות בהרבה מעצותיהם של אינספור יועצי משפחה בעלי כוונות טובות.‏ הרי לא חלף זמן רב מאז המליצו מומחים רבים על גירושין כפתרון מהיר וקל לנישואין לא מוצלחים במיוחד.‏ כיום,‏ רבים מהם מעודדים לעשות כל מאמץ אפשרי שלא למוטט את הנישואין.‏ אלא שהשינוי בהשקפתם חל רק לאחר שנעשה נזק רב.‏

המקרא,‏ לעומת זאת,‏ משיא עצות אמינות ומאוזנות בנושא הנישואין.‏ הוא מודה שנסיבות קיצוניות מסוימות מתירות גירושין (‏מתי י״ט:‏9‏)‏.‏ עם זאת,‏ הוא מגנה גירושין הנעוצים בסיבות קלות משקל (‏מלאכי ב׳:‏14–16‏)‏.‏ הוא גם מוקיע אי־נאמנות בנישואין (‏עברים י״ג:‏4‏)‏.‏ הנישואין,‏ לדבריו,‏ הם מחויבות:‏ ”‏על־כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודָבַק באשתו והיו לבשר אחד”‏a (‏בראשית ב׳:‏24;‏ מתי י״ט:‏5,‏ 6‏)‏.‏

עצות המקרא לנישואין רלוונטיות כיום כבימי כתיבת המקרא.‏ כששוררים אהבה וכבוד הדדיים בין הבעל והאשה,‏ והם רואים בנישואין מערכת־יחסים ייחודית,‏ רבים הסיכויים שהנישואין — וקשרי המשפחה — יאריכו ימים.‏

הדרכה מעשית להורים

לפני כמה עשרות שנים,‏ סברו הורים רבים — בהשפעת ”‏רעיונות חדשניים”‏ בחינוך ילדים — ש”‏אסוּר לאסוֹר”‏.‏⁸ החשש היה שהעמדת גבולות לילדים תגרום טראומה ותסכול.‏ מתוך כוונות טובות,‏ יועצים לחינוך ילדים טענו נחרצות שאל להורים להחמיר עם ילדיהם,‏ אלא לכל היותר לתקנם בשיא העדינות.‏ אך,‏ מומחים רבים שוקלים כעת מחדש את מקומה של המשמעת במשפחה,‏ והורים מודאגים מבקשים למצוא עמדה ברורה בנושא.‏

כתבי־הקודש השיאו מלכתחילה עצות ברורות ומאוזנות בנושא חינוך ילדים.‏ לפני כ־000,‏2 שנה אמר המקרא:‏ ”‏ואתם האבות,‏ אל תכעיסו את בניכם,‏ אלא גדלו אותם במוסר יהוה ובתוכחתו”‏ (‏אפסים ו׳:‏4‏)‏.‏ שם העצם היווני שתורגם ל”‏מוסר”‏ פירושו ”‏גידול (‏ילדים)‏,‏ חינוך,‏ הדרכה”‏.‏⁹ המקרא מציין שמוסר,‏ או הדרכה,‏ הוא עדות לאהבתם של ההורים (‏משלי י״ג:‏24‏)‏.‏ כללי מוסר חד־משמעיים וחוש מפותח להבחין בין טוב לרע תורמים תרומה נכבדה להתפתחות הילד.‏ הטלת משמעת ממחישה לילדים שלהוריהם איכפת מהם ושעיצוב אישיותם חשוב להם.‏

מכל מקום,‏ סמכות ההורים — ’‏שבט המוסר’‏ — אל לה בשום פנים ואופן להיות פוגעתb (‏משלי כ״ב:‏15;‏ כ״ט:‏15‏)‏.‏ כתבי־הקודש מזהירים את ההורים:‏ ”‏אל תפריזו בתיקון ילדיכם,‏ פן ירפו ידיהם”‏ (‏קולוסים ג׳:‏21‏,‏ תרגום פיליפס לאנגלית)‏.‏ המקרא גם מכיר בכך שבדרך־כלל עונש פיסי אינו שיטת ההוראה היעילה ביותר.‏ משלי י״ז:‏10 אומר:‏ ”‏תֵחַת גערה בְמֵבין מֵהכות כסיל מאה”‏.‏ זאת ועוד,‏ המקרא ממליץ על מוסר המשמש אמצעי מֶנע.‏ דברים י״א:‏19 קורא להורים לנצל הזדמנויות שונות כדי להחדיר ערכי מוסר ללב הילדים.‏ (‏ראה גם דברים ו׳:‏6,‏ 7‏.‏)‏

עצותיו הנצחיות של המקרא להורים ברורות.‏ הילדים זקוקים למוסר עקיב ואוהב.‏ הניסיון המעשי מלמד שאלו אכן עצות יעילות.‏c

