”עושי הדבר” מלאי שמחה
”קבלו בענווה את הדבר הנטוע אשר יכול להושיע את נפשותיכם. הייו עושי הדבר ולא רק שומעים” (יעקב א׳:21, 22).
1. כיצד עלינו להתייחס לפסוק השנתי לשנת 1996?
”הייו עושי הדבר”. הצהרה פשוטה זו מכילה מסר רב־און. היא לקוחה מ”איגרת יעקב” שבמקרא, והיא תוצג באולמי־המלכות של עדי־יהוה כפסוק השנתי לשנת 1996.
2, 3. מדוע הולם היה מצד יעקב לכתוב את האיגרת הנושאת את שמו?
2 יעקב, אחיו למחצה של האדון ישוע, היה דמות בולטת בקהילה המשיחית הקדומה. באחד המקרים לאחר תחיית ישוע, האדון נראה אישית ליעקב ולאחר מכן אל כל השליחים (קורינתים א׳. ט״ו:7). מאוחר יותר, כאשר השליח פטרוס השתחרר בדרך־נס מבית־הסוהר, הוא אמר לקבוצה משיחית שהתכנסה: ”הגידו זאת ליעקב ולאחים” (מעשי־השליחים י״ב:17). נראה שיעקב, אף שלא היה שליח בעצמו, שימש כיושב־ראש של ישיבת הגוף המנהל בירושלים, כאשר השליחים והזקנים החליטו שהגויים שנעשו למשיחיים אינם צריכים להימול. יעקב סיכם את הדברים, וההחלטה שאושרה על־ידי רוח־הקודש נשלחה לכל הקהילות (מעשי־השליחים ט״ו:1–29).
3 כמובן, נימוקי יעקב המשקפים בגרות היו כבדי־משקל. אך, הוא הכיר בענווה בכך שהוא עצמו היה רק ”עבד אלוהים ואדוננו ישוע המשיח” (יעקב א׳:1). איגרתו שנכתבה בהשראה, עתירת עצות שקולות ומכילה עידוד רב למשיחיים כיום. היא הושלמה כארבע שנים לפני ההתקפה הראשונה של רומא על ירושלים, בהנהגת המצביא צסטיוס גלוס, לאחר שהבשורה הטובה הוכרזה בהיקף רחב ”לכל הבריאה מתחת לשמים” (קולוסים א׳:23). הללו היו זמנים קשים, ומשרתי יהוה היו מודעים לחלוטין לכך שהוא עומד להוציא לפועל את משפטו על האומה היהודית.
4. מה מצביע על כך שלמשיחיים הקדומים היה ביטחון רב בדבר־אלוהים?
4 ברשות משיחיים אלה כבר היו התנ״ך וחלק ניכר מכתבי־הקודש המשיחיים. כשם שמעידות התייחסויותיהם הרבות לכתבים הקדומים יותר, מובן שלכותבי המקרא המשיחיים היה ביטחון רב בדבר־אלוהים. בדומה לכך כיום, עלינו ללמוד את דבר־אלוהים ברצינות וליישמו בחיינו. כדי שנחזיק מעמד, אנו זקוקים לחוסן ולעוז הרוחניים שכתבי־הקודש מספקים (תהלים קי״ט:97; טימותיאוס א׳. ד׳:13).
5. מדוע אנו זקוקים כיום להדרכה מיוחדת, והיכן נוכל למוצאה?
5 בימינו, האנושות עומדת על סף ”צרה גדולה אשר לא היתה כמוה מראשית העולם ועד עתה, אף לא תהיה כמוה” (מתי כ״ד:21). הישרדותנו תלויה בהדרכה מאת אלוהים. כיצד נוכל למוצאה? על־ידי שנפתח את לבנו להוראת דבר־אלוהים שבהשראת רוח־הקודש. צעד זה יוביל לכך ש’נהיה עושי הדבר’, כדוגמת משרתי יהוה הנאמנים בימי קדם. עלינו לקרוא את דבר־אלוהים, ללמוד אותו בשקדנות ולהשתמש בו לתהילת יהוה (טימותיאוס ב׳. ב׳:15; ג׳:16, 17).
סבלנות המלווה בשמחה
6. מדוע עלינו להיות שמחים שאנו באים בנסיונות?
