ממה עלינו להימלט
”ילדי צפעונים, מי הורה אתכם להימלט מן החרון הבא?” (מתי ג׳:7).
1. הבא דוגמאות מקראיות למי שנמלטו.
מה עולה בדמיונך לשמע המילה ”להימלט”? יש שרואים בעיני רוחם את עלם החמודות, יוסף, נמלט מציפורניה של אשת פוטיפר שרצתה לשכב עימו (בר׳ ל״ט:7–12). אחרים חושבים אולי על המשיחיים שצייתו לישוע ונמלטו מירושלים בשנת 66 לספירה. הוא אמר: ”וכאשר תראו את ירושלים מוקפת מחנות, ... אזי הנמצאים ביהודה — שינוסו אל ההרים; הנמצאים בעיר, שיצאו ממנה” (לוקס כ״א:20, 21).
2, 3. (א) מה היה המסר העיקרי בביקורת שהטיח יוחנן המטביל במנהיגי הדת? (ב) כיצד חיזק ישוע את אזהרתו של יוחנן?
2 בדוגמאות שהוזכרו קודם לכן נמלטו האנשים פשוטו כמשמעו. לעומת זאת, כיום, המשיחיים האמיתיים, הפזורים ברוב חלקי העולם, חייבים בדחיפות להימלט במובן מושאל. יוחנן המטביל השתמש במילה ”להימלט” במשמעות מושאלת זו. בין הבאים לראותו נמנו מנהיגי דת יהודים צדקנים שלא הרגישו כל צורך להתחרט על מעשיהם. הם הביטו מלמעלה על עם הארץ שנטבלו כסמל לחרטתם. ללא חת חשף יוחנן את צביעותם של אותם מנהיגים: ”ילדי צפעונים, מי הורה אתכם להימלט מן החרון הבא? לכן עשו פרי ראוי לתשובה” (מתי ג׳:7, 8).
3 יוחנן לא אמר שעליהם לנוס למקום מסוים פשוטו כמשמעו. הוא הזהיר מפני משפט קרב, מפני יום חרון, והודיע למנהיגי הדת שאם ברצונם להימלט מאותו יום עליהם לעשות פרי המוכיח את חרטתם. מאוחר יותר הוכיח ישוע באומץ לב את מנהיגי הדת. בשנאתם הרצחנית הראו מי הוא אביהם האמיתי — השטן (יוח׳ ח׳:44). ישוע חזר על אזהרתו של יוחנן וקרא להם: ”בני צפעונים, איך תמלטו מדין גיהינום?” (מתי כ״ג:33) למה התכוון ישוע באומרו ”דין גיהינום”?
4. למה התכוון ישוע כשהשתמש במונח ”גיהינום”?
4 המונח גיהינום שאוב משמו של גיא השוכן מחוץ לחומות ירושלים. לשם הושלכו פסולת ופגרי בעלי חיים לשריפה. ישוע השתמש במונח זה כסמל למוות נצחי. (ראה עמוד 27.) כששאל בדבר הימלטות מן הגיהינום, הראה למעשה שאותם מנהיגי דת כקבוצה ראויים לאבדון עולם (מתי ה׳:22, 29).
5. כיצד מאשרת ההיסטוריה את התממשות אזהרותיהם של יוחנן וישוע?
5 מנהיגי הדת היהודים הוסיפו חטא על פשע ורדפו את ישוע ואת תלמידיו. ברבות הימים בא יום חרון אלוהים שמפניו הזהירו יוחנן וישוע. ”חרון” אלוהים בא על אזור מסוים אחד — ירושלים ויהודה; לכן ניתן היה להימלט משם פיזית. הוא בא בחורבן ירושלים ובית המקדש בידי צבאות רומא ב־70 לספירה. הייתה זו ”צרה” גדולה יותר מכל צרה אחרת שחוותה ירושלים. רבים נהרגו או נלקחו בשבי. המאורע הצביע על חורבן גדול עוד יותר הצפוי לבוא על רבים המציגים את עצמם כתלמידי ישוע ועל בני הדתות האחרות (מתי כ״ד:21).
חרון עתידי שיש להימלט מפניו
6. אילו ניצנים ניכרו בקהילה המשיחית הקדומה?
