ספר 37 — חגי
הכותב: חגי
מקום הכתיבה: ירושלים
זמן השלמת הכתיבה: 520 לפה״ס
התקופה הנסקרת: 112 יום (520 לפה״ס)
שמו היה חגי, ותפקידו היה נביא ו”מלאך [שליח] יהוה”, אך מה היה מוצאו? (חגי א׳:13) מי היה חגי? חגי הוא העשירי מבין התרי עשר, והראשון מבין השלושה שניבאו לאחר ששבו היהודים למולדתם ב־537 לפה״ס. השניים האחרים הם זכריה ומלאכי. השם חגי נגזר מן המילה ”חג”. ייתכן שהדבר בא לציין שהוא נולד ביום חג.
2 על־פי המסורת היהודית, חגי נולד בבבל ושב לירושלים עם זרובבל ועם יהושע הכהן הגדול. חגי שירת לצד זכריה הנביא, ובעזרא ה׳:1 ו־ו׳:14 נמסר כי השניים עודדו את שבי ציון לחדש את בניין המקדש. הוא היה נביא יהוה בשני מובנים: הוא עודד את היהודים למלא את חובתם כלפי אלוהים ובמקביל לכך ניבא, בין השאר, את הרעשת כל הגויים (חגי ב׳:6, 7).
3 מדוע שלח יהוה את חגי? ב־537 לפה״ס הוציא כורש צו המתיר ליהודים לשוב למולדתם כדי לבנות מחדש את בית יהוה. והנה השנה היא 520 לפה״ס, ובניית המקדש עדיין רחוקה מהשלמתה. במשך כל אותן שנים נמנעו היהודים, עקב התנגדות האויבים ומפאת אדישות וחומרנות מצדם, לממש את המטרה שלשמה שבו מן הגלות (עז׳ א׳:1–4; ג׳:10–13; ד׳:1–24; חגי א׳:4).
4 הכתוב מוסר שזמן קצר לאחר שהונחו יסודות המקדש (ב־536 לפה״ס), ”ויהי עַם הארץ מרפים ידי עַם יהודה ומבַהֲלים אותם לבנות. וסוכרים עליהם יועצים להפר עצתם” (עז׳ ד׳:4, 5). לבסוף, ב־522 לפה״ס, הצליחו מתנגדים נוכרים אלה להביא לידי כך שיוטל איסור רשמי על המשך המלאכה. בשנה השנייה למלכות דריווש הִיסְטַאסְפֵּס מלך פרס, כלומר, ב־520 לפה״ס, החל חגי להינבא ולעודד את העם לחדש את מלאכת בניית המקדש. בעקבות זאת, נשלחה איגרת מטעם מושלים מעמי הסביבה אל דריווש כדי שיפסוק בנידון; דריווש הפיח רוח חיים בצו כורש וצידד ביהודים כנגד אויביהם.
5 היהודים מעולם לא פקפקו בשייכותה של נבואת חגי לקאנון המקראי, ועובדה זו נתמכת על־ידי ההתייחסות אליו בעזרא ה׳:1 כמי שניבא ”בשם אלוהי ישראל”, וכן גם על־ידי איזכורו בעזרא ו׳:14. המסקנה שנבואתו היא חלק מ’כל הכתוב שנכתב ברוח אלוהים’, מתבקשת מדברי פאולוס שציטט מנבואת חגי וכתב בעברים י״ב:26: ”[יהוה] הבטיח באומרו, ’עוד אחת ואני מרעיש לא את הארץ בלבד, אלא גם את השמיים’” (חגי ב׳:6).
6 נבואת חגי מורכבת מארבעה מסרים שנפרשו על פני 112 יום. סגנונו פשוט וישיר, והוא שם דגש מיוחד בשם יהוה. ב־38 פסוקי הספר, מזכיר חגי את שם יהוה 35 פעם, ו־14 פעם מתוכן בביטוי ”יהוה צבאות”. אין הוא מותיר כל ספק בכך שמסריו הם מאת יהוה: ”ויאמר חגי מלאך יהוה במַלְאֲכוּת [בשליחות] יהוה לעם לאמור: ’אני אתכם’, נאום יהוה” (א׳:13).