6 בפתיח של איגרתו, מזכיר יעקב שמחה, הפרי השני של רוח־אלוהים. הוא כתב: ”לשמחה גדולה חישבו זאת, אחיי, כאשר אתם באים בכל מיני נסיונות, שהרי יודעים אתם כי בחינת אמונתכם מביאה לידי סבלנות. אבל שתהא הסבלנות שלימה בפועלה, למען תהיו שלמים ובלא דופי ולא יחסר לכם דבר” (יעקב א׳:2–4; גלטים ה׳:22, 23). כיצד ניתן לומר שזוהי ”שמחה גדולה” לבוא בכל מיני נסיונות? ובכן, אפילו ישוע אמר בדרשת־ההר שלו: ”אשריכם אם יחרפו וירדפו אתכם ויעלילו עליכם בגללי. שימחו וגילו, כי שכרכם רב בשמים” (מתי ה׳:11, 12). אנו חשים סיפוק ושמחה בראותנו את ברכת יהוה על מאמצינו, בשעה שאנו רצים אל המטרה, חיי־הנצח (יוחנן י״ז:3; טימותיאוס ב׳. ד׳:7, 8; עברים י״א:8–10, 26, 35).
7. (א) כיצד נוכל לזכות לעזרה לעמוד בסבל? (ב) בדומה לאיוב, לאיזה גמול נוכל לזכות?
7 ישוע עצמו סבל ”בעד השמחה הערוכה לפניו” (עברים י״ב:1, 2). אם נתבונן היטב במופת האומץ שהציב ישוע, גם אנו נוכל להחזיק מעמד! כשם שהזכיר יעקב לקראת סוף איגרתו, יהוה גומל בנדיבות לשומרי־הנאמנות. ”הן חושבים אנו למאושרים את העומדים בסבל”, אמר יעקב. ”שמעתם על־אודות עמידתו של איוב בסבל וראיתם את תכלית יהוה — כי רחום וחנון יהוה” (יעקב ה׳:11). זכור כיצד נאמנותו של איוב זכתה לגמול כאשר הושבה אליו בריאותו התקינה והוא שוב נהנה מחיים מלאים ומאושרים יחד עם יקיריו. שמירת־נאמנות יחד עם גילוי סבלנות יוכלו להסב לך שמחה דומה בגן־העדן המובטח שבעולמו החדש של אלוהים, כשיאה של השמחה הכרוכה בשירות יהוה כבר עתה.
בקשת חוכמה
8. כיצד נוכל למצוא חוכמה אמיתית ומעשית, ואיזה תפקיד ממלאת בכך התפילה?
8 לימודנו השקדני את דבר־אלוהים בד־בבד עם יישומו הלכה למעשה, יניבו חוכמה אלוהית ויאפשרו לנו לעמוד בנסיונות כשסובבת אותנו השחיתות של סדר־הדברים הגווע של השטן. כיצד נוכל להיות בטוחים שנמצא חוכמה זו? יעקב אומר לנו: ”איש מכם אם יחסר חוכמה, יבקש מאלוהים הנותן לכל בנדיבות ובלא גערה, ותינתן לו. אך יבקש באמונה ובלי ספק, כי בעל־ספק דומה לגלי הים הנדחפים וסוערים מפני הרוח” (יעקב א׳:5, 6). עלינו להתפלל בכנות ובביטחון עז שיהוה ישמע את תחינותינו וייעתר להן במועד ובדרך שיראה לנכון.
9. כיצד תיאר יעקב את החוכמה האלוהית ואת תוצאות יישומה?
9 חוכמה אלוהית הינה מתת מאת יהוה. בתארו מתנות אלה, אמר יעקב: ”כל מתנה טובה וכל מתנה שלימה יורדת ממעל מאת אבי האורות אשר כל שינוי וכל צל חילוף אין בו”. בהמשך איגרתו, הסביר יעקב את התוצאה הנובעת מרכישת חוכמה אמיתית, כשאמר: ”מי בכם חכם ונבון? יראה נא מתוך התנהגותו הטובה את מעשיו הנעשים בענווה וחוכמה... החוכמה אשר ממעל, ראשית טהורה היא; לאחר זאת אוהבת שלום, סובלנית, נוחה להתרצות, מלאה רחמים ופרי טוב, ואין עימה משוא־פנים וצביעות” (יעקב א׳:17; ג׳:13–17).
10. כיצד דתות־הכזב מנוגדות לדת האמת?