6 חלק מן המשיחיים הקדומים החלו לכפור באמונה ולהסיט אחריהם אנשים נוספים (מה״ש כ׳:29, 30). כל עוד חיו שליחי ישוע הם ’עיכבו’ את הכפירה. אולם, לאחר מותם התפתחו כתות רבות של משיחיים מדומים. יש כיום מאות זרמים נוצריים הסותרים זה את זה. המקרא ניבא על היווצרותה של כמורת הנצרות ותיאר אותה כ”איש הרשע” וכ”בן האבדון... אשר האדון [ישוע] ימית אותו... ויכלהו בהופעת בואו” (תסל״ב ב׳:3, 6–8).
7. מדוע ראוי לכנות את כמורת הנצרות בביטוי ”איש הרשע”?
7 כמורת הנצרות מרושעת מפני שהיא מוליכה שולל מיליוני אנשים על־ידי כך שהיא מטיפה לעיקרי אמונה וחגים העומדים בסתירה למקרא ומעלימה עין מדפוסי התנהגות פסולים. כמו מנהיגי הדת שגינה ישוע, גם כיתת הכמורה בימינו, המהווה חלק מ”בן האבדון”, ניצבת בפני השמדה — ללא תקווה לשוב לחיים (תסל״ב א׳:6–9). אם כן, מה יהיה סופם של מי שהותעו על־ידי כמורת הנצרות או על־ידי אנשי דת כוזבת אחרת? כדי להשיב על השאלה נבחן את שאירע לאחר חורבנה הראשון של ירושלים ב־607 לפה״ס.
”נוסו מתוך בבל”
8, 9. (א) איזה מסר נבואי מסר ירמיהו לגולי בבל? (ב) איזו הימלטות נתאפשרה לאחר כיבוש בבל בידי מדי ופרס?
8 הנביא ירמיהו חזה את חורבן ירושלים שאירע ב־607 לפה״ס. הוא ניבא שעמו של אלוהים יילקח בשבי, ויוחזר למולדתו כעבור ”שבעים שנה” (יר׳ כ״ט:4, 10). לירמיהו היה מסר חשוב לגולי בבל; היה עליהם להישמר נקיים מטומאתה של דת הכזב שהייתה נהוגה שם. כך יוכלו לחזור לירושלים במועד הנכון ולהשיב את עבודת אלוהים הטהורה על כנה. זה מה שקרה זמן קצר לאחר כיבוש בבל בידי המדים והפרסים בשנת 539 לפה״ס. כורש השני מלך פרס הוציא צו שיועד ליהודים ובו הורה להם לשוב לירושלים ולבנות מחדש את מקדש יהוה (עז׳ א׳:1–4).
9 אלפי יהודים ניצלו את ההזדמנות ושבו למולדתם (עז׳ ב׳:64–67). בעשותם כן פעלו על־פי הצו הנבואי שנתן ירמיהו. היה עליהם להימלט במובן אחד — לנוס למקום אחר. (קרא ירמיהו נ״א:6, 45, 50.) מכורח הנסיבות לא נתאפשר לכל היהודים לעשות את המסע הארוך בחזרה לירושלים ויהודה. הנשארים בבבל, כמו הנביא הקשיש דניאל, יכלו לזכות בברכת יהוה כל עוד תמכו בכל ליבם בעבודת אלוהים הטהורה שמרכזה בירושלים והמשיכו להיבדל מדתות הכזב בבבל.
10. אילו ”תועבות” מיוחסות ל”בבל הגדולה”?
10 מיליארדי בני אדם משתייכים כיום למגוון דתות כזב ששורשיהן נעוצים בבבל הקדומה (בר׳ י״א:6–9). כל הדתות הללו כקבוצה קרויות ”בבל הגדולה, אם לזונות ולתועבות הארץ” (ההת׳ י״ז:5). לאורך ההיסטוריה תמכו דתות הכזב במנהיגי העולם. ה”תועבות” המיוחסות להן כוללות גם את המלחמות הרבות שהובילו ’לטבח עלי ארץ’ של מאות מיליוני בני אדם (ההת׳ י״ח:24). בין ה”תועבות” האחרות ניתן למצוא מעשים פדופיליים וצורות אחרות של מעשים מיניים לא־מוסריים שמבצעים אנשי הכמורה, ושרשויות הכנסייה מעלימות מהם עין. אין פלא אפוא שבקרוב ימחה יהוה אלוהים את דתות הכזב מעל פני האדמה (ההת׳ י״ח:8).
11. איזו חובה מוטלת על המשיחיים האמיתיים עד שתושמד בבל הגדולה?
