חיי נצח עלי אדמות — תקווה שמעניק לנו אלוהים
”הבריאה... הוכנעה להבל בתקווה” (רומ׳ ח׳:20).
1, 2. (א) מדוע תקוות חיי הנצח עלי אדמות חשובה לנו? (ב) מדוע רבים מתייחסים בספקנות למושג חיי הנצח עלי אדמות?
אולי אתה זוכר את השמחה שחשת כשנודע לך שבעתיד הקרוב בני אדם לא יזדקנו ולא ימותו עוד אלא יחיו לנצח עלי אדמות (יוח׳ י״ז:3; ההת׳ כ״א:3, 4). אתה ודאי נהנה לחלוק את התקווה המקראית הזו עם אחרים. הרי תקוות חיי עולם היא מן ההיבטים המרכזיים של הבשורה שאנו מבשרים. תקווה זו מטביעה את חותמה על גישתנו כלפי החיים.
2 רוב זרמי הנצרות מתעלמים מתקוות חיי הנצח עלי אדמות. על אף העובדה שהמקרא מלמד כי הנפש מתה, מלמדות רוב הכנסיות — בניגוד לכתוב במקרא — שלאדם נפש בת אלמוות הממשיכה להתקיים בתחום הרוחני אחרי מות הגוף (יח׳ י״ח:20). משום כך, רבים מתייחסים בספקנות למושג חיי הנצח עלי אדמות. מכאן עולה השאלה: האם תקווה זו אכן מעוגנת במקרא? אם כן, מתי לראשונה חשף זאת אלוהים בפני האדם?
”הוכנעה להבל בתקווה”
3. כיצד התבהרה עוד בשחר תולדות האנושות מטרת אלוהים ביחס למין האנושי?
3 מטרת יהוה ביחס למין האנושי התבהרה עוד בשחר תולדות האנושות. אלוהים הבהיר שאם אדם הראשון ישמע בקולו הוא יחיה לנצח (בר׳ ב׳:9, 17; ג׳:22). הצאצאים הראשונים של אדם ודאי שמעו על אובדן השלמות, שניכר בסימנים גלויים לעין: הכניסה לגן העדן נחסמה ובני אדם הזדקנו ומתו (בר׳ ג׳:23, 24). בחלוף הזמן ירדה תוחלת החיים של המין האנושי. אדם הראשון חי 930 שנה. שֵם, שהיה מניצולי המבול, חי אך ורק 600 שנה ובנו אַרְפַּכְשַׁד חי 438 שנה. תרח אבי אברהם חי 205 שנה. אורך חייו של אברהם היה 175 שנה, בנו יצחק חי 180 שנה ויעקב — 147 שנה (בר׳ ה׳:5; י״א:10–13, 32; כ״ה:7; ל״ה:28; מ״ז:28). רבים ללא ספק הבינו שהידרדרות זו מצביעה על אובדן האפשרות לחיות לנצח. האם היה להם בסיס לקוות שהאדם יוכל שוב לרשת חיי עולם?
4. מה הִקנה לנאמנים מימי קדם את הבסיס להאמין שאלוהים שוב יעניק לבני האדם את הברכות שאיבד אדם הראשון?
4 דבר־אלוהים אומר: ”הבריאה [בני אדם]... הוכנעה להבל בתקווה” (רומ׳ ח׳:20). איזו תקווה? הנבואה הראשונה במקרא הצביעה על ’זרע’ ש’ישוף את ראש הנחש’. (קרא בראשית ג׳:1–5, 15.) ההבטחה שיבוא הזרע העניקה לנאמנים יסוד לתקווה שאלוהים לא יזנח את מטרתו בנוגע למין האנושי. היא הקנתה לאנשים כמו הבל ונוח סיבה להאמין שאלוהים שוב יעניק לבני האדם את הברכות שאדם הראשון איבד. סביר להניח שהם הבינו כי הפגיעה ב’עקבו של הזרע’ תהיה מעורבת בשפיכת דם (בר׳ ד׳:4; ח׳:20; עב׳ י״א:4).
5. מניין לנו שאברהם האמין בתחיית המתים?
