הייו רחמנים
”ליבשו חמלה ורחמים ונדיבות־לב” (קולוסים ג׳:12).
1. מדוע קיים כיום צורך רב ברחמים?
לכל אורך ההיסטוריה, מעולם לא היה מספרם של האנשים הזקוקים לסיוע רחמני כה רב. לנוכח החולי, הרעב, האבטלה, הפשע, המלחמות, ההפקרות ואסונות־הטבע, מיליונים זקוקים לעזרה. אולם, קיימת בעיה רצינית אף יותר והיא מצבה הרוחני הנואש של האנושות. השטן, היודע כי קצרה עתו, ”מתעה את כל תבל” (ההתגלות י״ב:9, 12). לפיכך, במיוחד אלה שמחוץ לקהילה המשיחית האמיתית מסתכנים באובדן חייהם, והמקרא אף שולל כל תקווה לתחייה מאלה שיישמדו במהלך יום משפטו הקרב ובא של אלהים (מתי כ״ה:31–33, 41, 46; תסלוניקים ב׳. א׳:6–9).
2. מדוע נמנע יהוה מלהשמיד את הרשעים?
2 אולם, עד לשלהי אחרית ימים זו, יהוה אלהים ממשיך לגלות אורך־רוח וחמלה כלפי כפויי־הטובה והרעים (מתי ה׳:45; לוקס ו׳:35, 36). הוא עשה כן מאותה סיבה שדחה את עונשו של עם־ישראל הלא־נאמן. ”’חי אני’, נאום אדני יהוה, ’אם אחפוץ במות הרשע, כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה. שובו, שובו מדרכיכם הרעים, ולמה תמותו בית ישראל?’” (יחזקאל ל״ג:11).
3. איזו דוגמה לרחמיו של יהוה כלפי אלה שלא השתייכו לעמו עומדת לרשותנו, ומה יכולים אנו ללמוד מכך?
3 יהוה הרעיף את רחמיו אף על אנשי נינווה הרעים. יהוה שלח את נביאו יונה כדי להזהירם מפני ההשמדה הממשמשת ובאה. הם נענו להטפתו של יונה וגילו חרטה. הדבר הניע את האל הרחום, יהוה, להימנע אותה עת מלהשמיד את העיר (יונה ג׳:10; ד׳:11). אם אלהים חס על תושבי נינווה, אשר עבורם התחייה היתה אפשרית, מה רבה ודאי חמלתו כלפי האנשים העומדים כיום בפני השמדה נצחית! (לוקס י״א:32).
פעילות רחמנית חסרת־תקדים
4. כיצד יהוה מגלה רחמים כלפי אנשים כיום?
4 בתואם עם אישיותו הרחמנית, הטיל יהוה על עדיו להמשיך לבקר אצל רעיהם עם ”בשורה זו של המלכות” (מתי כ״ד:14). וכאשר האנשים נענים בהערכה לפעילות מצילת־חיים זו, פותח יהוה את לבבם להבין את מסר המלכות (מתי י״א:25; מעשי־השליחים ט״ז:14). בחקותם את אלוהיהם, משיחיים אמיתיים מגלים חמלה ורחמים, בכך שהם שבים ומבקרים אצל מעוניינים, ומסייעים להם במידת האפשר באמצעות שיעור־מקרא. לפיכך, בשנת 1993, למעלה מארבעה מיליון וחצי עדי־יהוה ב־231 ארצות, הקדישו יותר ממיליארד שעות בהטיפם מבית לבית ובעורכם שיעורי־מקרא עם רעיהם. מעוניינים חדשים אלה זוכים להזדמנות להקדיש את חייהם ליהוה ולהצטרף לשורות עדיו הטבולים. לפיכך, גם הם מתחייבים ליטול חלק בפעילות רחמנית חסרת־תקדים זו למען תלמידים אפשריים, שעדיין לכודים בעולמו הגווע של השטן (מתי כ״ח:19, 20; יוחנן י״ד:12).
5. כשרחמיו של אלוהים יגיעו לקצה גבולם, מה יקרה לכל דת המציגה את אלהים בצורה מסולפת?
5 בקרוב, יפעל יהוה כ”איש מלחמה” (שמות ט״ו:3). מתוך חמלה על שמו ועל עמו, ימחה הוא את הרשע ויכונן עולם חדש רב־צדק (פטרוס ב׳. ג׳:13). הראשונים שיחושו על בשרם את יום חרון־אפו של אלהים הם כנסיות הנצרות. כשם שאלהים לא חשך את בית־מקדשו שבירושלים מידיו של מלך בבל, כן לא יחוס על הארגונים הדתיים שהציגוהו בצורה מסולפת. אלהים יתן בלבם של חברי האומות המאוחדות להחריב את הנצרות ואת דתות־הכזב על כל צורותיהן (ההתגלות י״ז:16, 17). ”וגם אני”, מכריז יהוה, ”לא תחוס עיני ולא אחמול. דרכם בראשם נתתי” (יחזקאל ט׳:5, 10).