11 המשיחיים האמיתיים יודעים את כל זה, ומוטלת עליהם החובה לצאת ולהזהיר את אנשי בבל הגדולה. לשם כך, הם בין היתר מחלקים ספרי מקרא ופריטי ספרות מקראית שמוציא לאור העבד הנאמן והנבון — הגוף שמינה ישוע לתת את האוכל הרוחני ”בעיתו” (מתי כ״ד:45). כאשר אדם מגלה עניין במסר המקראי, העדים מלמדים אותו את המקרא בתקווה שיכיר בצורך ’לנוס מתוך בבל’ לפני שיהיה מאוחר מדי (ההת׳ י״ח:4).
בירחו מעבודת אלילים
12. מה חושב אלוהים על סגידה לצלמים ופסלים?
12 מנהג מתועב נוסף הנהוג בבבל הגדולה הוא סגידה לצלמים ופסלים. אלוהים מכנה אותם ’שיקוצים’ ו’גילולים [מלשון גללים]’ (דב׳ כ״ט:16). כל הרוצים להשביע את רצון אלוהים חייבים להישמר מעבודת אלילים, דבר העולה בקנה אחד עם מה שאמר אלוהים: ”אני יהוה, הוא שמי; וכבודי לאחר לא אתן, ותהילתי לַפסילים” (יש׳ מ״ב:8).
13. מאילו צורות מחוכמות של עבודת אלילים עלינו לברוח?
13 דבר־אלוהים חושף צורות מחוכמות של עבודת אלילים. המקרא אומר, למשל, שהחמדנות היא ”עבודת אלילים” (קול׳ ג׳:5). חמדנות משמעה להיטות לדברים אסורים כגון רכושו של אדם אחר (שמ׳ כ׳:17). אט אט פיתח המלאך שהפך לשטן את התאווה להידמות לאל העליון ורצה שיסגדו לו (לוקס ד׳:5–7). כתוצאה מכך, מרד ביהוה והסית את חוה לחמוד משהו שאלוהים אסר. ניתן לומר שגם אדם היה אשם בעבודת אלילים משום שתאוותו האנוכית להמשיך ליהנות מחברת אשתו באה לפני הציות לאביו האוהב שבשמיים. כל הרוצים להימלט מיום חרון אלוהים חייבים לעבוד אותו לבדו ולהישמר מפני כל סוג של חמדנות.
”התרחקו מן הזנות”
14–16. (א) איזו דוגמה טובה בענייני מוסר הציב לנו יוסף? (ב) מה עלינו לעשות אם עולות בנו תשוקות מיניות טמאות? (ג) כיצד נוכל להתרחק מן הזנות?
14 קרא קורינתים א׳. ו׳:18. כאשר ניסתה אשת פוטיפר לפתות את יוסף, הוא נמלט מפניה. בזאת הציב דוגמה מצוינת עבור המשיחיים הרווקים והנשואים כאחד. ניכר כי מצפונו של יוסף הושפע מאירועים קודמים ששיקפו את עמדת אלוהים בנושא. אם ברצוננו להישמע לצו ’להתרחק מן הזנות’, עלינו להימנע מכל דבר העלול לעורר בנו תשוקה מינית למישהו אחר מלבד בן או בת זוגנו. נאמר לנו: ”מותתו את האיברים [שלכם]... את הזנות והטומאה והזימה והתאווה הרעה, ואת החמדנות שאינה אלא עבודת אלילים; כי בגלל אלה בא חרון אלוהים” (קול׳ ג׳:5, 6).
15 שים לב ש”חרון אלוהים” קרב ובא. רבים בעולם מפתחים תשוקות מיניות ומשתעבדים להן, לכן עלינו לבקש בתפילות את עזרת אלוהים ואת רוח קודשו כדי שתשוקות מיניות טמאות לא ישתלטו עלינו. זאת ועוד, כדי ’להתהלך בדרך הרוח’ עלינו ללמוד את המקרא, לנכוח באסיפות הקהילה ולבשר את הבשורה הטובה. כך ’לא נמלא את תאוות הבשר’ (גל׳ ה׳:16).
16 אין ספק שאם נזין את עינינו בפורנוגרפיה לא ’נתהלך בדרך הרוח’. כל משיחי חייב להישמר שלא להיחשף, אם בקריאה, צפייה או האזנה, לחומרים מגרים מבחינה מינית. באותו אופן, אין זה ראוי למשרתיו ה’קדושים’ של אלוהים להתבדח על הנושאים הללו או לשוחח על כך (אפ׳ ה׳:3, 4). בעשותנו כן, אנו מראים לאבינו האוהב שבשמיים שברצוננו באמת להימלט מחרונו הקרב ובא ולחיות בעולם החדש רב הצדק.