התגברות על מחסומים מפלגים

בני־אדם מפולגים כיום על רקע גזעי,‏ לאומי ואתני.‏ חומות מלאכותיות אלה תרמו לטבח חפים מפשע במלחמות שהתחוללו ברחבי העולם.‏ אם לשפוט לפי ההיסטוריה,‏ הסיכויים שגברים ונשים מגזעים ומאומות שונים יתייחסו איש אל רעהו כשווים אל שווים אינם מעודדים.‏ ”‏הפתרון”‏,‏ אומר מדינאי אפריקני,‏ ”‏טמון בלבנו”‏.‏¹¹ אולם,‏ לא קל לחולל שינוי בלב האדם.‏ אף־על־פי־כן,‏ רְאה כיצד פונה המסר המקראי אל הלב ומטפח שִוויוניות.‏

עיקר־האמונה המקראי,‏ שאלוהים ’‏יצר מאדם אחד את כל עממי בני אדם’‏,‏ מוריד מן הפרק את רעיון העליונות הגזעית (‏מעשי־השליחים י״ז:‏26‏)‏.‏ יוצא מכך,‏ שיש למעשה רק גזע אחד — הגזע האנושי.‏ כמו־כן,‏ המקרא מאיץ בנו ’‏ללכת בדרכי אלוהים’‏,‏ ועליו אומרים הכתובים:‏ ”‏[‏הוא]‏ איננו נושא פנים,‏ אלא בכל עם ועם מי שירא אותו ועושה צדק רצוי לפניו”‏ (‏אפסים ה׳:‏1;‏ מעשי־השליחים י׳:‏34,‏ 35‏)‏.‏ ליֶדע זה יש השפעה מאחדת על האנשים המתייחסים בכובד־ראש למקרא ומתאמצים בכל מאודם לחיות על־פי הדרכותיו.‏ הוא פועל במישור העמוק ביותר,‏ בלב האדם,‏ ומסיר את המכשולים המפלגים שמערימים האנשים.‏ תן דעתך לדוגמה שלהלן.‏

כשהביא היטלר לפרוץ המלחמה בכל רחבי אירופה,‏ היתה קבוצת משיחיים אחת — עדי־יהוה — שסירבה בכל תוקף לתת ידה לטבח חפים מפשע.‏ הם מיאנו ’‏לשאת חרב’‏ ולהילחם בבני־אדם.‏ העדים נקטו עמדה זו בגלל שאיפתם להשביע את רצון אלוהים (‏ישעיהו ב׳:‏3,‏ 4;‏ מיכה ד׳:‏3,‏ 5‏)‏.‏ הם האמינו באמונה שלימה במה שמלמדים כתבי־הקודש — אין אומה או גזע הנעלים על רעותם (‏גלטים ג׳:‏28‏)‏.‏ על שום עמדתם השוחרת שלום,‏ היו עדי־יהוה בין האסירים הראשונים במחנות־הריכוז (‏רומים י״ב:‏18‏)‏.‏

אך,‏ לא כל המתיימרים לנהוג על־פי המקרא נקטו עמדה זו.‏ זמן קצר לאחר מלחמת העולם השנייה,‏ כתב מרטין נימֶלֶר,‏ כומר פרוטסטנטי בגרמניה:‏ ”‏אדם הרוצה להאשים את אלוהים [‏במלחמות]‏ אינו מכיר,‏ או אינו רוצה להכיר,‏ את דבר־אלוהים.‏ .‏.‏.‏ במרוצת הדורות ניאותו שוב ושוב כנסיות הנצרות לקדש את המלחמות,‏ את הלוחמים ואת הנשק.‏.‏.‏ בניגוד גמור לרוח המשיחיות,‏ הן התפללו להשמדת אויביהן במלחמה.‏ האשמה לכל זאת רובצת עלינו ועל אבותינו,‏ אבל בשום אופן לא על אלוהים.‏ ואנחנו,‏ המשיחיים של היום,‏ ניצבים חפויי־ראש מול כת,‏ כביכול,‏ כ’‏דורשי המקרא’‏ [‏עדי־יהוה]‏,‏ שהובלו במאותיהם ובאלפיהם למחנות־ריכוז ו[‏אף]‏ מתו בגין סירובם להשתתף במלחמה ולירות בבני־אנוש”‏.‏¹²

עד עצם ימינו,‏ עדי־יהוה ידועים היטב באחוותם,‏ המאחדת ערבים ויהודים,‏ קרואטים וסרבים,‏ בני הוטו ובני טוצי.‏ עם זאת,‏ עדי־יהוה מודים בפה מלא שאחדות זו מתאפשרת משום שעוצמת המסר המקראי היא המניעה אותם,‏ ולא משום שהם נעלים על זולתם (‏תסלוניקים א׳.‏ ב׳:‏13‏)‏.‏