7 הייתה זו תקופה גורלית בתולדות עם אלוהים, ופעילותו של חגי נשאה פרי. הוא לא היסס לבצע את שליחותו כנביא, ולא ריכך את דבריו. הוא אמר ליהודים בלא כחל וסרק שהגיעה העת לצאת מן השאננות ולשנס מותניים לקראת המלאכה. הגיעה העת לבנות את בית יהוה ולהשיב את עבודת אלוהים הטהורה על כנה, כדי שיהוה יברך את העם בשפע ובשגשוג. רוח הדברים של נבואת חגי היא שכדי ליהנות מברכת יהוה, חייב אדם לשרת את אלוהי האמת ולמלא אחר המלאכה שהטיל עליו יהוה.
במה מועיל הספר
13 ארבעת מסרי יהוה שנמסרו ביד חגי הועילו ליהודים באותה תקופה. דברי חגי עודדו אותם להירתם מייד למלאכה, ובתוך ארבע שנים וחצי, הושלמה בניית המקדש לקידום עבודת אלוהים האמיתית בישראל (עז׳ ו׳:14, 15). יהוה בירך את פעילותם הנלהבת. בתקופה זו של בניית המקדש בחן דריווש מלך פרס את מסמכי המדינה ואישר מחדש את צו כורש. וכך מלאכת בניין המקדש הושלמה בתמיכת המלך (עז׳ ו׳:1–13).
14 הנבואה נושאת בחובה הדרכות נבונות שכוחן יפה גם בימינו. באיזה מובן? ראשית, היא מבליטה את אחריותו של כל אדם להציב את עבודת אלוהים לפני ענייניו האישיים (חגי א׳:2–8; מתי ו׳:33). היא גם מדגישה כי אנוכיות אינה פועלת לטובת האדם ושאין טעם להיות חומרני; ברכת יהוה והשלום שהוא נותן הם שיעשירו את האדם (חגי א׳:9–11; ב׳:9; מש׳ י׳:22). עוד מדגישה הנבואה שכדי להיות נקי בעיני אלוהים יש לעובדו בטוהר ומכל הלב, ולהימנע מהתנהגות טמאה (חגי ב׳:10–14; קול׳ ג׳:23; רומ׳ ו׳:19). עוד מראה הנבואה שאל למשרתי אלוהים להיות פסימיים ולהתרפק על זכר הימים ההם שחלפו ואינם, אלא להביט קדימה ו’לשים לבבם על דרכיהם’ מתוך כוונה להסב כבוד ליהוה. או אז יהיה עימם יהוה (חגי ב׳:3, 4; א׳:7, 8, 13; פיל׳ ג׳:13, 14; רומ׳ ח׳:31).
15 משהחלו להתגייס לבניית המקדש, בירך יהוה את היהודים, והם שגשגו. המכשולים הוסרו מן הדרך, והמלאכה הושלמה ללא עיכובים. כל אדם הפועל למען יהוה בקנאות ולבלי חת יבוא על גמולו. בכוח האמונה ואומץ הלב ניתן להתגבר על קשיים, אמיתיים או מדומים. הציות ל”דבר יהוה” נושא פרי (חגי א׳:1).
16 ומה באשר לנבואה שיהוה ’ירעיש את השמיים ואת הארץ’? השליח פאולוס מבאר את הכתוב בחגי ב׳:6 ואומר: ”ועתה [אלוהים] הבטיח באומרו, ’עוד אחת ואני מרעיש לא את הארץ בלבד, אלא גם את השמיים’. ’עוד אחת’ מציין את הסרת הדברים המתמוטטים — כגון דברים שנעשו — למען יישארו הדברים אשר לא ימוטו. וכיוון שאנו מקבלים מלכות אשר לא תימוט, נהיה נא מכירי טובה ובהכרה זאת נעבוד את אלוהים כרצונו, בחסידות וביראה; כי אלוהינו אש אוכלה הוא” (עב׳ י״ב:26–29). חגי מראה כי תכלית ההרעשה היא ’להפוך כיסא ממלכות ולהשמיד חוזק ממלכות הגויים’ (חגי ב׳:21, 22). פאולוס מצטט את הנבואה ומראה, על דרך הניגוד, שמלכות אלוהים ”לא תימוט”. כשתקוות מלכות זו לנגד עינינו, הבה ’נֶחזק ונעשה’ ונעבוד את אלוהים. עלינו גם לתת את הדעת לכך שבטרם יהפוך אלוהים את גויי הארץ, יֵצא מתוכם דבר יקר ערך לישועה. ”’והרעשתי את כל הגויים, ובאו חמדת כל הגויים, ומילאתי את הבית הזה כבוד’, אמר יהוה צבאות” (ב׳:4, 7).