5 תן דעתך לאברהם. בעת שנוסה הסכים אברהם ’להקריב את יצחק יחידו’ (עב׳ י״א:17). מדוע הסכים לעשות כן? (קרא עברים י״א:19.) אברהם האמין בתחיית המתים, ולא בכדי. הרי יהוה החיה את כוח הפריון שלו ואיפשר לו ולשרה אשתו להביא בן בזקנתם (בר׳ י״ח:10–14; כ״א:1–3; רומ׳ ד׳:19–21). כמו כן, יהוה נתן לו את מילתו. לפני כן אמר לו אלוהים: ”ביצחק ייקרא לך זרע” (בר׳ כ״א:12). לאברהם היו אפוא סיבות מוצקות לצפות שאלוהים יקים לתחייה את יצחק.
6, 7. (א) איזו ברית כרת יהוה עם אברהם? (ב) כיצד ההבטחה שהבטיח יהוה לאברהם היוותה בסיס לתקווה עבור המין האנושי?
6 בשל אמונתו המופתית של אברהם, כרת עימו יהוה ברית ביחס ל’זרעו’. (קרא בראשית כ״ב:18.) החלק העיקרי של ה’זרע’ היה ישוע המשיח (גל׳ ג׳:16). יהוה אמר לאברהם ש’זרעו’ ירבה ”ככוכבי השמיים וכחול אשר על שפת הים”, ומכאן שמספרו נעלם מידיעתו של אברהם (בר׳ כ״ב:17). אלא שלימים נתגלה המספר. ישוע המשיח וה־000,144 שימלכו עימו במלכותו מרכיבים את ה’זרע’ (גל׳ ג׳:29; ההת׳ ז׳:4; י״ד:1). מלכות המשיח היא האמצעי שדרכו ’יתברכו כל גויי הארץ’.
7 לא הייתה לאברהם שום אפשרות להבין את מלוא משמעותה של הברית שכרת עימו יהוה. למרות זאת, המקרא אומר כי הוא ”חיכה לעיר שיש לה יסודות” (עב׳ י״א:10). העיר היא מלכות אלוהים. כדי להתברך תחת שלטון המלכות, יהיה על אברהם לחיות שוב. בעזרת תחיית המתים יוכל אברהם לחיות לנצח עלי אדמות. גם ניצולי הר מגידון והמתים שיוקמו לתחייה יוכלו לחיות לנצח (ההת׳ ז׳:9, 14; כ׳:12–14).
”הֱצִיקַתְנִי רוח בטני”
8, 9. מדוע ניתן לומר שספר איוב אינו רק סיפור נסיונותיו של אדם אחד?
8 בתקופה שבין יוסף, נינו של אברהם, לבין משה, חי אדם ששמו איוב. ספר איוב, שנכתב כנראה בידי משה, מסביר מדוע יהוה נתן לאיוב לסבול ומה אירע לו בסופו של דבר. אלא שספר איוב אינו רק סיפור נסיונותיו של אדם אחד; עומדות במרכזו סוגיות בעלות חשיבות אוניברסלית. הספר שופך אור על צדקת ריבונותו של יהוה ומגלה שתומתם וחייהם העתידיים של כל משרתיו הארציים של אלוהים כרוכים בסוגיה שהועלתה בגן עדן. אף שאיוב לא הבין את הסוגיה, הוא לא הניח לשלושת חבריו לגרום לו לחשוב שהוא הפר את תומתו (איוב כ״ז:5). הדבר צריך לחזק את אמונתנו ולעזור לנו להבין שאנו אכן יכולים לשמור אמונים ליהוה ולתמוך בריבונותו.
9 לאחר ששלושת מנחמי השווא של איוב סיימו את דבריהם, פתח אליהוא בן בַּרַכְאֵל הבוזי את פיו ואמר את דבריו. מה הניע אותו לדבר? ”מָלֵתִי [התמלאתי] מילים”, אמר, ”הֱצִיקַתְנִי רוח בטני” (איוב ל״ב:5, 6, 18). דברי אליהוא שנאמרו בהשראת הרוח אומנם התגשמו בשיקומו של איוב, אך יש להם משמעות גם עבור אחרים. גלומה בהם תקווה לכל הנאמנים.