6. באילו דרכים חשים עדי־יהוה דחף לגלות חמלה?
6 בזמן שנותר, עדי־יהוה ממשיכים לגלות חמלה כלפי רעיהם בהכריזם בהתלהבות את מסר הישועה של אלהים. וכמובן, במידת האפשר, הם אף עוזרים לאנשים השרויים במצוקה חומרית. אך, בעניין זה החובה הראשונית היא הדאגה לצורכיהם של קרוביהם ובני אמונתם (גלטים ו׳:10; טימותיאוס א׳. ה׳:4, 8). מבצעי־הסיוע הרבים שערכו עדי־יהוה למען אחיהם לאמונה שסבלו אסונות שונים, היוו דוגמאות מרשימות לחמלה. יתר־על־כן, אל למשיחיים לחכות לעתות משבר כדי לגלות חמלה ורחמים. עד מהרה הם מפגינים תכונות אלה, באופן שבו הם מתמודדים עם המעלות והמורדות שבחיי היומיום.
חמלה — חלק מהאישיות החדשה
7. (א) לפי קולוסים ג׳: 8–13, כיצד קשורה החמלה ל”אישיות החדשה”? (ב) בזכות החמלה והרחמים, אילו דברים קל יותר למשיחיים לעשות?
7 אמת, טבענו האנושי החוטא וההשפעה הרעה של עולם השטן, מהווים אבני־נגף להיותנו רחמנים. מסיבה זו, המקרא מפציר בנו להסיר ”את הרוגז והכעס ואת הרשע והגידוף ואת ניבול הפה”. לעומת זאת, הוא מייעץ לנו ’ללבוש את האדם החדש [האישיות החדשה, ע״ח]’ — אישיות התואמת את צלם אלהים. ראשית, כולנו מצווים ללבוש ”חמלה ורחמים ונדיבות־לב, נמיכות־רוח וענווה וארך־אפיים”. המקרא ממשיך ומראה לנו דרך מעשית לגילוי תכונות אלה. ”נהגו בסבלנות איש עם רעהו, וסילחו זה לזה כאשר למישהו טענה על רעהו. כשם שהאדון סלח לכם, כן סילחו גם אתם”. הרבה יותר קל להיות סלחנים אם טיפחנו ”חמלה ורחמים” כלפי אחינו (קולוסים ג׳:8–13).
8. מדוע חשוב לגלות רוח של סלחנות?
8 מאידך, אי גילוי סלחנות רחמנית יסכן את יחסינו עם יהוה. ישוע הראה זאת בתוקף במשלו על העבד שמיאן לסלוח, אותו השליך אדוניו לכלא ”עד אשר ישלם את החוב כולו”. העבד היה ראוי ליחס זה, היות שבאורח מזעזע סירב לחמול על חברו העבד שביקש רחמים. ישוע סיכם את המשל, באומרו: ”ככה גם אבי שבשמים יעשה לכם אם לא תמחלו איש לאחיו בכל לבבכם” (מתי י״ח:34, 35).
9. מה הקשר בין החמלה והרחמים ובין ההיבט החשוב ביותר של האישיות החדשה?
9 גילוי חמלה ורחמים הינו היבט חשוב של האהבה. ואהבה היא סימן ההיכר של המשיחיות האמיתית (יוחנן י״ג:35). לפיכך, התיאור המקראי של האישיות החדשה נחתם במילים: ”מעל לכל אלה תשרור האהבה, שהיא קשר השלימות” (קולוסים ג׳:14).
קנאה — אבן־נגף לחמלה
10. (א) מה עלול לגרום לקנאה להכות שורשים בלבנו? (ב) אילו תוצאות מרות עלולות לנבוע מן הקנאה?
10 בשל טבענו האנושי החוטא, רגשות קנאה עלולים בנקל להכות שורשים בלבנו. יתכן שאח או אחות נתברכו בכישרונות טבעיים או במשאבים חומריים, שאין ברשותנו. אפשר שמישהו זכה לזכויות ולברכות רוחניות מיוחדות. אם אנו מקנאים באנשים אלה, הנוכל להתייחס אליהם בחמלה וברחמים? קרוב לוודאי שלא. אדרבה, רגשות הקנאה עלולים לבסוף להתבטא בדברי ביקורת או במעשים בלתי אדיבים, בתואם עם דברי ישוע על בני־האדם: ”כי מתוך השופע בלב מדבר פיו” (לוקס ו׳:45). אחרים עלולים לצדד בביקורת זו. כך, עלול לסור השלום שבמשפחה או שבקהילת משרתי אלהים.