10 במעצמה העולמית של דתות־הכזב, בין שבקרב הנצרות ובין שבארצות אחרות, מנהג נפוץ בקרב המאמינים הוא לשיר כמה מזמורי הלל, להאזין לתפילות החוזרות על עצמן ואולי גם לשמוע הרצאה. לא ניתן כל עידוד להכרזת מסר של תקווה, היות שלמרבית הדתות אין כל תוחלת בהירה לעתיד. התקווה הנהדרת של מלכות אלוהים בראשות המשיח אף פעם אינה מוזכרת או שאינה ברורה כלל. יהוה אומר באורח נבואי על חסידי הנצרות: ”כי שתיים רעות עשה עמי: אותי עזבו, מקור מים חיים לחצוב להם בֹּארות, בֹּארות נשברים, אשר לא יכילו המים” (ירמיהו ב׳:13). אין להם את מי האמת. החוכמה השמימית נעדרת מהם.
11, 12. (א) מה החוכמה האלוהית צריכה להניענו לעשות? (ב) מפני מה מזהירה אותנו החוכמה האלוהית?
11 מה שונה המצב בקרב עדי־יהוה כיום! בהיות להם האון שמאת אלוהים, הם מציפים את הארץ בבשורה הטובה של מלכותו הנכנסת. החוכמה שבדבריהם מבוססת היטב על דבר־אלוהים. (השווה משלי א׳:20; ישעיהו מ׳:29–31.) אכן, הם משתמשים הלכה למעשה בדעת ובהבנה האמיתיות בהכריזם על המטרות הנאדרות של אלוהינו ובוראנו. עלינו להשתוקק ’להימלא דעת רצונו [של אלוהים], בלווית כל חוכמה ותבונה רוחנית’ (קולוסים א׳:9). בהיות להם יסוד זה, יניע הדבר צעירים וקשישים כאחד להיות תמיד ”עושי הדבר”.
12 ”החוכמה אשר ממעל” מזהירה אותנו מפני חטאים העלולים לעורר את מורת־רוחו של אלוהים. ”על כן, אחיי אהוביי”, אמר יעקב. ”יהא כל איש מהיר לשמוע, בלתי נחפז לדבר וקשה לכעוס, שהרי כעס אדם לא יפעל צדקת אלוהים”. אכן, עלינו להיות מהירים ונלהבים לשמוע לעצת אלוהים וליישמה. אולם, עלינו להישמר מפני שימוש פסול ב”איבר קטן”, הלשון. על־ידי רברבנות, רכילות בלתי נבונה או דיבור עיקש, הלשון יכולה, בשפת המשל, להבעיר ”יער גדול”. לפיכך, עלינו לטפח נועם ושליטה־עצמית בכל מגעינו עם הזולת (יעקב א׳:19, 20; ג׳:5).
13. מדוע חשוב שנקבל את ”הדבר הנטוע”?
13 ”לכן”, כתב יעקב, ”הסירו מעליכם כל טינוף ורוב רשע, וקבלו בענווה את הדבר הנטוע אשר יכול להושיע את נפשותיכם” (יעקב א׳:21). עולם תאב־בצע זה, על סגנון־החיים החומרני, הראוותני, שגישתו ’קודם־אני’ ועל ערכיו הבזויים, עומד לחלוף. ”אך העושה את רצון אלוהים עומד לעד” (יוחנן א׳. ב׳:15–17). אם כן, עד כמה חשוב שנקבל את ”הדבר הנטוע”! החוכמה שמספק דבר־אלוהים עומדת בניגוד גמור לרשע של עולם גווע זה. אין אנו רוצים כל חלק ברשע (פטרוס א׳. ב׳:1, 2). אהבה כלפי האמת ואמונה עזה צריכות להיות נטועות בלבנו, כדי שנהיה נחושים בדעתנו לא לסטות לעולם מדרכי הצדק של יהוה. אך, האם די בשמיעת דבר־אלוהים?
היעשותנו ל”עושי הדבר”
14. כיצד נוכל להיות הן ”שומעים” והן ”עושי הדבר”?
