מצא סיפוק ביישום עקרונות המקרא

ודאי הזדמן לך לראות חתול השוכב מכורבל ומגרגר להנאתו — תמונה המשדרת סיפוק מופגן.‏ כמה כיף להתכרבל כמוהו וליהנות מסיפוק דומה!‏ אך רבים מתקשים למצוא סיפוק,‏ ואם כבר מוצאים אותו הוא חולף בחטף.‏ מדוע?‏

הסיבה לכך היא שאנו בלתי מושלמים ועושים טעויות,‏ ובנוסף לכך חייבים לשאת את מגרעות הזולת.‏ מלבד זאת,‏ אנו חיים בתקופה המכונה במקרא ”‏אחרית הימים”‏,‏ ואלה הם ”‏זמנים קשים”‏ (‏טימותיאוס ב׳.‏ ג׳:‏1–5‏)‏.‏ גם אם אנו נוצרים בלבנו זכרונות ילדות נעימים,‏ רובנו חשים את לחצי ’‏הזמנים הקשים’‏ הללו במלוא עוזם.‏ הניתן למצוא כיום סיפוק?‏

שים לב שכתבי־הקודש מגדירים את הזמנים שלנו כ‏”‏קשים”‏ ולא כבלתי אפשריים.‏ ניתן להתמודד איתם אם מיישמים את עקרונות המקרא.‏ לא תמיד נדע לפתור את כל הבעיות,‏ ואף־על־פי־כן אפשר למצוא מידה מסוימת של סיפוק.‏ הבה נבחן שלושה עקרונות.‏

הייה מציאותי

למציאת סיפוק עלינו לראות את מגבלותינו ואת מגבלות הזולת באור מציאותי.‏ באיגרתו אל הרומים ציין השליח פאולוס:‏ ”‏הכול חטאו ומחוסרי כבוד אלוהים המה”‏ (‏רומים ג׳:‏23‏)‏.‏ צדדים רבים של כבוד יהוה נפלאים מבינתנו.‏ דוגמא אחת לכך היא העובדה הפשוטה המוזכרת בבראשית א׳:‏31‏:‏ ”‏וירא אלוהים את כל אשר עשה,‏ והנה טוב מאוד”‏.‏ בכל פעם שיהוה רואה לנכון להביט לאחור ולבחון את מה שעשה עד כה,‏ הוא תמיד יכול לומר ”‏והנה טוב מאוד”‏.‏ לא כן האדם.‏ ההכרה במגבלותינו היא צעד ראשון לקראת מציאת הסיפוק.‏ אולם אין די בזה.‏ עלינו להבין ולקבל את עמדת יהוה בנושא.‏

המילה היוונית המתורגמת ל”‏חטא”‏ מקורה בשורש שמשמעו ”‏להחטיא מטרה”‏ (‏רומים ג׳:‏9‏)‏.‏ נמחיש זאת בדוגמא:‏ תאר לעצמך קַשָת בתחרות קליעה למטרה המנסה לפגוע במטרה ולזכות בפרס.‏ יש לו שלושה חיצים.‏ הוא יורה את הראשון ומחטיא במטר.‏ הוא מיטיב את הכיוון,‏ יורה את החץ השני ומחטיא ב־30 סנטימטר.‏ בריכוז מוחלט הוא שולח את החץ השלישי ומחטיא בסנטימטר אחד.‏ כל כך קרוב,‏ אבל החטאה זו החטאה.‏

כולנו דומים לאותו קַשָת מאוכזב.‏ פעמים אנו ’‏מחטיאים את המטרה’‏ במרחק רב ופעמים אנו קרובים מאוד.‏ כך או כך,‏ אנו מחטיאים.‏ התסכול אוחז בנו מפני שמאוד השתדלנו,‏ אבל זה עדיין לא היה מספיק טוב.‏ נחזור כעת לאותו קַשָת.‏

הוא הולך לדרכו אט אט,‏ אבל וחפוי ראש,‏ כי רצה מאוד לזכות בפרס.‏ לפתע קורא לו האחראי,‏ מגיש לו את הפרס ואומר:‏ ”‏אני נותן לך את זה כי אתה מוצא חן בעיניי,‏ וראיתי שמאוד השתדלת”‏.‏ הקַשָת אינו יודע את נפשו מרוב שמחה!‏