נוסו מ”אהבת הכסף”
17, 18. מדוע עלינו לנוס ”מאהבת הכסף”?
17 באיגרתו הראשונה אל טימותיאוס הדגיש פאולוס כמה עקרונות מנחים שהעבדים המשיחיים היו אמורים לנהוג על־פיהם. אולי חלק מן העבדים ציפו להטבות חומריות מאדוניהם מכיוון שגם הם היו משיחיים. אחרים אולי ניסו לנצל את אחיהם בקהילה לרווחתם האישית. פאולוס הזהיר מפני החשיבה ש”חיי חסידות פירושם להרוויח רווח [חומרי]”. שורש הבעיה עלול להיות ”אהבת הכסף”, ואיש אינו מחוסן מכך, לא עשירים ולא עניים (טימ״א ו׳:1, 2, 5, 9, 10).
18 התוכל לחשוב על דוגמאות מקראיות של אנשים שהרסו את יחסיהם עם אלוהים בגלל ”אהבת הכסף” או משום אהבתם לדברים לא־חיוניים שניתן לרכוש בכסף? (יהו׳ ז׳:11, 21; מל״ב ה׳:20, 25–27) פאולוס קרא לטימותיאוס: ”אתה, איש האלוהים, ברח לך מאלה. רדוף צדק, חסידות, אמונה, אהבה, סבלנות וענווה” (טימ״א ו׳:11). חשוב מאוד שכל הרוצים לשרוד את יום החרון הקרב ובא יישמעו לעצה זו.
”ברח לך מתאווֹת הנעורים”
19. למה זקוקים כל הצעירים?
19 קרא משלי כ״ב:15. איוולת בליבו של הנער עלולה לגרום לו בקלות לסטות מדרך הישר. המרפא לכך עשוי להיות המוסר המקראי. צעירים משיחיים רבים שהוריהם אינם שותפים לאמונתם עושים מאמצים לזהות וליישם את עקרונות המקרא. אחרים מפיקים תועלת מעצותיהם הנבונות של אחים ואחיות בוגרים מבחינה רוחנית. אין זה משנה מיהו מקור העצות המקראיות, יישום העצות יוביל לאושר הן בהווה והן בעתיד (עב׳ י״ב:8–11).
20. מה יכול לעזור לצעירים לברוח מתאוות רעות?
20 קרא טימותיאוס ב׳. ב׳:20–22. צעירים רבים שאינם זוכים למוסר רב ערך נופלים קורבן לדפוסי התנהגות אוויליים כמו רוח תחרותית, חמדנות, זנות, אהבת הכסף ורדיפת תענוגות. דפוסים אלו משקפים את ”תאווֹת הנעורים” שמפניהן עלינו לברוח כמצוות המקרא. הצעיר המשיחי צריך לברוח, כלומר להישמר מכל השפעה מזיקה, ואין זה חשוב מאיזה כיוון היא מגיעה. תועיל לו במיוחד עצת המקרא לרדוף תכונות אלוהיות ”עם כל הקוראים אל יהוה בלב טהור”.
21. איזו הבטחה נפלאה הבטיח ישוע המשיח באשר לתלמידיו דמויי הכבש?
21 לא משנה אם אנו צעירים או מבוגרים, בכוחנו להוכיח שאנו רוצים להימנות בין תלמידי ישוע דמויי הכבש ה’בורחים מקולם של זרים’. לשם כך, אנו מסרבים להקשיב לאנשים המנסים להטעותנו (יוח׳ י׳:5). עם זאת, כדי להימלט מיום חרון אלוהים אין די לנוס מדברים מזיקים. עלינו גם לרדוף תכונות חיוביות. במאמר הבא נדון בשבע מהן. מן הראוי שנמשיך לבחון את הנושא, שכן ישוע הבטיח הבטחה נפלאה: ”אני נותן להן [לכבשיי] חיי עולם; ולא תאבדנה לעולם, אף לא יחטוף אותן איש מידִי” (יוח׳ י׳:28).
השב על השאלות
• איזו אזהרה נתן ישוע למנהיגי הדת?
• בפני איזו סכנה ניצבים כיום מיליונים?
• מאילו צורות מחוכמות של עבודת אלילים עלינו לברוח?
[תמונות בעמודים 8, 9]
מה עולה בדמיונך לשמע המילה ”להימלט”?