11. כיצד עשרת אחיו של יוסף חנקו את החמלה שבלבם, ותוך איזו תוצאה?
11 חשוב על מה שאירע במשפחה גדולה. עשרת בניו הבוגרים של יעקב קינאו באחיהם הצעיר, יוסף, מאחר שהיה בנו האהוב של אביהם. כתוצאה מכך, ”לא יכלו דַּבְּרוֹ לשלום”. מאוחר יותר, נתברך יוסף בחלומות שבהשראת אלהים, אשר הוכיחו כי זכה לתמיכת יהוה. הדבר גרם לאחיו ’להוסיף עוד שנוא אותו’. מאחר שלא עקרו את הקנאה מלבם, חנקה היא את החמלה, והובילה לחטא חמור (בראשית ל״ז:4, 5, 11).
12, 13. מה עלינו לעשות כשרגשות הקנאה חודרים ללבנו?
12 באכזריות מכרו הם את יוסף לעבדות. בניסיון להסתיר את העוול שעשו, הונו את אביהם וגרמו לו לחשוב שיוסף נטרף על־ידי חיה רעה. כעבור שנים רבות, נתגלה חטאם כשהרעב אילצם לרדת מצריימה לקנות מזון. השר על המזון, שלא הכירוהו כיוסף, האשימם בריגול וציווה עליהם שלא ישובו לבקש את עזרתו, אלא אם יביאו את אחיהם הצעיר, בנימין. אותה עת, היה בנימין לבנו האהוב של אביהם, והם ידעו כי יעקב ימאן להניח לו ללכת.
13 לכן, בעודם עומדים לפני יוסף, הניע אותם מצפונם להודות: ”אשמים אנחנו על אחינו [יוסף], אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו, ולא שמענו. על־כן באה עלינו הצרה הזאת” (בראשית מ״ב:21). באמצעות טיפולו הרחמני מחד והתקיף מאידך, עזר יוסף לאחיו להוכיח שחרטתם אמיתית. אזי, הזדהה בפניהם ובנדיבות־לב מחל להם. האחדות המשפחתית הושבה על כנה (בראשית מ״ה:4–8). כמשיחיים, עלינו להפיק מכך לקח. ביודענו מה שליליות הן תוצאות הקנאה, עלינו להתפלל ליהוה לעזרה כדי שרגשות הקנאה שלנו יפנו את מקומם ל”חמלה ורחמים”.
אבני־נגף נוספות לחמלה
14. מדוע עלינו להימנע מחשיפה מיותרת לאלימות?
14 אבן־נגף נוספת להיותנו מלאי חמלה ורחמים עלולה לנבוע מחשיפה עצמית מיותרת לאלימות. ספורט ובידור המציגים אלימות, מעודדים תאוות־רצח. בתקופת המקרא, בזירות של המעצמה הרומית, צפו עובדי־האלילים דרך־קבע בקרבות לודרים ובצורות שונות של עינויי בני־אדם. בידור זה, לדברי אחד ההיסטוריונים, ”הרס את תחושת האהדה כלפי הסובל, את מה שמבדיל את האדם מחיות־הפרא”. למרבית הבידור של העולם בן־זמננו השפעה דומה. על משיחיים המתאמצים להיות רחמנים, להיות בררניים מאוד בבחירה של חומר קריאה, סרטי קולנוע ותוכניות טלוויזיה. בחוכמה, הם זוכרים היטב את דברי תהלים י״א:5: ”אוהב חמס שנאה נפשו [של יהוה]”.
15. (א) כיצד עלול האדם להסגיר חוסר רחמים חמור? (ב) כיצד משיחיים אמיתיים נענים למילוי צורכיהם של אחיהם לאמונה ושל רעיהם?