שמחה רבה!‏ כך ירגישו כל מי שיקבלו מאלוהים את ’‏המתנה’‏ לחיות חיי שלמות נצחיים (‏רומים ו׳:‏23‏)‏.‏ בתנאים אלה כל דבר שיעשו יהיה טוב,‏ והם לעולם לא יחטיאו שוב את המטרה.‏ יהיה להם סיפוק מושלם.‏ אך לעת עתה,‏ אם נחרות זאת בשכלנו,‏ נחוש טוב יותר לגבי עצמנו ולגבי הסובבים אותנו.‏

זכור שכל דבר דורש זמן

יש להכיר בעובדה שכל דבר דורש זמן.‏ שמת לב עד כמה קשה לך להיות מרוצה אם נדמה שהדבר שאתה מייחל לו מתאחר או שמצב לא־נעים נמשך ונמשך הרבה מעבר למצופה?‏ בכל זאת,‏ יש שמצליחים לשמור על תחושת סיפוק גם במצבים כאלה.‏ בחן את דוגמתו של ישוע.‏

לפני בואו אל העולם היה ישוע מופת של ציות בשמיים.‏ אך כאן עלי אדמות ”‏למד לציית”‏.‏ כיצד?‏ ”‏מסבלותיו”‏.‏ קודם לכן היה עד לסבל אך לא חש זאת על בשרו.‏ בהיותו על הארץ,‏ ובייחוד מאז טבילתו בירדן ועד מותו בגולגותא,‏ התנסה בהרבה מצבים קשים.‏ אין אנו יודעים לגמרי כיצד ”‏הושלם”‏ ישוע בעניין זה,‏ אך ברור לנו שהתהליך לא קרה בן לילה (‏עברים ה׳:‏8,‏ 9‏)‏.‏

ישוע הצליח משום שחשב על ”‏השמחה הערוכה לפניו”‏,‏ הגמול על נאמנותו (‏עברים י״ב:‏2‏)‏.‏ יחד עם זאת,‏ לעתים ”‏הקריב תפילות ותחנונים בצעקה גדולה ובדמעות”‏ (‏עברים ה׳:‏7‏)‏.‏ אולי גם אנחנו מוצאים את עצמנו מתפללים כך.‏ כיצד מתייחס יהוה לתפילות אלו?‏ באותו פסוק נמסר שיהוה שמע את ישוע ונענה לו.‏ וכך נוהג יהוה עימנו.‏ מדוע?‏

משום שיהוה מודע למגבלותינו ונחלץ לעזרתנו.‏ לא לכל אדם כוח עמידה זהה.‏ במדינת בנין שבאפריקה נהוג לומר:‏ ”‏יותר מדי מים יטביעו גם את הצפרדעים”‏.‏ יהוה יודע טוב יותר מאיתנו מתי אנו קרובים לקצה גבול יכולתנו.‏ באהבתו הוא נותן לנו ”‏רחמים.‏.‏.‏ [‏ו]‏חסד לעזרה בעיתה”‏ (‏עברים ד׳:‏16‏)‏.‏ את זאת נתן לישוע ולאינספור אנשים אחרים.‏ תן דעתך למוניקה שהתנסתה בכך אישית.‏

היא הייתה בחורה נטולת דאגות,‏ נמרצת ועליזה.‏ בשנת 1968,‏ עוד בשנות ה־20 לחייה,‏ התבשרה לחרדתה שהיא חולה בטרשת נפוצה,‏ מחלה הגורמת לשיתוק חלקי.‏ חייה השתנו מקצה לקצה,‏ והיה עליה לעשות שינויים גדולים בתוכניתה כמבשרת בשירות מורחב.‏ מוניקה הבינה שמצפה לה תהליך ארוך ומייגע.‏ כעבור 16 שנה אמרה:‏ ”‏למחלתי עדיין אין מרפא,‏ ומן הסתם לא יהיה לה מרפא עד אשר אלוהים יעשה הכול חדש בסדר העולמי החדש”‏.‏ היא מודה שלא תמיד היה לה קל:‏ ”‏ידידיי אמרו לי שלא איבדתי את העליזות ושמצב רוחי מרומם כתמיד,‏ .‏.‏.‏ אבל חבריי הקרובים ביותר יודעים שלפעמים הדמעות קולחות מעיניי כמפלים”‏.‏