10. מניין לנו שהמסרים שמסר יהוה ליחידים נשאו לעיתים משמעות רחבה יותר לכלל בני האדם?
10 לעיתים המסרים שמסר יהוה ליחידים נשאו משמעות רחבה יותר לכלל בני האדם. דוגמה לכך היא נבואת דניאל בהקשר לחלומו של נבוכדנאצר מלך בבל על אילן ענקי וכריתתו (דנ׳ ד׳:7–24). החלום התגשם בנבוכדנאצר, אבל הצביע על דבר גדול בהרבה. הוא הראה שריבונות אלוהים ביחס לכדור־הארץ אשר מומשה על־ידי מלכות בית דוד, תתממש שוב בצורה זו אחרי תקופה בת 520,2 שנה הנמנית משנת 607 לפה״ס.a ריבונות אלוהים ביחס לכדור־הארץ החלה להתבטא בשנית עם עלייתו של ישוע המשיח לכס המלוכה בשמיים בשנת 1914. המלכות תגשים בקרוב את תקוותיהם של עושי רצון אלוהים. איזו מחשבה נפלאה!
”פְּדָעֵהוּ מרדת שחת!”
11. מה אנו לומדים על אלוהים מדברי אליהוא?
11 בתשובתו לאיוב מדבר אליהוא על ”מלאך, מליץ [דובר], אחד מני אלף, להגיד לאדם יושרו”. מה אם המלאך, או השליח, ’יעתור אל אלוה’ כדי שאלוהים ”יִרְצֵהוּ”? אליהוא אומר כי אז אלוהים ”יחוּננו ויאמר, ’פְּדָעֵהוּ [פְּדה אותו] מרדת שחת! מצאתי כופר! רוטפש בשרו מנוער [יהיה בשרו רענן יותר משהיה בימי נעוריו]; ישוב לימי עלומיו’” (איוב ל״ג:23–26). מילים אלו מראות כי אלוהים מוכן לקבל ”כופר” לשם כפרה על חטאיהם של בני אדם המתחרטים על מעשיהם (איוב ל״ג:24).
12. איזו תקווה עבור בני האדם ככלל גלומה בדברי אליהוא?
12 סביר להניח שאליהוא לא הבין את מלוא משמעות הכופר, כפי שנביאים שונים לא הבינו לגמרי את מה שהם כותבים (דנ׳ י״ב:8; פט״א א׳:10–12). על אף זאת, דברי אליהוא משקפים את התקווה שיום אחד יקבל אלוהים כופר אשר בזכותו הוא ישחרר את האדם מתהליך ההזדקנות ומהמוות. דבריו הצביעו על התקווה הנפלאה לרשת חיי עולם. בנוסף לכך, ספר איוב מלמד שתהיה תחיית מתים (איוב י״ד:14, 15).
13. איזו משמעות נושאים דברי אליהוא עבור המשיחיים?
13 כיום, דברי אליהוא מוסיפים לשאת משמעות עבור מיליוני משיחיים שתקוותם היא להינצל מחורבן הסדר העולמי הנוכחי. הקשישים מבין הניצולים ישובו לימי עלומיהם (ההת׳ ז׳:9, 10, 14–17). יתרה מזו, התקווה לראות את המתים מוקמים לתחייה וחוזרים לימי נעוריהם עדיין משמחת את ליבם של הנאמנים. כמובן, כדי שהמשיחיים המשוחים יקבלו חיי אלמוות בשמיים וכדי שאנשי ’הצאן האחרות’ של ישוע יזכו לחיי נצח עלי אדמות, חייבים אלה וגם אלה להאמין בקורבן הכופר של המשיח (יוח׳ י׳:16; רומ׳ ו׳:23).
המוות יבולע מן הארץ
14. מניין לנו שלא די היה בתורת משה כדי שבני ישראל יוכלו להחזיק בתקווה לחיי עולם?