14 ביעקב א׳:22, אנו קוראים: ”הייו עושי הדבר ולא רק שומעים, פן תרמו את עצמכם”. ”הייו עושי הדבר”! נושא זה אכן מובלט באיגרת יעקב. עלינו לשמוע, ואז לעשות ”כן”! (בראשית ו׳:22) אנשים רבים כיום טוענים שדי בכך שהם שומעים דרשה או משתתפים מדי פעם בטקס דתי כלשהו ותו לא. אפשר שהם סבורים שכל עוד הם נהנים מ’חיים טובים’ על־פי אמות־המידה שלהם, די בכך. ברם, ישוע המשיח ציין: ”מי שרוצה לבוא אחרי, שיתכחש לעצמו ויקח את [עמוד־הוקעתו, ע״ח] וילך אחרי” (מתי ט״ז:24). מעשים המשקפים הקרבה־עצמית וגילוי כוח־סבל בחיקוי המופת שהציב ישוע לעשיית רצון־אלוהים, נדרשים בבירור מן המשיחיים האמיתיים. מבחינתם, רצון־אלוהים כיום זהה לרצונו במאה הראשונה לספירה כאשר ציווה ישוע המוקם לתחייה: ”לכו אפוא ועשו תלמידים מאנשי כל העמים” (מתי כ״ח:19, ע״ח). מבחינה זו, מהו מצבך?
15. (א) איזו דוגמה נתן יעקב בהצביעו על האושר היכול להיות מנת־חלקנו כ”עושי הדבר”? (ב) מדוע אין די בהשתתפות בטקסים דתיים ותו לא?
15 אם אנו ממשיכים להשקיף לתוך דבר־אלוהים, הוא עשוי לשמש לנו כמראה המשקפת איזה סוג אנשים אנו בדיוק. יעקב אמר: ”המשקיף בתורה השלימה, תורת החרות, ועומד בה מבלי להיות שומע ושוכח, אלא עושה בפועל — איש זה [מאושר, ע״ח] יהיה במעשהו” (יעקב א׳:23–25). אכן, מאושר יהיה ’עושה הדבר’. יתרה מזו, חשוב להיות ”עושה” בכל פרט של חיינו המשיחיים. לעולם אל לנו להתעות את עצמנו ולחשוב שדי אם נשתתף בטקסים דתיים ותו לא. יעקב מייעץ לנו לבחון מספר היבטים של עבודת־אלוהים האמיתית, שהוזנחו אולי אפילו על־ידי משיחיים מסורים. הוא כתב: ”זאת היא עבודת־אלוהים טהורה ותמימה לפני אלוהים אבינו: לפקוד את היתומים והאלמנות בצרתם, ולהישמר נקי מטומאת העולם” (יעקב א׳:27).
16. באילו דרכים נעשה אברהם ל”אוהב יהוה”, וכיצד נוכל לזכות לידידות זו?
16 אין די אם תאמר, ’אני מאמין באלוהים’, ותיתן לדברים להסתכם בכך. כשם שמציין יעקב ב׳:19: ”אתה מאמין שהאלוהים אחד הוא? היטבת לעשות! גם השדים מאמינים ואף רועדים”. יעקב הדגיש ש”האמונה, אם אין בה מעשים, מתה היא כשלעצמה”, והתייחס לאברהם באומרו: ”האמונה עזרה למעשיו ומתוך המעשים הושלמה האמונה” (יעקב ב׳:17, 20–22). מעשיו של אברהם כללו הצלת קרובי־משפחתו, גילוי הכנסת־אורחים, עריכת הכנות להקרבת יצחק ו’הצהרה’ על אמונתו הבלתי מעורערת בהבטחת אלוהים ”לעיר שיש לה יסודות”, מלכות המשיח העתידית (בראשית י״ד:16; י״ח:1–5; כ״ב:1–18; עברים י״א:8–10, 13, 14; י״ג:2). היה זה מן הראוי שאברהם ”נקרא ’אוהב יהוה’”, כלומר ידיד יהוה (יעקב ב׳:23). גם אנו יכולים להיקרא ’ידידי יהוה’, בשעה שאנו מכריזים במרץ על אמונתנו ותקוותנו המעוגנות במלכות הצדק הנכנסת שלו.
17. (א) מדוע ’נצדקה’ רחב, ולאיזה גמול זכתה? (ב) איזו רשימה ארוכה של אלה ש’נהיו עושי הדבר’ מספק המקרא? (ג) לאיזה גמול זכה איוב, ומדוע?