למרות זאת היא אמרה:‏ ”‏למדתי להיות סבלנית ולשמוח גם מסימני השיפור הקלים ביותר.‏ יחסיי האישיים עם יהוה מתחזקים כשאני רואה עד כמה האדם חסר אונים במלחמתו נגד מחלות.‏ רק יהוה יכול להביא מרפא מוחלט”‏.‏ בעזרת יהוה מוניקה שומרת על תחושת סיפוק כשמאחוריה כבר יותר מ־40 שנות שירות מורחב.‏

יש להודות שאין זה קל להתמודד עם מצבים כאלה.‏ אך אין ספק שיהיה לך סיפוק רב יותר אם תכיר בעובדה שיש דברים הדורשים זמן רב יותר ממה שציפית.‏ גם אתה,‏ בדומה למוניקה,‏ יכול להאמין באמונה שלמה שיהוה יושיט לך ”‏עזרה בעיתה”‏.‏

אל תערוך השוואות — הצב מטרות סבירות

אתה אינדיבידואל,‏ ואין אדם הזהה לך לחלוטין,‏ כמאמר הפתגם:‏ ”‏לא כל האצבעות שוות”‏.‏ יהיה זה אווילי להשוות בין האצבעות.‏ אינך מעוניין שיהוה ישווה אותך עם אחר,‏ והוא לעולם לא יעשה כן.‏ עם זאת,‏ בני האדם מרבים לערוך השוואות ונטייה זו גוזלת מהם את תחושת הסיפוק.‏ שים לב כיצד ישוע המחיש זאת בעוצמה במתי כ׳:‏1–16‏.‏

ישוע דיבר על ”‏אדון”‏ ששכר פועלים לכרמו.‏ הוא מצא מספר אנשים עומדים בטל וגייס אותם לעבודה ”‏השכם בבוקר”‏,‏ אולי בשעה 6.‏ הם הגיעו להסכמה ששכרם יהיה כמקובל בימים ההם,‏ דינר אחד ל־12 שעות עבודה.‏ הפועלים ודאי שמחו שמצאו עבודה בשכר הרגיל דאז.‏ מאוחר יותר מצא האדון קבוצות נוספות של אנשים מובטלים וגייס אותם לעבודה ב־9 בבוקר,‏ ב־12 בצהריים,‏ ב־3 אחר הצהריים ואפילו ב־5 לפנות ערב.‏ איש מבין אלה לא עבד יום שלם.‏ האדון הבטיח לתת להם ”‏את המגיע”‏ להם,‏ והפועלים הסכימו.‏

לעת ערב ציווה על פקידו לשלם לפועלים את שכרם.‏ הוא ביקש ממנו לזמן אליו את הפועלים ולשלם תחילה לאלה שנשכרו לעבודה אחרונים.‏ הם עבדו בסך הכול שעה אחת,‏ אך למרבה הפלא קיבלו שכר יום עבודה שלם.‏ נוכל לדמיין את הוויכוח הלוהט שהתעורר בעקבות זאת.‏ מי שעבדו 12 שעות מלאות דימו בנפשם שיקבלו יותר.‏ אלא שגם הם קיבלו את אותו שכר.‏

מה הייתה תגובתם?‏ ”‏לאחר שקיבלו התלוננו לפני בעל הבית באומרם,‏ ’‏אלה האחרונים עבדו שעה אחת ואתה השווית אותם אלינו — אנחנו שסבלנו את כובד היום ואת החום!‏’‏”‏