הדרכה מעשית לשמירה על בריאות הנפש

בריאותו הגופנית של האדם מושפעת תדיר ממצב בריאותו הנפשית והרגשית.‏ לדוגמה,‏ מחקרים מדעיים הוכיחו שלכעס השלכות מזיקות.‏ ”‏רוב הראיות שבידינו מלמדות שלאנשים אכולי שנאה נשקפת סכנה רבה יותר ללקות במחלה קרדיו־וסקולרית (‏ובמחלות אחרות)‏ עקב גורמים שונים ומגוּונים,‏ ובהם תמיכה חברתית מצומצמת,‏ תגובתיות ביולוגית מוגברת בשעת כעס והתמכרות הולכת ומחריפה להרגלים מסוכנים לבריאות”‏,‏ אומרים ד״ר רדפורד ויליאמס,‏ מנהל החקר ההתנהגותי במרכז הרפואי של אוניברסיטת דיוק,‏ ואשתו,‏ וירג׳ינה ויליאמס,‏ בסִפרם הכעס קטלני (‏Anger Kills)‏.‏¹³

אלפי שנים לפני מחקרים מדעיים אלה,‏ קישר המקרא במונחים פשוטים וברורים בין מצבנו הרגשי לבריאותנו הגופנית:‏ ”‏חיי בשרים [‏חיים לאדם]‏ לב מרפא [‏לב רגוע]‏,‏ ורקַב עצמות קנאה”‏ (‏משלי י״ד:‏30;‏ י״ז:‏22‏)‏.‏ המקרא מייעץ בחוכמה:‏ ”‏הֶרֶף מאף ועזוב חימה”‏,‏ וכן ”‏אל תְבהל ברוחך לכעוס”‏ (‏תהלים ל״ז:‏8;‏ קהלת ז׳:‏9‏)‏.‏

המקרא משיא עצות נבונות גם באשר לכיבוש הכעס.‏ למשל,‏ במשלי י״ט:‏11 נאמר:‏ ”‏שכל אדם האריך אפו,‏ ותפארתו עבוֹר על פשע”‏.‏ המילה ”‏שכל”‏ גזורה מפועל המורה על ”‏הבנת הסיבה”‏ לדבר־מה.‏¹⁴ העצה החכמה היא:‏ ”‏הקדם מחשבה למעשה”‏.‏ המאמץ להבין מה עומד מאחורי דבריהם או מעשיהם של אחרים,‏ יש בו כדי לעזור לאדם להיות סובלני יותר — וקשה לכעוס (‏משלי י״ד:‏29‏)‏.‏

עוד עצה מעשית עבורנו מצויה בקולוסים ג׳:‏13‏,‏ שם כתוב:‏ ”‏נהגו בסבלנות איש עם רעהו [‏”‏המשיכו לשאת איש את רעהו”‏,‏ ע״ח‏]‏,‏ וסילחו זה לזה”‏.‏ הרגזות קלות הן חלק מן החיים.‏ המילים ”‏המשיכו לשאת”‏ מורות לסבול את הדברים שאיננו אוהבים באחרים.‏ ’‏לסלוח’‏ משמעו להסיר את התרעומת מן הלב.‏ לעתים,‏ מן החוכמה להיפטר מרגשות מרים ולא לטפחם;‏ נטירת טינה רק תכביד עלינו.‏ (‏ראה המסגרת ”‏הדרכה מעשית ליחסי אנוש”‏.‏)‏

בימינו יש מקורות רבים לייעוץ והדרכה.‏ אך,‏ המקרא יחיד במינו.‏ עצותיו אינן תיאורטיות גרידא.‏ הן לעולם לא יפעלו לרעתנו.‏ אדרבה,‏ חוכמתו ’‏נאמְנה מאוד’‏ (‏תהלים צ״ג:‏5‏)‏.‏ יתרה מזו,‏ לעצות המקרא ערך נצחי.‏ אף שכתיבתו הושלמה לפני כ־000,‏2 שנה,‏ דבריו עודם ישימים.‏ והשפעתם יכולה לפעול במידה שווה על הכל,‏ בלי קשר לצבע עורנו או לארץ מגורינו.‏ לכתוב במקרא יש כוח — כוח לשנות אנשים לטובה (‏עברים ד׳:‏12‏)‏.‏ אם כן,‏ קריאת הספר ויישום העקרונות הגלומים בו ישפרו את איכות חייך.‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏קטע מוגדל בעמוד 24]‏