14 צאצאי אברהם באו ביחסי ברית עם אלוהים, וכך הפכו לאומה עצמאית. בתיתו להם את התורה אמר יהוה: ”ושמרתם את חוקותיי ואת משפטַי, אשר יעשה אותם האדם, וחי בהם” (וי׳ י״ח:5). הואיל ולא היה בכוחם לעמוד באמות המידה המושלמות של התורה, הרשיעה אותם התורה והיה עליהם להיחלץ ממצבם כמורשעים (גל׳ ג׳:13).
15. על איזו ברכה עתידית כתב דוד בהשראת הרוח?
15 אחרי תקופת משה השרה יהוה מרוחו על כותבי מקרא אחרים כדי שאלה יזכירו את תקוות חיי הנצח (תהל׳ כ״א:5; ל״ז:29). לדוגמה, דוד המשורר כתב מזמור העוסק באחדות השוררת בקרב עובדי האל האמיתיים בציון, וחתם אותו במילים: ”שם ציווה יהוה את הברכה, חיים עד העולם” (תהל׳ קל״ג:3).
16. מה הבטיח יהוה ביד ישעיהו לגבי עתיד ”כל הארץ”?
16 ברוח קודשו של יהוה כתב ישעיהו על חיי נצח עלי אדמות. (קרא ישעיהו כ״ה:7, 8.) כ”לוט” — או מעטה — מחניק, מכבידים החטא והמוות על האנושות. יהוה מבטיח למשרתיו שהחטא והמוות ייבלעו, כלומר יוסרו, ”מעל כל הארץ”.
17. איזה תפקיד שממלא המשיח ושנובא מראש סולל את הדרך לחיי עולם?
17 ראה גם את אשר נעשה במסגרת תורת משה בהקשר לשעיר לעזאזל. אחת לשנה, ביום הכיפורים, סמך הכוהן הגדול ’את שתי ידיו על ראש השעיר החי והתוודה עליו את כל עוונות בני ישראל, ונתן אותם על ראש השעיר, ונשא השעיר עליו את כל עוונותם’ אל המדבר (וי׳ ט״ז:7–10, 21, 22). ישעיהו ניבא שהמשיח יבוא וימלא תפקיד דומה: הוא יישא עליו ’חולי’, ’מכאובים’ ו”חטא רבים”, ובזאת יסלול את הדרך לחיי עולם (קרא ישעיהו נ״ג:4–6, 12).
18, 19. איזו תקווה מובלטת בישעיהו כ״ו:19 ובדניאל י״ב:13?
18 ביד ישעיהו אמר יהוה לעם ישראל: ”יחיו מתיך. נבלתי יקומון. הקיצו ורננו, שוכני עפר! כי טל אורות טלך, וארץ רפאים תפיל” (יש׳ כ״ו:19). התנ״ך מצביע בבירור על התקווה לתחייה ולחיים עלי אדמות. לדוגמה, כאשר היה דניאל קרוב לגיל 100, הבטיח לו יהוה: ”אתה לך לקץ ותנוח, ותעמוד לגורלך לקץ הימין” (דנ׳ י״ב:13).
19 בזכות תקוות התחייה יכלה מרתא לומר לישוע על אודות אחיה המת: ”אני יודעת שהוא יקום בתחייה ביום האחרון” (יוח׳ י״א:24). האם תורתו של ישוע והחיבורים שכתבו תלמידיו ברוח הקודש שינו תקווה זו? האם חיי נצח עלי אדמות הם עדיין התוחלת שיהוה מציג בפני בני האדם? על התשובות לשאלות אלו נדון במאמר הבא.
[הערת שוליים]
התוכל להסביר?
• על בסיס איזו תקווה הוכנעה האנושות להבל?
• מניין לנו שאברהם האמין בתחיית המתים?
• איזו תקווה ניתנה לבני אדם על בסיס הדברים שאמר אליהוא לאיוב?
• כיצד מדגיש התנ״ך את התקווה לתחיית המתים ולחיי נצח עלי אדמות?
[תמונה בעמוד 5]
בדברים שאמר אליהוא לאיוב גלומה התקווה שהאדם ישוחרר מתהליך ההזדקנות ומן המוות
[תמונה בעמוד 6]
הובטח לדניאל כי הוא ’יעמוד לגורלו לקץ הימין’