15 קרוב לוודאי שאדם המרוכז בעצמו גם יחסר רחמים. הדבר חמור, כפי שמסביר השליח יוחנן: ”מי שיש לו נכסי העולם והוא רואה את אחיו במחסור ומונע את רחמיו ממנו, איך תעמוד בו אהבת אלהים?” (יוחנן א׳. ג׳:17) חוסר רחמים דומה נתגלה בכהן ובלוִי הצדקניים שבמשל ישוע על השומרוני הטוב. בראותם את מצוקת אחיהם היהודי, שהיה מוטל בין מוות לחיים, עברו הם לצד השני של הדרך והמשיכו בדרכם (לוקס י׳:31, 32). בניגוד לכך, משיחיים רחמנים נענים בדחיפות למילוי צורכיהם הגשמיים והרוחניים של אחיהם. ובדומה לשומרוני שבמשל ישוע, הם אף מתעניינים בצורכי זרים. לכן, הם מקדישים בשמחה מזמנם, ממרצם וממשאביהם החומריים, לקידום הפעילות של עשיית תלמידים. בדרך זו, הם תורמים לישועתם של מיליונים (טימותיאוס א׳. ד׳:16).
חמלה כלפי החולים
16. באילו מגבלות אנו נתקלים כשמדובר בטיפול בחולים?
16 חולי הוא מנת חלקה של האנושות הלא־מושלמת והגוועת. המשיחיים אינם יוצאים מכלל זה, ומרביתם אינם עוסקים בענף הרפואה, ואף אינם יכולים לחולל ניסים כדוגמת המשיחיים הקדומים, שקיבלו כוחות אלה מאת המשיח ושליחיו. עם מותם של שליחי המשיח וחוג ידידיהם הקרובים, חלפו כוחות פלאיים אלה. לפיכך, יכולתנו לעזור לאלה הסובלים חולי גופני, לרבות תפקוד מוחי לקוי והזיות, הינה מוגבלת (מעשי־השליחים ח׳:13, 18; קורינתים א׳. י״ג:8).
17. איזה לקח לומדים אנו מן היחס אשר לו זכה איוב החולה והשכול?
17 לרוב, חולי מלווה בדיכאון. למשל, עקב מחלתו הקשה והאסונות שהנחית עליו השטן, שקע איוב ירא־האלהים בדיכאון עמוק (איוב א׳:18, 19; ב׳:7; ג׳:3, 11–13). הוא נזקק לידידים שינהגו בו בחמלה ורחמים וש’יעודדו’ אותו (תסלוניקים א׳. ה׳:14). לעומת זאת, שלושה מנחמים כביכול, ביקרו אצלו והסיקו מסקנות חפוזות ומוטעות. הם החמירו את מצבו הנואש של איוב, ברומזם כי האשמה לאסונות שפגעו בו, נעוצה בו. בהיותם רחמנים, יימנעו המשיחיים מליפול במלכודת דומה, כשאחיהם לאמונה חולים או מדוכאים. לעתים, הדבר העיקרי שהללו זקוקים לו, הוא מספר ביקורים ידידותיים מצד זקני־קהילה או משיחיים בוגרים אחרים, אשר יטו להם אוזן קשבת, יגלו הבנה ויספקו עצה מקראית אוהבת (רומים י״ב:15; יעקב א׳:19).
חמלה כלפי החלשים
18, 19. (א) כיצד על זקני־הקהילה לטפל בחלשים או בחוטאים? (ב) גם כשנחוצה ועדה שיפוטית, מדוע חיוני שהזקנים יתייחסו אל החוטא בחמלה וברחמים?
18 חובה במיוחד על זקני־הקהילה להיות רחמנים (מעשי־השליחים כ׳:29, 35). ”אנחנו החזקים חייבים לשאת את חולשות החלשים”, מצווה המקרא (רומים ט״ו:1). בהיותנו לא־מושלמים, כולנו שוגים (יעקב ג׳:2). דרושה רכות כשמטפלים באדם ’הנכשל באיזו עבירה בטרם הוא מודע לכך’ (גלטים ו׳:1, ע״ח). הזקנים לעולם לא ירצו להיות כפרושים הצדקניים, שגילו חוסר התחשבות באופן שבו יִיחסו את תורת אלהים לחיי הפרט.
19 בניגוד לכך, הזקנים מחקים את דוגמתם מלאת החמלה והרחמים של יהוה אלהים ושל ישוע המשיח. עיקר פעילותם הוא להזין, לעודד ולרענן את צאן אלהים (ישעיהו ל״ב:1, 2). במקום לנסות להשתלט על מהלך העניינים באמצעות כללים רבים, הם פונים לעקרונות הנפלאים שבדבר־אלהים. לפיכך, על הזקנים לפעול כדי לבנות ולהשכין בלב אחיהם שמחה והערכה לטובו של יהוה. אם אחד האחים עושה שגיאה שולית כלשהי, לרוב יימנע הזקן מלתקן אותו בנוכחות אחרים. אם השיחה עימו אכן הכרחית, רגשות עדינים של חמלה יניעו את הזקן לסור עימו הצידה ולדון בבעיה מחוץ לטווח־שמיעתם של האחרים. (השווה מתי י״ח: 15.) גם אם קשה מאוד להסתדר עם הפרט, על גישת הזקן להיות סבלנית ונכונה לעזור לו. לעולם לא ירצה לחפש אמתלה כדי לסלק אדם זה מן הקהילה. גם כשנחוץ לכנס ועדה שיפוטית, הזקנים יגלו חמלה ורחמים באופן טיפולם בזה האשם בחטא חמור. רכותם עשויה לעזור לפרט לחזור בתשובה (טימותיאוס ב׳. ב׳:24–26).