אולם האדון ראה את המצב באור שונה.‏ הוא ציין שהם קיבלו את מה שהוסכם ביניהם,‏ לא פחות ולא יותר.‏ ובאשר ליתר,‏ הוא החליט לתת להם שכר יום עבודה מלא,‏ הרבה מעבר למה שציפו.‏ בפועל איש לא קיבל פחות ממה שהגיע לו ורבים קיבלו יותר מהמצופה.‏ לסיום שאל האדון:‏ ”‏האם אסור לי לעשות בשלי כרצוני?‏”‏

תאר לעצמך שהפקיד היה משלם תחילה לקבוצה הראשונה,‏ והם מייד היו עוזבים את המקום.‏ סביר להניח שהיו הולכים משם שמחים ומרוצים.‏ התמרמרותם ניעורה רק לאחר שראו שאחרים קיבלו שכר דומה על פחות עבודה.‏ בתגובה כעסו עד כדי כך שבאו בטענות קשות כנגד האדון,‏ האיש שהיה עליהם להודות לו על ששכר אותם.‏

משל זה ממחיש היטב מה קורה כשאנו עורכים השוואות.‏ אם תחשוב על יחסיך האישיים עם יהוה ותוקיר את הברכות שהוא מרעיף עליך,‏ תהיה שבע רצון.‏ אל תשווה בין מצבך לבין מצבם של אחרים.‏ אם נראה לך שיהוה החליט לעשות משהו מעבר לרגיל למען האחר,‏ שמח בשמחתו.‏

עם זאת,‏ יהוה מצפה ממך שתמלא את חלקך.‏ ומהו חלקך?‏ בגלטים ו׳:‏4 נאמר:‏ ”‏יבחן כל אחד את מעשיו ואז הסיבה לתהילתו תהיה בו עצמו בלי תלות בזולת”‏.‏ במילים אחרות,‏ הצב לעצמך מטרות סבירות.‏ תכנן תוכניות מציאותיות והוצא אותן אל הפועל.‏ אם תגדיר לעצמך מטרה סבירה ותגשים אותה,‏ תהיה לך ’‏סיבה לתהילה’‏ ותיהנה מתחושת סיפוק.‏

הגמול ממשמש ובא

שלושת העקרונות שעליהם דיברנו מראים שיישום עקרונות המקרא אכן מוביל למציאת סיפוק,‏ וזאת חרף העובדה שאנו בלתי מושלמים וחיים באחרית הימים.‏ בקוראך במקרא יום יום,‏ חפש עקרונות המוצגים מפורשות או מובלעים בסיפורים ובמשלים.‏

אם אתה חש שאתה מאבד את הסיפוק בחיים,‏ עשה מאמץ לזהות את הגורם האמיתי.‏ אחר כך חפש אחר העקרונות שיעזרו לך לתקן את המצב.‏ לדוגמא,‏ תוכל לעיין בחוברת ‏”‏כל הכתוב”‏ מהימן ומועיל תחת הערך ”‏משלי”‏.‏a שם תמצא רשימה ארוכה של עקרונות ועצות תחת 12 כותרות.‏ מפתח הנושאים לפרסומי חברת המצפה (‏לועזית)‏b ותקליטור ספריית חברת המצפה (‏לועזית)‏c הם מקורות מידע מעולים.‏ אם תרבה להיעזר בהם,‏ יהיה לך קל יותר לאתר עקרונות רלוונטיים.‏

קרוב היום שבו יעניק יהוה לראויים חיי עולם בתנאי שלמות בגן עדן עלי אדמות.‏ חייהם יהיו אז מלאי סיפוק.‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏קטע מוגדל בעמוד 12]‏

‏”‏הכול חטאו ומחוסרי כבוד אלוהים המה”‏ (‏רומים ג׳:‏23‏)‏.‏

‏[‏קטע מוגדל בעמוד 13]‏

‏”‏מסבלותיו למד [‏ישוע]‏ לציית”‏ (‏עברים ה׳:‏8,‏ 9‏)‏.‏

‏[‏קטע מוגדל בעמוד 15]‏

‏”‏הסיבה לתהילתו תהיה בו עצמו בלי תלות בזולת”‏ (‏גלטים ו׳:‏4‏)‏.‏