כתבי־הקודש משיאים עצות ברורות ומאוזנות לגבי חיי־משפחה

‏[‏תיבה בעמוד 23]‏

ממאפייניה של משפחה מוצלחת

לפני שנים אחדות,‏ ערכה אשת חינוך ומומחית בנושא המשפחה סקר מקיף,‏ ובו נתבקשו יותר מ־500 אנשי מקצוע להביע דעה,‏ על־סמך ניסיונם בתחום,‏ בעניין מאפייניהן של משפחות מוצלחות.‏ מעניין לציין,‏ כי על המאפיינים השכיחים ביותר ברשימה המליצו כתבי־הקודש לפני עידן ועידנים.‏

בראש הרשימה — הרגלי תקשורת טובים,‏ ובכלל זה שיטות יעילות ליישוב מחלוקות.‏ מדיניות שהונהגה במשפחות מוצלחות רבות היא ש”‏איש אינו פורש למיטתו כועס על רעהו”‏,‏ ציינה מְחברת הסקר.‏⁶ אך,‏ כבר לפני יותר מ־900,‏1 שנה,‏ יעצו כתבי־הקודש:‏ ”‏ריגזו ואל־תחטאו;‏ אל תשקע השמש על כעסכם”‏ (‏אפסים ד׳:‏26‏)‏.‏ בימי המקרא,‏ השעות שבין שקיעת החמה עד לשקיעתה למחרת נחשבו ליום.‏ לכן,‏ זמן רב בטרם עסקו מומחים בני דורנו בחקר המשפחה,‏ ייעץ לנו המקרא בחוכמה:‏ יַשבו מחלוקות ללא דיחוי — בטרם יסתיים היום ויתחיל יום חדש.‏

במשפחות מוצלחות ”‏אין מעלים עניינים רגישים בדיוק כשצריכים לצאת מהבית או זמן קצר לפני שעת השינה”‏,‏ נוכחה המחברת.‏ ”‏שוב ושוב שמעתי את המילים ’‏בזמן המתאים’‏”‏.‏⁷ משפחות אלו חזרו כהד,‏ שלא ביודעין,‏ על משל מקראי שנכתב לפני יותר מ־700,‏2 שנה:‏ ”‏תפוחי זהב במַשְׂכִּיוֹת כסף,‏ דבר דבוּר על אופְניו”‏ (‏משלי ט״ו:‏23;‏ כ״ה:‏11‏)‏.‏ ייתכן שדימוי זה מתייחס לעיטורי זהב בדמות תפוחים,‏ המונחים על מגשי כסף — חפצים יקרי ערך וכלילי יופי בימי המקרא.‏ הוא ממחיש את יופיין וערכן של מילים הנאמרות בעִתן.‏ במצבים מלחיצים,‏ מילים נכונות הנאמרות בזמן הנכון יקרות מפז (‏משלי י׳:‏19‏)‏.‏

‏[‏תיבה בעמוד 26]‏

הדרכה מעשית ליחסי אנוש

‏”‏ריגזו ואל תחטאו.‏ אימרו בלבבכם,‏ על משכבכם,‏ ודוֹמוּ”‏ (‏תהלים ד׳:‏5‏)‏.‏ על־פי־רוב,‏ מוטב לך לחשוך פיך במקרים של פגיעה קלה,‏ וכך להימנע מעימות רגשי.‏

‏”‏יש בוטה כמדקרות חָרב,‏ ולשון חכמים מרפא”‏ (‏משלי י״ב:‏18‏)‏.‏ חשוֹב בטרם תדבר.‏ מילים בוטות עלולות לפצוע את זולתך ולהרוס קשרי ידידות.‏

‏”‏מענה רך ישיב חימה,‏ ודבר עצב יעלה אף”‏ (‏משלי ט״ו:‏1‏)‏.‏ דרושה שליטה עצמית כדי להגיב ברוך,‏ אך תגובה כזו תתרום במקרים רבים לפתרון בעיות ותסייע להשכין יחסי שלום.‏

‏”‏פּוֹטֵר מים ראשית מדון;‏ ולפני התגלע הריב,‏ נטוש”‏ (‏משלי י״ז:‏14‏)‏.‏ כשהאווירה טעונה ורוויית מתח,‏ מן החוכמה שתעזוב את המקום בטרם תתפרץ בחמת זעם.‏

‏”‏אל תְבהל ברוחך לכעוס,‏ כי כעס בחיק כסילים ינוח”‏ (‏קהלת ז׳:‏9‏)‏.‏ בדרך־כלל,‏ המעשים ראשיתם ברגשות.‏ הנפגע בקלות הוא אוויל,‏ היות שדרכו עלולה להוביל למילים או למעשים נמהרים.‏

‏[‏תמונה בעמוד 25]‏

עדי־יהוה היו בין האסירים הראשונים במחנות־הריכוז