20. באילו מקרים גילויי חמלה רגשניים אינם הולמים, ומדוע?
20 ברם, לעתים אין עובד יהוה יכול לגלות חמלה. (השווה דברים י״ג:7–10.) עבור המשיחי ”לא להתערב” עם ידיד קרוב או עם בן־משפחה שנודה, עלול להוות מבחן קשה. במקרה זה, חשוב שהפרט לא יתיר לעצמו להיכנע לרגשות הרחמים (קורינתים א׳. ה׳:11–13). נחישות זו עשויה אף לעודד את החוטא לחזור בתשובה. יתר־על־כן, במגעינו עם בני המין השני, שומה על המשיחיים להימנע מגילויי חמלה לא־הולמים העלולים להוביל לאי־מוסריות מינית.
21. באילו תחומים אחרים עלינו לגלות חמלה ורחמים, ומהי התועלת שבכך?
21 תִּקצר היריעה מלהכיל את כל התחומים הרבים שבהם נחוצים החמלה והרחמים — במגעינו עם הקשישים, השכולים, אלה הנרדפים על־ידי בן־זוגם הלא־מאמין. בדומה לכך, יש לגלות יחס של חמלה ורחמים גם כלפי זקני־הקהילה העמלים (טימותיאוס א׳. ה׳:17). כבד אותם ותמוך בהם (עברים י״ג:7, 17). ”הייו כולכם... רחמנים”, כתב השליח פטרוס (פטרוס א׳. ג׳:8). כשאנו פועלים בדרך זו בכל מצב הדורש זאת, אנו תומכים באחדות הקהילה ובאושרה, ואנו גורמים לאנשים שמחוץ לקהילה להימשך אל האמת. מעל לכל, בדרך זו אנו מכבדים את אבינו הרחום והחנון, יהוה.
שאלות לחזרה
◻ כיצד יהוה מגלה רחמים כלפי האנושות השרויה בחטא?
◻ מדוע חשוב להיות רחמנים?
◻ מה הן כמה אבני־נגף להיותנו מלאי חמלה ורחמים?
◻ כיצד עלינו להתייחס אל המדוכאים והחלשים?
◻ ממי דרוש במיוחד להיות רחמנים, ומדוע?
(מקור המאמר: 1994/11/1)
[תיבה בעמוד 17]
הפרושים חסרי הרחמים
יום השבת, יום המנוחה, נועד להיות ברכה רוחנית וגשמית עבור משרתי אלהים. ברם, מנהיגי־דת יהודים תיקנו תקנות רבות שהטילו חרפה על חוק אלהים בנושא השבת והפכוהו למעמסה על העם. לדוגמה, אם למישהו קרתה תאונה או שסבל ממחלה, הוא לא יכול היה לזכות לעזרה בשבת, אלא אם כן מדובר היה בפיקוח נפש.
אסכולה אחת של הפרושים פירשה את חוק השבת בחומרה כה רבה, עד כי אמרה: ”אין מנחמין אבלים, ואין מבקרין חולין בשבת”. מנהיגי־דת אחרים התירו ביקורים אלו בשבת, אך התנו זאת בהוראה: ”שבת היא מלזעוק” כלומר, אין לבכות בשבת.
לפיכך, בצדק גינה ישוע את מנהיגי־הדת היהודים על שהתעלמו מהדרישות החשובות יותר שבתורה, כגון משפט, אהבה וחסד. אין תימה אפוא שאמר לפרושים: ”מפירים אתם את דבר אלהים על־ידי המסורת שלכם!” (מרקוס ז׳:8, 13; מתי כ״ג:23; לוקס י״א:42).
[תמונה בעמוד 15]
ב־231 ארצות, עדי־יהוה מבצעים את פעילותם הרחמנית חסרת־התקדים בבתי האנשים, ברחובות ואף בבתי־סוהר
[תמונה בעמוד 16]
חשיפה לאלימות, כגון זו שמציגה הטלוויזיה, הורסת בהדרגה את החמלה והרחמים