17 אלה ש’נהיו עושי הדבר’, מוצדקים בעצם ”במעשים... ולא באמונה לבדה” (יעקב ב׳:24). רחב היתה אשה שהוסיפה מעשים לאמונתה ב”דבר” ששמעה בנוגע לפעליו האדירים של יהוה. היא החביאה את המרגלים מבני־ישראל ועזרה להם להימלט, ואז כינסה את בית אביה למען יינצלו. בתחיית־המתים, עד כמה היא תשמח לדעת שעקב אמונתה המלווה במעשים, היא היתה לאחת מאמהות המשיח! (יהושע ב׳:11; ו׳:25; מתי א׳:5) עברים פרק י״א מספק רשימה ארוכה של אנשים נוספים, אשר ’היו עושי הדבר’ בגילוי אמונתם, ואשר יזכו לגמול רב. אל לנו לשכוח את איוב, שאמר במהלך מבחן קשה: ”יהי שם יהוה מבורך”. כפי שכבר ציינו, עקב אמונתו ומעשיו, זכה לגמול נהדר (איוב א׳:21; ל״א:6; מ״ב:10; יעקב ה׳:11). בדומה לכך כיום, התמדתנו כ”עושי הדבר” חרף סבל תשביע את רצון יהוה.
18, 19. כיצד אחים שדוכאו זמן רב ’נהיו עושי הדבר’, ואיזו ברכה הניבה פעילותם?
18 אחינו ואחיותינו במזרח־אירופה נמנים עם אלה שסבלו רבות במרוצת השנים. עתה, משהגבלות רבות הוסרו, הללו אכן הפכו ל”עושי הדבר” בסביבתם החדשה. שליחים וחלוצים מארצות שכנות עקרו לשם כדי לעזור בהוראה ובארגון. הסניף בפינלנד וסניפים קרובים אחרים של חברת המצפה שלחו בנאים מיומנים, ואגודת־האחים הבינלאומית הנדיבה מימנה את בנייתם של משרדי סניף ואולמי־מלכות חדשים. (השווה קורינתים ב׳. ח׳:14, 15.)
19 באיזו התלהבות בשירות־השדה הגיבו אחים אלה, שדוכאו זמן רב! הם ”עמלים ונאבקים”, אם אפשר לומר כך, כדי להשלים את החסר באשר לאפשרויות שלא ניתנו להם במרוצת ’עת המצוקה’ (טימותיאוס א׳. ד׳:10; טימותיאוס ב׳. ד׳:2, ע״ח). למשל, באפריל אשתקד באלבניה, שבה הדיכוי היה אכזרי ביותר, כל האספקה של העלון חדשות המלכות שנשא את הכותרת ”מדוע החיים רצופים בעיות?” חולקה תוך שלושה ימים בלבד. היה זה המשך מצוין לערב־הזיכרון למותו של ישוע, שבו נכחו 491,3 איש — הרבה יותר מ־538 המבשרים הפעילים שם.
20. על מה מצביעה הנוכחות בערב־הזיכרון בשנים האחרונות, וכיצד ניתן לעזור לרבים?
20 גם למדינות אחרות היתה תרומה נכבדה לנוכחות בערב־הזיכרון, אשר גדלה והגיעה בשנים האחרונות ליותר מ־000,000,10 איש. במקומות רבים, חדשים שאמונתם מתחזקת על־ידי ציון ערב־הזיכרון והנוכחות בו, הופכים ל”עושי הדבר”. היכולים אנו לעודד חברים חדשים נוספים להיות ראויים לזכות זו?
21. בתואם עם הפסוק השנתי, איזו דרך עלינו לרדוף ולאיזו מטרה?
21 כדוגמת משיחיים מסורים בני המאה הראשונה לספירה, וכרבים כמותם מאז ואילך, הבה נהא נחושים בדעתנו להתאמץ ’לרוץ אל המטרה’ של חיי־הנצח, בין אם משמע הדבר להיות במלכות השמים ובין אם בתחומה הארצי (פיליפים ג׳:12–14). השגת מטרה זו שווה כל מאמץ. אין זו העת לחזור לסורנו ולהיות שומעים בלבד, אלא העת ההולמת מכל העתים ’להתחזק ולעשות’ (חגי ב׳:4; עברים ו׳:11, 12). לאחר ’שקיבלנו את הדבר הנטוע’, מי יתן ו’נהיה עושי הדבר מלאי שמחה’ עתה ולנצח.
כיצד תשיב?
◻ כיצד נוכל לעמוד בסבל בשמחה?
◻ מהי ”החוכמה אשר ממעל”, וכיצד נוכל להשיגה?
◻ מדוע עלינו להיות ”עושי הדבר ולא רק שומעים”?
◻ אילו דיווחים צריכים לדרבן אותנו להיות ”עושי הדבר”?
[תמונה בעמוד 25]
הבה גם אנו נפתח את לבנו להוראה האלוהית
[תמונה בעמוד 26]
נאמנות איוב זכתה לגמול כאשר שב לחיות חיים מלאים ומאושרים יחד עם יקיריו